דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

חיפוש מקור

2023
11 4 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

    תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    ר' יונתן אייבשיץ הביא כן בתפא"י סוף פר' אמור, בשם זהר פר' כי תשא.

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:27

    ואיתא (?) המועדים המה ימי דין למעלה

    תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    כדאי תמיד לכתוב איזה ספר משכתבים מי הכותב דבר זה
    המועדים הם ימי דין לאו דוקא למעלה, זה משנה בפסח נדונים על וכו'
    ולכן אומרים יעלה ויבוא וכו' ויפקד ויזכר וכו'
    כנראה זה זוהר"

    (1) ספר תפארת יהונתן על ויקרא פרק כג פסוק כא
    איתא בזוהר תשא המועדים המה ימי דין למעלה והנה אנו מתפללים דאם כבנים רחמנו
    וכו' ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו עכ"פ נפקא מיניה טובא אם אנחנו
    כבנים סתם אב מרחם על בנו משא"כ אם אנו כעבדים אין אנו בטוחים כ"כ לרחמים מ"מ
    מיחלים אנחנו אולי יחוס אולי ירחם כעבד המצפה אל אדוניו וזה מ"ש הכתוב מקרא
    קודש יהיה לכם שהוא יו"ט וא"כ הוא יום הדין כמ"ש הזוהר ותחזרו בתשובה שלימה
    כדי שתהי' בנים למקום כל מלאכת עבודה לא תעשו לא תהיו עבדים במלאכתם רק היטיבו
    דרכיכם למען תהיו בטוחים לומר אנו בניך ואתה אבינו:

    אפשר שכוונת הענין
    כמו שכתוב "אם יש דין למטה אין דין למעלה" וא"כ בימי המועדים שאין דין למטה יש
    דין למעלה
    מקור קצת זה

    (4) ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קלד
    שני וחמישי. עי' ט"ז. תוס' סוף פרק מרובה ועי' פר"ח שהם ימי דין כמו שכתוב סוף
    פרק מפנין מי שיש לו זכות אבות יקיז בשני וחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה יושבין
    בדין יע"ש ולכן מרבים בתחנונים, ועי' מג"א סי' תק"פ אות ט' כתב דקיי"ל אדם
    נדון בכל יום, והם ימי רצון יע"ש, ועי' א"ר אות א' דשני וחמישי ב"ד שלמעלה
    ומטה שוין להם ימי דין. והנה י"ל זה למ"ד אין אדם נדון בכל יום אבל למ"ד נדון
    בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה והם ימי

  • תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2023 22:49

    כדאי תמיד לכתוב איזה ספר משכתבים מי הכותב דבר זה
    המועדים הם ימי דין לאו דוקא למעלה, זה משנה בפסח נדונים על וכו'
    ולכן אומרים יעלה ויבוא וכו' ויפקד ויזכר וכו'
    כנראה זה זוהר"

    (1) ספר תפארת יהונתן על ויקרא פרק כג פסוק כא
    איתא בזוהר תשא המועדים המה ימי דין למעלה והנה אנו מתפללים דאם כבנים רחמנו
    וכו' ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו עכ"פ נפקא מיניה טובא אם אנחנו
    כבנים סתם אב מרחם על בנו משא"כ אם אנו כעבדים אין אנו בטוחים כ"כ לרחמים מ"מ
    מיחלים אנחנו אולי יחוס אולי ירחם כעבד המצפה אל אדוניו וזה מ"ש הכתוב מקרא
    קודש יהיה לכם שהוא יו"ט וא"כ הוא יום הדין כמ"ש הזוהר ותחזרו בתשובה שלימה
    כדי שתהי' בנים למקום כל מלאכת עבודה לא תעשו לא תהיו עבדים במלאכתם רק היטיבו
    דרכיכם למען תהיו בטוחים לומר אנו בניך ואתה אבינו:

    אפשר שכוונת הענין
    כמו שכתוב "אם יש דין למטה אין דין למעלה" וא"כ בימי המועדים שאין דין למטה יש
    דין למעלה
    מקור קצת זה

    (4) ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קלד
    שני וחמישי. עי' ט"ז. תוס' סוף פרק מרובה ועי' פר"ח שהם ימי דין כמו שכתוב סוף
    פרק מפנין מי שיש לו זכות אבות יקיז בשני וחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה יושבין
    בדין יע"ש ולכן מרבים בתחנונים, ועי' מג"א סי' תק"פ אות ט' כתב דקיי"ל אדם
    נדון בכל יום, והם ימי רצון יע"ש, ועי' א"ר אות א' דשני וחמישי ב"ד שלמעלה
    ומטה שוין להם ימי דין. והנה י"ל זה למ"ד אין אדם נדון בכל יום אבל למ"ד נדון
    בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה והם ימי

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 00:33

    ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרסד

    ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה
    נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת
    כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד
    התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק
    דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו':

    [והבאתי בהגר"א זה וכתבתי עליו מעט ב"הושענא רבא".]

    של"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה

    לט. ויזכור, כי ימי המועדים הם ימי דין, כאומרם ז"ל במשנה (פרק קמא דראש השנה
    (טז א)), בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, עכ"ל
    המשנה. הרי שכל המועדות ימי דין. וזה לשון הבחיי בסוף פרשת ראה (דברים טז,
    יד): במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז תרנ"ד), מפני מה לא הזכירה תורה שמחה בפסח,
    והזכיר שמחה בעצרת, ובסוכות שלש שמחות, 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד), 'והיית
    אך שמח' (שם שם, טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם' (ויקרא כג, מ), לפי ששנינו (ראש
    השנה שם) בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, ומפני
    שפסח יום הדין, וכל הדינים עתידים להעשות, לכך לא נזכר בו שמחה כלל, [אבל]
    בעצרת שכבר עבר דין אחד של פסח, נכתב בו שמחה אחת. ובחג שכבר עברו שלשה דינין,
    פסח ועצרת וראש השנה, לכך נכתבו בו שלש שמחות, עד כאן.

    מ. ואמרו בפרק קמא דקידושין (מ א - ב): לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב
    וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו
    שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה',
    בשביל חטא יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי
    שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את
    עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל
    העולם לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', בשביל חטא יחידי שחטא זה
    אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. עד כאן. פירש רש"י, לפי שהעולם נידון אחר
    רובו וכו', יראה אדם עצמו כאילו כל העולם שקול במחצה צדיקים וחסידים ומחצה
    רשעים, וכאילו מעשיו שקולים במחצה על מחצה, עשה מצוה אחת, נמצא זכיותיו
    מכריעות, ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים, עכ"ל רש"י.

    מא. וכן כתב הסמ"ק בסימן (ר"ד) [י"ד], וזה לשונו: ויחשוב כאילו הוא וכל ישראל
    מחצה זכיות ומחצה עוונות, ואם עושה עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו וכל ישראל
    לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד י'אבד ט'ובה ה'רבה', ראשי תיבות 'יטה', כלומר,
    שיטה ויכריע המאזנים לכף חובה, ואם עושה מצוה אחת, אשריהו שהכריע עצמו וכל
    ישראל לכף זכות. עכ"ל. וכן הוא בספר המדע בהלכות תשובה פרק ג' (הלכה א - ג).

    מב. נמצא, שהחוטא אז בשחוק וקלות ראש ביום טוב, חמור יותר משאר השנה, שמאחר
    שהעולם נידון, בחטא אחד אפשר שיוכרע העולם לכף חובה, ואז, כל אותם העניים
    שימותו או יצטערו מחמת עוני הרעב והצמא, כולם תלוים עליו. ובימי המועדים, מלבד
    שמזונות האדם תלוים בהם, גם חיי האדם ונשמתו תלוין בדין, כמו שכתב בעל ראשית
    חכמה בשער הקדושה פרק י"ב (אות יד), עיין שם. ולפי שהמועדים ימי דינא, אמר רבי
    יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ראש השנה טז ב), כדי שיכנס בטהרה ליום הדין,
    כמו ראש השנה ויום הכפורים.

    מג. ואחר שהוא מבואר, שהימים טובים הם יומי דדינא, אין ראוי שיתעצל אדם בהם,
    מלבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים, כפי משפט היום, כמו שאין ראוי להתעצל בימים
    נוראים. ואמרינן בירושלמי האי בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה וכו'. ולאו
    דוקא שישן, אלא כל שהוא יושב בטל, אף - על - פי שהוא ער, ישן קרי ליה, הואיל
    ואינו עושה מעשה טוב ביום דין. והוא הדין לשאר הימים טובים, שהם כולן יומי
    דדינא, כמבואר לעיל.
    מד. ואין טוב לאדם, כי אם לאכול ולשתות, ויראה את נפשו בטוב, ואין טוב אלא
    תורה (אבות פ"ו מ"ג), כי לה משפט הבכורה. וכפליים לתושיה, בענין הלימוד
    וההתלמדות בימים טובים יותר משאר הימים, לפי שהם ימי מקראי קודש וימי מנוחה,
    פנויים מכל מלאכה, אשר זה סיבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלמה, יותר מימי
    המעשה, כמו שהארכתי קצת בזה בריש חיבורי הקטן אשר קראתיו 'ברית אברהם'. וכן
    כתב בעל העקידה, גבי שבת, בפרשת ויקהל, שער (כ"ה) [נ"ה], וזה לשונו: העיקר
    השני מה שתיישר אותנו השביתה, לקבוע בלבנו למוד התורה ופירושה, לפי שבו ינוחו
    מכל עסקי הזמנים המטרידים, אשר לסבת זה יפנה לבבם, להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע
    מפי המלמד, ולקרא כולם בשם ה', מקרא משנה ותלמוד, איש איש לפי ערכו, והמשכילים
    ימצאו בו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם וכו', עד... בתלמוד ירושלמי (שבת פט"ו
    ה"ג) לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה וכו', והאריך בזה.
    וסוף דבריו שם: ולא כאותן שהורגלו בישיבת עמי הארץ, ודברי רכילות ולשון הרע,
    המטילים קנאה ושנאה בין איש ובין אחיו ובין גרו, אשר הם מאזרי זיקות באפס
    עצ[י]ם לחרחר ריב ומדון אשר בהם מטרידים התפילה ומונעים התורה, והם בכלל 'לא
    תבערו אש ביום השבת' (שמות לה, ג). עכ"ל הצריך לעניינינו.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 00:33

    ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרסד

    ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה
    נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת
    כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד
    התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק
    דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו':

    [והבאתי בהגר"א זה וכתבתי עליו מעט ב"הושענא רבא".]

    של"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה

    לט. ויזכור, כי ימי המועדים הם ימי דין, כאומרם ז"ל במשנה (פרק קמא דראש השנה
    (טז א)), בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, עכ"ל
    המשנה. הרי שכל המועדות ימי דין. וזה לשון הבחיי בסוף פרשת ראה (דברים טז,
    יד): במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז תרנ"ד), מפני מה לא הזכירה תורה שמחה בפסח,
    והזכיר שמחה בעצרת, ובסוכות שלש שמחות, 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד), 'והיית
    אך שמח' (שם שם, טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם' (ויקרא כג, מ), לפי ששנינו (ראש
    השנה שם) בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
    בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, ומפני
    שפסח יום הדין, וכל הדינים עתידים להעשות, לכך לא נזכר בו שמחה כלל, [אבל]
    בעצרת שכבר עבר דין אחד של פסח, נכתב בו שמחה אחת. ובחג שכבר עברו שלשה דינין,
    פסח ועצרת וראש השנה, לכך נכתבו בו שלש שמחות, עד כאן.

    מ. ואמרו בפרק קמא דקידושין (מ א - ב): לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב
    וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו
    שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה',
    בשביל חטא יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי
    שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את
    עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל
    העולם לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', בשביל חטא יחידי שחטא זה
    אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. עד כאן. פירש רש"י, לפי שהעולם נידון אחר
    רובו וכו', יראה אדם עצמו כאילו כל העולם שקול במחצה צדיקים וחסידים ומחצה
    רשעים, וכאילו מעשיו שקולים במחצה על מחצה, עשה מצוה אחת, נמצא זכיותיו
    מכריעות, ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים, עכ"ל רש"י.

    מא. וכן כתב הסמ"ק בסימן (ר"ד) [י"ד], וזה לשונו: ויחשוב כאילו הוא וכל ישראל
    מחצה זכיות ומחצה עוונות, ואם עושה עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו וכל ישראל
    לכף חובה, שנאמר 'וחוטא אחד י'אבד ט'ובה ה'רבה', ראשי תיבות 'יטה', כלומר,
    שיטה ויכריע המאזנים לכף חובה, ואם עושה מצוה אחת, אשריהו שהכריע עצמו וכל
    ישראל לכף זכות. עכ"ל. וכן הוא בספר המדע בהלכות תשובה פרק ג' (הלכה א - ג).

    מב. נמצא, שהחוטא אז בשחוק וקלות ראש ביום טוב, חמור יותר משאר השנה, שמאחר
    שהעולם נידון, בחטא אחד אפשר שיוכרע העולם לכף חובה, ואז, כל אותם העניים
    שימותו או יצטערו מחמת עוני הרעב והצמא, כולם תלוים עליו. ובימי המועדים, מלבד
    שמזונות האדם תלוים בהם, גם חיי האדם ונשמתו תלוין בדין, כמו שכתב בעל ראשית
    חכמה בשער הקדושה פרק י"ב (אות יד), עיין שם. ולפי שהמועדים ימי דינא, אמר רבי
    יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ראש השנה טז ב), כדי שיכנס בטהרה ליום הדין,
    כמו ראש השנה ויום הכפורים.

    מג. ואחר שהוא מבואר, שהימים טובים הם יומי דדינא, אין ראוי שיתעצל אדם בהם,
    מלבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים, כפי משפט היום, כמו שאין ראוי להתעצל בימים
    נוראים. ואמרינן בירושלמי האי בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה וכו'. ולאו
    דוקא שישן, אלא כל שהוא יושב בטל, אף - על - פי שהוא ער, ישן קרי ליה, הואיל
    ואינו עושה מעשה טוב ביום דין. והוא הדין לשאר הימים טובים, שהם כולן יומי
    דדינא, כמבואר לעיל.
    מד. ואין טוב לאדם, כי אם לאכול ולשתות, ויראה את נפשו בטוב, ואין טוב אלא
    תורה (אבות פ"ו מ"ג), כי לה משפט הבכורה. וכפליים לתושיה, בענין הלימוד
    וההתלמדות בימים טובים יותר משאר הימים, לפי שהם ימי מקראי קודש וימי מנוחה,
    פנויים מכל מלאכה, אשר זה סיבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלמה, יותר מימי
    המעשה, כמו שהארכתי קצת בזה בריש חיבורי הקטן אשר קראתיו 'ברית אברהם'. וכן
    כתב בעל העקידה, גבי שבת, בפרשת ויקהל, שער (כ"ה) [נ"ה], וזה לשונו: העיקר
    השני מה שתיישר אותנו השביתה, לקבוע בלבנו למוד התורה ופירושה, לפי שבו ינוחו
    מכל עסקי הזמנים המטרידים, אשר לסבת זה יפנה לבבם, להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע
    מפי המלמד, ולקרא כולם בשם ה', מקרא משנה ותלמוד, איש איש לפי ערכו, והמשכילים
    ימצאו בו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם וכו', עד... בתלמוד ירושלמי (שבת פט"ו
    ה"ג) לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה וכו', והאריך בזה.
    וסוף דבריו שם: ולא כאותן שהורגלו בישיבת עמי הארץ, ודברי רכילות ולשון הרע,
    המטילים קנאה ושנאה בין איש ובין אחיו ובין גרו, אשר הם מאזרי זיקות באפס
    עצ[י]ם לחרחר ריב ומדון אשר בהם מטרידים התפילה ומונעים התורה, והם בכלל 'לא
    תבערו אש ביום השבת' (שמות לה, ג). עכ"ל הצריך לעניינינו.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 02:53

    הנדון היה שהם "ימי דין למעלה"
    וזה כתב ר' יהונתן
    ולא נמצא לו מקור קדום בינתיים
    מה שראיתי
    חוץ מההסבר שכשאין דין למטה יש דין למעלה

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 02:53

    הנדון היה שהם "ימי דין למעלה"
    וזה כתב ר' יהונתן
    ולא נמצא לו מקור קדום בינתיים
    מה שראיתי
    חוץ מההסבר שכשאין דין למטה יש דין למעלה

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:29

    ר' יהונתן כתב שהמקור הוא זהר כי תישא. צריך לחפש שם.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:29

    ר' יהונתן כתב שהמקור הוא זהר כי תישא. צריך לחפש שם.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:47

    דומני שמצאתי המקור בסייע"ד:
    זוהר ספר שמות פרשת כי תישא צג ע"א:
    אהרן אמר: "חג לה' מחר", והתכוון לעניין התעוררות הדינים.

    תָּא חֲזֵי וַיִּקְרָא אַהֲרֹן. אַכְרִיז אִיהוּ בְּקָלָא וְאָמַר. כְּתִיב
    הָכָא וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וּכְתִיב בְּיוֹנָה (יונה ג) וַיִּקְרָא
    וַיֹּאמַר, מָה לְּהַלָּן כָּרִיז לְדִינָא, אוּף הָכָא כָּרִיז לְדִינָא. חַג
    לַיְיָ' מָחָר, נָבֵּי נְבוּאָה בְּהַהוּא רוּחַ דְּמִזְבֵּחַ, דְּזַמִּין
    דִּינָא לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. חַג לַיְיָ', לְמֶעְבַּד בְּכוּ דִּינָא.

