דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

עוד שאלה בזכר/נקבה

2022
16 7 42 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 12:27

    נשפע - אולי נשפעת/מושפעת?

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 12:33

    יישר כח לכל המסייעים!!!

    [image: Mailtrack]
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    Sender
    notified by
    Mailtrack
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    23.08.22,
    12:33:09

  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 12:33

    יישר כח לכל המסייעים!!!

    [image: Mailtrack]
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    Sender
    notified by
    Mailtrack
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    23.08.22,
    12:33:09

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 12:41

    יש שתי נקודות שבכל זאת הייתי רוצה להוסיף:
    א. בכותרות כדאי לקצר. ולכן במקום במקום "גורם השפעה" עדיף: "משפיע". (או
    במקום: "גורמת השפעה" עדיף: "משפיעה").
    ואפשר גם: הצדקה (סלם) משפיעה למלכות (מוצב)
    ב. לדעתי כשמצטטים פסוק, עדיף להביא בכתיב מלא, כדי להקל על הקורא, עכ"פ
    במילים שמקובל לכתוב מלא. ולכן במקום "סלם" עדיף: "סולם".

  • תאריך ההודעה המקורית: 26/08/2022 00:18

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו
    מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?
    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?
    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה,
    איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.
    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל
    סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 26/08/2022 00:18

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו
    מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?
    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?
    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה,
    איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.
    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל
    סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 26/08/2022 14:20

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה.
    כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.
    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל
    הקנאה.
    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

  • תאריך ההודעה המקורית: 26/08/2022 14:20

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה.
    כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.
    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל
    הקנאה.
    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

    תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 13:58

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.
    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא
    אלא לע"ז.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 13:58

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.
    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא
    אלא לע"ז.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 14:15

    התירוצים יפים אבל כיון שלא הובא שום שימוש אפילו בחז"ל של המילה הזו בהקשר שאינו ע"ז, חזרנו לשאלתי שהשימוש במילה שמשמשת תמיד רק בהקשר של ע"ז מעורר דחיה מסויימת.

    גם בהצגת השאלה לא כתבתי שעצם המילה קשורה לע"ז, כי גם לזה לא מצאתי ראיה מוכרחת.

    מאת: From: דוד וסרמן
    Sent: 28 Aug 2022 1:58 PM
    מאת: To: אליהו עבוד
    מאת: Cc: יצחק רוט [email protected]; ישראל אברהם קלאר [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] עוד שאלה בזכר/נקבה

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.

    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא אלא לע"ז.

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה. כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.

    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל הקנאה.

    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?

    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?

    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה, איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.

    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    לתשומת לב - מדובר בכותרת, לכן לא הוסיף הרב יז"פ נקודה בסוף המשפט.

    אגב, הטעמה לתיקון של הרב וסרמן:

    אם נישאר עם 'גורם' יש להשמיט את תיבות 'על ידי'

    למשל:

    הצדקה שמרומזת בתיבת 'סלם' גורמת השפעה למלכות שמרומזת ב'מוצב'

  • תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 13:58

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.
    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא
    אלא לע"ז.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 14:19

    למעשה היה מי שהציע מרמז, "ענינו" ועוד, וגם זה יפה.

    כנראה שהצלחת המילה קשורה מאוד לדמיון הצליל למילה הלועזית סימבול כמו שכתבו, ועם הצלחה כידוע קשה להתווכח, אמנם בכתבים תורניים אפשר שראוי לשנות למשהו חלופי, וזה שכיח בעניני אגדה.

    מאת: From: דוד וסרמן
    Sent: 28 Aug 2022 1:58 PM
    מאת: To: אליהו עבוד
    מאת: Cc: יצחק רוט [email protected]; ישראל אברהם קלאר [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] עוד שאלה בזכר/נקבה

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.

    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא אלא לע"ז.

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה. כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.

    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל הקנאה.

    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?

    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?

    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה, איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.

    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    לתשומת לב - מדובר בכותרת, לכן לא הוסיף הרב יז"פ נקודה בסוף המשפט.

