תאריך ההודעה המקורית: 01/01/2025 13:52
והנה בשער המלך מביא מחלוקת עם בלא תעשה אבל בעשה האם העונש המלקות נשאר עליו או לא. והביא בזה מחלוקת ריב"א והחינוך, שהריב"א סבירא ליה שאינו לוקה, והחינוך סבירא ליה שלוקה
נדצ"ל:
והנה בשעה"מ (...) הביא מחלוקת ראשונים במי שקיים עשה במקום שעובר על עשה ולא תעשה, האם הלאו מיהא נדחה ונפטר ממלקות או שחייב מלקות.
כמובן יתכן שיש כמה תיבות מיותרות מיותר כי כבר נתבאר לעיל וחבל להאריך לחינם.
From:
[email protected] [email protected] On Behalf Of קנקן חדש הוצאה לאור
Sent: 1 Jan 2025 1:35 PM
מאת: To: ארי במסתרים
מאת: Cc: יהונתן שר
[email protected]; הבית לעורך התורני
Subject: Re: [הכתב והמכתב] עזרה בהבנה ומראה מקום
אפשר בבקשה סיכום מקוצר?
כלומר: מה היה צריך להיות כתוב במקום המסומן.
לתועלת כלל החברים שאין עתותם בידם לעבור על כל דברי שער המלך.
שער המלך הלכות נדרים פרק ג
הלכה ו
[ו] כיצד חלות הנדרים על דבר מצוה כו' ואם אכל או ישב לוקה כו'. הנה מדברי רבינו ז"ל נראה שיש להוכיח שדעתו ז"ל שלא כדעת ריב"א שכתבו התוס' פרק שילוח הקן דקמ"א ע"א ד"ה צריכה דכל מקום שאמרו אין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר ודחה ל"ת אינו לוקה משום דכיון דהעשה דוחה את ל"ת נמצא דאין כאן אלא עשה לחודי' ומשום דעבר אעשה אינו לוקה ע"ש ועיין בהרב משנה למלך פ"א מה' שופר וזה שהרב החינוך ז"ל בס' יתרו סי' ל"ב הקשה וז"ל ואם תשאל מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו לאוכלו איך לא יאכלנו יבא עשה וידחה לא תעשה תשובתך שהנדר עשה ולא תעשה דכתיב לא יחל ככל היוצא מפיו יעשה ע"ש וא"כ לדעת ריב"א ז"ל משמע ודאי דאם עבר על נדרו ואכל מצה אינו לוקה משום דלאו דלא יחל הא אדחיה ליה מקמיה עשה דבערב תאכלו מצות ואיך כתב רבינו ז"ל דלוקה אלא משמע דס"ל שלא כדעת ריב"א וכן ראיתי בס' קול יעקב בלשונות הרמב"ם ז"ל דף ל"ה שהוכיח כן מדבריו וכן נראה מבואר ג"כ מדברי התוס' פ"ק דקדושין דל"ד ד"ה מעקה למעיין בדבריהם שם ואולם כד דייקת שפיר אין ראיה מדברי רבינו ז"ל משום דתירוץ הר"ב החינוך ז"ל לקושיא הלזו לאו דסמכה איהו והן רבים החולקי' על תי' זה וכבר הרב פרשת דרכים בדרך מצותיך ד"ע ע"ד תמה עליו דבהדיא אמרינן בנזיר דנ"ח ובריש יבמות דאתי עשה דמצורע ודחי לא תעשה ועשה דנזיר כיון דקיל ואיתיה בשאלה וא"כ ה"נ נימא יבא עשה דמצה וידחה לא תעשה ועשה דנדר הואיל ואיתי' בשאלה וכ"ת שרבי' נתן טעם אחר בספ"ו מה' נזירות לנזיר שנצטרע ואולי כן היתה גירסתו וגירסת החינוך ז"ל יע"ש וא"כ לפי גירסתנו וגי' הראב"ד ז"ל וכל המפרשים לא ניתן תי' זה ליאמר ואם כן ק' דמה יענה לקו' החינוך ז"ל ולהא ודאי היה אפשר לומר ע"פ מ"ש התוס' ז"ל בקידושין דל"ז ד"ה דאקריב עומר וז"ל בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבא עשה וידח' ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה לא תעשה דלאחר הדיבור וא"נ גזירה כזית ראשון אטו כזית שני ע"ש: ודרך אגב ראיתי לכתוב מה שמצאתי כתוב בכתבי הקדש של הרב כמוהר"א חאקו ז"ל שהקשה משם הרב הגדול כמוהר"א צמח זלה"ה לדברי התוס' שפירשו דברי הירושלמי דכתוב בצדו ר"ל לאחר מתן תורה ושאינו כתוב בצדו היינו קודם מתן תורה וכן פירש הר"ש ז"ל בפ' דחלה לחד פי' דזה לא יתכן שהרי אמרינן בירושלמי פ"ק די"ט אמתני' דומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה על דעתיה דר"י דאמר אתי עשה ודחי ל"ת אף על פי שאינו כתוב בצדו ניחא אבל למ"ד אין עשה דוחה ל"ת אלא א"כ כתוב בצדו כיון שהתחיל אומרים לו מרק הרי בפירוש דכתוב בצדו שאמרו בירושלמי כמשמעו בצדו ממש וצ"ע וא"כ היא גופא איכא לתרוצי לקו' הרב החינוך ז"ל אלא דאכתי קשה ממתני' דס"פ שני דנדרים דקתני קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל בנדרים אסור וגבי סוכה ולולב לא שייך שום אחד מהתי' הללו והדרא קושיא לדוכתא וא"כ עכ"ל דטעמא אחרינא איכא במלתא ואנחנו לא נדע וא"כ מעתה אין ראיה מדברי רבינו שכתב אם אכל או ישב לוקה די"ל לעול' דס"ל כדעת ריב"א ז"ל וכמבואר ועוד אני אומר לישב קו' הרב החינוך ז"ל ע"פ מ"ש התוס' בעירובין ד"ק ד"ה מתן ד' שהקשו וז"ל וא"ת ליתי עשה ולדחי לא תעשה דבל תוסיף וי"ל דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא על ידי פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו עכ"ל וא"כ דכוותא נמי איכא למימר הכא דמה"ט לא אתי עשה דמצה וסוכה ודחי לא תעשה דבל יחל משום דעל ידי פשיעה בא שנדר שלא יאכל מצה והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו שלא ידור: ודרך אגב אודיע למעיין מה ששמעתי מקשים בתי' התוס' הלזו משם החכם השלם והכולל כמוהר"ר שלמה שפמי הי"ו מאותו שאמרו פ' דם חטאת ד' צ"ז ת"ר כל אשר יגע בבשרה יקדש כו' יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל ופריך עלה וניתי עשה ולדחי לא תעשה ומשני אמר רבא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש יע"ש והשתא לפי דברי התוס' מאי קושיא הא הכא על ידי פשיעתו שנגע בשר קודש פסול בבשר קדש אשר הוא בא לידי דחיית הלאו והיה יכול להתקיים עשה דאכילת קדשים בלא דחיית הלאו אם לא ע"י פשיעתו שנגעו ובלעו זמ"ז והר"ז דומה ממש לההיא דנתערבו מתן ד' במתנה אחת ומהיותר תימה מה שראיתי למוהר"י קולון ז"ל שורש קל"ט שכתב וז"ל ועוד שהרי כתבו התו' בעירובין וז"ל ועי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדאשכחן פ' דם חטאת כו' עד מיהו יש לדחות דלא דמי דה"ט משום דל"ת שבמקדש חמיר ולא מדחי מקמי עשה אבל גבי בל תוסיף לא שייך שום חומרא דשייך נמי בעלמא מ"מ י"ל כיון דהוי במקדש לא דחי עכ"ל וכנר' שבתוספות אשר הי' לפניו היה כתוב אחר תירוץ הראשון דפשיע' תירוץ זה והדבר תימה שאחר שהביאו סוגיא דפרק דם חטאת בתירוצם הב' היכי הוה ניחא להו תירוצם הראשון דכל בפשיעה לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה גם הרשב"א בחידושי כתיב' יד כתב תי' זה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש משם התו' והביא סוגיא דפ' דם חטאת וכתב עוד דיש מתרצים דכל בפשיעה לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת והוא מן התימה איך מיתבא להו סוגייא דפ' דם חטאת דעדיין לחלוחית הדיו קיימת דהתם נמי ע"י פשיעה הוא בא ובאמת שהיא קושיא חזקה: ואשר אני אחזה ליישב ולומ' דמעולם לא כתבו התוס' דכל שבא דחיית הלאו ע"י פשיעתו לא אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת אלא דוקא גבי נתערבו מתן ד' במתן אחת והיינו טעמא משום דמיד כשקיבל דם הניתן במתן אחת קודם תערובתן הרי חל עליו לאו דבל תוסיף באותו דם שלא ליתנו במתן ד' אלא דכשנתערבו אח"כ אנו באים לומר דליתי עשה דמתן ד' ולדחי ל"ת דבל תוסיף דמתנ' אחת והלכך איכא למימר שפיר מלתא בטעמא דכיון שכבר חל עליו באותו דם לאו דבל תוסיף תו לא אתי עשה ודחי לאו שחל עליו מקמי הכי כיון שע"י פשיעתו שעירבן הוא בא לדחות הלאו משא"כ בההיא דפ' דם חטאת אף על גב דע"י פשיעתו שנגע ובלע בשר קדש פסול בבשר קדש כשר הוא בא לידי דחיית הלאו אפי' הכי אמרינן שפיר דאתי עשה ודחי ל"ת וה"ט משום דברייתא דהתם דקתני יקדש להיות כמוה מיירי בחצי זית פיגול שנגע דנבלע בבשר שלמים כשר דאתא קרא לומר דהיתר מצטרף לאיסור וחצי זית כולו איסור כמבואר שם ובפסחים פרק א"ע וא"כ מבואר הוא דכל זמן שלא נגע ונתערבו בחצי זית פיגול כל שהוא בעיניה אין כאן לאו שהרי אינו אלא חצי שיעור ולר"ל אפי' איסורא דאורייתא ליכא ואין איסורו אלא מדרבנן אלא שע"י פשיעתו שנגען ועירבן זה בזה הוא בא לכלל חיוב לאו דמכי נתערבו הו"ל היתר מצטרף לאיסור וחשיב זית כולו איסור והלכך אמרינן בהא שפיר אתי עשה ודחי ל"ת משום שעל ידי פשיעתו חלו בו ידים העשה והלא תעשה כאחת זה נ"ל נכון ליישב דבריהם: ובמה שתרצו התוס' דה"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ק"ל דהא בפרק דם חטאת רבא הוא דמשני הכי ליישב ברייתא דכל אשר יגע בבשרה אמנם רב אשי משני התם יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשמע דרב אשי לאפלוגי אהא דרבא אתא דאי ס"ל כרבא ל"ל טעמא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפי' לא תעשה גרידא לא דחי וכ"כ הרב קרבן אהרן די"ג ע"ד וכיון שכן היכי ניחא להו מתני' דהניתנין במתן ד' משום טעמא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הא אכתי תקשי להו אליבא דרב אשי מה יענה למתני' דהניתנין במתן ד' ולהא ודאי נראה דסבירא להם ז"ל דרב אשי ודאי לא פליג ארבא וס"ל ודאי דאעדל"ת שבמקדש וזה מוכרח משום דאי פליג אדרבא וס"ל דאתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש א"כ אכתי תקשי לרב אשי ברייתא דאחד עצם שיש בו מוח כו' דניתי עשה דאכילת פסח ולדחי לא תעשה דשבירת עצם אשר ממנה הביא ראיה רבא לומר דאעדל"ת שבמקדש ולומר דס"ל לרב אשי דטעמא דהתם משום דאפשר לקיים את שניהם ע"י גומרתא וכמו שהקשו התוס' ז"ל שם זה ודאי דוחק דכל כי האי הי"ל לרב אשי לאומרו וכי היכי דאכפל רב אשי ליישב לברייתא דיקדש להיות כמוה הכי נמי היה לו ליישב ברייתא דאחד עצם שיש בו מוח ולומר דה"ט משום דאפשר לקיים את שניהם אלא משמע ודאי דרב אשי אזיל ומודה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והיינו טעמא דברייתא דאחד עצם שיש בו מוח אלא דבא רב אשי לומר דאברייתא דיקדש קו' מעיקרא ליתא ובלאו טעמא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ניחא שפיר מטעמא דיקדש עשה הוא זה הנראה בכונתם ז"ל וכן נרא' מדוקדקין דברי הרשב"א בשיטת כ"י שכתב וז"ל תרצו בתוס' ז"ל דלא אתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש כמ"ש בזבחים גבי אם פסולה היא תפסל ומייתי נמי התם ההיא דאחד עצם שיש בו מוח דלא אתי עשה דאכילת פסחים ודחי ל"ת דשבירת עצם עכ"ל והרואה שמ"ש ומייתי נמי התם ההיא דאחד עצם שיש בו מוח כו' הן דברים ללא צורך אלא נראה שכונתו היא למ"ש לומר דלא נימא דרב אשי דמשני התם אברייתא דאם פסולה היא תפסל משום דיקדש עשה כו' פליג ארבא וס"ל דאתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש אהא כתב דהא ליתא שהרי מייתי התם ברייתא דאחד עצם כו' דבההיא עכ"ל דטעמא הוא משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכן נראה גם כן ממ"ש בס' כריתות סי' כלל זה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואי רב אשי פליג ארבא הי"ל לפסוק כרב אשי דבתרא הוא ובהכי ניחא לי מה שיש להקשות אסוגיא דזבחים מההיא דגרסינן בפ' אלו עוברים דמ"ד אמ"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לר"ע כו' לר"ע נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל התור' כולה א"ל רב אשי משום דהו"ל נזיר וחטאת ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין כו' עד ור"ע מאי צריכי בשלמא אי כתיב רחמנא בחטאת לא ילפינן נזיר מיניה דחולין מקדשי' לא גמרי' לא לכתוב רחמנא נזיר ותיתי חטאת מיניה יע"ש והשתא ק' כיון דרב אשי גופיה קאמר דה"ט דחטאת דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דיקדש עשה הוא א"כ היכי קאמר הכא בפסחים דלכתוב רחמנא נזיר ותיתי חטאת מיניה הא אי כתיב בנזיר הו"א דגבי חטאת אתי עשה ודחי ל"ת להכי אצטריך קרא גבי חטאת וכמו כן ראיתי להרב המובהק יצחק בכר דוד ז"ל שהקשה כן בספר דברי אמת ד' נ"ו ע"ד אכן כפי מ"ש אין כאן מקום קושיא דודאי לרב אשי נמי אפי' אי לא כתיב יקדש גבי חטאת הוה ילפינן מנזיר ולא אתי עשה ודחי ל"ת משום שאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדילפינן משבירת עצם אלא דמאי דקאמר רב אשי בזבחים היינו לומר דלפו' מאי דכתב השתא יקדש אין כאן מקו' קושיא דניתי עשה כו' משום דיקדש עשה ובלאו טעמא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ניחא ברייתא דהתם אמנם ודאי ס"ל דאפי' אי לא כתי' יקדש אפ"ה לא אתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש כנ"ל נכון: האמנם הא ק"ל לתירוץ התוס' שכתב הרשב"א דטעמא דמתני' משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דא"כ למאי דס"ד התם דפריך אברייתא דאם פסולה היא תפסל כו' אדק"ל אברייתא דהתם ת"ל אמתני' דהניתן במתן ארבע דמקמי הכי וצ"ע ואיך שיהיה קו' הרב החינוך ז"ל מיתבא שפיר כמ"ש ומעתה אף אנו נאמר שכן דעת רבינו ז"ל ולעולם דס"ל כדעת ריב"א ובהכי יש לישב ג"כ מה שהקשה עוד הרב משנה למלך ז"ל הובאו דבריו בספר בני דוד ה' נזירות דנ"ח ע"ב אמ"ש הרשב"א ז"ל בריש יבמות דהאומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונפלה יבמה לאותו פלוני דצריכה חליצה ולא אמרינן בכה"ג כל שאינו עולה ליבו' אינו עולה לחליצה כיון שאין איסורו מחמת עצמה אלא דבר אחר גרם לה וכתב עוד וז"ל והר"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפ' ב"ש כופין אותו שיחלוץ לה והר"ז אינו עולה ליבום דבר תורה דקיימה עליה בלאו ועשה ואף על פי כן עולה לחליצה משום דדבר אחר גרם לה ליאסר א"ד והקשה הוא ז"ל דלמה אינו דוחה שהרי נותן לשאלה כמ"ש בריש יבמות ומבואר מדברי הרשב"א שם לקמן דגריס כגירסתינו ע"ש שהניחו בצ"ע וכונת דבריו מבואר דאמתני' גופה דתנן בפרק ב"ש הנודר' הנאה מיבמה כופין אותו שיחלוץ לה לא ק"מ דאמאי אינה מתיבמת דליתי עשה ולדחי ל"ת ועשה הואיל ואיתיה בשאלה דאיכא למימר דאינה מתיבמת מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דמה"ט אפי' חייבי לאוין גרידא חולצת ולא מתייבמת כדאיתא בפ"ב דיבמות ד"ך אכן לדברי הרשב"א ז"ל שכתב דאינה עולה ליבום דבר תורה ק"ל שפיר והרב המחבר לא ירד לכונתו שם יע"ש ודוק אמנם לפי מ"ש הנה נכון דאיכא למימר דהרשב"א ס"ל כתי' התוס' בערובין דכל בפשיעה לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ומה"ט לא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דבל יחל כיון שבא לו ע"י פשיעה ואף על גב דאיתיה בשאלה נמי לא דחי שהרי אפילו ל"ת גרידא דבעלמא קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת אפי"ה כל בפשיעה לא דחי ומ"ש הרשב"א ז"ל דקיימא עלה בלאו ועשה לאו למימרא משום דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דאפילו ל"ת גרידא נמי לא דחי כיון דבפשיעה אתי עליה אלא קושטא דמלתא קאמר ובחידושי הרשב"א ז"ל מכ"י מצאתי כתוב משום דקיימא עליה בלאו ולא עוד אלא מיהו הא ק"ל בדברי הרשב"א דמשמע דנודרת הנאה מיבמה דבר תורה עולה ליבום שהרי הנאת תשמיש דבר שאין בו ממש הוא ואין בו אלא בל יחל מדרבנן ועיין בחדושי הרשב"א לנדרים דט"ו ע"ב וצ"ל דס"ל להרשב"א דמתני' סתמא קתני ואפילו באומר קונם גופך לתשמישך דמדאורייתא אסירא והשתא דאתינן להכי יתיישב ג"כ קו' הרב בעל משנה למלך ז"ל דהרשב"א ז"ל הכי ק"ל דמתני' סתמא קתני הנודרת הנאה מיבמה ומשמע בכל מיני נדר ואפי' נדרה על דעת רבים דליתיה בשאלה כלל דבהשתא הו"ל כשאר ל"ת דעלמא ובהכי ניחא מאי דק"ל תו דמאי ראיה מייתי הרשב"א מההיא דהנודרת הנאה דהתם שאני דעולה ליבום מקרי שהרי בידה לאתשולי עלי' וחזייא ליבום משא"כ באומר ע"מ שלא תנשאי לפ' והיה נראה לי שדעת הרשב"א ז"ל דאפילו נשאל על הנדר לא חזייא ליבום כיון דבשעת נפילה לא חזיא ליבום דומייא דאחות אשה שאינה מתייבמת אפילו מתה אשתו אח"כ ולא דמי לאשה שהיתה נדה כשמת בעלה שכתב הרא"ש בריש יבמות דנידה שאני דאסורה לכל ולא דמייא לעריות שאינה אסורה אלא ליבם אבל בנודרת הנאה מיבמה כיון שאינה אסורה אלא ליבם הוי דומיא דעריות ושוב ראיתי להרשב"ץ בח"ב סי' ר"ס שכתב בפשיטות דהנודרת הנאה מיבמה ונשאל על השבועה דמתייבמת ע"ש ודוק אחר זמן רב מצאתי להרשב"א בחי' לנדרים פ"ב דט"ו ד"ה הא דאמר ישיבת סוכה שכתב וז"ל וא"ת ליתי עשה ולדחי ל"ת כו' וי"ל דנדרים עשה ול"ת הם כו' יע"ש הנה מבואר שדבריו הן הן דברי הר"ב החינוך ומעתה אזלא לה תירוצא דכתיבנא ולכן היותר נכון אצלי ליישב ע"פ מ"ש התוס' פרק אלו מציאות ד"ל ד"ה הא אין עשה שהקשו וז"ל וא"ת הא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הנ"מ ל"ת השוה בכל אבל האי דאינו שוה בכל דחי כדאמרי' פ"ב נזירים דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דכהנים כו' וי"ל דעשה דמצורע שאני דחמיר משום דגדול השלום כדאמרינן בפרק שלוח הקן דעשה דמצורע הוה דחי עשה ול"ת דשלוח הקן אי לאו יתורא דשלח תשלח אבל עשה דעלמא לא דחי לאו ועשה אפי' אינו שוה בכל כו' וכ"כ הריטב"א ז"ל בריש יבמות א"כ איכא למימר דה"נ ס"ל להחינוך והרשב"א ז"ל דכי אמרינן דעשה דמצורע דחי ל"ת ועשה דנזיר הואיל ואיתיה בשאלה היינו דוקא עשה דמצורע דחמיר אבל עשה דעלמא לא דחי ל"ת ועשה אפילו דאיתיה בשאלה ודרך אגב ראיתי להרב בעל ח"ה שכתב בדברי התוס' הללו וז"ל טעות קא חזינא הכא דאם כן ל"ל למימר בפ' שני נזירים דדחי עשה דמצורע לאו ועשה שאינו שוה בכל הא אפי' שוה בכל כשילוח הקן דחי ובהדיא אמרינן בפרק שלוח הקן דלא הוה דחי אלא עשה דשלוח הקן דקאמר דליכא לאו כגון שנטלה ע"מ לשלחה ופריך מאי אולמיה כו' ומשני סד"א גדול השלום וליתי עשה דידיה ולדחי עשה דשלוח יע"ש ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ד"ה ואכתי כו' שהקשו שם כקושיא דהכא ותירצו כתי' דהכא וסיימו וז"ל ובשמעתין הוה מצי לדחויי דלא ילפינן מעשה דמצורע משום דגדול השלום אלא דבלאו הכי דחי שפיר ועוד דחי דאפי' עשה כי האי לא נגמר מהכא דלדחי כו' עכ"ל הנה מבואר שהתוס' ז"ל כבר הרגישו בעצמן ממה שהקשה הרב ח"ה ז"ל וניחא להו מטעמא דבלא"ה דחי שפיר וההיא דפרק שלוח הקן איכא לדחויי דס"ל דודאי למאן דמסיק סד"א גדול השלום תו לא צריכנא לאוקמה כגון שנטלה ע"מ לשלחה אלא משום דמר בר רב אשי מעיקרא תריץ יתיב כגון שנטל' ע"מ לשלחה דלאו ליכא עשה איכא והוא ס"ל דאתי עשה ודחי עשה ולבתר כי פריך עליה מאי אולמיה כו' משני שפיר אאוקמתא דמר בר רב אשי גופיה סד"א כו' וליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשלוח הקן ולעולם דלה"ט אפי' עשה ול"ת נמי הו"א דלדחי וכיון דבעלמא לא אתי עשה ודחי עשה ואפ"ה עשה דמצורע דאלים הו"א דלדחי ה"נ י"ל דמהאי טעמא הוה דחי עשה ול"ת אף על גב דבעלמא לא דחי: האמנם מצאתי להתוס' ז"ל בזבחים דל"ג ע"ב ד"ה לענין מלקות שכתבו שם כדברי הרב ח"ה ז"ל וז"ל וא"ת והא עשה דמצורע דאלים משום שלום הבית ודחי עשה אפ"ה עשה ול"ת לא דחי כדאמרינן בפרק שלוח הקן למה לי שנטלה ע"מ לשלחה ומ"מ לדאתאן עלה נראה שדברי החינוך ז"ל אינן מתישבין דאכתי ק' דמה יענה הרב החינוך למאן דס"ל פ"ק דמ"ק דמצורע מותר בתשמיש המטה בימי חלוטו וכן פסק הרמב"ם ז"ל דע"כ לדידיה צ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה קיל דאיתיה בשאלה ואפי' עשה דעלמא שהרי מצורע נמי ליכא שום אלמות כיון דמותר בתשמיש ואפ"ה דחי וא"כ אכתי תקשה להך מ"ד מתני' דנדרים דקתני קונם סוכה שאני יושב כו' ושוב מצאתי בשיטה מקובצת כ"י למס' נזיר פ"ב נזירין דף נ"ח שהקשו שם משם הרב עזריאל כקו' התוס' דפרק אלו מציאות ותירצו כתירוצם ז"ל דעשה דמצורע שאני דאלים משום שלום הבית וסיים וז"ל ואפי' למ"ד במ"ק דמצורע מותר בתשמיש המטה בימי חלוטו איכא קצת שלום הבית דקודם תגלח' שהוא משולח חוץ לשני מחנות אעפ"י שהוא מותר בתשמיש המטה לא תתרצה אשתו ללכת אליו הואיל ומשולח הוא ויתגנה בעיניה אלו דבריו יע"ש ובהכי יש ליישב דברי החינוך ז"ל וכמבואר: ואולם המעיין בדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ"ק דיבמות יראה בהדיא דלא שמיע ליה כדברי הרב עזריאל ז"ל ולעדתו ז"ל אזלה לה להך תירוצא ודוק כי על כן לדידי חזי לי ליישב עיקר קו' הרב משנה למלך ז"ל במה שיש לדקדק על קו' הרב החינוך ז"ל דנראה דקו' מעיקרא ליתא שהרי בפ"ב דנדרים דף ט"ז פרכינן אמתני' דקתני אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר מ"ש נדר דכתי' לה' דמשמע אפי' יש בנדרו ביטול מצות ה' שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה כלומר דלה' דכתיב אכולהו קאי ומשני הא דאמר ישיבת סוכה כו' יע"ש ופירש הרא"ש והר"ן והרשב"א ז"ל דהיינו לומר דסברא הוא דלה' לא קאי אלא אנדר דסליק מיניה משום דהוי מתסר חפצה אנפשיה יע"ש ואם כן מה מקום להקשות עוד דליתי עשה דסוכה ודמצה ולדחי ל"ת דבל יחל מאחר דגזרת הכתוב הוא מדכתיב לה' ולפחות איכא למדרשיה לנדר דסליק מיניה והנראה לישב דבריהם כלפי מה שראיתי להתוספות ז"ל פרק דם חטאת דף הנזכר ד"ה ניתי עשה שהקשה מעין קושיא הלזו דמאי פריך התם דליתי עשה דאכילת פסחים ולדחי ל"ת דשבירת עצם הא גזרת הכתוב הוא כדנפ"ל מקרא דועצם לא תשברו בו דאמור בפסח שני ותרצו דהכי פריך דנגמר מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בעלמא דאדילפת מכלאים בציצית לקולא לילף משביר' עצם לחומרא ואהא משני דמהכא ליכא למילף משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עכ"ל וא"כ נראה דהיינו דק"ל להרשב"א והרב החינוך ז"ל דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דבל יחל וליכא למימר דגזרת הכתוב היא דא"כ אדנילף מכלאים בציצית לקולא לילף מהכא לחומרא ואהא תירצו שפיר דמהכא ליכא למילף בעלמא משום דנדרים עשה ול"ת הוא וא"כ מעתה אין מקום למה שהקשה הרב משנה למלך ז"ל מההיא דאמרינן דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר דקיל הואיל ואיתיה בשאלה דהכא שאני דגזרת הכתוב היא דאפי' דנדרים איתנהו בשאלה אפי"ה חיילי כדנפ"ל מקרא דלה' גם אין להקשות דהיכי אתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר דקיל הואיל דאיתא בשאלה נילף מנדרים דאע"ג דאיתנהו בשאלה אפי"ה אין עשה דוחה ל"ת ועשה דהתם גבי מצורע לאו מסברא הוא דאמרינן הכי אלא מקרא כדנפ"ל התם מראשו וגזרת הכתוב היא זה נראה לי אמת ויציב:
ודע דלסברת ריב"א ז"ל שכתבנו לעיל הלא מראש דכל מקום שאמרו אין עשה דוחה ל"ת ועשה מלקא לא לקי ק"ל מהא דגרסינן פרק אלו מציאות ד"ל ע"ב ת"ר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו' הא כיצד היה כהן והוא בבית הקברות כו' לכך נאמר והתעלמת מהם ופריך למאי אצטריך קרא אלימא לכהן והוא בבית הקברות פשיטא האי עשה כו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כו' והשתא לדעת ריב"א ז"ל מאי קושיא אימא דאצטריך קרא דוהתעלמת לאשמועינן דכהן והוא בבית הקברות ליתיה לעשה דהשבת אבידה כלל ונפקא מינה דאם עבר ונכנס לבית הקברות לוקה עליו משום טומאה דאי לאו דמיעטיה קרא אף על גב דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה מ"מ מלקא לא לקי להכי אצטריך והתעלמת וכה"ג נמי קשה מהא דפריך התם דל"ב אברייתא דקתני מנין שאם אמר לו אביו הטמא או אל תחזור אבידה שלא ישמע לו שנאמר איש אמו כו' טעמא דכתב רחמנא אני ה' הא לא"ה הו"א צייתא ליה ואמאי האי עשה כו' ומאי קושיא אימא דאצטריך קרא לאשמעינן דאם אמר לו אביו הטמא ליתיה לעשה כלל ואם עבר ונטמא לוקה עליו ועיין בתוס' שם ד"ה הא כו' מה שהקשו שם ותרצו דהכא סמיך על ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ולקמן נמי עדיפא מינה משני יע"ש וא"כ אף אנו נאמר כן על קו' דידן ועוד אפשר לומר דתלמודא התם לאו אקרא פריך דלמאי הלכתא כתביה רחמנא דהאי ודאי לא קשיא כמ"ש אלא אתנא דבריי' קפריך דקתני פעמים שאתה מתעלם כיצד כו' לכך נאמר והתעלמת דמשמע דאי לאו קרא דוהתעלמת היה חייב להחזיר וכן נמי בברייתא דהתם דקתני מנין שאם אמ"ל אביו שלא ישמע לו דמשמע דאי לאו קרא דאני ה' הו"א דחייב לשומעו ואהא פריך דלהא לא אצטריך קרא ועיין מ"ש רבינו ז"ל פי"ג מה' שחיטה ה' י"ט וז"ל אסור ליטול אם על הבנים ואפי' לטהר את המצורע כו' ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ונראה שאין מכאן ראיה דס"ל שלא כדעת ריב"א דהתם ה"ט משום דגלי קרא תשלח אפי' לדבר מצוה כדאיתא התם ועיין במ"ש ה"ה ז"ל פי"א מה' גזילה דח"י שמדבריו שם נראה בהדיא שחולק על ס' ריב"א ז"ל כמו שיראה המעיין ודוק:
המשפט דלהלן הוא משפט מתוך קובץ שניתן לי לעריכה:
והנה בשער המלך מביא מחלוקת עם בלא תעשה אבל בעשה האם העונש המלקות נשאר עליו או לא. והביא בזה מחלוקת ריב"א והחינוך, שהריב"א סבירא ליה שאינו לוקה, והחינוך סבירא ליה שלוקה
אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי מה היה אמור להיות כתוב במילים המודגשות,
זה אמור להיות קשור ללא תעשה שהצטרף לעשה האם לוקה או לא, או משהו כזה,
וכן מי שיוכל למצוא את המראה מקום לכך.
ייש"כ.
--
