מנסה שוב: ביאור עטרת זקנים????

[מ.א.ר. - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/02/2025 23:56

ב"עטרת זנקים" על השו"ע (או"ח ח א) מביא את המצוות שצריכים לעשות בעמידה ומביא
סימן לדבר מהפסוק "עצה ה' לעלם תעמוד" וכותב כך
זכר לדבר עצ"ת ה' לעולם תעמוד [תהלים לג, יא], עומר, ציצית, תפילין. או יש
לרמז באלו מלות עצת לעלם, ז' דברים שהם בעמידה עצת רצונו לומר תפילין, ציצית,
תקיעה. [לעלם] לבנה, עומר, לולב, מילה:
ומה הוא עושה עם ה"ע" על עצת?
והאם כוונתו לרמוז ב' דברים ב"ת" וכלום ב"ע"?
אם לאחד מן הת"ח החו"ר יש בזה ביאור כל שהיא - אשמח לשמוע
ייש"כ

יום נפלא

משה רייך

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2025 00:02

הוא להדיא כותב שמעצת לומדים שלושה דברים – ציצית, תפילין ותקיעה. וא"כ השאלה
מצטמצמת רק לאיך הוא הכניס תקיעה בע' של עצת.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2025 00:06

מצאתי מקופיא בפרוייקט השו"ת
[image: image.png]

[מ.א.ר. - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2025 00:07

ואוו יש"כ
מי הוא זה שאומר את הפשט היפה הזה

יום נפלא

משה רייך

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2025 00:19

הר' זילברשטיין בחשוקי חמד
הנה הקטע המלא

באיזה ברכות עומדים ובאיזה יושבים

שאלה. ישנם ברכות שחייבים לעמוד בשעה שמברכים אותם, וישנם ברכות הנאמרות
בישיבה, כתקיעת שופר ספירת העומר ציצית, בעמידה ולישב בסוכה ומצה בישיבה. מה
הכלל בזה?
תשובה. במשנ"ב (סימן ח סק"ב) נאמר: כל ברכת המצוות צריך להיות בעמידה, ואסמכתא
לכך מהכתוב (במלכים א' ח' י"ד) ויברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עמד.
אולם במג"א שם נאמר דברכת הפרשת חלה ושחיטה אף שברכות המצוות הן, בכ"ז מותר
לאמרם בישיבה כיון שבאים לתקן מאכל, ועיין בבאור הגר"א דחלה היא מצוה גמורה.
ויעויין גם ברע"א שתמה הרי גם ציצית באה לתקן את הבגד שיהי' מותר ללבשו, ותירץ
אחר העיטוף חל עליו מצות עשה לעשות ציצית ולא משום תיקון הבגד, דליכא איסור על
הבגד לילך בלא ציצית אלא דמוטל עליו מ"ע לעשות ציצית. ויעויין תהלה לדוד.
וברכות שיש בהם הנאה כאכילת מצה וסוכה וקידוש וכיוצא אין צורך לברך מעומד,
(כ"כ העיטור ציצית שער ג' ח"ב, והאשכול). ועיין בעיטור שתמה מנטילת ידים
וסוכה, ונראה שחשב אותם למצות שאין בהם הנאה.
כמו כן ברכת הגומל מברכים אותה מעומד כמבואר ברמב"ם ובמשנ"ב (סימן ריט סק"ח)
מפני שכל דבר הצריך צבור צריך עמידה, מפני כבוד הציבור (שו"ת חת"ס סימן נא).
והב"ח הוכיח זאת ממה שנאמר: במושב זקנים יהללוהו, שהזקנים בישיבה והמהללים
אינם בישיבה. והא"ר כתב דמכיון שנאמר "יהללוהו" דינה כהלל שהוא בעמידה. והעטרת
זקנים (סימן תרצ) כתב בשם העיטור שעל ז' דברים מברכים בעמידה והסימן על כך הוא
ר"ת: עצת ה' לעלם, תעמוד. ואלו הם ז' הדברים. עוז (כלומר תפילין הנקראים עוז)
ציצית תורה /תקיעה לבנה (כלומר קדוש לבנה) עומר לולב מילה. והכלל הוא דכל מקום
דכתוב "לכם" צריך לברך בעמידה שבספירת העומר נאמר בקמה, אל תקרי בקמה אלא
בקומה. ומכיון שנאמר בה לכם לומדים ממנה לציצית שנאמר בה והיה לכם, ובשופר יום
תרועה יהי' לכם. בלולב ולקחתם לכם במילה המול לכם. ובלבנה החודש הזה לכם. וי"א
אף הלל שנאמר בו השיר יהי' לכם. וי"א דגם הבדלה דנאמר בה אשר הבדלתי לכם.
(חשוקי חמד ברכות דף ס עמוד ב)