    אגב, הטעמה לתיקון של הרב וסרמן:

    אם נישאר עם 'גורם' יש להשמיט את תיבות 'על ידי'

    למשל:

    הצדקה שמרומזת בתיבת 'סלם' גורמת השפעה למלכות שמרומזת ב'מוצב'

  • תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 14:19

    למעשה היה מי שהציע מרמז, "ענינו" ועוד, וגם זה יפה.

    כנראה שהצלחת המילה קשורה מאוד לדמיון הצליל למילה הלועזית סימבול כמו שכתבו, ועם הצלחה כידוע קשה להתווכח, אמנם בכתבים תורניים אפשר שראוי לשנות למשהו חלופי, וזה שכיח בעניני אגדה.

    מאת: From: דוד וסרמן
    Sent: 28 Aug 2022 1:58 PM
    מאת: To: אליהו עבוד
    מאת: Cc: יצחק רוט [email protected]; ישראל אברהם קלאר [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] עוד שאלה בזכר/נקבה

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.

    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא אלא לע"ז.

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה. כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.

    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל הקנאה.

    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?

    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?

    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה, איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.

    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    לתשומת לב - מדובר בכותרת, לכן לא הוסיף הרב יז"פ נקודה בסוף המשפט.

    אגב, הטעמה לתיקון של הרב וסרמן:

    אם נישאר עם 'גורם' יש להשמיט את תיבות 'על ידי'

    למשל:

    הצדקה שמרומזת בתיבת 'סלם' גורמת השפעה למלכות שמרומזת ב'מוצב'

    תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 20:42

    ראה בקובץ.

    קבצים מצורפים:

  • תאריך ההודעה המקורית: 28/08/2022 20:42

    ראה בקובץ.

    קבצים מצורפים:

    תאריך ההודעה המקורית: 29/08/2022 00:08

    יישר כח.

    מאת: From: אליהו עבוד
    Sent: 28 Aug 2022 8:43 PM
    To: [email protected]
    מאת: Cc: דוד וסרמן [email protected]; ישראל אברהם קלאר [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] עוד שאלה בזכר/נקבה

    ראה בקובץ.

    למעשה היה מי שהציע מרמז, "ענינו" ועוד, וגם זה יפה.

    כנראה שהצלחת המילה קשורה מאוד לדמיון הצליל למילה הלועזית סימבול כמו שכתבו, ועם הצלחה כידוע קשה להתווכח, אמנם בכתבים תורניים אפשר שראוי לשנות למשהו חלופי, וזה שכיח בעניני אגדה.

    From: דוד וסרמן <[email protected] mailto:[email protected] >
    Sent: 28 Aug 2022 1:58 PM
    To: אליהו עבוד <[email protected] mailto:[email protected] >
    Cc: יצחק רוט <[email protected] mailto:[email protected] >; ישראל אברהם קלאר <[email protected] mailto:[email protected] >; עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] >
    Subject: Re: [עריכה תורנית] עוד שאלה בזכר/נקבה

    צלם הוא גם בקדושה- צלם אלהי"ם.

    גם "סמל" מפורש בתרגום וברש"י שמשמעותו היא "צורה", אלא שלא השתמש בו המקרא אלא לע"ז.

    לא חלקו על המצודת ציון. סמל היינו צורה, ו"סמל הקנאה" היינו הצורה המכעיסה. כלומר המילה סמל כשהיא בפני עצמה אין בה משמעות שלילית.

    והראיה, שהמצודת דוד בעצמו (שכתב גם את המצודת ציון) פירש: סמל הקנאה - פסל הקנאה.

    ולכאורה גם "צלם" זה לאו דווקא שייך לעבודה זרה, אלא עניין צורה.

    דרך אגב, מרבים להשתמש היום במילה "מסמל", והפריע לי מאוד, שבתורה מילה זו מופיעה בהקשר של ע"ז, ואיך נאמר למשל, שאילן מסמל את התורה?

    האם יש מילה חלופית, או מקור לשימוש במילה סמל במובן חיובי?

    המקור הקרוב לשימוש של היום הוא בפסוק (יחזק' ח' ג') אשר שם מושב סמל הקנאה, איברא שם פירשו המפרשים דהיינו צורת הע"ז שמקניט לקב"ה.

    ורק המצודת ציון צמצם את משמעות "סמל" ל"ענין צורה", אמנם ראייתו "תמונת כל סמל" דהיינו צורת ע"ז.

    לתשומת לב - מדובר בכותרת, לכן לא הוסיף הרב יז"פ נקודה בסוף המשפט.

    אגב, הטעמה לתיקון של הרב וסרמן:

    אם נישאר עם 'גורם' יש להשמיט את תיבות 'על ידי'

    למשל:

    הצדקה שמרומזת בתיבת 'סלם' גורמת השפעה למלכות שמרומזת ב'מוצב'

  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 11:29

    סגנון טוב יותר:
    על ידי הצדקה הנרמזת בתיבת 'סלם', נשפע השפעה במלכות הנרמזת בתיבת 'מוצב'.

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 12:14

    לתשומת לב - מדובר בכותרת, לכן לא הוסיף הרב יז"פ נקודה בסוף המשפט.

    אגב, הטעמה לתיקון של הרב וסרמן:

    אם נישאר עם 'גורם' יש להשמיט את תיבות 'על ידי'

    למשל:

    הצדקה שמרומזת בתיבת 'סלם' גורמת השפעה למלכות שמרומזת ב'מוצב'

  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    103 צפיות
    י
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) לאחר גמר כל הסעודה, לוקח עורך הסדר לעצמו ולכל אחד מהמסובים כזית מפרוסת המַצָּה שהיתה "צפונה" ומוצנעת לאפיקומן, (ויש המחמירים לאכול ב' כזיתים: כזית כנגד קרבן פסח, וכזית כנגד המצה הנאכלת עמו). וצריך לאוכלה לכתחילה קודם חצות הלילה. וקודם אכילת האפיקומן יאמרו: זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשָׂבָע. ואוכלים האפיקומן בהסיבה. ואסור לאכול אחריה שום דבר, וכן אסור לשתות משקאות משכרים או מיץ ענבים, חוץ משתי הכוסות שעל הסדר. אבל לשתות מים או כוס קפה או תה (ואפילו עם סוכר), מותר. (וכן מותר לשתות שאר משקאות שאינם משכרים. ויקיעורך). ברך[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=30 ] מוזגים כוס שלישי ומברכים ברכת המזון. ויש האומרים לפני כן מזמור קכו שבתהילים https://he.wikisource.org/wiki/תהלים_קכו, "שיר המעלות בשוב ה'". ויש האומרים: אֲבָרְכָה אֶת יי בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי: ונוטלים ידים לשם "מים אחרונים". ואם הם שלושה או יותר, חייבים לזמן. המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (ויש אומרים: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא). עונים: שָׁמַיִם! המזמן: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל. וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל. נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ. וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד. כִּי אֵל מֶלֶךְ (גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ) [נוסח אחר: חַנּוּן וְרַחוּם] אָתָּה. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש: אָמֵן). אם שכח לומר בשבת 'רצה', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.) אם שכח לומר 'יעלה ויבוא', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', יאמר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) אם שכח לומר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' ביום טוב שחל בשבת, ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, (לָעַד) הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב. בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. יש אומרים בחול המועד: הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ (לְ)יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. יכיון לפטור גם את כוס רביעי, ויברך, וישתה בהסיבה: יש אומרים: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. סַבְרִי מָרָנָן. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. הלל נרצה[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=31 ] לאחר ששתו כוס שלישי, מוזגים כוס רביעי. ויש הנוהגים למזוג כוס אחד יתר על הכוסות של המסובים ואין שותים אותו, וקוראים אותו "כוס של אליהו". וגומרים על כוס רביעי את ההלל, ויאמרו אותו בשמחה ובהתלהבות רבה. שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי. לֹא לָנוּ , יי, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יהוה בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יי, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יי עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי, אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא: אָנָּא יי מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יי וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יי, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יי גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. מָה אָשִׁיב לַיי כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם, נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יי, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יי לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יי לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יי לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיי עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. (אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. (אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.) מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ. (מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ.) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. (זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.) אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי. (בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי.) אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. (אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.) אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. (אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ.) הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת, פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהֹוָה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל. בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, גְּבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָׁה, וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְעַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אֶת שׁם כְּבוֹדֶךָ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, ומֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. שותים כוס רביעית בהסיבה, ולאחריה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ. וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ יי אֱלֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. כאן מסתיימת ההגדה וסדר ליל ראשון של פסח. להלן תוספות שונות, שיש הנוהגים לומר ולשורר לאחר הסדר, כולן או חלקן, איש איש ומנהגיו. ואינן מופיעות בהגדת "חזון עובדיה" למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. וכתב מרן בהגדתו בערך "נרצה": ירצה ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה. ומצוה שיספר ביציאת מצרים אחר הסדר כפי יכלתו. ויש נוהגים לומר פיוטים כגון "חד גדיא", ואירע שאחד התלוצץ על פיוט זה, וחייבוהו נידוי, והצריכוהו שישאל מחילה (שו"ת חיים שאל סימן כח). ועל כן יהיה מורא שמים עליו, וגילו ברעדה וכו'. עד כאן. תוספות לסדר[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=32 ] לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשַָׁלָיִם. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה. בְּלֵיל רִאשוֹן אוֹמְרִים: וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה, טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה, לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה, סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה, שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁשִָּׂה מִי יוֹדֵעַ? שִׁשִָּׂה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ? שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ עֲשֶָׂרָה מִי יוֹדֵעַ? עֲשֶָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁלשָׁה עֶָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
  • קיצור בית יוסף

