דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

חיפוש מקור

2023
11 4 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

    תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    ר' יונתן אייבשיץ הביא כן בתפא"י סוף פר' אמור, בשם זהר פר' כי תשא.

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

    תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    כדאי תמיד לכתוב איזה ספר משכתבים מי הכותב דבר זה
    המועדים הם ימי דין לאו דוקא למעלה, זה משנה בפסח נדונים על וכו'
    ולכן אומרים יעלה ויבוא וכו' ויפקד ויזכר וכו'
    כנראה זה זוהר"

    (1) ספר תפארת יהונתן על ויקרא פרק כג פסוק כא
    איתא בזוהר תשא המועדים המה ימי דין למעלה והנה אנו מתפללים דאם כבנים רחמנו
    וכו' ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו עכ"פ נפקא מיניה טובא אם אנחנו
    כבנים סתם אב מרחם על בנו משא"כ אם אנו כעבדים אין אנו בטוחים כ"כ לרחמים מ"מ
    מיחלים אנחנו אולי יחוס אולי ירחם כעבד המצפה אל אדוניו וזה מ"ש הכתוב מקרא
    קודש יהיה לכם שהוא יו"ט וא"כ הוא יום הדין כמ"ש הזוהר ותחזרו בתשובה שלימה
    כדי שתהי' בנים למקום כל מלאכת עבודה לא תעשו לא תהיו עבדים במלאכתם רק היטיבו
    דרכיכם למען תהיו בטוחים לומר אנו בניך ואתה אבינו:

    אפשר שכוונת הענין
    כמו שכתוב "אם יש דין למטה אין דין למעלה" וא"כ בימי המועדים שאין דין למטה יש
    דין למעלה
    מקור קצת זה

    (4) ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קלד
    שני וחמישי. עי' ט"ז. תוס' סוף פרק מרובה ועי' פר"ח שהם ימי דין כמו שכתוב סוף
    פרק מפנין מי שיש לו זכות אבות יקיז בשני וחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה יושבין
    בדין יע"ש ולכן מרבים בתחנונים, ועי' מג"א סי' תק"פ אות ט' כתב דקיי"ל אדם
    נדון בכל יום, והם ימי רצון יע"ש, ועי' א"ר אות א' דשני וחמישי ב"ד שלמעלה
    ומטה שוין להם ימי דין. והנה י"ל זה למ"ד אין אדם נדון בכל יום אבל למ"ד נדון
    בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה והם ימי

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    כדאי תמיד לכתוב איזה ספר משכתבים מי הכותב דבר זה
    המועדים הם ימי דין לאו דוקא למעלה, זה משנה בפסח נדונים על וכו'
    ולכן אומרים יעלה ויבוא וכו' ויפקד ויזכר וכו'
    כנראה זה זוהר"

    (1) ספר תפארת יהונתן על ויקרא פרק כג פסוק כא
    איתא בזוהר תשא המועדים המה ימי דין למעלה והנה אנו מתפללים דאם כבנים רחמנו
    וכו' ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו עכ"פ נפקא מיניה טובא אם אנחנו
    כבנים סתם אב מרחם על בנו משא"כ אם אנו כעבדים אין אנו בטוחים כ"כ לרחמים מ"מ
    מיחלים אנחנו אולי יחוס אולי ירחם כעבד המצפה אל אדוניו וזה מ"ש הכתוב מקרא
    קודש יהיה לכם שהוא יו"ט וא"כ הוא יום הדין כמ"ש הזוהר ותחזרו בתשובה שלימה
    כדי שתהי' בנים למקום כל מלאכת עבודה לא תעשו לא תהיו עבדים במלאכתם רק היטיבו
    דרכיכם למען תהיו בטוחים לומר אנו בניך ואתה אבינו:

    אפשר שכוונת הענין
    כמו שכתוב "אם יש דין למטה אין דין למעלה" וא"כ בימי המועדים שאין דין למטה יש
    דין למעלה
    מקור קצת זה

    (4) ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קלד
    שני וחמישי. עי' ט"ז. תוס' סוף פרק מרובה ועי' פר"ח שהם ימי דין כמו שכתוב סוף
    פרק מפנין מי שיש לו זכות אבות יקיז בשני וחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה יושבין
    בדין יע"ש ולכן מרבים בתחנונים, ועי' מג"א סי' תק"פ אות ט' כתב דקיי"ל אדם
    נדון בכל יום, והם ימי רצון יע"ש, ועי' א"ר אות א' דשני וחמישי ב"ד שלמעלה
    ומטה שוין להם ימי דין. והנה י"ל זה למ"ד אין אדם נדון בכל יום אבל למ"ד נדון
    בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה והם ימי

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 00:33

    ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרסד

    ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה
    נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת
    כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד
    התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק
    דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו':

    [והבאתי בהגר"א זה וכתבתי עליו מעט ב"הושענא רבא".]

    של"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה

    לט. ויזכור, כי ימי המועדים הם ימי דין, כאומרם ז"ל במשנה (פרק קמא דראש השנה
    (טז א)), בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, עכ"ל
    המשנה. הרי שכל המועדות ימי דין. וזה לשון הבחיי בסוף פרשת ראה (דברים טז,
    יד): במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז תרנ"ד), מפני מה לא הזכירה תורה שמחה בפסח,
    והזכיר שמחה בעצרת, ובסוכות שלש שמחות, 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד), 'והיית
    אך שמח' (שם שם, טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם' (ויקרא כג, מ), לפי ששנינו (ראש
    השנה שם) בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, ומפני
    שפסח יום הדין, וכל הדינים עתידים להעשות, לכך לא נזכר בו שמחה כלל, [אבל]
    בעצרת שכבר עבר דין אחד של פסח, נכתב בו שמחה אחת. ובחג שכבר עברו שלשה דינין,
    פסח ועצרת וראש השנה, לכך נכתבו בו שלש שמחות, עד כאן.

    מ. ואמרו בפרק קמא דקידושין (מ א - ב): לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב
    וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו
    שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה',
    בשביל חטא יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי
    שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את
    עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל
    העולם לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', בשביל חטא יחידי שחטא זה
    אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. עד כאן. פירש רש"י, לפי שהעולם נידון אחר
    רובו וכו', יראה אדם עצמו כאילו כל העולם שקול במחצה צדיקים וחסידים ומחצה
    רשעים, וכאילו מעשיו שקולים במחצה על מחצה, עשה מצוה אחת, נמצא זכיותיו
    מכריעות, ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים, עכ"ל רש"י.

    מא. וכן כתב הסמ"ק בסימן (ר"ד) [י"ד], וזה לשונו: ויחשוב כאילו הוא וכל ישראל
    מחצה זכיות ומחצה עוונות, ואם עושה עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו וכל ישראל
    לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד י'אבד ט'ובה ה'רבה', ראשי תיבות 'יטה', כלומר,
    שיטה ויכריע המאזנים לכף חובה, ואם עושה מצוה אחת, אשריהו שהכריע עצמו וכל
    ישראל לכף זכות. עכ"ל. וכן הוא בספר המדע בהלכות תשובה פרק ג' (הלכה א - ג).

    מב. נמצא, שהחוטא אז בשחוק וקלות ראש ביום טוב, חמור יותר משאר השנה, שמאחר
    שהעולם נידון, בחטא אחד אפשר שיוכרע העולם לכף חובה, ואז, כל אותם העניים
    שימותו או יצטערו מחמת עוני הרעב והצמא, כולם תלוים עליו. ובימי המועדים, מלבד
    שמזונות האדם תלוים בהם, גם חיי האדם ונשמתו תלוין בדין, כמו שכתב בעל ראשית
    חכמה בשער הקדושה פרק י"ב (אות יד), עיין שם. ולפי שהמועדים ימי דינא, אמר רבי
    יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ראש השנה טז ב), כדי שיכנס בטהרה ליום הדין,
    כמו ראש השנה ויום הכפורים.

    מג. ואחר שהוא מבואר, שהימים טובים הם יומי דדינא, אין ראוי שיתעצל אדם בהם,
    מלבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים, כפי משפט היום, כמו שאין ראוי להתעצל בימים
    נוראים. ואמרינן בירושלמי האי בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה וכו'. ולאו
    דוקא שישן, אלא כל שהוא יושב בטל, אף - על - פי שהוא ער, ישן קרי ליה, הואיל
    ואינו עושה מעשה טוב ביום דין. והוא הדין לשאר הימים טובים, שהם כולן יומי
    דדינא, כמבואר לעיל.
    מד. ואין טוב לאדם, כי אם לאכול ולשתות, ויראה את נפשו בטוב, ואין טוב אלא
    תורה (אבות פ"ו מ"ג), כי לה משפט הבכורה. וכפליים לתושיה, בענין הלימוד
    וההתלמדות בימים טובים יותר משאר הימים, לפי שהם ימי מקראי קודש וימי מנוחה,
    פנויים מכל מלאכה, אשר זה סיבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלמה, יותר מימי
    המעשה, כמו שהארכתי קצת בזה בריש חיבורי הקטן אשר קראתיו 'ברית אברהם'. וכן
    כתב בעל העקידה, גבי שבת, בפרשת ויקהל, שער (כ"ה) [נ"ה], וזה לשונו: העיקר
    השני מה שתיישר אותנו השביתה, לקבוע בלבנו למוד התורה ופירושה, לפי שבו ינוחו
    מכל עסקי הזמנים המטרידים, אשר לסבת זה יפנה לבבם, להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע
    מפי המלמד, ולקרא כולם בשם ה', מקרא משנה ותלמוד, איש איש לפי ערכו, והמשכילים
    ימצאו בו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם וכו', עד... בתלמוד ירושלמי (שבת פט"ו
    ה"ג) לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה וכו', והאריך בזה.
    וסוף דבריו שם: ולא כאותן שהורגלו בישיבת עמי הארץ, ודברי רכילות ולשון הרע,
    המטילים קנאה ושנאה בין איש ובין אחיו ובין גרו, אשר הם מאזרי זיקות באפס
    עצ[י]ם לחרחר ריב ומדון אשר בהם מטרידים התפילה ומונעים התורה, והם בכלל 'לא
    תבערו אש ביום השבת' (שמות לה, ג). עכ"ל הצריך לעניינינו.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 00:33

    ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרסד

    ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה
    נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת
    כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד
    התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק
    דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו':

    [והבאתי בהגר"א זה וכתבתי עליו מעט ב"הושענא רבא".]

    של"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה

    לט. ויזכור, כי ימי המועדים הם ימי דין, כאומרם ז"ל במשנה (פרק קמא דראש השנה
    (טז א)), בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, עכ"ל
    המשנה. הרי שכל המועדות ימי דין. וזה לשון הבחיי בסוף פרשת ראה (דברים טז,
    יד): במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז תרנ"ד), מפני מה לא הזכירה תורה שמחה בפסח,
    והזכיר שמחה בעצרת, ובסוכות שלש שמחות, 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד), 'והיית
    אך שמח' (שם שם, טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם' (ויקרא כג, מ), לפי ששנינו (ראש
    השנה שם) בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, ומפני
    שפסח יום הדין, וכל הדינים עתידים להעשות, לכך לא נזכר בו שמחה כלל, [אבל]
    בעצרת שכבר עבר דין אחד של פסח, נכתב בו שמחה אחת. ובחג שכבר עברו שלשה דינין,
    פסח ועצרת וראש השנה, לכך נכתבו בו שלש שמחות, עד כאן.

    מ. ואמרו בפרק קמא דקידושין (מ א - ב): לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב
    וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו
    שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה',
    בשביל חטא יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי
    שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את
    עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל
    העולם לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', בשביל חטא יחידי שחטא זה
    אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. עד כאן. פירש רש"י, לפי שהעולם נידון אחר
    רובו וכו', יראה אדם עצמו כאילו כל העולם שקול במחצה צדיקים וחסידים ומחצה
    רשעים, וכאילו מעשיו שקולים במחצה על מחצה, עשה מצוה אחת, נמצא זכיותיו
    מכריעות, ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים, עכ"ל רש"י.

    מא. וכן כתב הסמ"ק בסימן (ר"ד) [י"ד], וזה לשונו: ויחשוב כאילו הוא וכל ישראל
    מחצה זכיות ומחצה עוונות, ואם עושה עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו וכל ישראל
    לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד י'אבד ט'ובה ה'רבה', ראשי תיבות 'יטה', כלומר,
    שיטה ויכריע המאזנים לכף חובה, ואם עושה מצוה אחת, אשריהו שהכריע עצמו וכל
    ישראל לכף זכות. עכ"ל. וכן הוא בספר המדע בהלכות תשובה פרק ג' (הלכה א - ג).

    מב. נמצא, שהחוטא אז בשחוק וקלות ראש ביום טוב, חמור יותר משאר השנה, שמאחר
    שהעולם נידון, בחטא אחד אפשר שיוכרע העולם לכף חובה, ואז, כל אותם העניים
    שימותו או יצטערו מחמת עוני הרעב והצמא, כולם תלוים עליו. ובימי המועדים, מלבד
    שמזונות האדם תלוים בהם, גם חיי האדם ונשמתו תלוין בדין, כמו שכתב בעל ראשית
    חכמה בשער הקדושה פרק י"ב (אות יד), עיין שם. ולפי שהמועדים ימי דינא, אמר רבי
    יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ראש השנה טז ב), כדי שיכנס בטהרה ליום הדין,
    כמו ראש השנה ויום הכפורים.

    מג. ואחר שהוא מבואר, שהימים טובים הם יומי דדינא, אין ראוי שיתעצל אדם בהם,
    מלבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים, כפי משפט היום, כמו שאין ראוי להתעצל בימים
    נוראים. ואמרינן בירושלמי האי בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה וכו'. ולאו
    דוקא שישן, אלא כל שהוא יושב בטל, אף - על - פי שהוא ער, ישן קרי ליה, הואיל
    ואינו עושה מעשה טוב ביום דין. והוא הדין לשאר הימים טובים, שהם כולן יומי
    דדינא, כמבואר לעיל.
    מד. ואין טוב לאדם, כי אם לאכול ולשתות, ויראה את נפשו בטוב, ואין טוב אלא
    תורה (אבות פ"ו מ"ג), כי לה משפט הבכורה. וכפליים לתושיה, בענין הלימוד
    וההתלמדות בימים טובים יותר משאר הימים, לפי שהם ימי מקראי קודש וימי מנוחה,
    פנויים מכל מלאכה, אשר זה סיבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלמה, יותר מימי
    המעשה, כמו שהארכתי קצת בזה בריש חיבורי הקטן אשר קראתיו 'ברית אברהם'. וכן
    כתב בעל העקידה, גבי שבת, בפרשת ויקהל, שער (כ"ה) [נ"ה], וזה לשונו: העיקר
    השני מה שתיישר אותנו השביתה, לקבוע בלבנו למוד התורה ופירושה, לפי שבו ינוחו
    מכל עסקי הזמנים המטרידים, אשר לסבת זה יפנה לבבם, להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע
    מפי המלמד, ולקרא כולם בשם ה', מקרא משנה ותלמוד, איש איש לפי ערכו, והמשכילים
    ימצאו בו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם וכו', עד... בתלמוד ירושלמי (שבת פט"ו
    ה"ג) לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה וכו', והאריך בזה.
    וסוף דבריו שם: ולא כאותן שהורגלו בישיבת עמי הארץ, ודברי רכילות ולשון הרע,
    המטילים קנאה ושנאה בין איש ובין אחיו ובין גרו, אשר הם מאזרי זיקות באפס
    עצ[י]ם לחרחר ריב ומדון אשר בהם מטרידים התפילה ומונעים התורה, והם בכלל 'לא
    תבערו אש ביום השבת' (שמות לה, ג). עכ"ל הצריך לעניינינו.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 02:53

    הנדון היה שהם "ימי דין למעלה"
    וזה כתב ר' יהונתן
    ולא נמצא לו מקור קדום בינתיים
    מה שראיתי
    חוץ מההסבר שכשאין דין למטה יש דין למעלה

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 02:53

    הנדון היה שהם "ימי דין למעלה"
    וזה כתב ר' יהונתן
    ולא נמצא לו מקור קדום בינתיים
    מה שראיתי
    חוץ מההסבר שכשאין דין למטה יש דין למעלה

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:29

    ר' יהונתן כתב שהמקור הוא זהר כי תישא. צריך לחפש שם.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:29

    ר' יהונתן כתב שהמקור הוא זהר כי תישא. צריך לחפש שם.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:47

    דומני שמצאתי המקור בסייע"ד:
    זוהר ספר שמות פרשת כי תישא צג ע"א:
    אהרן אמר: "חג לה' מחר", והתכוון לעניין התעוררות הדינים.

    תָּא חֲזֵי וַיִּקְרָא אַהֲרֹן. אַכְרִיז אִיהוּ בְּקָלָא וְאָמַר. כְּתִיב
    הָכָא וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וּכְתִיב בְּיוֹנָה (יונה ג) וַיִּקְרָא
    וַיֹּאמַר, מָה לְּהַלָּן כָּרִיז לְדִינָא, אוּף הָכָא כָּרִיז לְדִינָא. חַג
    לַיְיָ' מָחָר, נָבֵּי נְבוּאָה בְּהַהוּא רוּחַ דְּמִזְבֵּחַ, דְּזַמִּין
    דִּינָא לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. חַג לַיְיָ', לְמֶעְבַּד בְּכוּ דִּינָא.

    בֹּא וּרְאֵה, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן - הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב
    כָּאן וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וְכָתוּב בְּיוֹנָה וַיִּקְרָא וַיּאמַר.* מַה
    שָּׁם הִכְרִיז לְדִין, אַף כָּאן הִכְרִיז לְדִין. חַג לַה' מָחָר, נִבָּא
    נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת
    עֲלֵיהֶם. חַג לַה', לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין.*

    וּתְלַת דִּינִין הֲווֹ, חַד, וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת הָעָם. וְחַד, בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְחַד, דְּאַשְׁקֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ חַג דִּבְנֵי
    לֵוִי. לַיְיָ', דְּוַיִגּוֹף יְיָ'. מָחָר, דְּאַשְׁקֵי לוֹן מֹשֶׁה.
    וּבִיתוֹ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וּלְמָחָר אִשְׁתְּכָחוּ נְפִיחִין וּמֵתִין.
    וְאִינּוּן מַיִין הֲווֹ מְכַשְׁכְּשִׁין בִּמְעֵיהוֹן כָּל לֵילְיָא,
    וּבְצַפְרָא אִשְׁתְּכָחוּ מֵתִין, וְעַל דָּא חַג לַיְיָ' מָחָר. וְכָל
    אַסְוָתָא דְּעָבַד אַהֲרֹן, בְּגִין דִּכְתִּיב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    וּשְׁלשָה דִינִים הָיוּ: אֶחָד, וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם. וְאֶחָד בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ חַג שֶׁל בְּנֵי
    לֵוִי. לַה' - שֶׁוַּיִּגֹּף ה'. מָחָר - שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. וְלָנוּ
    בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם
    הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר
    נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵן חַג לַה' מָחָר. וְכָל הָרְפוּאָה שֶׁעָשָׂה
    אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    נ"ב גם החת"ס כתב:
    [image: image.png]

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:47

    דומני שמצאתי המקור בסייע"ד:
    זוהר ספר שמות פרשת כי תישא צג ע"א:
    אהרן אמר: "חג לה' מחר", והתכוון לעניין התעוררות הדינים.

    תָּא חֲזֵי וַיִּקְרָא אַהֲרֹן. אַכְרִיז אִיהוּ בְּקָלָא וְאָמַר. כְּתִיב
    הָכָא וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וּכְתִיב בְּיוֹנָה (יונה ג) וַיִּקְרָא
    וַיֹּאמַר, מָה לְּהַלָּן כָּרִיז לְדִינָא, אוּף הָכָא כָּרִיז לְדִינָא. חַג
    לַיְיָ' מָחָר, נָבֵּי נְבוּאָה בְּהַהוּא רוּחַ דְּמִזְבֵּחַ, דְּזַמִּין
    דִּינָא לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. חַג לַיְיָ', לְמֶעְבַּד בְּכוּ דִּינָא.

    בֹּא וּרְאֵה, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן - הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב
    כָּאן וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וְכָתוּב בְּיוֹנָה וַיִּקְרָא וַיּאמַר.* מַה
    שָּׁם הִכְרִיז לְדִין, אַף כָּאן הִכְרִיז לְדִין. חַג לַה' מָחָר, נִבָּא
    נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת
    עֲלֵיהֶם. חַג לַה', לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין.*

    וּתְלַת דִּינִין הֲווֹ, חַד, וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת הָעָם. וְחַד, בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְחַד, דְּאַשְׁקֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ חַג דִּבְנֵי
    לֵוִי. לַיְיָ', דְּוַיִגּוֹף יְיָ'. מָחָר, דְּאַשְׁקֵי לוֹן מֹשֶׁה.
    וּבִיתוֹ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וּלְמָחָר אִשְׁתְּכָחוּ נְפִיחִין וּמֵתִין.
    וְאִינּוּן מַיִין הֲווֹ מְכַשְׁכְּשִׁין בִּמְעֵיהוֹן כָּל לֵילְיָא,
    וּבְצַפְרָא אִשְׁתְּכָחוּ מֵתִין, וְעַל דָּא חַג לַיְיָ' מָחָר. וְכָל
    אַסְוָתָא דְּעָבַד אַהֲרֹן, בְּגִין דִּכְתִּיב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    וּשְׁלשָה דִינִים הָיוּ: אֶחָד, וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם. וְאֶחָד בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ חַג שֶׁל בְּנֵי
    לֵוִי. לַה' - שֶׁוַּיִּגֹּף ה'. מָחָר - שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. וְלָנוּ
    בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם
    הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר
    נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵן חַג לַה' מָחָר. וְכָל הָרְפוּאָה שֶׁעָשָׂה
    אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    נ"ב גם החת"ס כתב:
    [image: image.png]

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 12:01

    תודה רבה לכולם.
    ולהרב אליהו [על השעה] אלא שעדיין צריך לדעת האם ה'חג' שמדובר שם משמעותו גם
    ל'מועדים'

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 12:01

    תודה רבה לכולם.
    ולהרב אליהו [על השעה] אלא שעדיין צריך לדעת האם ה'חג' שמדובר שם משמעותו גם
    ל'מועדים'

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    אם אין הכוונה למועדים, אלא לסתם חגיגה ושמחה, איך הזוהר הבין מ: "חג לה'"
    שהכונה לדינים? הלא אדרבה, שמחה זה חסדים.
    אלא על כרחך הזוהר הבין שחג = יו"ט, ויו"ט זה דינים.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    אם אין הכוונה למועדים, אלא לסתם חגיגה ושמחה, איך הזוהר הבין מ: "חג לה'"
    שהכונה לדינים? הלא אדרבה, שמחה זה חסדים.
    אלא על כרחך הזוהר הבין שחג = יו"ט, ויו"ט זה דינים.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    עכ"פ כדאי להסתכל גם במתוק מדבש (אין באוצה"ח).

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    עכ"פ כדאי להסתכל גם במתוק מדבש (אין באוצה"ח).

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 15:34

    המתוק מדבש כתב שחג הוא מלשון שבר, אימה ופחד, כפי הכתוב:
    יז} וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר
    אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו:
    (ס)
    רש"י: חגא. לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז) וכן חגוי
    הסלע (שיר ב) :
    מצודת ציון : לחגא. ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסל' (ש''ה ב).

    עכ"פ פשטות דברי אהרן היתה ליו"ט, והיו"ט נקרא 'חג' (לשון שבר ואימה) מכיון
    שביו"ט יש דין. כך צריך לומר בכוונת הזוהר.

  • חיפוש מקור

    2023
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 01/03/2023 12:28 מה שמצאתי זה בדרשות רבי יהושע אבן שועיב ריש פרשת יתרו, אך שם מחירי באחד שמת בלא בנים ל"ע והוי כיבום להקים זרע, עוד יעויין בספר שביבי אש מהגרש"א שטרן שכתב שם סימן שלם על מעלת עשיית מצוות בעבור הנפטר אך לאו דווקא ספר תורה, יהא החיפוש הנ"ל לעילוי נשמת כל הזקוקים לכך.
  • חיפוש מקור

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    5
    תאריך ההודעה המקורית: 26/02/2023 12:19 האם מישהו יודע מקור הלכתי שאין הפסק פרשיות בכתיבת ספר תורה בין פרשת ויגש לפרשת ויחי, כלומר, ברש"י מופיע למה פרשה זו סתומה וכו', ובמפרשים (כמו בשפתי חכמים שם) מסביריעם הכונה שאין הפסק רווח, האם יש למישהו מקור *הלכתי *לכך? תודה רבה
  • חיפוש מקור

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 02/02/2023 23:40 ייש"כ גדול לכולם, מצאתי את שאהבה נפשי ואת אשר חיפשתי, והוא בלקו"ת פר' עקב, וכדברי ר' שבתי.
  • חיפוש מקור

    2023
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 16:51 כי טובה שעה אחת ברציפות ובהשתוקקות מרבות בעצלתים
  • חיפוש מקור

    2023
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 14:45 היכן כתוב איזה רמז ששער הכוונות מסוגל לאריכות ימים, ולבריאות, ואולי גם לעשירות. אם אפשר בבקשה למצוא משהו מיידי בענין זה. תודה רבה
  • חיפוש מקור

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2023 13:13 בתענית ציבור מסיימים הקריאה בפס' י ששם מסתיים הענין. וכן בשבת חוה"מ מובן היטב לסיים כאן. וקשה רק על הקריאה בשבת כי תשא- ובספר מאורי אור (הובא בדרכי חיים ושלום בהערה לאות רכג - מצו"ב) כ' *שאין להפסיק לששי ולחטאתנו ונחלתנו *שהוא אמצע דבור תשובת השם למשה. ואכן כן הוא המנהג בבעלזא שמפסיקין בפס' י כמו בתעני"צ, ובספר דברי קהלת (מנהגי פרנקפורט עמ' 353) כתב שמעולם תמה על ההפסקה בפס' ט וכו' ונ"ל *שבכל מקום יותר טוב לסיים בפס' י *כי גם הפסוק הזה הוא מענין שלמעלה וסופו, ועוד כי הוא סוף העמוד בס"ת, אך בשבת כי תשא שינו הדבר שלא להשוותו עם סוף הקריאה בתענית אסתר שבא לפעמים בשבוע שלפני השבת הזה. קבצים מצורפים: דרכי חיים ושלום.pdf
  • חיפוש מקור

    2023
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 08/06/2023 11:07 האם משהו יודע מקור בשו"ע/משנ"ב/באור הלכה שאסור להנות מהשמן שנשאר מנרות חנוכה? -- בכבוד רבשמחה פרוינד[email protected] [email protected]
  • חיפוש מקור

    2023
    13
    0 הצבעות
    13 פוסטים
    0 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 27/04/2023 00:58 לקינוח סעודה באוצרות חיים שער הארת זו"ן [image: image.png] [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 27.04.23, 00:58:28

0

מחובר

793

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים