דקדוק - יחיד ורבים

[דוד אור - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 18:44

שאלות בדקדוק ניתן להציע להרב שלמה טל במייל
[email protected]
אדם מבוגר
לא מבני ברק

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 18:46

קצָווֹת. בסמיכות: קצוֹת-,קצוֵי-.
קצותיו. גם: קָצים, קצי-, קציהם.
"את שני קצותיו אכל האש (יחזקאל טו, ד).

אפס קצותיהם, ואפשר גם: אפס קציהם.

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 18:47

אפשר גם להסתכל במילון (פעם נתנו כאן קישור להורדה מג'מבו מייל).

[כתיבה תמה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 19:01

קצות

[אריכא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 19:31

אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה (במדבר כג, יג)
וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם (תהלים יט, ז)

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 20:33

אפס קצותם כהר' אריכא

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 21:15

לפי דקדוק הלשון צריך לומר על דרך הרבים: קצותיהם. כמו: שולחנותיהם (ולא:
'שולחנם', הנאמר רק בלשון יחיד).
והפסוק: "ותקופתו על קצותם" לכאורה אינו ע"פ כללי הלשון, וצ"ע.

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 22:15

בפשטות הוא אמור להשתוות למשקל "שוה", וע"כ להתרבות כ"קצים", בק' קמוצה.

[ע נר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 13:02

תודה לכל המשיבים
מסתבר שהצורה הנכונה היא 'אפס קצתם' - הקצה שלהם

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 18:00

השאלה היתה על לשון רבים. ברבים: קציהם, קצותיהם, קצותם.
לגבי לשון יחיד: לא "קצתם" אלא: "קָצֵהם".