הנצי"ב בהעמק דבר (בראשית לז יג בהרחב דבר) כתב שודאי שיש ביד ההשגחה העליונה
לשמור מבחירת האדם, אלא דלזה בעינן זכות יותר.
וכעין זה כתב החזו"א (ב"ב ליקוטים סי' כא לדף יבד ב) בענין נזק מעין הרע, שבלא
דינא לא מיית איניש אלא שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. ועוד הוסיף שם, שלפעמים נגזר
על האדם להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס.
וכמובן שלכל דבר שבידי שמים מועיל בטחון.
לכאורה פירוש המילה 'דבר' הוא 'נוהג', ולא 'מדבר'.
מאת: [email protected]
מסכים לדברי הרב עבוד שליט"א. גם אני הקטן מדלג על רוב ניכר של ההודעות שנראות
לי לא קשורות אלי/לא מעניינות אותי.
מאת: [email protected]
בתור מנוי של העיתון יתד נאמן, אשר מזדהה עם התנועה האידיאולוגית דגל התורה
(שהמפלגה והעיתון הן זרועות ביצועיות שלה) אני מרשה לעצמי להרגיע את המבקרים:
יש שפה בפני עצמה ליתד, והוא מיועד לאזני ציבור מסוים שמבין אותה ויודע שלא
להתרגש מהקלישאות הטיפשיות. באמת חבל, אבל זה לא קשור לכתבה המסוימת היום.
כמו כן, הכוונה בשפת ה"יתד" במילים "היה מקורב למרנן ורבנן וכו' " היא, שהסתדר
עם רבותינו (היינו, של ציבור מנויי יתד) מבחינה ציבורית. ואכן לציבור שלאזניו
מיועד המאמר, גם זה שבח גדול לגאון והצדיק המנוח חכם שלום כהן זצ"ל.
ובנוסף, זו ציפיה ממש מוגזמת מכתב בעיתון חרדי, שידע להעריך את גדלותו התורנית
של ת"ח, וגם כשהוציאו מוספי זכרון על הרב שך/הרב אלישיב/הרב שטינמן/ר' חיים,
הם פנו לראיין תלמידים מקורבים שבעצמם ת"ח ויודעים על מה לעמוד (בבחינת "חזי
מאן גברא רבה דקמסהיד עליה"). וכמובן שזה דבר שא"א לבצע מהיום למחר.
אני משער שיש מחברי הפורום שיש להם טענות באופן כללי על תנועת דגה"ת, (שהיא
תנועה שהתיסדה והונהגה ומונהגת ע"י ובגיבוי ת"ח מופלגים מגדולי הדור), וממילא
על היתד שהוא שופר התנועה. ואבקש להגיב רק בצורה עניינית.
אני לא מאן דאמר להביע דעה משל עצמי.
אבל אכתוב בעז"ה את הדעה המקובלת ברוב מנין ובנין של הציבור החרדי.
דרך משל, באמריקה הדולר הוא הערך העליון, ומי שמתערב בחברה האמריקאית בהכרח
מושפע מכך וכל ההסתכלות שלו על החיים משתנה בהתאם.
וכך לכל עם יש את סולם הערכים שלו, והצד השוה שבהם שכולם אינם תואמים להסתכלות
של התורה על העולם (אגב, ההסתכלות של התורה על מה שקורה בעולם זוהי ה"השקפה"
שרבים היום כבר אינם יודעים אפילו מה טיבה).
והכי גרוע במדינת ישראל, משום שאצל עם ישראל כל נתינת חשיבות לערך שלא לפי
החשיבות שהתורה נותנת לו, היא שורש פורה ראש ולענה שגרם לחורבן הדת. בין אם
מעריכים את הלאומיות הכוחנית ובין אם מעריכים את השלום עם הערבים וכו', כל
מפלגה חילונית והאידיאולוגיה הפסולה שלה.
ולכן, למרות שחכמה ומלאכה מצד עצמם הם דברים טובים שהתורה משבחת, מכל מקום אם
במציאות הם גורמים להתערבות נפשית בחברה ה"ישראלית" (לאפוקי מהתערבות מעשית
כאשר בלב אנו בזים להם ולתרבותם), אנחנו מוותרים עליהם. וזה בכלל גזרת הגלות
שאנו סובלים עד שנגאל בב"א.
מאת: [email protected]
כל הנושאים הנידונים אינם כחכמת התשבורת, אלא מסורים לנטיית והכרעת הלב.
והקובע למעשה במצבנו השפל שאין סנהדרין, הוא מאי דעמא דבר, כלומר הנהגת המון
הישרים המתאבקים בעפר רגלי החכמים.
ישנן שאלות שעליהן נהגו "נהרא נהרא ופשטיה", ויש שאלות שעליהן הוכרע ש"אין שני
צדדים".
כמובן בכל מקרה אין היתר לזלזל ולפגוע בזולת או ברבותיו.
אבל נדמה שמקובל אצל היראים, שהמצב היום לא השתנה בצורה מהותית מלפני 100 שנה,
ועדיין נטושה מלחמת תרבות בין פורקי העול לנאמני התורה. (אם כי ישנם שיתופי
פעולה טקטיים, וגם יש חילוק בין המון העם התמים לבין המנהיגים שמחזיקים
באידיאולוגיה הפסולה, וגם זה היה לפני 100 שנה).
מאת: [email protected]
אינני נכנס לדיון בענין לימוד לשון מהאקדמיה, משום שכלל אינני בקי בנושא.
אבל לענ"ד יש כאן טעות מסוימת בגישה, שדנים רק על פי מקורות מקדמונים.
ומתעלמים מהמציאות הפרקטית, שב-200 שנה האחרונות העולם אינו נוהג כמנהגו.
הכפירה ופריקת העול שולטים בעולם.
ומי שרוצה לשמור על עצמו ועל בני ביתו כיהודים יר"ש, חייב לחיות בעולם בפני
עצמו, מנותק ככל האפשר מהעולם הכללי.
וככל האפשר לא להזדקק לעולם החיצון, כ"ש לא ללמוד ממנו, שזו נתינת כבוד וקשר
חזק.
גם לו יצוייר שהמחיר יהיה שנדבר בשפה לא תיקנית.
(כעין זה ידוע מר' אלחנן שהשיב לאחד שטען לו שחייב אדם ללמד בנו אומנות ומדוע
אין החרדים נוהגים כן. והשיב ר' אלחנן, שמצאנו שאע"פ שאדם חייב למול את בנו,
מ"מ מי לא מלים את מי שמתו אחיו מחמת מילה. ובמציאות של היום כמה וכמה מתו
מיתה רוחנית מלימוד אומנות. עכ"ד).
מאת: [email protected]
לגבי חשש התמכרות, הדברים נכונים וכמובן שנחוצה שימת לב ושיקול הדעת.
אבל לצערנו גם בטלפונים ישנה סכנה דומה מחמת קוי הנייעס למיניהם, ואף אחד לא
בא לאסור את הטלפון למינהו בצורה גורפת.
ובענין החשש שישלחו דברים פסולים. לי יש מייל כבר כשנתיים, ואף אחד זר לא שלח
אלי כלום, למיטב זכרוני. ממש כמו בטלפון ובדואר.
מאת: [email protected]
האמת היא שאני לא מבין את הרמזים שנראה שרומזים פה, ולכן אחדול מהמו"מ החשוב.
אך צדק הארי שליט"א ולא התכוונתי למכשיר הקטן שאיני יודע מהו.
מאת: [email protected]
לא היה כאן רמז אלא פשט. אני הבאתי פסוק שהפשט שלו הוא שישנם בבריאה דברים שה'
נתן לפני ברואיו, שמצד עצמם הם ישרים, אף על פי שישנם ברואים שיכשלו בהם. וזה
בכלל הבחירה שמסר ה' לברואיו.
נכון שלא כל דבר הוא דרכי ה'. אבל שימוש במייל לצורכי פרנסה ואף כי לצורכי
עריכה תורנית שהיא ממיני הרבצת התורה הוא בכלל דרכי ה'.
אני לא מבין, מי שסבור אחרת, מדוע הוא משתמש בכלי הזה?
האם התורה רצתה שהמלוה והלוה יעשו "טקס" שבו המלוה אומר "משמט אני" והלוה אומר
"אעפ"כ" ויפרע את החוב כרגיל? לא מסתבר. לכאורה, וכך נראה מפשטות לשון
הפסוקים, התורה רצתה לתת אפשרות אמיתית ללווה עני שפריעת החוב קשה לו, שלא
לפרוע את החוב. אלא שאם הלוה אינו עני ויכול לפרוע את החוב, בודאי שכך ראוי,
ורוח חכמים נוחה הימנו.
