דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

שאלה בציון מקורות

2024
14 5 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 03:58

    "תפארת שלמה" ו"תורת משה נתן" הם ספרי חסידות על התורה, ומסודרים לפי סדר
    פסוקי התורה, ולכן לענ"ד זה סתם מיותר ומסורבל להזכיר את המקור.
    זה כמו שתכתוב: נאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ורש"י כאן עה"פ פירש
    שבראשית לשון התחלה.

    ברור שהמילים "כאן עה"פ" הן מיותרות לגמרי ומסרבלות, והשמטתן לא תצריך את
    הקורא להתאמץ אפילו לרגע. וה"ה בנ"ד.
    ואמנם אני מסכים שכאשר הספר במקור מביא *כמה *קטעים או כמה פירושים על פסוק
    מסוים, אכן יש לכתוב: "ד"ה פלוני".
    אבל בדוגמאות הנזכרות יש רק רצף של פירוש אחד על אותו פסוק.

    מה אומרים החברים?

  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 03:58

    "תפארת שלמה" ו"תורת משה נתן" הם ספרי חסידות על התורה, ומסודרים לפי סדר
    פסוקי התורה, ולכן לענ"ד זה סתם מיותר ומסורבל להזכיר את המקור.
    זה כמו שתכתוב: נאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ורש"י כאן עה"פ פירש
    שבראשית לשון התחלה.

    ברור שהמילים "כאן עה"פ" הן מיותרות לגמרי ומסרבלות, והשמטתן לא תצריך את
    הקורא להתאמץ אפילו לרגע. וה"ה בנ"ד.
    ואמנם אני מסכים שכאשר הספר במקור מביא *כמה *קטעים או כמה פירושים על פסוק
    מסוים, אכן יש לכתוב: "ד"ה פלוני".
    אבל בדוגמאות הנזכרות יש רק רצף של פירוש אחד על אותו פסוק.

    מה אומרים החברים?

    תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:02

    ציטוט מהמשך דברי התורת משה נתן שבאים במאמר:
    בדברי תועבות ח"ו, ויוסף היה עושה עצמו כאחד מהם ורוקד ומשחק עימהם, וכל זה
    כדי להרחיקם מן העבירה, שהרי גם בני נח נצטוו על העריות. והנה כל הרואה זאת
    היה סובר בדעתו שהוא קל וריק כמותם ח"ו, אבל שר בית הסוהר הגם שהיה רואה כי
    "את כל אשר עושים שם הוא היה עושה", היינו שהיה מתנהג כמעשיהם ממש, אעפ"כ "אין
    שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו", שמתוך שראה כי כל מעשיו מוצלחים
    ומבורכים שלא כדרך הטבע מאת הבורא יתברך, מזה דן אותו לכף זכות שבוודאי אינו
    כמותם ולא נמצא שום עוול בידו ובמעשיו ואדרבה כוונתו טהורה לשם שמים. עכדה"ק,
    ושפתיים ישק.

    רואים אם כן כולם בבירור שהוא מפרש את הפסוק המדובר.

  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:02

    ציטוט מהמשך דברי התורת משה נתן שבאים במאמר:
    בדברי תועבות ח"ו, ויוסף היה עושה עצמו כאחד מהם ורוקד ומשחק עימהם, וכל זה
    כדי להרחיקם מן העבירה, שהרי גם בני נח נצטוו על העריות. והנה כל הרואה זאת
    היה סובר בדעתו שהוא קל וריק כמותם ח"ו, אבל שר בית הסוהר הגם שהיה רואה כי
    "את כל אשר עושים שם הוא היה עושה", היינו שהיה מתנהג כמעשיהם ממש, אעפ"כ "אין
    שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו", שמתוך שראה כי כל מעשיו מוצלחים
    ומבורכים שלא כדרך הטבע מאת הבורא יתברך, מזה דן אותו לכף זכות שבוודאי אינו
    כמותם ולא נמצא שום עוול בידו ובמעשיו ואדרבה כוונתו טהורה לשם שמים. עכדה"ק,
    ושפתיים ישק.