    2022 ספרים תורניים מקורות תורניים הלכה ומנהג
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    14 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2022 18:45 שלום וברכה לכל חברי הקבוצה אחדשה"ט ידוע לי שיש ספר תבואת שור להרב אפרים ב"ר נפתלי שור שזה קיצור על הבית יוסף (נמצא בהיברו בוקס) המהדורה שמצאתי זה של שנת שע"ה האם ידוע למישהו אם יש מהדורה שיצא בשנים האחרונות? האם יש כהיום עוד קיצור בית יוסף? תודה רבה!
  • שאלה בעברית

    2022 מקורות תורניים שפות
    12
    0 הצבעות
    12 פוסטים
    42 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 31/08/2022 16:36 ימחל לי כת"ר. העובדא שהמשפט יהיה מובן או תקין מבחינה לשונית לא פותר את הבעייה, כי מלבד עניין התקינות יש ניבים שצריך לדעת את האופן המדוייק של הכתיב או של הפירוש שלהם. לצורך הדוגמא ישנם ביטויים רבים שהפירוש המילולי שלהם אינו תואם לפירוש המקובל לביטוי אך צמד המילים יוצר את המשמעות הייחודית של הביטוי. באופן דומה הביטוי קהות/כהות חושים, עניינו חושים חלשים/לא חדים וצריך לדעת מה התכוון המשורר היינו טובע הביטוי. וכמו שהעיר לנכון החכם הר' רוט, ייתכן שאם תכתוב כהות חושים בשעה שהביטוי המקובל הוא קהות חושים עשוי אתה להישמע עילג וכן להיפך.. כבודו קשור לפרופ' הבלין? א"כ אולי הוא ידע להשיבנו דבר.. ברכה והצלחה!
  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    12 צפיות
    ע
    תאריך ההודעה המקורית: 31/08/2022 17:10
  • שאלה בוורד

    2022
    8
    0 הצבעות
    8 פוסטים
    28 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 07/09/2022 02:14 תיקון: *פחות בריא - מבחינה מסוימת. [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 07.09.22, 02:14:00 מאת: [email protected]
  • שאלה בפיסוק

    2022
    4
    0 הצבעות
    4 פוסטים
    14 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 29/11/2022 16:20 מסכים לגמרי פסיקים מיותרים מכאיבים לי ומבלבלים את הקורא פסיקים כותבים רק כשעוזרים להבנה מאת: [email protected]
  • שאלה בפיסוק

    2022
    9
    0 הצבעות
    9 פוסטים
    43 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 13/09/2022 17:27 לא כולם נוהגים כן. וכש"כ מה שראיתי שיש שכותבים בגמ' רה"ש ד. נאמר וכו' שאין לו טעם וריח, ולא נמצא סימן הנקודה לע"א בספרים אלא כשהוא בתוך סוגריים. מאת: From: ארי במסתרים Sent: 13 Sep 2022 2:27 PM מאת: To: יצחק רוט מאת: Cc: שמעון אסטרייכר [email protected]; עריכה תורנית Subject: Re: [עריכה תורנית] שאלה בפיסוק יצויין שהמנהג למעשה הוא כן לכתוב אותיות עם נקודה, למרות שהיה קודם פסיק. והסיבות לכך הם שנים, א. משום שהנקודה אחרי אות אחת קונה שם לעצמה ולא נתפסת בעיני הקורא כפיסוק של המשפט כולו, ב. משום ש.... (התכוונתי להדגים). סימון האותיות בנקודה באמצע משפט הוא בהחלט בעייתי, ולענ"ד יש לסמן או בסוגריים (א) או בפסיק א', ב', . From: [email protected] mailto:[email protected] <[email protected] mailto:[email protected] > On Behalf Of שמעון אסטרייכר Sent: 13 Sep 2022 11:17 AM To: עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] > Subject: Re: [עריכה תורנית] שאלה בפיסוק מסכים עם מש"כ הארי, ויצחק רוט הגדיר זאת היטב. אולם לדעתי בדוגמא ב', מאחר ומחלקים את המשפט לשניים, אין זה נאה שאחרי פסיק באה אות א עם נקודה, למרות שהנקודה לא באה לקטוע את המשפט אלא לסמן שאות זו היא רק סימן לחלוקה ולאחריה תבוא האות ב', זה יוצר מצב קצת מוזר לקריאה. לכן עדיף לסמן את האותיות עם גרש בודד א' ב', ואם סימנת בנקודה, עדיף אחרי 'סיבות' או נקודותיים כנ"ל, או אפי' נקודה כדי לא ליצור את הניגוד הנ"ל. אחרי המילה "סיבות" הכי טוב לסמן נקודתיים. לגבי ספר שמביא כללי פיסוק עם דוגמאות וכיו"ב, אני ממליץ על הספר "הפליא עצה" של הרב עבוד שליט"א. בשתי הדוגמאות התשובה פסיק כמש"כ ר' ארי שליט"א. ויש לדעת שבזמנים עברו טרם הבאת הפסיק לספרותינו היתה הנקודה משמשת כפסיק וגם כנקודה, והנקודתיים שמשו לסוף פיסקא. הפסיק מגוון את סימני הפיסוק ומחלק בין הפסקה באמצע משפט (כמו אתנחתא במקרא ולפעמים גם זקף קטון) לבין סוף משפט, סוף פסוק. לכן בכל מקום שיש "אבל" לא יתכן לשים נקודה לפניו, כי לא גמרתי לדבר... וכן במקום שמפרטים את האמור בתחילה כגון בדוגמא ב', א"א לשים נקודה, כי זה רק פירוט של האמור למעלה והכל המשך אחד. במקרא לעומת זאת, הרבה פעמים סוף פסוק הוא באמצע משפט, ובע"כ שיש שיקולים נוספים לחלוקת הפסוקים בנוסף לגודל ההפסק, והראיה, טעם עליון וטעם תחתון. From: [email protected] mailto:[email protected] <[email protected] mailto:[email protected] > On Behalf Of ארי במסתרים Sent: 12 Sep 2022 11:17 PM To: שמואל <[email protected] mailto:[email protected] > Cc: עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] > Subject: Re: [עריכה תורנית] שאלה בפיסוק א. פסיק ב. פסיק בשוטנשטיין הפיסוק בודאות מדוייק. וניתן ללמוד בו תקופה מסכת (תזמין לסיום...), ולשים לב על הפיסוקים. בגדול הכלל של פסיק ונקודה הוא כזה: נקודה זה סיום משפט (לוקחים נשימה), פסיק זה חלוקה של משפט אחד לשני חלקים. לדוגמא, כשאני כותב משפט ארוך, אבל ממש ארוך, אני לא יניח בתוכו נקודה. אבל כשהמשפט קצר, ואין לי מה להמשיך, הנקודה היא ממש במקום. (שים לב בשורה הקודמת היכן יש פסיק והיכן נקודה). א. בקטע הבא לפני המילה "אבל" יש לשים נקודה או פסיק. מחיפוש בספרי זמננו ראיתי שבכגון דא חלק כותבים נקודה וחלק פסיק. "האור שמח כתב שרק בתערובת כזו שאי אפשר להפריד את האיסור מן ההיתר ובכל חתיכה שאוכל מהאיסור מעורב גם מן ההיתר אמרו שצריך להרים אחד משום גזל השבט אבל בתערובת של דברים יבשים ממש, חייב בכל האיסורים להרים חתיכה אחת, כדי שנתלה שאותה החתיכה היא האיסור" ב.האם בקטע הבא אחרי המילה סיבות האם צריך פסיק או נקודה "הנה בעניננו אין כאן אונאה, משתי סיבות א. האחד שהרי כל זמן שלא נודע שיש על זה דיון, זה מחירו של הקרקע. ב. שאין אונאה לקרקעות" כמו כן אשמח אם משהו יודע האם יש מאמר שמביא דוגמאות היכן צריך לשים פסיק או נקודה או שהוא יודע על ספר מסוים שאני יכול להיות בטוח שהכותב כתב כפי הכללים ואני יוכל ללמוד ממנו איך לכתוב [הסתכלתי ללמוד במתיבתא אבל כל דף זה עורך אחר שכותב בצורה אחרת ואיני יודע עם מי הצדק] -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CACC5Zujj4qbUROV8%2BitCzP6tkBr3isSUpXDrLKcjgYqcpVeuug%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CACC5Zujj4qbUROV8%2BitCzP6tkBr3isSUpXDrLKcjgYqcpVeuug%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer . -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAODfXcRpY5rNNe0XRtsw5JfE0261qs1E5_g3Oy4eZV-OLkGzBg%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAODfXcRpY5rNNe0XRtsw5JfE0261qs1E5_g3Oy4eZV-OLkGzBg%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer . -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/0e5401d8c6e6%24104c1930%2430e44b90%24%40gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/0e5401d8c6e6%24104c1930%2430e44b90%24%40gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer . -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAPtH7wMdJh1vP%2BGRq-UWbaJ_nLOX0Pu%3DaPTf%2BYu-2_XEYzdqNA%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAPtH7wMdJh1vP%2BGRq-UWbaJ_nLOX0Pu%3DaPTf%2BYu-2_XEYzdqNA%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer . -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAEm4TVfY2aNSh_o-mCcxZiK%2BYQfkixwMtKoSozH2yNz9Pu1HEQ%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAEm4TVfY2aNSh_o-mCcxZiK%2BYQfkixwMtKoSozH2yNz9Pu1HEQ%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer . -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/0ff201d8c758%246022c310%2420684930%24%40gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/0ff201d8c758%246022c310%2420684930%24%40gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .
  • שאלה לשונית

    2022
    47
    0 הצבעות
    47 פוסטים
    325 צפיות
    ע
    תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2022 12:22 קטעים כאלו לא מראים בהכרח על מגמה. מתואר שם דו שיח בין אנשים, וככזה הוא מותאם לשפת הדיבור אין חולק על כך שכיום נהוג להשתמש ב'אבא' גם במקום אב בשפת הדיבור, ופוק חזי מאי עמא דבר (דיבר) מאת: [email protected]

0

מחובר

1.1k

משתמשים

14.3k

נושאים

64.4k

פוסטים