    בֹּא וּרְאֵה, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן - הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב
    כָּאן וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וְכָתוּב בְּיוֹנָה וַיִּקְרָא וַיּאמַר.* מַה
    שָּׁם הִכְרִיז לְדִין, אַף כָּאן הִכְרִיז לְדִין. חַג לַה' מָחָר, נִבָּא
    נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת
    עֲלֵיהֶם. חַג לַה', לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין.*

    וּתְלַת דִּינִין הֲווֹ, חַד, וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת הָעָם. וְחַד, בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְחַד, דְּאַשְׁקֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ חַג דִּבְנֵי
    לֵוִי. לַיְיָ', דְּוַיִגּוֹף יְיָ'. מָחָר, דְּאַשְׁקֵי לוֹן מֹשֶׁה.
    וּבִיתוֹ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וּלְמָחָר אִשְׁתְּכָחוּ נְפִיחִין וּמֵתִין.
    וְאִינּוּן מַיִין הֲווֹ מְכַשְׁכְּשִׁין בִּמְעֵיהוֹן כָּל לֵילְיָא,
    וּבְצַפְרָא אִשְׁתְּכָחוּ מֵתִין, וְעַל דָּא חַג לַיְיָ' מָחָר. וְכָל
    אַסְוָתָא דְּעָבַד אַהֲרֹן, בְּגִין דִּכְתִּיב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    וּשְׁלשָה דִינִים הָיוּ: אֶחָד, וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם. וְאֶחָד בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ חַג שֶׁל בְּנֵי
    לֵוִי. לַה' - שֶׁוַּיִּגֹּף ה'. מָחָר - שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. וְלָנוּ
    בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם
    הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר
    נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵן חַג לַה' מָחָר. וְכָל הָרְפוּאָה שֶׁעָשָׂה
    אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    נ"ב גם החת"ס כתב:
    [image: image.png]

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 03:47

    דומני שמצאתי המקור בסייע"ד:
    זוהר ספר שמות פרשת כי תישא צג ע"א:
    אהרן אמר: "חג לה' מחר", והתכוון לעניין התעוררות הדינים.

    תָּא חֲזֵי וַיִּקְרָא אַהֲרֹן. אַכְרִיז אִיהוּ בְּקָלָא וְאָמַר. כְּתִיב
    הָכָא וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וּכְתִיב בְּיוֹנָה (יונה ג) וַיִּקְרָא
    וַיֹּאמַר, מָה לְּהַלָּן כָּרִיז לְדִינָא, אוּף הָכָא כָּרִיז לְדִינָא. חַג
    לַיְיָ' מָחָר, נָבֵּי נְבוּאָה בְּהַהוּא רוּחַ דְּמִזְבֵּחַ, דְּזַמִּין
    דִּינָא לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. חַג לַיְיָ', לְמֶעְבַּד בְּכוּ דִּינָא.

    בֹּא וּרְאֵה, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן - הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב
    כָּאן וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וְכָתוּב בְּיוֹנָה וַיִּקְרָא וַיּאמַר.* מַה
    שָּׁם הִכְרִיז לְדִין, אַף כָּאן הִכְרִיז לְדִין. חַג לַה' מָחָר, נִבָּא
    נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת
    עֲלֵיהֶם. חַג לַה', לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין.*

    וּתְלַת דִּינִין הֲווֹ, חַד, וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת הָעָם. וְחַד, בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְחַד, דְּאַשְׁקֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ חַג דִּבְנֵי
    לֵוִי. לַיְיָ', דְּוַיִגּוֹף יְיָ'. מָחָר, דְּאַשְׁקֵי לוֹן מֹשֶׁה.
    וּבִיתוֹ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וּלְמָחָר אִשְׁתְּכָחוּ נְפִיחִין וּמֵתִין.
    וְאִינּוּן מַיִין הֲווֹ מְכַשְׁכְּשִׁין בִּמְעֵיהוֹן כָּל לֵילְיָא,
    וּבְצַפְרָא אִשְׁתְּכָחוּ מֵתִין, וְעַל דָּא חַג לַיְיָ' מָחָר. וְכָל
    אַסְוָתָא דְּעָבַד אַהֲרֹן, בְּגִין דִּכְתִּיב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    וּשְׁלשָה דִינִים הָיוּ: אֶחָד, וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם. וְאֶחָד בִּבְנֵי
    לֵוִי. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ חַג שֶׁל בְּנֵי
    לֵוִי. לַה' - שֶׁוַּיִּגֹּף ה'. מָחָר - שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. וְלָנוּ
    בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם
    הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר
    נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵן חַג לַה' מָחָר. וְכָל הָרְפוּאָה שֶׁעָשָׂה
    אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

    נ"ב גם החת"ס כתב:
    [image: image.png]

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 12:01

    תודה רבה לכולם.
    ולהרב אליהו [על השעה] אלא שעדיין צריך לדעת האם ה'חג' שמדובר שם משמעותו גם
    ל'מועדים'

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 12:01

    תודה רבה לכולם.
    ולהרב אליהו [על השעה] אלא שעדיין צריך לדעת האם ה'חג' שמדובר שם משמעותו גם
    ל'מועדים'

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    אם אין הכוונה למועדים, אלא לסתם חגיגה ושמחה, איך הזוהר הבין מ: "חג לה'"
    שהכונה לדינים? הלא אדרבה, שמחה זה חסדים.
    אלא על כרחך הזוהר הבין שחג = יו"ט, ויו"ט זה דינים.

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    אם אין הכוונה למועדים, אלא לסתם חגיגה ושמחה, איך הזוהר הבין מ: "חג לה'"
    שהכונה לדינים? הלא אדרבה, שמחה זה חסדים.
    אלא על כרחך הזוהר הבין שחג = יו"ט, ויו"ט זה דינים.

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    עכ"פ כדאי להסתכל גם במתוק מדבש (אין באוצה"ח).

  • תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 14:25

    עכ"פ כדאי להסתכל גם במתוק מדבש (אין באוצה"ח).

    תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 15:34

    המתוק מדבש כתב שחג הוא מלשון שבר, אימה ופחד, כפי הכתוב:
    יז} וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר
    אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו:
    (ס)
    רש"י: חגא. לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז) וכן חגוי
    הסלע (שיר ב) :
    מצודת ציון : לחגא. ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסל' (ש''ה ב).

    עכ"פ פשטות דברי אהרן היתה ליו"ט, והיו"ט נקרא 'חג' (לשון שבר ואימה) מכיון
    שביו"ט יש דין. כך צריך לומר בכוונת הזוהר.

  • חיפוש מקור

    2023
    14
    0 הצבעות
    14 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 10/02/2023 11:36 צודק סליחה על הביטוי הלא מתאים מאת: [email protected]
  • חיפוש מקור

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    G
    תאריך ההודעה המקורית: 05/02/2023 15:29 אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק וגו' (תהילים ק״מ:ט׳) בא וראה מה בין יוצאי מצרים שהן מזרע של יעקב ובין העכו"ם שהן מזרעו של עשו יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצות ומהו המצוה אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה ולשמור ברית המילה ושלא להניח לשון בית יעקב ושלא ילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א. אבל זרעו של עשו לא היו כן אלא כל זמן שיצחק היה קיים היו מקיימים ברית המילה וכיון שמת יצחק מיד היו מבטלין ברית המילה שנאמר (משלי ט״ו:כ״ה) בית גאים יסח ה' זה היתה ביתו של עשו ויצב גבול אלמנה זה ביתו של עובדיהו. משלו משל למה"ד למלך שהוא נותן כתרו לאוהבו ואמר לו יהא הכתר הזה מונח בראשך ובראש בנך לעולם הניחו אוהבו בראשו עד שעה שהוא נכנס לבית עולמו. לימים אחרי שנכנס לבית עולמו אמר המלך בלבו אלך ואראה את בן אוהבי מה אם יהא כתר אוהבי מונח בראשו הלך המלך אצל בן אוהבו ומצא הכתר מונח באשפה לאחריו בקצה גבול הבית מיד הלך המלך בסוף הגבול שנאמר (שופטים ה׳:ד׳) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו'. למה נדמה עשו ואליפז התימני עם בנו עמלק וירבעם בן נבט ומרודך עם נבוכדנצר ואגג עם המן האגגי. לאחד שמצא כסות בדרך סמוכה לעיר תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכירו ואומר של מי אבידה זו נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו ואומרים זה לזה ראיתם פלוני זה כמה הוא צדיק כמה הוא חסיד כמה הוא כשר מיד עמדו בני העיר ועשאוהו ראש וקצין של העיר עליהן לאחר שתים ושלש שנה עמד והחריב כל המדינות וכל הארץ וכן לכך נדמה עשו ואליפז עם בנו עמלק ומרודך עם נבוכדנצר וירבעם בן נבט ואגג עם המן. עשו בשכר שלש דמעות שהוריד ונפלו מעיניו נתנו לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. אליפז בשכר שנהג כבוד באביו יצא ממנו עמלק לעולם. ירבעם בשכר שהשיב דבר לפני המלך שלמה נתנו בידו עשרת השבטים. שכרו של מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר לעולם. שכרו של אגג כשהיה חבוש בבית האסורין היה בוכה ומתאנח ואומר אוי לי שמא יאבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן לעולם. ומה יהא סופו של עמלק גנבים יבאו עליו ויפשטו עליו גדודים מן החוץ כמו שניבא עליו עובדיה הנביא שנאמר (עבודיה א) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה וגו': ולמה זכה עובדיה לנבואה א"ר יצחק מפני שהחביא מאה נביאים שנאמר (מלכים א י״ח:ד׳) ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה ויכלכלם לחם ומים. מ"ש חמשים חמשים א"ר אלעזר מיעקב אבינו למד שנאמר (בראשית ל׳:כ״ז-כ״ח״ב:ט׳) והיה המחנה הנשאר לפליטה רבי אבהו אמר לפי שלא היתה המערה מחזקת יותר מחמשים איש. הרי הוא אומר בעובדיהו (מלכים שם) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' מאד. מאי א"ל א"ר יצחק הכי אמר לו שמא אין מעשיך כמעשה החסידים. יעקב נתברך ביתו של לבן בשבילו שנאמר (בראשית ל׳:ל׳) נחשתי ויברכני ה' בגללך ואומר (בראשית ל) ויברך ה' אותך לרגלי. יוסף נתברך ביתו של פוטיפר בשבילו שנאמר (בראשית ל״ט:ה׳) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ולמה לא נתברך ביתי בשבילך שמא אין מעשיך כמעשה חסידים הראשונים לכך נאמר ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית יצתה בת קול ואמרה ועובדיהו היה ירא את ה' מאד וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה. אליפז עם עמלק מאי הוא עמלק היה אומר אל אליפז אביו מי הוא שיורש העוה"ז והעוה"ב א"ל אליפז אל עמלק בני ישראל יורשין העוה"ז והעוה"ב לכן לך עכשיו וחפור להן בורות שיחין ומערות של מים כדי לשתות הן ומקניהן והכן להם דרכים אם תעשה כן תזכה ותירש ותנחל ותבא לעולם הבא אבל הוא לא עשה כן אלא כיון שאמר לו רישומו של דבר מיד יצא עמלק להחריב את העולם שנאמר (שמות י״ז:ח׳) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ולמה נקרא שמה רפידים משום שריפו ידיהם מן המצות והקב"ה בוחן לבות וכליות הוא ואומר לו שוטה שבעולם לא יצרתיך לאחר שבעים לשונות לכן אתה הוא שתהיה ראשית ואחרית לכל יורדי גיהנם שנאמר (במדבר כ״ד:כ׳) וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד ואומר (דברים כ״ה:י״ט) והיה בהניח ה' אלקיך לך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ואומר (שמות שם) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ואומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר וזהו משל הדיוט שבני אדם מושלים אותו אפילו האבן שנכשלים בו בני אדם או שמסקלים בו ויתד מן התלוים על עצים הן עתידים ליתן את הדין. ולא זו בלבד אלא זרעו של עשו שבטלו ברית המילה מבשרם ועברו על מצות שבת ועל כל המצות האמורות בתורה ונתנו את נבלת עבדיו הצדיקים והחסידים מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ שנאמר (תהילים ע״ט:ב׳) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ. לכן הקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות אמר לו אילו היתה ברית המילה בבשרך לא הייתי דן אותך על כל מחשבה ומחשבה כמעשה. ועל מה שאתה עתיד לעשות כאלו כבר נעשה אע"פ שלא נעשה עדיין שנאמר (יחזקאל ל״ה:ו׳) לכן חי אני נאם אדני אלקים כי לדם אעשך ודם ירדפוך אם לא דם שנאת ודם ירדפך כי לדם מילה ודם קרבנות ודם שיש לאדם בגופו ולבו שנאת. מה כתיב בתריה (יחזקאל ל״ה:י׳) יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה מי גלה את הסתרים הוי אומר הקב"ה לכך נאמר וה' שם היה ואומר (עובדיה א׳:ב׳) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד וגו' אם תגביה כנשר וגו' ואומר (ירמיהו מ״ט:ט״ו-ט״ז) כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם תפלצתך השיא אותך וגו' כי תגביה כנשר קנך משם אורידך וגו'. מאי תפלצתך תפל וליצן א"ל ליצנות שהיתה בך היא גרמה לך להעבירך מן העולם לכך נאמר תפלצתך השיא אותך וגו'. מאי תגביה כנשר וגו': ברוך המקום ברוך הוא שהוא נפרע משונאיהם של ישראל מדה כנגד מדה שכשם שהיתה בדעתו כך הקב"ה עוקר אותו ואת זרעו מן העולם שנאמר (עובדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו וגו' ואומר כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות וגו' המה יבנו ואני אהרוס וגו' (מלאכי א׳:ד׳) ואומר (עובדיה שם) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם אמר הקב"ה אל עשו אתה רצית לחמוס את יעקב אחיך לכן תכסך בושה ונכרת לעולם. ומהו החמס שחמס את יעקב עד שבשביל כך תכסך בושה משום שלא רצית להניח ס"ת בידו לכן תכסך בושה ונכרת לעולם. ולא זו בלבד אלא שם הגדול בן נח שנתנבא ארבע מאות שנה על כל אומות העולם ולא קבלו ממנו וכך אמר להם שם הגדול. לא תרצח. לא תנאף. לא תגנב. לא תענה. ולא תחמד. אמרו לו כל אלו הדברים יפין הם ואפ"ה לא קבלו מלכותך עליהם. אבל אנחנו בני ישראל עמך בני בריתך בני אברהם יצחק ויעקב אהוביך שעשו רצונך בעולם קבלנו תורתך לכן תעשה לנו ג"כ קורת רוח ותהא מקיים מה שהבטחתנו ואמרת לבניך להתקנא ולהתנקם מן אויבינו שנאמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וגו' (דברים ל״ב:מ״ג) וכן דוד היה אומר (תהילים ז׳:ז׳) קומה ה' באפך הנשא בעברות צוררי וגו'. וכשיצאו ישראל ממצרים נתקבצו כל ישראל ומשה עמהן ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע אין בינינו לבין אומות העולם כלום שנאמר (שמות ל״ג:ט״ז) ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו' ואדעך בשם. באותה שעה נשבע הקב"ה בשמו הגדול שתנתן תורה תמימה על ידיהם הכל מסודר ומתוקן לפניהם כגביעים וכוסות מלאים מים ויין ושלחנות מלאות מכל מעדני עולם שנאמר (ש"ה ז) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. לפיכך נשבע הקב"ה לעמו שלא יחליפם באומה אחרת ולא ישנם ולא ימירם בעם אחר ולא יכלה אותם שנאמר (הושע י״א:ט׳) לא אעשה חרון אפי וגו.
  • חיפוש מקור

    2023
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 21/11/2023 13:25 בענין זה ידוע הסיפור שהרה"ק רבי אלעזר רישא כשהי' אברך שנה ראשונה בצל זקנו בעל הדברי חיים קודם סוכות בחר לעצמו אתרוג והרה"ק הד"ח הקפיד ע"כ, ושלח ר"א את בני הרה"ק מצאנז להצטדק בשמו, ולא קיבלם, ע"כ הלך בעצמו וסבב הרה"ק פניו ממנו, אז אמר "רבי, איך וועל שוין גוט זיין", חיבק אותו הד"ח ואמר "איך וועל שוין אויך גוט זיין". כן סיפר הרה"ק ר"י מפשעווארסק מובא בי"ג אורות ועוד.
  • חיפוש מקור

    2023
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    0 צפיות
    5
    תאריך ההודעה המקורית: 24/10/2023 17:18 מהרש"א [חדושי אגדות] מסכת שבת דף פז עמוד ב ואותו יום ה' בשבת היה כו' עיין בתוס' אבל בטור א"ח סימן ת"ל הביא המדרש הזה בע"א שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלהיהם ולא היו רשאין לומר דבר כו' ע"ש ואחרי הדקדוק במאמר כפי מה שכתבו התוס' כשלקחו פסחיהם נתקבצו בכורות כו' מפני מה נתקבצו הבכורות מעיקרא יותר משאר העם שהרי עדיין לא הגידו להם שיהרוג בכורי מצרים אבל הכוונה כי מזל טלה הוא ראש ובכור לכל המזלות והוא עצמו מזלן ואלהיהן של מצרים ומהבכורות ועל כן נתקבצו הבכורות טפי כשלקחו פסחיהן שהיה טלה שהוא מזלן ואלהיהן של הבכורות והיו שיניהם קהות כו' והלכו אצל אבותיהם כו' דהשתא ב' המדרשים נתכוונו לדבר אחד וק"ל: יעויין בזוה"ק ח"ג רע"מ רנ"א ע"א "דטלה ממנא דיליה איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים מני קודשא בריך הוא לישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואשליט לון עליה וכו'. מאת: [email protected]
  • חיפוש מקור

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    ח
    תאריך ההודעה המקורית: 24/05/2023 13:06 [image: image.png] מאת: [email protected]
  • חיפוש מקור

    2023
    13
    0 הצבעות
    13 פוסטים
    0 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 27/04/2023 00:58 לקינוח סעודה באוצרות חיים שער הארת זו"ן [image: image.png] [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 27.04.23, 00:58:28
  • חיפוש מקור

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    G
    תאריך ההודעה המקורית: 19/04/2023 06:52 בינתיים לא קיבלתי תשובה. אני פונה בבקשה לכל מי שיכול לעזור לי בדברים האלה. זה מעכב לי את הדפסת הספר.
  • חיפוש מקור

    2023
    4
    0 הצבעות
    4 פוסטים
    0 צפיות
    ת
    תאריך ההודעה המקורית: 19/03/2023 23:10 תודה רבה לכולם מאת: [email protected]

2

מחובר

790

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים