שאלה בציון מקורות

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 03:58

"תפארת שלמה" ו"תורת משה נתן" הם ספרי חסידות על התורה, ומסודרים לפי סדר
פסוקי התורה, ולכן לענ"ד זה סתם מיותר ומסורבל להזכיר את המקור.
זה כמו שתכתוב: נאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ורש"י כאן עה"פ פירש
שבראשית לשון התחלה.
ברור שהמילים "כאן עה"פ" הן מיותרות לגמרי ומסרבלות, והשמטתן לא תצריך את
הקורא להתאמץ אפילו לרגע. וה"ה בנ"ד.
ואמנם אני מסכים שכאשר הספר במקור מביא *כמה *קטעים או כמה פירושים על פסוק
מסוים, אכן יש לכתוב: "ד"ה פלוני".
אבל בדוגמאות הנזכרות יש רק רצף של פירוש אחד על אותו פסוק.

מה אומרים החברים?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:02

ציטוט מהמשך דברי התורת משה נתן שבאים במאמר:
בדברי תועבות ח"ו, ויוסף היה עושה עצמו כאחד מהם ורוקד ומשחק עימהם, וכל זה
כדי להרחיקם מן העבירה, שהרי גם בני נח נצטוו על העריות. והנה כל הרואה זאת
היה סובר בדעתו שהוא קל וריק כמותם ח"ו, אבל שר בית הסוהר הגם שהיה רואה כי
"את כל אשר עושים שם הוא היה עושה", היינו שהיה מתנהג כמעשיהם ממש, אעפ"כ "אין
שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו", שמתוך שראה כי כל מעשיו מוצלחים
ומבורכים שלא כדרך הטבע מאת הבורא יתברך, מזה דן אותו לכף זכות שבוודאי אינו
כמותם ולא נמצא שום עוול בידו ובמעשיו ואדרבה כוונתו טהורה לשם שמים. עכדה"ק,
ושפתיים ישק.

רואים אם כן כולם בבירור שהוא מפרש את הפסוק המדובר.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:04

וכן התפארת שלמה, ברור לעין כל שמפרש הפסוק. אני מביא שוב את הקטע השלם מהמאמר:
האחים הקדושים, היה בהם חסרון בדקות בענין השפלות וההכנעה. וכן עולה ממ"ש
(לקמן פסוק יב) "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם", ודרשו חז"ל (ב"ר פד, יג.
הובא ברש"י) 'נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן'. והדברים צריכים ביאור,
וכי ח"ו זוללים וסובאים היו. ופירש בספה"ק תפארת שלמה, שאדרבה, מכאן רואים
גודל מעלת שבטי י-ה, שהיו כנגד י"ב צירופים של שם הוי"ה הקדוש, ולכל אחד מהם
היתה דרך ובחינה מיוחדת בעבודת השי"ת. אבל טעותם היתה בזה שחשבו שמרוב גדלותם
אינם צריכים למנהיג, אלא שכל אחד ואחד יכול להתעלות בעבודת ה' כפי דרך העבודה
המיוחדת שלו. וזו היתה ג"כ טענת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה, שאמרו כי כל העדה
כולם קדושים ומדוע תתנשאו. ולכן לא רצו האחים לקבל את יוסף להיות רב ומנהיג
עליהם, וזו הכוונה 'לרעות את עצמן'.

[moshe kagana - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 07:47

הרב עבוד בשביל התלבטות זו בדיוק נוסדה המילה הנצחית והמפורסמת, וי”א המעצבנת

• • -* (שם)*

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 08:00

אני כותב מקופיא.
לפעמים נכון לכתוב 'בסמוך'. אבל אם אינך מצטט את הפסוקים בגוף החיבור לאו כולי
עלמא גמירי ויש מקום לטעון שצריך מקורות.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 09:03

המקור נועד לא רק כדי שתהיה אפשרות לפתוח ולעיין,
אלא גם לשדר אמינות ורצינות לקורא

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:48

א. המילה 'שם' מיועדת לכגון: "אמרו בזוה"ק (בראשית לח.) שאמונה מביאה לביטחון,
ועוד אמרו (שם מ.) שביטחון מביא לישועה". כאן ה'שם' רק עלול לבלבל.
ב. המילה 'בסמוך' בכלל לא שייכת כאן. בנוסף, כאן הרי ציטטתי את הפסוקים וכל
מעיין מבין שהציון הוא על אותם הפסוקים.
ג. אמינות ורצינות? יש כאן רק סרבול. יותר חשוב לא לסרבל, וזה גם נראה יותר
מכובד ומקצועי.

ומה תאמרו גבי הדוגמה הזו:
ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים על מה שאמר יוסף לאחיו כשפייסם (לקמן
מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל תעצבו" וגו'. והנה,
לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי נתינת הטעם במה שאמר
'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו.
האם נכון להביא כך:

*ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים (עה"פ לקמן מה, ד-ה) על מה שאמר יוסף
לאחיו כשפייסם (לקמן מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל
תעצבו" וגו'. והנה, לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי
נתינת הטעם במה שאמר 'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו. *
פה בטח תסכימו שהציון לעצי חיים מיותר לחלוטין. ואם תתבוננו תבינו שכן הוא
בשאר הדוגמאות.
האם כשאתם מביאים פסוק ואח"כ מה שביאר עליו בספר מעיינה של תורה, אתם כותבים:
ובמעיינה של תורה (כאן עה"פ) פירש וכו'.?

אבל עיקר העיקרים, אשאל אתכם שאלה פשוטה: הרי לכל בר דעת ברור היכן המקור, אז
למה למען ה' להוסיף ציונים מיותרים ומסרבלים?

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:54

אולי הכוונה של המעסיק היא כך -
בספרי חסידות לפעמים התפיסה של הלומד היא לפי דיבור המתחיל ולא לפי פרק
ופסוק,
ולכן הוא רוצה שתציין דיבור המתחיל.
אולי?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:09

מה משנה התפיסה? העיקר שאם הלומד ירצה לעיין במקור, הלא הוא יבין מאליו שהיכן
התפארת שלמה אומר את הפירוש? ודאי על הפסוק שבו מדובר.
למשל: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת שלמה מסביר שבראשית היינו
בהתחלה".
האם זה לא סירבול וייתור לכתוב: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת
שלמה* (שם / בסמוך / ד"ה בראשית) *מסביר שבראשית היינו בהתחלה".
???

[a.m. Eckstein - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:52

מקובל לציין פרשה וד"ה. כי במראי מקום של הפסוק אתה כותב את החומש לדוגמא
(בראשית כה, א) משאי"כ במראי מקום של ספר דרושים על התורה (לא משנה אם זה
חסידי או לא) כותבים את הפרשה וד"ה לדוגמא (ויצא ד"ה ואת).

מאת: On Wed, Aug 14, 2024 at 3:10 AM אליהו עבוד

[a.m. Eckstein - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:53

דהיינו כל עוד שלא מדובר מספר פירוש על התורה, דוגמת רש"י רמב"ן מלבי"ם וכו'
יש לציין את הפרשה והדיבור המתחיל (ולא כמו שציינת).

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 04:17

אני דווקא זוכר שבספרים לא מקובל לציין.
אבל עזבו רגע מקובל שמקובל. מה העניין לסרבל סתם???

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 08:41

זה משדר יותר אמינות

[a.m. Eckstein - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/08/2024 04:16

a.m. Eckstein reacted via Gmail
https://www.google.com/gmail/about/?utm_source=gmail-in-product&utm_medium=et&utm_campaign=emojireactionemail#app

קבצים מצורפים:

• file-0