העלאה בשכר

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 21:45

העורך אומר למעביד אני יודע שעבודתי שווה יותר, כי הרי מאן דהוא* מוכן* לשלם
לי יותר.
וכן הוא מרמה אותו, כי לא בטוח שאכן עבודתו שווה יותר.
אם הוא היה מדגיש שאני סבור שאני שווה יותר, אין בעיה. אבל להוכיח ששווה
יותר כי מאן דהוא מוכן לתת לי יותר. בשעה שבכלל לא בטוח שההוא מוכן, זה לכאורה
גזל. כי המעביד הנוכחי מעלה לך על סמך נתון שגוי שהצגת בפניו. ואמנם יתכן
שאי"ז ממש גזל, כי המעביד יכול לברר כמה באמת שווה ולא לסמוך על מה שאמר לו
העורך. אבל יש כאן חשש רציני.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 21:54

לא אני מערב אלא אלו שעוברים, עוברים על שתיהן.
גזל זה לאו דוקא כשמכריחים מישהו לשלם. אונאת ממון זה כגון מערה יין במים, או
אומר שהחפץ שווה יותר מכפי ערכו.
והנה בהשגחה גלויה מצאתי דברים מהח"ח בדיוק בעניין זה. מצ"ב שני עמודים. חובה
לקרוא הכל!
ציטוט קטן: חושבים שרק חוטף מידו של חבירו זהו גזל. ולא כן הוא!
[image: image.png]

גם אם באמת עבודת העורך שווה יותר, המעביד אינו רמאי, שכן הוא אינו מכריח את
העובד לעבוד אצלו. אני משלם כך וכך, אם לא טוב לך לעבוד אצלי - חפש עבודה אחרת.
מלבד זאת, קשה להוכיח מהי באמת רמת העובד. ואפילו אם ירד מלאך משמים וגילה
לעובד שעבודתו שווה 300 ש"ח בשעה, אין לו שום היתר לקחת במרמה מן המעסיק.
מקסימום זכותו לעזוב את העבודה. וכל זה פשוט!

מאת: [email protected]

קבצים מצורפים:

• הח''ח.PDF

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 21:56

ציטוט נוסף משם: "חושבים שאונאת ממון היא בגדר חריצות והשתדלות".
כפי שיש אנשים שחושבים שלהטעות את המעביד זה התחכמות שהיא בגדר חוקי המסחר
ודבר לגיטימי.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 22:01

עוד ציטוט חזק משם:
[image: image.png]
"ומשאו ומתנו בלי רמאות, ופיו ולבו שוין".

מאת: [email protected]

[משה מרקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:26

א. לתועלת הנידון, כדאי לדעתי למצא דוגמא אחרת שלא בעריכה תורנית, כך ייקל על
הדנים לדון דין אמת בלא נגיעות.

ב.שאלה לחידוד: האם מותר לי לומר למכון 'שאמנם כרגע עדיין אין לי עבודה כפי
שאוותה נפשי, אבל אני מחפש עבודה בסכום של 200 ש"ח לשעה',
במחשבה, שבכך אני מייקר את מעמדי לפני המכון....

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:30

לא. כי אתה לא באמת מחפש עבודה כזאת. אמנם היית רוצה (כמו כולם) לעבוד בשכר
כזה, אבל זה לא ריאלי. ואתה גורם להם לחשוב שזה ריאלי ואתה מחפש ברצינות.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:31

חוץ מזה לא נראה שבכך יתייקר מעמדו. יותר נראה לי שהמנהל יחשוב שהעורך שתה
משהו או קצת מבולבל...

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:38

ובכך אנחנו חוזרים למה שאמרנו לעיל שאם נניח לרגע את הנידון ההלכתי שזה אומר
בכה וזה אומר בכה, זו שגיאה לומר יש לי הצעת עבודה ב... מבלי שההצעה קונקרטית
ויכולה לבוא לידי מימוש.

גם מבחינה רגשית לעורך יש מה להפסיד ולכן הוא בא מהוסס וכל מנהל עבודה יחוש
בכך.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:50

עכ"פ השאלה הזכירה לי את הנידון של גדרי איסור חנופה. שם אדם נותן כבוד מדומה
לאחר, ע"מ לקבל טובת הנאה. למשל הוא אומר לו: "אפתח לכבודך בקבוק יין משובח",
אע"פ שיודע שלחברו אסור לשתות יין ויסרב. וע"ז אומרת התורה: ולא תחניפו את
הארץ.
והאיסור הוא בכך שהאדם מתנהג בדרך רמאות בדרך שאינה הגונה, אחד בפה ואחד בלב.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 23:54

בכיו"ב שאסור לאדם לשאול את בעל החנות אודות מוצר מסויים כשאין בדעתו לקנותו..

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 01:19

שם זה מצד אונאת *דברים *(ולא אונאת ממון או גזל), כי גורם למוכר לצפות שיקנה,
ואח"כ המוכר מתאכזב ומצטער.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 01:36

"אבל מכאן ועד לומר שזה אסור, פשוט שאין זה נכון, וודאי שלא לומר זאת לאדם
שאתה לא מכירו ואינך יודע דרגתו".
הח"ח כתב דבריו לכלל הציבור, ולא הזכיר שום אופן כה"ג שמותר, אלא להיפך. הוא
(כפי שהבאתי בצילום) קרא להם לשוב אל דרך התמימות ולנהל מו"מ באמונה. וכתב:
"ומהי התמימות? שידבר אדם דבריו בלי רמאות, ומשאו ומתנו באמונה בלי רמאות.
ופיו לבו יהיו שוין".
בואו נקבל בתמימות את דבריו הקדושים של מרנא הח"ח!

"וכמו שעל יוסף היתה טענה שביקש פעמיים משר המשקים שיזכרהו... אך מאידך פשוט
שאין זה הנהגה נכונה לרובא דרובא מאנשי דורנו, והנוהג כן חסיד שוטה יאמר לו,
שהרי בכל מהלכיו בחייו אינו נוהג כך, ופשוט".
לענ"ד אין זה פשוט כלל. כל יהודי, אפילו שבד"כ אינו מתנהג בחסידות, יכול לעשות
עצמו כחסיד בהנהגות מסוימות שבוחר. ובוודאי שלא ייקרא שוטה ח"ו, אלא אדרבה,
קדוש ייאמר לו! (למעט דברים מסוימים שאסרו לנהוג בדרך יוהרה בפרהסיה, ואין זה
שייך לענייננו).

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 06:45

מותר לבוא לחנות ולומר למוכר על מוצר מסוים שבחנות פלונית ניתן לרוכשה בחצי
מהמחיר שכאן מוכרים,
בשעה שלהד"ם, ובגלל כך המוכר יעשה לו הנחה, זה לא גזל?????

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 09:18

מותר לבוא לחנות ולומר למוכר על מוצר מסוים שבחנות פלונית ניתן לרוכשה בחצי
מהמחיר שכאן מוכרים,
בשעה שלהד"ם, ובגלל כך המוכר יעשה לו הנחה, זה לא גזל?????

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 13:12

גם אם לא יירד מרף המחיר המינימלי שלו, עכ"פ עלול להוריד מהמחיר העכשווי, בגלל
מה שאמרו לו.
הראיה: הלא כל הסיבה שהלקוח אמר לו שבחנות הסמוכה מוכרים בזול, היא כדי שהמוכר
יוריד מהמחיר.
אז איך אח"כ אותו לקוח יכול לטעון שממילא המוכר לא יוריד?

מאת: [email protected]

[moshe kagana - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 17:39

לתועלת הענין אני חוזר שוב על דבריי דאמש.

התערבו פה 2 לאוין, גזל והונאת ממון.

גזל לא שייך כלל באופן שאינו מכריח את המוכר להוזיל לו את המחיר, אם הוא לא
רוצה שלא ימכור. וכן עורך שלא מכריח אותו לשלם לו יותר, ואם אינו רוצה שלא
ישלם יותר, או שלא יעסיק אותו כלל.

כמובן שגם הונאת ממון לא שייך אלא באופן שאתה עובד עליו בדבר שהוא לא יודע אם
אתה צודק, אבל באופן שהוא יודע אם עבודתך שוה את המחיר, לא שייך איסור רמאות.
כמו באופן שהמוכר יודע אם שוה לו למכור את המוצר במחיר זה, והחליט ששוה לו
למכור במחיר זול, לא שייך רמאות.

עד כאן פשוט ואין צריך דיין לשאלה פשוטה כזאת.

מה שנשאר לשאול הוא האם יש בזה איסור שקר וגניבת דעת, ועל כך כתבתי שזה תלוי
קודם כל אם המעביד עצמו אינו גונב דעתו, וכן אם המוכר אינו גונב דעתו. דאם
מעשהו של העורך או הקונה הוא להוציא את מה שמגיע לו יש פנים להקל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/01/2023 23:21

"באופן שהוא יודע אם עבודתך שוה את המחיר, לא שייך איסור רמאות".
מה פתאום! גם אם כולם יודעים שעבודת העורך שווה 300 ש"ח, זכות המעביד לומר:
"איני מוכן לשלם לך יותר מ-40 ש"ח, ואם לא מוצא חן בעיניך, חפש עבודה אחרת".
ואין שום היתר לרמותו.

"כמו באופן שהמוכר יודע אם שוה לו למכור את המוצר במחיר זה, והחליט ששוה לו
למכור במחיר זול, לא שייך רמאות".
זכותו של מוכר למכור באיזה מחיר שירצה. למשל מוכר פלאפל יכול לומר: מהיום כל
כדור אצלי עולה 100 ש"ח. אתה לא רוצה? אל תקנה! (אמנם אם הוא משקר ואומר שזו
המחיר הרגיל בכל מקום, אז זו אונאה כמובן). ולקוח שבמקרה כזה יניח לפני המוכר
90 ש"ח בלבד, עבר בגזל גמור, והוא הרמאי.

"עד כאן פשוט ואין צריך דיין לשאלה פשוטה כזאת".
בוודאי שזה "פשוט". כפי שכתב הח"ח שפשוט לבריות שמותר לרמות, ושגזל זה רק אם
חוטף מכיסו של חבירו, ושאונאת ממון נקראת השתדלות, ושאיסורי בין אדם לחבירו
ושקר אלו רק המלצות בעלמא.

"דאם מעשהו של העורך או הקונה הוא להוציא את מה שמגיע לו יש פנים להקל".
שוב, גם אם יירד מלאך משמים ויגלה לעורך, שהוא העורך המומחה ביותר בעולם, ואם
אנשים היו יודעים זאת היו מוכנים לשלם לו 1000 ש"ח לשעה. עדיין זכות המעביד
לומר לו: התעריף אצלי הוא 40. אם אינך רוצה - לך! (כפי הוורט הידוע: למה נסמכה
פרשת נח לפרשת לך לך? לומר לאדם, אם לא נוח לך, לך למקום אחר). ואין לעורך שום
היתר לרמות.
אבל לך פשוט שמותר, ואפילו לא צריך לשאול דיין. על זה כבר כתבתי שיש הרבה
תירוצים שמועילים בעולם הזה. אבל בעולם הבא לא יועילו כלל. ועוד, שגם בעוה"ז
עלולים לגרום שבניו של האדם יצאו לתרבות רעה ח"ו, כפי שכתבו גדולים וכנ"ל.

נ"ב מציע לכולם לקרוא את דברי הח"ח והארחות יושר שהבאתי לעיל בעניין הרמאות
והאונאה וכיצד לעשות מו"מ באמונה. מסכנים אלו שמרמים את חבריהם, אך מסכנים
יותר הם אלו המרמים את עצמם...

מאת: [email protected]

[moshe kagana - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/01/2023 00:23

ר’ אליהו, כמדומה דבריי לא הובנו, שכן לא ציטטתם בהשגותיכם את עיקר הדברים,
והתייחסתם לסברות ולמקרים שלא עסקתי בהם.

יש 3 פסוקים שדנתי בהם:

1. לא תגזול.
2. לא תונו.
3. מדבר שקר תרחק.

למשל לגבי מכירת פלאפל, כשהמוכר רוצה 25 שקל למנה והלוקח רוצה 5.

אם המוכר אמר תן 25 והלוקח נתן 5 ולקח את המנה זה גזל.
אם המוכר לא יודע מה המחיר בשוק, והלוקח אמר לו שזה שוה 5 ושילם 5, זה הונאה.
אם המוכר יודע שזה שוה 15, והונה וביקש 25, והלוקח מערים עליו ואומר בחנות
פלונית מוכרים ב5 ולכן המוכר ירד ל15 זה שקר.

הציור האחרון דומה למעשה דרב ורבי חייא בריה דהערים על אמו שאביו רוצה עדשים
כדי שתבשל מה שאביו רוצה באמת, שא”ל רב את לא תעביד הכי, אבל אין בו איסור.
ויש תשובה ארוכה מהבא”ח בתורה לשמה כל המקומות שמותר לשנות מהאמת.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/01/2023 01:48

אבל המקרה שלנו (עורך שמערים כדי לקבל תשלום גבוה) לא דומה לשום ציור שהבאת.
אלא דומה למקרה שבו הלקוח יודע שבשאר החנויות פלאפל עולה 25 ורק כאן עולה 100
ש"ח. וכעת הכל תלוי בו: או שהוא מתרצה ומשלם 100, או שיקנה במקום אחר (והכי
טוב לאכול בבית). אבל אין היתר ללקוח לומר איזה דבר שקר והטעיה למוכר, כדי
שיוריד מהמחיר. אתה רוצה - תקנה; לא רוצה - אל תקנה.
[בקיצור, בציור שלנו המוכר או המעביד לא הונה את העובד/הלקוח. הוא מודיע לו
מראש: המחיר שאני מוכן לשלם לך זה כך וכך. לכן אין שום היתר להטעות את
המוכר/המעביד].

מאת: [email protected]

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 20/01/2023 07:15

הנידון כאן דומה לכאורה לאדם שנכנס לחנות ואומר למוכר על מוצר מסוים
שבחנות פלונית ניתן לרוכשה בחצי מהמחיר שכאן מוכרים,
בשעה שלהד"ם, ובגלל כך המוכר עושה לו הנחה, זה אונאה ששורשה בגזל. זה לא
[רק] איסור שקר, זה דיני ממונות.