    רואים אם כן כולם בבירור שהוא מפרש את הפסוק המדובר.

    תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:04

    וכן התפארת שלמה, ברור לעין כל שמפרש הפסוק. אני מביא שוב את הקטע השלם מהמאמר:
    האחים הקדושים, היה בהם חסרון בדקות בענין השפלות וההכנעה. וכן עולה ממ"ש
    (לקמן פסוק יב) "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם", ודרשו חז"ל (ב"ר פד, יג.
    הובא ברש"י) 'נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן'. והדברים צריכים ביאור,
    וכי ח"ו זוללים וסובאים היו. ופירש בספה"ק תפארת שלמה, שאדרבה, מכאן רואים
    גודל מעלת שבטי י-ה, שהיו כנגד י"ב צירופים של שם הוי"ה הקדוש, ולכל אחד מהם
    היתה דרך ובחינה מיוחדת בעבודת השי"ת. אבל טעותם היתה בזה שחשבו שמרוב גדלותם
    אינם צריכים למנהיג, אלא שכל אחד ואחד יכול להתעלות בעבודת ה' כפי דרך העבודה
    המיוחדת שלו. וזו היתה ג"כ טענת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה, שאמרו כי כל העדה
    כולם קדושים ומדוע תתנשאו. ולכן לא רצו האחים לקבל את יוסף להיות רב ומנהיג
    עליהם, וזו הכוונה 'לרעות את עצמן'.

  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:04

    וכן התפארת שלמה, ברור לעין כל שמפרש הפסוק. אני מביא שוב את הקטע השלם מהמאמר:
    האחים הקדושים, היה בהם חסרון בדקות בענין השפלות וההכנעה. וכן עולה ממ"ש
    (לקמן פסוק יב) "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם", ודרשו חז"ל (ב"ר פד, יג.
    הובא ברש"י) 'נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן'. והדברים צריכים ביאור,
    וכי ח"ו זוללים וסובאים היו. ופירש בספה"ק תפארת שלמה, שאדרבה, מכאן רואים
    גודל מעלת שבטי י-ה, שהיו כנגד י"ב צירופים של שם הוי"ה הקדוש, ולכל אחד מהם
    היתה דרך ובחינה מיוחדת בעבודת השי"ת. אבל טעותם היתה בזה שחשבו שמרוב גדלותם
    אינם צריכים למנהיג, אלא שכל אחד ואחד יכול להתעלות בעבודת ה' כפי דרך העבודה
    המיוחדת שלו. וזו היתה ג"כ טענת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה, שאמרו כי כל העדה
    כולם קדושים ומדוע תתנשאו. ולכן לא רצו האחים לקבל את יוסף להיות רב ומנהיג
    עליהם, וזו הכוונה 'לרעות את עצמן'.

    תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 07:47

    הרב עבוד בשביל התלבטות זו בדיוק נוסדה המילה הנצחית והמפורסמת, וי”א המעצבנת

      • -* (שם)*
  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 04:04

    וכן התפארת שלמה, ברור לעין כל שמפרש הפסוק. אני מביא שוב את הקטע השלם מהמאמר:
    האחים הקדושים, היה בהם חסרון בדקות בענין השפלות וההכנעה. וכן עולה ממ"ש
    (לקמן פסוק יב) "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם", ודרשו חז"ל (ב"ר פד, יג.
    הובא ברש"י) 'נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן'. והדברים צריכים ביאור,
    וכי ח"ו זוללים וסובאים היו. ופירש בספה"ק תפארת שלמה, שאדרבה, מכאן רואים
    גודל מעלת שבטי י-ה, שהיו כנגד י"ב צירופים של שם הוי"ה הקדוש, ולכל אחד מהם
    היתה דרך ובחינה מיוחדת בעבודת השי"ת. אבל טעותם היתה בזה שחשבו שמרוב גדלותם
    אינם צריכים למנהיג, אלא שכל אחד ואחד יכול להתעלות בעבודת ה' כפי דרך העבודה
    המיוחדת שלו. וזו היתה ג"כ טענת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה, שאמרו כי כל העדה
    כולם קדושים ומדוע תתנשאו. ולכן לא רצו האחים לקבל את יוסף להיות רב ומנהיג
    עליהם, וזו הכוונה 'לרעות את עצמן'.

    תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 08:00

    אני כותב מקופיא.
    לפעמים נכון לכתוב 'בסמוך'. אבל אם אינך מצטט את הפסוקים בגוף החיבור לאו כולי
    עלמא גמירי ויש מקום לטעון שצריך מקורות.

  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 08:00

    אני כותב מקופיא.
    לפעמים נכון לכתוב 'בסמוך'. אבל אם אינך מצטט את הפסוקים בגוף החיבור לאו כולי
    עלמא גמירי ויש מקום לטעון שצריך מקורות.

    תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 09:03

    המקור נועד לא רק כדי שתהיה אפשרות לפתוח ולעיין,
    אלא גם לשדר אמינות ורצינות לקורא

  • תאריך ההודעה המקורית: 12/08/2024 09:03

    המקור נועד לא רק כדי שתהיה אפשרות לפתוח ולעיין,
    אלא גם לשדר אמינות ורצינות לקורא

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:48

    א. המילה 'שם' מיועדת לכגון: "אמרו בזוה"ק (בראשית לח.) שאמונה מביאה לביטחון,
    ועוד אמרו (שם מ.) שביטחון מביא לישועה". כאן ה'שם' רק עלול לבלבל.
    ב. המילה 'בסמוך' בכלל לא שייכת כאן. בנוסף, כאן הרי ציטטתי את הפסוקים וכל
    מעיין מבין שהציון הוא על אותם הפסוקים.
    ג. אמינות ורצינות? יש כאן רק סרבול. יותר חשוב לא לסרבל, וזה גם נראה יותר
    מכובד ומקצועי.

    ומה תאמרו גבי הדוגמה הזו:
    ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים על מה שאמר יוסף לאחיו כשפייסם (לקמן
    מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל תעצבו" וגו'. והנה,
    לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי נתינת הטעם במה שאמר
    'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו.

    האם נכון להביא כך:

    *ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים (עה"פ לקמן מה, ד-ה) על מה שאמר יוסף
    לאחיו כשפייסם (לקמן מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל
    תעצבו" וגו'. והנה, לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי
    נתינת הטעם במה שאמר 'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו. *
    פה בטח תסכימו שהציון לעצי חיים מיותר לחלוטין. ואם תתבוננו תבינו שכן הוא
    בשאר הדוגמאות.
    האם כשאתם מביאים פסוק ואח"כ מה שביאר עליו בספר מעיינה של תורה, אתם כותבים:
    ובמעיינה של תורה (כאן עה"פ) פירש וכו'.?

    אבל עיקר העיקרים, אשאל אתכם שאלה פשוטה: הרי לכל בר דעת ברור היכן המקור, אז
    למה למען ה' להוסיף ציונים מיותרים ומסרבלים?

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:48

    א. המילה 'שם' מיועדת לכגון: "אמרו בזוה"ק (בראשית לח.) שאמונה מביאה לביטחון,
    ועוד אמרו (שם מ.) שביטחון מביא לישועה". כאן ה'שם' רק עלול לבלבל.
    ב. המילה 'בסמוך' בכלל לא שייכת כאן. בנוסף, כאן הרי ציטטתי את הפסוקים וכל
    מעיין מבין שהציון הוא על אותם הפסוקים.
    ג. אמינות ורצינות? יש כאן רק סרבול. יותר חשוב לא לסרבל, וזה גם נראה יותר
    מכובד ומקצועי.

    ומה תאמרו גבי הדוגמה הזו:
    ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים על מה שאמר יוסף לאחיו כשפייסם (לקמן
    מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל תעצבו" וגו'. והנה,
    לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי נתינת הטעם במה שאמר
    'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו.

    האם נכון להביא כך:

    *ויש לפרש עפ"י מה שכתב בספר עצי חיים (עה"פ לקמן מה, ד-ה) על מה שאמר יוסף
    לאחיו כשפייסם (לקמן מה, ד-ה), "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל
    תעצבו" וגו'. והנה, לשון 'ועתה' משמעה נתינת טעם, כמו 'על כן'. והקשה, מהי
    נתינת הטעם במה שאמר 'אני יוסף אחיכם' לכך שלא יתעצבו במכירתו. *
    פה בטח תסכימו שהציון לעצי חיים מיותר לחלוטין. ואם תתבוננו תבינו שכן הוא
    בשאר הדוגמאות.
    האם כשאתם מביאים פסוק ואח"כ מה שביאר עליו בספר מעיינה של תורה, אתם כותבים:
    ובמעיינה של תורה (כאן עה"פ) פירש וכו'.?

    אבל עיקר העיקרים, אשאל אתכם שאלה פשוטה: הרי לכל בר דעת ברור היכן המקור, אז
    למה למען ה' להוסיף ציונים מיותרים ומסרבלים?

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:54

    אולי הכוונה של המעסיק היא כך -
    בספרי חסידות לפעמים התפיסה של הלומד היא לפי דיבור המתחיל ולא לפי פרק
    ופסוק,
    ולכן הוא רוצה שתציין דיבור המתחיל.
    אולי?

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 02:54

    אולי הכוונה של המעסיק היא כך -
    בספרי חסידות לפעמים התפיסה של הלומד היא לפי דיבור המתחיל ולא לפי פרק
    ופסוק,
    ולכן הוא רוצה שתציין דיבור המתחיל.
    אולי?

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:09

    מה משנה התפיסה? העיקר שאם הלומד ירצה לעיין במקור, הלא הוא יבין מאליו שהיכן
    התפארת שלמה אומר את הפירוש? ודאי על הפסוק שבו מדובר.
    למשל: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת שלמה מסביר שבראשית היינו
    בהתחלה".
    האם זה לא סירבול וייתור לכתוב: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת
    שלמה* (שם / בסמוך / ד"ה בראשית) *מסביר שבראשית היינו בהתחלה".
    ???

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:09

    מה משנה התפיסה? העיקר שאם הלומד ירצה לעיין במקור, הלא הוא יבין מאליו שהיכן
    התפארת שלמה אומר את הפירוש? ודאי על הפסוק שבו מדובר.
    למשל: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת שלמה מסביר שבראשית היינו
    בהתחלה".
    האם זה לא סירבול וייתור לכתוב: "כתוב (בראשית א, א) "בראשית ברא", והתפארת
    שלמה* (שם / בסמוך / ד"ה בראשית) *מסביר שבראשית היינו בהתחלה".
    ???

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:52

    מקובל לציין פרשה וד"ה. כי במראי מקום של הפסוק אתה כותב את החומש לדוגמא
    (בראשית כה, א) משאי"כ במראי מקום של ספר דרושים על התורה (לא משנה אם זה
    חסידי או לא) כותבים את הפרשה וד"ה לדוגמא (ויצא ד"ה ואת).

    מאת: On Wed, Aug 14, 2024 at 3:10 AM אליהו עבוד

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:52

    מקובל לציין פרשה וד"ה. כי במראי מקום של הפסוק אתה כותב את החומש לדוגמא
    (בראשית כה, א) משאי"כ במראי מקום של ספר דרושים על התורה (לא משנה אם זה
    חסידי או לא) כותבים את הפרשה וד"ה לדוגמא (ויצא ד"ה ואת).

    מאת: On Wed, Aug 14, 2024 at 3:10 AM אליהו עבוד

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:53

    דהיינו כל עוד שלא מדובר מספר פירוש על התורה, דוגמת רש"י רמב"ן מלבי"ם וכו'
    יש לציין את הפרשה והדיבור המתחיל (ולא כמו שציינת).

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 03:53

    דהיינו כל עוד שלא מדובר מספר פירוש על התורה, דוגמת רש"י רמב"ן מלבי"ם וכו'
    יש לציין את הפרשה והדיבור המתחיל (ולא כמו שציינת).

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 04:17

    אני דווקא זוכר שבספרים לא מקובל לציין.
    אבל עזבו רגע מקובל שמקובל. מה העניין לסרבל סתם???

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 04:17

    אני דווקא זוכר שבספרים לא מקובל לציין.
    אבל עזבו רגע מקובל שמקובל. מה העניין לסרבל סתם???

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 08:41

    זה משדר יותר אמינות

  • תאריך ההודעה המקורית: 14/08/2024 08:41

    זה משדר יותר אמינות

    תאריך ההודעה המקורית: 15/08/2024 04:16

    👍

    a.m. Eckstein reacted via Gmail
    https://www.google.com/gmail/about/?utm_source=gmail-in-product&utm_medium=et&utm_campaign=emojireactionemail#app

    קבצים מצורפים:

  • שאלה בלימוד

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 00:35 אולי יעזור, יתכן שהגמרא יכולה לומר זאת אבל היה לה מטרה להגיע לתירוץ הבא ראה דומה לזה בתוספות ד"ה רב אשי, שהיה אפשר לומר תירוץ אחר פשוט יותר וכו'
  • חיפוש מקורות

    2024
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 12/03/2024 09:24 דעת תבונות אמצע אות קכו ותראי, כי הגופניות של אדם הראשון קודם חטאו היה כערך הרוחניות אשר לו עתה; צא וחשוב הרוחניות שלו איך היה, והתולדות של המעשים ההם עד היכן היה מגיע. ודי לומר מה שאמרו ז"ל במאמר שזכרתי למעלה (ב"ר, ח, י): "בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש". ומינה נדון למה שהיה ראוי להיות אלמלא לא חטא, שהיה מתעלה בעילוי הגדול שהיה מזומן לו. כי כמו שאנחנו רואים שהגופניות שלו של אז הוא כרוחניות של עתה, נוכל להקיש מזה שהגופניות שלו אם היה מתעלה, היה יכול להיות כערך הרוחניות של אז, כי כן הדברים מתעלים מעילוי לעילוי. ואמנם זה כלל ענין שני העצים - עץ החיים ועץ הדעת; שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים - עצים היו, והפירות - פירות, והאכילה - אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה, מה שאין מחשבתנו מציירת, שאינה מציירת אלא דברים גופניים. אמנם הלא גם בפירות הגשמיים יש הסגולות שמשתמשים מהם לרפואות ולדברים אחרים, ויש בסגולות הטבעיים דברים נפלאים. גם העצים האלה היה בפרים סגולה שחקק בם הבורא ית"ש, כי עץ החיים היה בפריו סגולה להכניס בלב הדיעה הנכונה והדביקות והאהבה אליו ית', והידיעה בדרכיו הקדושים, והיה שולל מן הנפש התאוות הגופניות; ועץ הדעת להיפך, היה פריו מכניס בלב התאוות הגופניות והחומריות וכל החטאים. ואם היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת, היה מתדבק והולך בקדושת קונו, ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים באין מפריד. וכשאכל מעץ הדעת - נשקע בתאוות הגופניות, ואהב החומריות. הנה כי כן, מדה כנגד מדה, אבד יקר רוחניותו, ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו, עד שישבע פרי חטאו, ושב ורפא לו. הכלל הגדול (מכות כג א): "כיון שלקה הרי הוא כאחיך", א) אז ישוב לאיתנו הראשון, ב) וגם ישתלם מציאותו מה שלא נעשה. ועיי' נפש החיים שער א פרק ו' בהג"ה ופרק טו [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 12.03.24, 09:22:53
  • שאלה בדקדוק

    2024
    19
    0 הצבעות
    19 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 11/01/2024 20:21 הרי הכותב לא הולך לספר לקורא לכמה הנהגות מתחלקת ההנהגת - כלומר לא המספר הוא הנושא כאן אלא המהות. אפשר להתעקש ולנקוט בלשון נקבה - כיון שאפשר לומר שאתה מבאר לאיזה צורות של הנהגה. אבל בין כך ובין כך, תפקידו של עורך הוא להגיש כשולחן ערוך, להרחיב ולבאר בפה מלא: הנהגת עם ישראל מתחלקת לשתי צורות של הנהגה. או: לשני סוגי הנהגה. ולא לתת לקורא להרהר ולנחש ל2 "מה" מתחלקת ההנהגה. ----- Original Message ----- From: אליהו עבוד To: ש. הופמן S. Hoffman Cc: עריכה תורנית Sent: Thursday, January 11, 2024 7:23 PM Subject: Re: [הבית לעורך התורני] שאלה בדקדוק לא הסברתי את עצמי כראוי, אז אסביר שוב. תאמר (או תראה או תקריא) למישהו את המשפט: "הנהגת עם ישראל מתחלקת לשתיים: הכהן, שתפקידו להדריך את העם במצוות שבין אדם למקום, והמלך, שמשגיח עליהם בענייני בין אדם לחברו". ואז תשאל אותו: "מה הכוונה מתחלקת לשתיים? מתחלקת למה? לשתי מה?" כל אחד יענה: "לשתי הנהגות". נמצא שגם בלא לפרט ולומר בפירוש: "מתחלקת לשתי הנהגות", ניסוח המשפט ובחירת המין ('שתיים', נקבה) מגלה (לשומע או לקורא) שהכוונה לשתי הנהגות, ולא לשני חלקי הנהגה. ולכן אין שום פסול לנקוט במשפט הנ"ל: "מתחלקת לשתיים". הלא כן? שאלת מישהו? בוא נעשה ניסיון! דומני שיענו: מתחלקת לשתי הנהגות. לשתי מחלקות. לשתי צורות. לשתי חטיבות. לשתי ממשלות. לשתי תורות. לשתי שליטות. לשתי מרויות. לשתי ממלכות. לשתי ארצות. לשתי מדינות. לשתי ערים. לשתי מחוזות. וכו' וכו'. ----- Original Message ----- From: אליהו עבוד To: ש. הופמן S. Hoffman Cc: עריכה תורנית Sent: Thursday, January 11, 2024 12:34 AM Subject: Re: [הבית לעורך התורני] שאלה בדקדוק כלומר, תשאל אותו: מה הכוונה מתחלקת לשתיים? מתחלקת למה? לשתי מה? אז הוא יענה: לשתי הנהגות. נמצא שגם בלי לפרט, עצם הניסוח ובחירת המין (שתיים, נקבה) מגלה שהכוונה לשתי הנהגות, ולא לשני חלקי הנהגה. גם בלי לפרט. הרי כל אחד שתשאל אותו: "מה הכוונה מתחלקת לשתיים"? ישיב: "מתחלקת לשתי הנהגות". (ולא: לשני חלקים). אפשר, אבל צריך לפרט. ----- Original Message ----- From: אליהו עבוד To: ש. הופמן S. Hoffman Cc: ש ; עריכה תורנית Sent: Wednesday, January 10, 2024 9:44 PM Subject: Re: [הבית לעורך התורני] שאלה בדקדוק אפשר שההנהגה באופן כללי (או: 'ההנהגה הכללית') מתחלקת לשתי הנהגות פרטיות? ברור. כי כאשר נחלק את הגלימה או הבננה ל-2 חלקים, אין לנו כאן שתי גלימות או שתי בננות אלא - שני חלקים של גלימה או בננה אחת. על כרחנו שהמספר מתייחס לחלקים ולא לגוף החפץ. ההסתבכות בדיון זה היא איך להתייחס להנהגה שנחלקת ל-2. האם יש כאן 2 הנהגות או 2 חלקים של הנהגה אחת. וזה צריך העורך לנסח ולדייק לפי הענין. או: עם ישראל נחלק לשתי הנהגות. או: ההנהגה של עם ישראל נחלקת לשנים. בכל מקרה לא מדוייק, או לפחות מסורבל, לכתוב שההנהגה מתחלקת ל-2 הנהגות. ממה נפשך: "הנהגה" או "שתי הנהגות". כמו שנאמר: המדינה מתחלקת לשתי מדינות. אפשר לומר: המדינה נחלקת לשני מחוזות. וכיו"ב. (או המדינה נחלקה לשתי מדינות - לשון עבר, כלומר שהיום אינה מדינה אחת אלא שתי מדינות נפרדות). ----- Original Message ----- From: אליהו עבוד To: shimon maryles Cc: ש ; ש. הופמן S. Hoffman ; חנן ; עריכה תורנית Sent: Wednesday, January 10, 2024 9:06 PM Subject: Re: [הבית לעורך התורני] שאלה בדקדוק או: חילק את הגלימה לשניים. מצד שני, הרי לא אומרים: "חילק את הבננה לשתיים", אלא: לשניים. למרות שבננה זה נקבה. כמובן כדברי הרב שי"ן (ימנית או שמאלית? צריך לפרט יותר...) אין מקום להכניס מילים דמיוניות שלא מופיעות במשפט כגון שני 'חלקים' או שני 'מינים' וכדומה. (הרי אין לדבר סוף. אולי הוא התכוון לשני חצאים? או לשני מספרים? או לשני 'מיני־הנהגות'? או לשתי 'תת־הנהגות'? או לשתי מידות? וכו' וכו'.) המשפט אמר 'הנהגה מתחלקת לב'', היינו החלוקה היא לשתי יחידות של אותה יחידה מקורית. כמו שכשאני 'אחד מתחלק לשניים' אני מתכוון שאותו אחד מתחלק לשניים, ואני לא מנסה לחשוב למה הכוונה - לשני מספרים? אולי לשתי עגבניות? או מלפפונים? לשתיים. דיברו על ההנהגה, אז היא זאת שמתחלקת לשניים. אם ההנהגה מתחלקת אזי אין כאן שתי הנהגות אלא שני חלקי הנהגה אחת. ו"חלק" הינו זכר. המספר יופיע בלשון נקבה כאשר המשפט מנוסח: עם ישראל מתחלק לשתי הנהגות... ----- Original Message ----- From: אליהו עבוד To: חנן Cc: מעשה הכתב ; shimon maryles ; עריכה תורנית Sent: Wednesday, January 10, 2024 2:59 AM Subject: Re: [הבית לעורך התורני] שאלה בדקדוק אבל מה נאמר גבי משפט כזה: "הנהגת עם ישראל מתחלקת לשתיים: הכהן, שתפקידו להדריך את העם במצוות שבין אדם למקום, והמלך, שמשגיח עליהם בענייני בין אדם לחברו". האם נכון לכתוב "מתחלקת לשתיים", היינו לשתי הנהגות. או שצריך: "מתחלקת לשניים", היינו לשני חלקים? תודה רבה לכל המשיבים היקרים (וגם באישי). עזרתם לי! שנים (שני אורות) שנים. אור - אחד, שניים - שני אורות. (ואף שמספר סתמי בעברית הוא נקבה, כאן זה לא מספר סתמי. ובכל מקרה ההחלטה הזו היא חדשה ואינה מהמקורות) שלום לכולם, כתוב בספר כך: שעשה הבדלה לאור גופיה ועשה אותו ב' נדרשתי לתקן. איך נכון לתקן? ועשה אותו 'שנים' או 'שתים'. כמובן, שהכוונה היא שהקב"ה חילק את האור לשני מינים/חלקים של אור. תודה רבה!
  • חיפוש מקורות

    2024
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 26/05/2024 01:16 אדרבה, במאמר שאני עובד עליו הוא עוסק בדיוק בזה - שלקיחת הברכות ע"י יעקב זה תיקון לחטא אדה"ר ולכן זכה לריח גן עדן כי הגיע למדרגה של קודם החטא ולכן ריח של אתרוגים הוא ריח של גן עדן שקודם החטא.
  • חיפוש מקורות

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 12/03/2024 02:08 א. ביאור של המגיד מדובנא על המשל של 'עשו לי קיטון אחד' שרק אחרי חטא העגל הוצרכו למשכן. ב. רחמ"ל על עוצם גדולתו של אדה"ר קודם החטא, שהיה כולו רוחני, ושהיה יכול להביא את העולם לתיקונו בשב"ק. ג. אותו עניין מהנפש החיים. ד. הגאון על שיר השירים א, יד, מביא מדרש על כך שהשכינה ירדה שבע מדרגות ע"י שבע גדולי עולם, מחפש המקור המדויק לזה. ה. המקור הראשון מחז"ל למדרש הזה: "כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, וכתוב אחד אומר מן השמים דברתי, מלמד שהרכין הקב"ה את השמים על הר סיני וירד". מי שיכול לעזור לי בזה, או לכה"פ בחלקם, אשמח מאד ותבוא עליו ברכת טוב, יש"כ
  • שאלה חצופה

    2024
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 08/07/2024 11:20 הכתב והמכתבאסופת כתובות מארץ-ישראל ומממלכות עבר הירדן מימי בית-ראשוןשמואל אחיטוב ה'כתב והמכתב' הוא אסופה של כתובות מימי בית-ראשון, מהממלכות ששכנו משני עברי הירדן, יהודה וישראל, ערי פלשת, אדום, עמון ומואב. הכתובות מיהודה וישראל נכתבו עברית, ואילו שאר הכתובות נכתבו בשפות, או ניבים, קרובים לעברית, וכל קורא עברית יוכל לקרוא אותן. הכתובות הן מסוגים שונים: מצבות שנחקקו באבן, תעודות שנכתבו בצבע ובדיו על אבנים וחרסים, ואף על טיח; וכן מכתבים ופתקים שנכתבו על שברי כלי חרס ועל פפירוס. הכתובות מאירות צדדים שונים בחיי כותביהן. הן זורקות אור על תולדות הארץ, מגלות טפח ויותר על אמונותיהם ומנהגיהם הדתיים והחברתיים של תושבי הארץ, על המנהל הממלכתי והמקומי ועוד. הכתובות העבריות הן עדות ישירה, בת הזמן, ללשון שבפי דובריה, מישראל או מיהודה. הן מעידות על הקרבה הלשונית בין היהודית לישראלית וגם על ההבדלים ביניהן. אפילו הבדלי מבטא הן משקפות. הכתובות הן עדות בלבדית ללשונותיהם של שכני ישראל שלא הותירו אחריהם ספרות כתובה דוגמת המקרא: ללשון ערי פלשת, לאדומית, למואבית ולעמונית, ולשפתם של תושבי עמק סוכות. אף בהן יש עדות, אמנם דלה, לספרות שהיתה לעמים הללו, ואבדה מאיתנו. תעודות מיוחדות במינן הן מצבת מישע מלך מואב ו'ספר בלעם בר בעור', המתקרבות בתוכנן ובסגנונן לספרות המקרא. במהדורה החדשה, המורחבת והמתוקנת של הספר נוספו כמה תעודות שיש בהן עניין לקורא, ובהן הכתובת הארמית שהציב חזאל בתל דן המזכירה את מות 'יורם בר אחאב מלך ישראל ואחזיהו בר יהורם מלך בית דויד'. במהדורה זו תוקנו שגיאות, הוחלפו כמה העתקות בטובות מהן, ונוספו או הורחבו פירושים, לפי מה שנתחדש במחקר, או בשל הצורך בהבהרה של קבצים מצורפים: HebrewBooksOrg_51176_page_1.pdf HAKETAV_VEHAMIKTAV001.jpg
  • שאלה בציון מ"מ

    2024
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    0 צפיות
    ב
    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2024 18:31 אני נוהג להימנע מ"ברבינו בחיי" או "ברש"י" וכדומה. זה לא מדויק ותקני. עדיף "פירש רש"י" "כתב רבינו בחיי" וכדומה
  • שאלה

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    נ
    תאריך ההודעה המקורית: 31/10/2024 11:03 אבל עולם הזה חיי שעה, כמו שכתוב (אבות פ"ד מ"יז) 'יפה שעה אחת בעולם הזה', רוצה לומר עולם הזה נקראת שעה אחת. האם זה טעות בהבנה או שיש מי שמפרש כן?

3

מחובר

791

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים