שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
עריכה והקלדה תורנית בחוה"מ. מותר או אסור? בבקשה רק מידיעה
2023
43
פוסטים
14
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 00:10
הסיום הוא נכון
וגם הסברא לחלק נכונה, גם חשבתי ולא הבאתי כראיה ניצחת רק אסמכתא
אבל האמת היא שמותר, דמלאכה של מצוה מאחר שמותר לעשותה - אין צורך לעשותה
בחינם
מלבד עצם הדין שאסור לקחת שכר על מצוות וזה אכן שכר בטלה, וא"כ חוה"מ שאין
שייך בטלה מה ההיתר לקחת שכר? התשובה היא שיש עוד היתר לקחת שכר על מצוות,
ומהו? כשזה עצמו מחייב כמו כולל.
אמנם זה פחות לשמה ורק מדין מתוך שלא לשמה זה מותר.
אלא אם כן זה עבודה ולא תלמוד תורה, ואז באמת אסור.
המ"ב לא הזכיר תלמוד תורה - אז מה יש, מה ההבדל? חושב שאין הבדל.אני חושב שמי שיודע שבלי המחייב הזה הוא לא ילמד - מותר לו
אין היגיון שעדיף במקום ללמוד ללכת לפארק לאומי. -
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 00:10
הסיום הוא נכון
וגם הסברא לחלק נכונה, גם חשבתי ולא הבאתי כראיה ניצחת רק אסמכתא
אבל האמת היא שמותר, דמלאכה של מצוה מאחר שמותר לעשותה - אין צורך לעשותה
בחינם
מלבד עצם הדין שאסור לקחת שכר על מצוות וזה אכן שכר בטלה, וא"כ חוה"מ שאין
שייך בטלה מה ההיתר לקחת שכר? התשובה היא שיש עוד היתר לקחת שכר על מצוות,
ומהו? כשזה עצמו מחייב כמו כולל.
אמנם זה פחות לשמה ורק מדין מתוך שלא לשמה זה מותר.
אלא אם כן זה עבודה ולא תלמוד תורה, ואז באמת אסור.
המ"ב לא הזכיר תלמוד תורה - אז מה יש, מה ההבדל? חושב שאין הבדל.אני חושב שמי שיודע שבלי המחייב הזה הוא לא ילמד - מותר לו
אין היגיון שעדיף במקום ללמוד ללכת לפארק לאומי. -
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 16:38
שאלה
שלום וברכה! אני עורך תורני, ומקבל כסף על כל שעת עבודה. ברצוני לדעת האם אני
יכול לעבוד בעריכה גם בימי חול המועד, והאם יש הבדל אם אני יקבל שכר על העבודה
הזו או יעשה אותה בחינם. יצויין שיש עריכה תורנית 'טכנית', כלומר, פיסוק חלוקה
לקטעים וכדומה, ויש עריכה תורנית 'עיונית', כלומר, שלומדים את התוכן ועורכים
אותו מבחינה לשונית ומסודרת וכו' שזה לכאו' יותר לימוד תורה. תודה מראש!
תשובהשלום רב
אסור לכתוב בחול המועד דברי תורה אלא אם הכתיבה נצרכת כדי שלא לשכוח את הנלמד.
כשאדם מתיישב כדי לערוך ולכתוב, בכל חלק של עריכה, אין את ההיתר הזה.
מקורשמעתי ממורנו הרב עמרם פריד שליט"א (הרב ישראל כהן).
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 16:40
מובאת כאן תשובת הגר"א שפירא שליט"א
תגובתו בכתב ותשובתו לעניין הזה בדף נפרדשלום וברכה לידידי הגאון שליט"א. ראיתי את המו"מ שהביא כת"ר בנידון חשוב ומעשי
זה וביקש כי אתייחס לענין, והנה כי דברים שאינם נכונים ואפילו דברי-בורות
נאמרים כאן מזה ומזה בחדא מחתא עם דברים נכונים ואמיתיים, (כולל גם בדברים
אגביים שאינם קשורים לעצם הויכוח, ולמשל אעיר בקצרה, חריין הוא מר בהחלט, אלא
שצריך להשהות אותו בחוץ לזמן מסויים כדי להקהות את חריפותו למען יהא אפשר לחוש
במרירותו, ואילו החסה כיום (גידולי חסלט וכדו') אינה מרה כל עיקר אע"פ שהיא
"מין מר" כשגדלה בקרקע ומשהים אותה, ולדעת כמה מגדולי הפוסקים ז"ל וכן הכריעו
המ"ב והחזו"א אין יוצאים ידי חובה במין מר כשאינו מר לכל הפחות במקצת, וקטניות
לדברי הרבה פוסקים לא נגזר איסורן משום תערובת חמץ אלא משום דמיון לגרגרי חיטה
למשל או סיבות אחרות דמיחלף קמח קיטנית בקמח חיטה ואכה"מ, אע"פ שבודאי נכון
שגזירות רבות אינן בטילות גם כשהסיבה הראשונית כבר לא קיימת ותקצר יריעה
קצרצרה זו מלבאר את גדרי דיני אין ב"ד יכול לבטל כו') כך כמובן שמגוחך לדמות
הנידון למילגת כולל בין-הזמנים או לימוד במסגרת כזו או אחרת בחול המועד כאשר
כאן הנידון הוא בדיני "מלאכת" חוה"מ בשכר, וכן גם שאין שום משקל לטיעון "שאם
לא יעבוד בעבודה תורנית בחול המועד הוא יתבטל מתורה" כי אין אנו "סוחרים" עם
הקב"ה ותורתו, אלא כי אמנם נכון כי גם "דבר האבד" רוחני מתיר מלאכות בחוה"מ
(עיין ערך היתר כתיבת חידו"ת המבואר בפוסקים וכדומה) אבל אילו פעולת העריכה
נחשבת כמלאכה להשתכר באופן האסור הרי זה אסור אף אם נדע כי לא ילמד וכי יתבטל,
ובודאי עגום מצבו שאינו יכול להביא את עצמו ללמוד בלא עבודת העריכה, אבל זה
ענינו שלו בלבד, גם הרחבת הנידון של "הבלעה" להיתר העריכה התורנית היא לכל
היותר מועילה ל"שמחת יום טוב" קלילה של בדיחה טובה, במחילה מכבודו של הכותב,
אם העבודה התורנית מותרת ואילו הטכנית אסורה אזי אין מושג "הבלעה" שייך לכאן,
כי הבלעה אינה אלא כלפי דבר המותר אשר מכל מקום אסור ליקח עליו שכר וכגון
לענין שכר-שבת וכדו' ובזה לפעמים שייך "הבלעה" ואין זה מועיל לעצם העבודה
הטכנית אשר תהא אסורה בהחלט ואין מושג "הבלעה" לאמר שאם עיקר עיסוקו עתה הוא
בעבודה התורנית אזי "מובלע להיתר" גם עבודה טכנית, ובעיקר הדבר אין דין הבלעה
בדברים ששכרם נקבע לפי שעות-עבודה או לפי כמות-מידתית של סימני-דפוס וכדו',
אשר כמדומני שברוב המקרים עריכה תורנית אין בה בשו"א היתר של הבלעה, ואולם
נכונים הדברים שיש מקרים שבהם שייכת נטילת שכר בהבלעה בפעולות שהן לצורך המועד
וצירפתי בקובץ נפרד תשובתי בענ"ד בנידונים אלו.גם אין שום קשר ל"אינו מתכוין" ובודאי מתכוין ומתכוין הוא, ואמנם אמת שאין
כתיבה במחשב נחשבת כתיבה אבל כמובן אין זה נוגע כלל לנידון "מלאכה" שיש מחמת
הפעולות השונות שיש בהן "בונה" או מכה-בפטיש, ובכל מקרה נידון עשיית דבר בשכר
הוא אסור בהחלט גם בדבר שאין בו דין "מלאכה" אם אין הדבר לצורך המועד, והרי גם
עצם הסחורה אסורה בהחלט ואפי' כשאין בזה משום "מלאכה" וכמבואר בכל דוכתי, וכן
אין אנו באים לדון עתה בענין "סימן ברכה" כאשר צריך לדון בגופי הדברים
בחמורי-חמורות של איסור עבודה ומלאכה בחוה"מ, וכמובן גם שנידון חשיבות "עוסק
במצוה" גם לאדם שרוצה במטרת ההשתכרות ג"כ מלבד עצם עיסוקו הרוחני אינו קשור
בהכרח להלכות חוה"מ, אולם בכל הסברות שהוזכרו יש מידה מסויימת של אמת בגדרים
ובמקרים מסויימים אשר צירפתי בקובץ נפרד את הנלענ"ד בנידונים אלו, ורק אציין
כי כיוצא מן הכלל מסכים אנכי בהחלט עם קביעת הכותב כי רבים מאיתנו כל
"זהירותם" מתבטאת ב"כשרות המאכלים" ובה הם מרגיעים ומרמים את מצפונם להמשיך
להשחית בשאר הדברים, והכותב מתייחס לכשרות-הממון אולם כיוצא בזה עוד (ואולי
בהקדם) יש להתייחס לעניני מדות\יראת שמים\עסק התורה ועוד ועוד, ובצער רב מאד
אציין כי אכן הדברים אמיתיים עד מאד, אבל לא על דברים מצערים אלו נבוא כאן
להשבית כליל את שמחת חגינו.לגופה של שאלה חמורה זו, צירפתי בקובץ נפרד ממה שנלענ"ד, יעיין שם.
בכבוד והערכה אי"ש שפירא
קבצים מצורפים:
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 16:40
מובאת כאן תשובת הגר"א שפירא שליט"א
תגובתו בכתב ותשובתו לעניין הזה בדף נפרדשלום וברכה לידידי הגאון שליט"א. ראיתי את המו"מ שהביא כת"ר בנידון חשוב ומעשי
זה וביקש כי אתייחס לענין, והנה כי דברים שאינם נכונים ואפילו דברי-בורות
נאמרים כאן מזה ומזה בחדא מחתא עם דברים נכונים ואמיתיים, (כולל גם בדברים
אגביים שאינם קשורים לעצם הויכוח, ולמשל אעיר בקצרה, חריין הוא מר בהחלט, אלא
שצריך להשהות אותו בחוץ לזמן מסויים כדי להקהות את חריפותו למען יהא אפשר לחוש
במרירותו, ואילו החסה כיום (גידולי חסלט וכדו') אינה מרה כל עיקר אע"פ שהיא
"מין מר" כשגדלה בקרקע ומשהים אותה, ולדעת כמה מגדולי הפוסקים ז"ל וכן הכריעו
המ"ב והחזו"א אין יוצאים ידי חובה במין מר כשאינו מר לכל הפחות במקצת, וקטניות
לדברי הרבה פוסקים לא נגזר איסורן משום תערובת חמץ אלא משום דמיון לגרגרי חיטה
למשל או סיבות אחרות דמיחלף קמח קיטנית בקמח חיטה ואכה"מ, אע"פ שבודאי נכון
שגזירות רבות אינן בטילות גם כשהסיבה הראשונית כבר לא קיימת ותקצר יריעה
קצרצרה זו מלבאר את גדרי דיני אין ב"ד יכול לבטל כו') כך כמובן שמגוחך לדמות
הנידון למילגת כולל בין-הזמנים או לימוד במסגרת כזו או אחרת בחול המועד כאשר
כאן הנידון הוא בדיני "מלאכת" חוה"מ בשכר, וכן גם שאין שום משקל לטיעון "שאם
לא יעבוד בעבודה תורנית בחול המועד הוא יתבטל מתורה" כי אין אנו "סוחרים" עם
הקב"ה ותורתו, אלא כי אמנם נכון כי גם "דבר האבד" רוחני מתיר מלאכות בחוה"מ
(עיין ערך היתר כתיבת חידו"ת המבואר בפוסקים וכדומה) אבל אילו פעולת העריכה
נחשבת כמלאכה להשתכר באופן האסור הרי זה אסור אף אם נדע כי לא ילמד וכי יתבטל,
ובודאי עגום מצבו שאינו יכול להביא את עצמו ללמוד בלא עבודת העריכה, אבל זה
ענינו שלו בלבד, גם הרחבת הנידון של "הבלעה" להיתר העריכה התורנית היא לכל
היותר מועילה ל"שמחת יום טוב" קלילה של בדיחה טובה, במחילה מכבודו של הכותב,
אם העבודה התורנית מותרת ואילו הטכנית אסורה אזי אין מושג "הבלעה" שייך לכאן,
כי הבלעה אינה אלא כלפי דבר המותר אשר מכל מקום אסור ליקח עליו שכר וכגון
לענין שכר-שבת וכדו' ובזה לפעמים שייך "הבלעה" ואין זה מועיל לעצם העבודה
הטכנית אשר תהא אסורה בהחלט ואין מושג "הבלעה" לאמר שאם עיקר עיסוקו עתה הוא
בעבודה התורנית אזי "מובלע להיתר" גם עבודה טכנית, ובעיקר הדבר אין דין הבלעה
בדברים ששכרם נקבע לפי שעות-עבודה או לפי כמות-מידתית של סימני-דפוס וכדו',
אשר כמדומני שברוב המקרים עריכה תורנית אין בה בשו"א היתר של הבלעה, ואולם
נכונים הדברים שיש מקרים שבהם שייכת נטילת שכר בהבלעה בפעולות שהן לצורך המועד
וצירפתי בקובץ נפרד תשובתי בענ"ד בנידונים אלו.גם אין שום קשר ל"אינו מתכוין" ובודאי מתכוין ומתכוין הוא, ואמנם אמת שאין
כתיבה במחשב נחשבת כתיבה אבל כמובן אין זה נוגע כלל לנידון "מלאכה" שיש מחמת
הפעולות השונות שיש בהן "בונה" או מכה-בפטיש, ובכל מקרה נידון עשיית דבר בשכר
הוא אסור בהחלט גם בדבר שאין בו דין "מלאכה" אם אין הדבר לצורך המועד, והרי גם
עצם הסחורה אסורה בהחלט ואפי' כשאין בזה משום "מלאכה" וכמבואר בכל דוכתי, וכן
אין אנו באים לדון עתה בענין "סימן ברכה" כאשר צריך לדון בגופי הדברים
בחמורי-חמורות של איסור עבודה ומלאכה בחוה"מ, וכמובן גם שנידון חשיבות "עוסק
במצוה" גם לאדם שרוצה במטרת ההשתכרות ג"כ מלבד עצם עיסוקו הרוחני אינו קשור
בהכרח להלכות חוה"מ, אולם בכל הסברות שהוזכרו יש מידה מסויימת של אמת בגדרים
ובמקרים מסויימים אשר צירפתי בקובץ נפרד את הנלענ"ד בנידונים אלו, ורק אציין
כי כיוצא מן הכלל מסכים אנכי בהחלט עם קביעת הכותב כי רבים מאיתנו כל
"זהירותם" מתבטאת ב"כשרות המאכלים" ובה הם מרגיעים ומרמים את מצפונם להמשיך
להשחית בשאר הדברים, והכותב מתייחס לכשרות-הממון אולם כיוצא בזה עוד (ואולי
בהקדם) יש להתייחס לעניני מדות\יראת שמים\עסק התורה ועוד ועוד, ובצער רב מאד
אציין כי אכן הדברים אמיתיים עד מאד, אבל לא על דברים מצערים אלו נבוא כאן
להשבית כליל את שמחת חגינו.לגופה של שאלה חמורה זו, צירפתי בקובץ נפרד ממה שנלענ"ד, יעיין שם.
בכבוד והערכה אי"ש שפירא
קבצים מצורפים:
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 22:28
א. ולפיכך אסור לשכור עוזרת-בית יהודיה או להעסיקה בימי המועד[1] <#_ftn1>,
אלא אם כן היא עובדת בשכר-חדשי והרי זה כשכר-שבת המותר על ידי הבלעה כאשר היא
עושה מלאכות לצורך המועד, וכן הדין בכל פועל שעובד בשכר-חדשי אשר עתה עושה
מלאכות לצורך המועד[2] <#_ftn2>.לא זכיתי להבין מאי שנא משומר טף שהותר
[1] <#_ftnref1> כי אי"ז אלא כצורך המועד כאשר אין עבודתה בהכנת אוכל וכדו'
אלא כמצוי שעבודתה בענין נקיון וסידור בית או קיפול וגיהוץ בגדים וכיו"ב, וא"א
להחשיב את צרכי נקיון-הבית כצרכי הגוף שדינם כצרכי אוכל נפש המותרים טפי.[2] <#_ftnref2> שהרי כבר כתב הרמב"ן ז"ל דדיני אבילות שוים לדיני חוה"מ
ומצינו להדיא שכתב החכמ"א כלל קס"ד סי"ב שאסור לשכור פועל ומ"מ מותר ליתן שכר
לפועל יהודי בהבלעה וה"נ בחוה"מ, וכן הביא בספר שש"כ פס"ו הערה קס"ד מדברי
הגרשז"א ז"ל. -
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 22:28
א. ולפיכך אסור לשכור עוזרת-בית יהודיה או להעסיקה בימי המועד[1] <#_ftn1>,
אלא אם כן היא עובדת בשכר-חדשי והרי זה כשכר-שבת המותר על ידי הבלעה כאשר היא
עושה מלאכות לצורך המועד, וכן הדין בכל פועל שעובד בשכר-חדשי אשר עתה עושה
מלאכות לצורך המועד[2] <#_ftn2>.לא זכיתי להבין מאי שנא משומר טף שהותר
[1] <#_ftnref1> כי אי"ז אלא כצורך המועד כאשר אין עבודתה בהכנת אוכל וכדו'
אלא כמצוי שעבודתה בענין נקיון וסידור בית או קיפול וגיהוץ בגדים וכיו"ב, וא"א
להחשיב את צרכי נקיון-הבית כצרכי הגוף שדינם כצרכי אוכל נפש המותרים טפי.[2] <#_ftnref2> שהרי כבר כתב הרמב"ן ז"ל דדיני אבילות שוים לדיני חוה"מ
ומצינו להדיא שכתב החכמ"א כלל קס"ד סי"ב שאסור לשכור פועל ומ"מ מותר ליתן שכר
לפועל יהודי בהבלעה וה"נ בחוה"מ, וכן הביא בספר שש"כ פס"ו הערה קס"ד מדברי
הגרשז"א ז"ל.תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:15
אדון אמרי יושר, קודם שאתה אומר בקל שלא מצינו סברא של צורך מצווה כדאי שתלמד
ותראה דברים נכוחים בזה בסי' תקמד שצרכי רבים מותרים במועד. ובמשנ"ב שם כתב
שבמעשה הדיוט שרי אפי' לצורך אחר המועד, [וכל מעשה כתיבת המחשב לכאורה מעשה
הדיוט המה. ובביאה"ל שם כתב דשרי אף בשכר. וכן הורה הגרי"ש לכמה. וכן מה זה
משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד ולא עובד.
ודי למבין. -
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:15
אדון אמרי יושר, קודם שאתה אומר בקל שלא מצינו סברא של צורך מצווה כדאי שתלמד
ותראה דברים נכוחים בזה בסי' תקמד שצרכי רבים מותרים במועד. ובמשנ"ב שם כתב
שבמעשה הדיוט שרי אפי' לצורך אחר המועד, [וכל מעשה כתיבת המחשב לכאורה מעשה
הדיוט המה. ובביאה"ל שם כתב דשרי אף בשכר. וכן הורה הגרי"ש לכמה. וכן מה זה
משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד ולא עובד.
ודי למבין.תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:44
לגבי צרכי רבים, יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא
בצורך הגוף ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת
כיון שאין בזה צורך הגוף).
אמנם השו"ע לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב) כתיבת
ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.
ואין אנו פוסקים ע"פ שמועות בעלמא. ובפרט כי יתכן שהיו עוד סיבות פרטיות להתיר
באותו נידון מסוים."וכן מה זה משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד
ולא עובד".
מה זה משנה??? לומד ולא עובד??? הלא אם הלקוח יאמר לך שאינו מעוניין לשלם,
כי בסה"כ ישבת ולמדת, ולכן עליך להסתפק ברווח הרוחני שלך, מה תענה לו? כמובן,
אתה תשיב לו שסוף סוף עליו לשלם על העבודה שאתה מגיש לו. לימוד לחוד ועבודה
לחוד. הרי לנו שאתה אולי לומד, אולם יחד עם זה ודאי שאתה *גם *עובד! (וכוונתך
אינה משנה כלל, שהרי פסיק רישיה דניחא ליה חשיב כמתכוון.)
ואני מצטט לך מדברי הגאון אי"ש שפירא שהובאו לעיל בעניין זה: "*כמובן שמגוחך
לדמות הנידון למילגת כולל בין-הזמנים או לימוד במסגרת כזו או אחרת בחול המועד,
כאשר כאן הנידון הוא בדיני "מלאכת" חוה"מ בשכר. *וכן גם שאין שום משקל לטיעון
"שאם לא יעבוד בעבודה תורנית בחול המועד הוא יתבטל מתורה" כי אין אנו "סוחרים"
עם הקב"ה ותורתו, אלא כי אמנם נכון כי גם "דבר האבד" רוחני מתיר מלאכות בחוה"מ
(עיין ערך היתר כתיבת חידו"ת המבואר בפוסקים וכדומה) אבל אילו פעולת העריכה
נחשבת כמלאכה להשתכר באופן האסור הרי זה אסור אף אם נדע כי לא ילמד וכי יתבטל,
ובודאי עגום מצבו שאינו יכול להביא את עצמו ללמוד בלא עבודת העריכה, אבל זה
ענינו שלו בלבד". -
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:44
לגבי צרכי רבים, יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא
בצורך הגוף ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת
כיון שאין בזה צורך הגוף).
אמנם השו"ע לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב) כתיבת
ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.
ואין אנו פוסקים ע"פ שמועות בעלמא. ובפרט כי יתכן שהיו עוד סיבות פרטיות להתיר
באותו נידון מסוים."וכן מה זה משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד
ולא עובד".
מה זה משנה??? לומד ולא עובד??? הלא אם הלקוח יאמר לך שאינו מעוניין לשלם,
כי בסה"כ ישבת ולמדת, ולכן עליך להסתפק ברווח הרוחני שלך, מה תענה לו? כמובן,
אתה תשיב לו שסוף סוף עליו לשלם על העבודה שאתה מגיש לו. לימוד לחוד ועבודה
לחוד. הרי לנו שאתה אולי לומד, אולם יחד עם זה ודאי שאתה *גם *עובד! (וכוונתך
אינה משנה כלל, שהרי פסיק רישיה דניחא ליה חשיב כמתכוון.)
ואני מצטט לך מדברי הגאון אי"ש שפירא שהובאו לעיל בעניין זה: "*כמובן שמגוחך
לדמות הנידון למילגת כולל בין-הזמנים או לימוד במסגרת כזו או אחרת בחול המועד,
כאשר כאן הנידון הוא בדיני "מלאכת" חוה"מ בשכר. *וכן גם שאין שום משקל לטיעון
"שאם לא יעבוד בעבודה תורנית בחול המועד הוא יתבטל מתורה" כי אין אנו "סוחרים"
עם הקב"ה ותורתו, אלא כי אמנם נכון כי גם "דבר האבד" רוחני מתיר מלאכות בחוה"מ
(עיין ערך היתר כתיבת חידו"ת המבואר בפוסקים וכדומה) אבל אילו פעולת העריכה
נחשבת כמלאכה להשתכר באופן האסור הרי זה אסור אף אם נדע כי לא ילמד וכי יתבטל,
ובודאי עגום מצבו שאינו יכול להביא את עצמו ללמוד בלא עבודת העריכה, אבל זה
ענינו שלו בלבד". -
-
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:59
מיילים זה בגדר נדפס?
זה כמו שתגיד שאין דרכך להתווכח עם מי שאמר סברא שלא נראית לך, כיוון שהדיבור
היוצא מפיו הוא בגדר אותיות שנחקקו בסלע...
החילוק בין מיילים פורחים באוויר לבין ספר נדפס הוא עצום."כשמצטטים בשם מישהו כדאי לקיים האומר דבר וכו'".
? הזכרתי בפירוש שהציטוט הוא מהגאון הרב אי"ש שפירא. -
תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2023 23:59
מיילים זה בגדר נדפס?
זה כמו שתגיד שאין דרכך להתווכח עם מי שאמר סברא שלא נראית לך, כיוון שהדיבור
היוצא מפיו הוא בגדר אותיות שנחקקו בסלע...
החילוק בין מיילים פורחים באוויר לבין ספר נדפס הוא עצום."כשמצטטים בשם מישהו כדאי לקיים האומר דבר וכו'".
? הזכרתי בפירוש שהציטוט הוא מהגאון הרב אי"ש שפירא. -
תאריך ההודעה המקורית: 10/04/2023 02:32
אני מצרף כאן כמה בירורים נוספים בעניין הנידון, ששלחתי לגאון הרב אי"ש שפירא
שליט"א:
בירורים בענין עריכה בחוה"מ
דואר נכנס
מאת: אמרי יושר
0:22 (לפני שעתיים)
ish.shapira
שלום וברכה ומועדים לשמחה
לכבוד הגאון והמו"צ הרב אי"ש שפירא שליט"אקראתי בענין את תשובת הרב בענין העריכה בחוה"מ.
ועדיין רצוני לברר:1. הבנתי מהדברים, שמותרת הגהת טקסט (תוך כדי שלומד את הדברים), כלומר
תיקונים וביאורים, כי זה כמו כתיבת חידושי תורה באופן של דבר האבד.
השאלה היא לגבי עריכה שמתבטאת בהוספת כותרות, פיסוק וחלוקה לפסקאות, ובעיקר
עיבוד החומר וניסוחו באופן בהיר יותר. האם גם זה מותר, או שזה בגדר תיקונים
טכניים ואסור?2. לגבי הבלעה. מדוע לא שייך "הבלעה" כאשר העורך עובד לפי הספק ולא לפי
שעות, למשל סיכמו איתו שיקבל כך וכך על עריכת כמות מסוימת (למשל: על עריכת ספר
פלוני יקבל 5000 ש"ח).3. האם יש סברא להתיר עריכה משום שהספר הינו "צרכי רבים"?
ואמנם יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא בצורך הגוף
ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת כיון שאין בזה
צורך הגוף).
אך השו"ע לכאורה לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב)
כתיבת ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.והאם ניתן לסמוך על השמועה כי הגרי"ש אלישיב התיר עריכת פיהמ"ש לרמב"ם מהטעם
הנ"ל,
כפי שהעיד הרב קופמן (חבר בקבוצת העורכים התורניים):
"כאשר ערכו את פירוש המשניות לרמב"ם ע"י מכון המאור, ראש המערכת היה תלמידו
הבמובהק של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הרב הגאון ר' חיים הירשמן שליט"א, לפני
החוה"מ הראשון שאלו הגרי"ש האם העורכים עובדים בחוה"מ, והוא שאלו 'וואס האלט
די רב'ה', הגרי"ש השיב תמסור להם שזה צורכי רבים ואפשר לעבוד בחוה"מ. [לא זוכר
אם הלשון היה אפשר או ראוי].
כך סיפר לי אישית הגר"ח הירשמן והדגיש כי הגרי"ש פתח את הנושא, ולא שהוא שאלו
האם יש היתר לעובדים".בתודה מראש
ושכמ"ה
אברהם שפירא
[image: קבצים מצורפים]0:40 (לפני שעה)
אנישלום רב וכט"ס ובברכת מועדים לשמחה. אענה ככל האפשר בקצרה ע"פ סדר מספרי
השאלות.- ודאי שזה בכלל תיקונים טכניים ואסור.
- יסוד "הבלעה" הינה דבר שבאמת הוא מעשה היתר אלא שאסור לקבל עליו שכר
וכגון פעולות היתר בשבת וע"ז כיון שנוטל הפועל שכר כללי אזי אין נחשב "לקיחת
שכר" על פעולות בשבת אלא כהבלעה בתוך שכרו הכללי, ואין זה נידון כאשר עושה
"מלאכה בחול המועד" אשר היא עצמה אסורה כשאינה לצורך המועד ואין מועיל בזה
"הבלעה" כי אין זה כלל ש"פעולות איסור מותרות כשהן מיעוט הנבלע בתוך פעולות
מותרות" ופשיטא דאין שייך לומר כן, ולפיכך כל דין הבלעה בחוה"מ שייך כאשר למשל
מטפלת או ביביסיטר או עוזרת בחוה"מ בדבר שאינו "מלאכה" ומ"מ לקיחת שכר אסורה
כסחורה וכיו"ב וע"ז שייך דוגמת היתר הבלעה כמו בשכר שבת וכבר ציינתי לזה בגוף
התשובה. - מה שהורה הגאון ז"ל לענין עבודת קודש בדברי הרמב"ם ז"ל שהוא מרבותינו
וגדולינו וכל אות ממנו זיקוקין דינור להחשיב בירור לקחו כצרכי רבים אשר יש
להקדים ככל האפשר בירור שיטתו ולקחו, אין זה שייך לענין עריכה תורנית של ספר
פרטי מסויים, אשר אחר הכבוד הראוי אין להגדיר בו "צרכי רבים" אשר במחילת
כבוד הספר אין בו שום צורך לרבים ע"פ רוב, וזה גם ללא ענין דין צורך הגוף אשר
ציין לנכון, ואגב כי טעות גדולה מש"כ דהשו"ע לא ס"ל דהיתר צרכי רבים תלוי
בצורך הגוף, כי עיקר הדברים הם דברי הרשב"א ז"ל בשו"ת לענין בנין בית הכנסת
לעומת צורך במרחץ, וגם אין לזה שום שייכות לכתיבת ס"ת וכאשר צירפתי לכת"ר
בקובץ נפרד הלכות צרכי רבים ופרטיהן ושם יראה כל זה, וכש"כ שאין לזה שום קשר
ל"אשכנזים\ספרדים" כי לשניהם אין ההלכה נקבעת אלא ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים ז"ל
שאחרי רבותינו השו"ע והרמ"א, והם הכריעו להדיא כדברי הרשב"א ז"ל, ואולם ישנם
אופנים שהתירו צרכי רבים גם ללא צרכי גוף וכאשר ביארנו בקובץ הנפרד, אבל עכ"פ
אין בעריכה תורנית "צרכי רבים" בלתי אם כדוגמת בירור לקחי גדולי ראשונים
ופוסקים וכיו"ב ודון מינה ומינה. - מצו"ב קובץ כאשר דיברנו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בברכה מרובה, אי"ש.
קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmailמאת: אמרי יושר
[image: קבצים מצורפים]1:24 (לפני שעה)
אברהם
יישר כח גדול. "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב".
עדיין רציתי להבין:
*1. *לגבי הבלעה. הרי כתיבה במחשב היא מעשה הדיוט, ובעלמא מותרת בחוה"מ אלא
שאסור ליטול עליה שכר. כלומר המלאכה מצד עצמה מותרת, ורק נטילת השכר היא
ההופכת אותה למלאכה האסורה (בדומה לבייביסיטר). ולכן עדיין שייך לכאורה להבין,
מדוע אין היתר בתשלום באופן של הבלעה?
2. לגבי צרכי רבים. א. הלא הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה
אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה
משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו).
ב. הלא כלל גדול נקוט בידנו: הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן השו"ע בין להקל
בין להחמיר. מלבד בדברים שכבר היה בהם מנהג מקודם מרן, וכן בהלכות ברכות
דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן. (ובעין יצחק כתב שעד"ז האשכנזים קיבלו הוראות
הרמ"א).קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmail
אברהם שפירא
1:38 (לפני 46 דקות)
אנישלום רב לאוהבי תורתך.
- כת"ר שוגה במחילה, אמת כי כתיבה רגילה היא מלאכת הדיוט ואינה מעשה אומן
אבל היא אסורה בהחלט שלא לצורך המועד, ושם איסור זה הוא "עשיית מלאכה בחול
המועד" כי גם מלאכת הדיוט אסורה בהחלט שלא לצורך המועד (ועיקר דעת הבה"ל
לנקוט לדינא כדברי הרבה פוסקים ז"ל דלכל הפחות שלא לצורך המועד אסור מן התורה
אפי' במלאכת הדיוט ואכה"מ), כל שאינו לצורך המועד הרי הוא "מלאכה אסורה"
בתכלית, ואין שייך בה הבלעה וכמו שביארנו. - מש"כ "הלא כלל גדול נקוט" וכו', אל יחר אף כת"ר אם ברורות אגיד לו כי
דברי עמי הארצות הם לסבור כאילו "כללים" אלו תקפים גם לאחר שקמו גדולי
הפוסקים בכל דוכתי והכריעו הכזה או כזה, והגע עצמך וכי באותם 240 מקומות
שהכריע רבינו המ"ב כדעת השו"ע דלא כדעת הרמ"א משום דהמ"א או הגר"א או הא"ר
וכיו"ב נקט כהשו"ע, האם נזעק חמס "איך הכרענו דלא כהרמ"א"? לא! כל כללים אלו
לנקוט כהשו"ע ואו לנקוט בבני אשכנז כהרמ"א הם היסטוריה לשעתה בלבד, וכל מה
שאנו צריכים להכריע הוא רק כדעת עיקר גדולי הפוסקים כהש"ך והמ"א ורע"א והגר"א
וכיו"ב עד סוף הלכה רבותינו המ"ב והחזו"א, ודבר זה נכון הן לאשכנזים והן
לספרדים... ולפיכך אין אני כותב לכת"ר אלא את אשר אאמין שהם דברי אמת
לאמיתה ומינה לא תזוע.
בידידות אמת למבקשי הלכה באמת ככת"ר שליט"א, אי"ש
מאת: אמרי יושר
1:55 (לפני 29 דקות)
אברהם
יישר כח גדול ושוב תודה רבה.
רק רציתי לשאול, אם אין הכלל שהספרדים הולכים לעולם בתר מרן, האם במקרה
שהמשנ"ב פסק דלא כמרן, רשאים הם לפסוק כהמשנ"ב? ואולי אף מחויבים, כיון שהוא
בתראי, וראה את דברי מרן וגם שיטות נוספות. ואף שהמשנ"ב היה אשכנזי, מה בכך,
כל עוד הוא לא פוסק נגד המנהג שהיה בידיהם.
וכן להיפך, במקרה שהמשנ"ב נחלק על הבן איש חי, האם רשא אשכנזי לפסוק כהבא"ח?נ"ב האם אוכל לפרסם את כל השרשור הנ"ל בקבוצה לתועלת העורכים?
מאת: אמרי יושר
2:01 (לפני 23 דקות)
אברהם
אשמח אם כבוד הרב יוכל להתייחס גם לגבי מה שהזכרתי לעיל בעניין צרכי רבים: הלא
הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה
צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר
שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו). הרי שהשו"ע שהתיר כתיבת ס"ת לא ס"ל שדוקא
צורכי גוף מותר ולכאורה כמו כן יתיר כתיבת ספרי קודש במועד?אברהם שפירא
2:04 (לפני 20 דקות)
אניאתחיל מהסוף. כת"ר רשאי לפרסם במדה ויסבור (ואני סומך על ישרות דעתו הניכרת
כאן כדעת תורה עם מדות טובות) שלא יהא בדבר משום חשש מצה ומריבה וכיו"ב אלא רק
עניני גופה של תורה והלכה, ואולי ישמיט כת"ר מה שכתבתי "ואנא אל יוסיף" וכו',
אבל יעשה כמיטב הבנתו.בענין הכרעת המ"ב דלא כהשו"ע, מחייבת היא את כולם, בדיוק כהכרעותיו הרבות דלא
כהרמ"א אשר מחייבות כמובן גם את בני אשכנז ואין צריכה לפנים, ועלוב הדבר בכלל
שאנו צריכים לדון על פשוטי-פשוטות הללו, כאילו יש לדון מה היה "מוצאו" של
רבינו סוף הלכה המ"ב ז"ל, ואולי נדון כאשר נבוא להכריע הלכה כהרא"ש או כהרשב"א
בשאלה איפה היה מוצאו, ונבוא לדון שאלה שאין עליה תשובה מה "דינו" של רבינו
הרא"ש ז"ל אשר זכה להיות מחכמי אשכנז וספרד גם יחדיו וכידוע?, והכל הבל הבלים
ורעות רוח, ואין לנו בכל מקום אלא בכל דור ותקופה כפי הכרעת גדולי הפוסקים,
ובדורם של רבותינו השו"ע והרמ"א אכן היו המה סוף הלכה וקבעו הלכה ונהגו אחריהם
בני מקומם, ואילו השתא אין לנו שום נפק"מ אם הרמ"א היה בקרקא או בצפת ואם
השו"ע היה בצפת או בליטא, וכל הנידון הוא כמו שנתבאר ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים.
וכבר הפליג רבינו החזו"א לקבוע כי רבינו המ"ב סוף שלשלת מוסרי התורה ודבריו
כלשכת-הגזית, ואין לזוז מהכרעותיו כלל בשום מקום. באהבה רבה למבקשי אמת, אי"ש
אברהם שפירא
2:05 (לפני 19 דקות)
אנילא אוכל מקוצר זמן להתייחס לדברים שכתבתי בהם בהרחבה בפרק ח אשר צירפתי, והא
לך כלל מ"מ כי אי אפשר בשו"א שיחלוק השו"ע על דברי הרשב"א בתשו' אשר גם רבינו
ז"ל בב"י הביאם, ויתר הדברים הלא הם כתובים בפרק ח ובהערות, קחנו משם.
מאת: אמרי יושר
2:19 (לפני 5 דקות)
אברהם
יישר כח.
אין שמחה כהתרת הספקות. בכל שנה ישנם דיונים והתלבטויות בשאלת היתר העריכה,
כאשר רבים עושים דין לעצמם על סמך סברותיהם האישיות. אך מעתה בע"ה הודות לכבוד
מעלת תורתו תהיה תשובה ברורה ודעת תורה בהירה לכל דורש.
בברכת מועדים לשמחה
חגים וזמנים לששון.קבצים מצורפים:
-
תאריך ההודעה המקורית: 10/04/2023 02:32
אני מצרף כאן כמה בירורים נוספים בעניין הנידון, ששלחתי לגאון הרב אי"ש שפירא
שליט"א:
בירורים בענין עריכה בחוה"מ
דואר נכנס
מאת: אמרי יושר
0:22 (לפני שעתיים)
ish.shapira
שלום וברכה ומועדים לשמחה
לכבוד הגאון והמו"צ הרב אי"ש שפירא שליט"אקראתי בענין את תשובת הרב בענין העריכה בחוה"מ.
ועדיין רצוני לברר:1. הבנתי מהדברים, שמותרת הגהת טקסט (תוך כדי שלומד את הדברים), כלומר
תיקונים וביאורים, כי זה כמו כתיבת חידושי תורה באופן של דבר האבד.
השאלה היא לגבי עריכה שמתבטאת בהוספת כותרות, פיסוק וחלוקה לפסקאות, ובעיקר
עיבוד החומר וניסוחו באופן בהיר יותר. האם גם זה מותר, או שזה בגדר תיקונים
טכניים ואסור?2. לגבי הבלעה. מדוע לא שייך "הבלעה" כאשר העורך עובד לפי הספק ולא לפי
שעות, למשל סיכמו איתו שיקבל כך וכך על עריכת כמות מסוימת (למשל: על עריכת ספר
פלוני יקבל 5000 ש"ח).3. האם יש סברא להתיר עריכה משום שהספר הינו "צרכי רבים"?
ואמנם יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא בצורך הגוף
ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת כיון שאין בזה
צורך הגוף).
אך השו"ע לכאורה לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב)
כתיבת ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.והאם ניתן לסמוך על השמועה כי הגרי"ש אלישיב התיר עריכת פיהמ"ש לרמב"ם מהטעם
הנ"ל,
כפי שהעיד הרב קופמן (חבר בקבוצת העורכים התורניים):
"כאשר ערכו את פירוש המשניות לרמב"ם ע"י מכון המאור, ראש המערכת היה תלמידו
הבמובהק של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הרב הגאון ר' חיים הירשמן שליט"א, לפני
החוה"מ הראשון שאלו הגרי"ש האם העורכים עובדים בחוה"מ, והוא שאלו 'וואס האלט
די רב'ה', הגרי"ש השיב תמסור להם שזה צורכי רבים ואפשר לעבוד בחוה"מ. [לא זוכר
אם הלשון היה אפשר או ראוי].
כך סיפר לי אישית הגר"ח הירשמן והדגיש כי הגרי"ש פתח את הנושא, ולא שהוא שאלו
האם יש היתר לעובדים".בתודה מראש
ושכמ"ה
אברהם שפירא
[image: קבצים מצורפים]0:40 (לפני שעה)
אנישלום רב וכט"ס ובברכת מועדים לשמחה. אענה ככל האפשר בקצרה ע"פ סדר מספרי
השאלות.- ודאי שזה בכלל תיקונים טכניים ואסור.
- יסוד "הבלעה" הינה דבר שבאמת הוא מעשה היתר אלא שאסור לקבל עליו שכר
וכגון פעולות היתר בשבת וע"ז כיון שנוטל הפועל שכר כללי אזי אין נחשב "לקיחת
שכר" על פעולות בשבת אלא כהבלעה בתוך שכרו הכללי, ואין זה נידון כאשר עושה
"מלאכה בחול המועד" אשר היא עצמה אסורה כשאינה לצורך המועד ואין מועיל בזה
"הבלעה" כי אין זה כלל ש"פעולות איסור מותרות כשהן מיעוט הנבלע בתוך פעולות
מותרות" ופשיטא דאין שייך לומר כן, ולפיכך כל דין הבלעה בחוה"מ שייך כאשר למשל
מטפלת או ביביסיטר או עוזרת בחוה"מ בדבר שאינו "מלאכה" ומ"מ לקיחת שכר אסורה
כסחורה וכיו"ב וע"ז שייך דוגמת היתר הבלעה כמו בשכר שבת וכבר ציינתי לזה בגוף
התשובה. - מה שהורה הגאון ז"ל לענין עבודת קודש בדברי הרמב"ם ז"ל שהוא מרבותינו
וגדולינו וכל אות ממנו זיקוקין דינור להחשיב בירור לקחו כצרכי רבים אשר יש
להקדים ככל האפשר בירור שיטתו ולקחו, אין זה שייך לענין עריכה תורנית של ספר
פרטי מסויים, אשר אחר הכבוד הראוי אין להגדיר בו "צרכי רבים" אשר במחילת
כבוד הספר אין בו שום צורך לרבים ע"פ רוב, וזה גם ללא ענין דין צורך הגוף אשר
ציין לנכון, ואגב כי טעות גדולה מש"כ דהשו"ע לא ס"ל דהיתר צרכי רבים תלוי
בצורך הגוף, כי עיקר הדברים הם דברי הרשב"א ז"ל בשו"ת לענין בנין בית הכנסת
לעומת צורך במרחץ, וגם אין לזה שום שייכות לכתיבת ס"ת וכאשר צירפתי לכת"ר
בקובץ נפרד הלכות צרכי רבים ופרטיהן ושם יראה כל זה, וכש"כ שאין לזה שום קשר
ל"אשכנזים\ספרדים" כי לשניהם אין ההלכה נקבעת אלא ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים ז"ל
שאחרי רבותינו השו"ע והרמ"א, והם הכריעו להדיא כדברי הרשב"א ז"ל, ואולם ישנם
אופנים שהתירו צרכי רבים גם ללא צרכי גוף וכאשר ביארנו בקובץ הנפרד, אבל עכ"פ
אין בעריכה תורנית "צרכי רבים" בלתי אם כדוגמת בירור לקחי גדולי ראשונים
ופוסקים וכיו"ב ודון מינה ומינה. - מצו"ב קובץ כאשר דיברנו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בברכה מרובה, אי"ש.
קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmailמאת: אמרי יושר
[image: קבצים מצורפים]1:24 (לפני שעה)
אברהם
יישר כח גדול. "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב".
עדיין רציתי להבין:
*1. *לגבי הבלעה. הרי כתיבה במחשב היא מעשה הדיוט, ובעלמא מותרת בחוה"מ אלא
שאסור ליטול עליה שכר. כלומר המלאכה מצד עצמה מותרת, ורק נטילת השכר היא
ההופכת אותה למלאכה האסורה (בדומה לבייביסיטר). ולכן עדיין שייך לכאורה להבין,
מדוע אין היתר בתשלום באופן של הבלעה?
2. לגבי צרכי רבים. א. הלא הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה
אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה
משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו).
ב. הלא כלל גדול נקוט בידנו: הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן השו"ע בין להקל
בין להחמיר. מלבד בדברים שכבר היה בהם מנהג מקודם מרן, וכן בהלכות ברכות
דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן. (ובעין יצחק כתב שעד"ז האשכנזים קיבלו הוראות
הרמ"א).קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmail
אברהם שפירא
1:38 (לפני 46 דקות)
אנישלום רב לאוהבי תורתך.
- כת"ר שוגה במחילה, אמת כי כתיבה רגילה היא מלאכת הדיוט ואינה מעשה אומן
אבל היא אסורה בהחלט שלא לצורך המועד, ושם איסור זה הוא "עשיית מלאכה בחול
המועד" כי גם מלאכת הדיוט אסורה בהחלט שלא לצורך המועד (ועיקר דעת הבה"ל
לנקוט לדינא כדברי הרבה פוסקים ז"ל דלכל הפחות שלא לצורך המועד אסור מן התורה
אפי' במלאכת הדיוט ואכה"מ), כל שאינו לצורך המועד הרי הוא "מלאכה אסורה"
בתכלית, ואין שייך בה הבלעה וכמו שביארנו. - מש"כ "הלא כלל גדול נקוט" וכו', אל יחר אף כת"ר אם ברורות אגיד לו כי
דברי עמי הארצות הם לסבור כאילו "כללים" אלו תקפים גם לאחר שקמו גדולי
הפוסקים בכל דוכתי והכריעו הכזה או כזה, והגע עצמך וכי באותם 240 מקומות
שהכריע רבינו המ"ב כדעת השו"ע דלא כדעת הרמ"א משום דהמ"א או הגר"א או הא"ר
וכיו"ב נקט כהשו"ע, האם נזעק חמס "איך הכרענו דלא כהרמ"א"? לא! כל כללים אלו
לנקוט כהשו"ע ואו לנקוט בבני אשכנז כהרמ"א הם היסטוריה לשעתה בלבד, וכל מה
שאנו צריכים להכריע הוא רק כדעת עיקר גדולי הפוסקים כהש"ך והמ"א ורע"א והגר"א
וכיו"ב עד סוף הלכה רבותינו המ"ב והחזו"א, ודבר זה נכון הן לאשכנזים והן
לספרדים... ולפיכך אין אני כותב לכת"ר אלא את אשר אאמין שהם דברי אמת
לאמיתה ומינה לא תזוע.
בידידות אמת למבקשי הלכה באמת ככת"ר שליט"א, אי"ש
מאת: אמרי יושר
1:55 (לפני 29 דקות)
אברהם
יישר כח גדול ושוב תודה רבה.
רק רציתי לשאול, אם אין הכלל שהספרדים הולכים לעולם בתר מרן, האם במקרה
שהמשנ"ב פסק דלא כמרן, רשאים הם לפסוק כהמשנ"ב? ואולי אף מחויבים, כיון שהוא
בתראי, וראה את דברי מרן וגם שיטות נוספות. ואף שהמשנ"ב היה אשכנזי, מה בכך,
כל עוד הוא לא פוסק נגד המנהג שהיה בידיהם.
וכן להיפך, במקרה שהמשנ"ב נחלק על הבן איש חי, האם רשא אשכנזי לפסוק כהבא"ח?נ"ב האם אוכל לפרסם את כל השרשור הנ"ל בקבוצה לתועלת העורכים?
מאת: אמרי יושר
2:01 (לפני 23 דקות)
אברהם
אשמח אם כבוד הרב יוכל להתייחס גם לגבי מה שהזכרתי לעיל בעניין צרכי רבים: הלא
הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה
צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר
שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו). הרי שהשו"ע שהתיר כתיבת ס"ת לא ס"ל שדוקא
צורכי גוף מותר ולכאורה כמו כן יתיר כתיבת ספרי קודש במועד?אברהם שפירא
2:04 (לפני 20 דקות)
אניאתחיל מהסוף. כת"ר רשאי לפרסם במדה ויסבור (ואני סומך על ישרות דעתו הניכרת
כאן כדעת תורה עם מדות טובות) שלא יהא בדבר משום חשש מצה ומריבה וכיו"ב אלא רק
עניני גופה של תורה והלכה, ואולי ישמיט כת"ר מה שכתבתי "ואנא אל יוסיף" וכו',
אבל יעשה כמיטב הבנתו.בענין הכרעת המ"ב דלא כהשו"ע, מחייבת היא את כולם, בדיוק כהכרעותיו הרבות דלא
כהרמ"א אשר מחייבות כמובן גם את בני אשכנז ואין צריכה לפנים, ועלוב הדבר בכלל
שאנו צריכים לדון על פשוטי-פשוטות הללו, כאילו יש לדון מה היה "מוצאו" של
רבינו סוף הלכה המ"ב ז"ל, ואולי נדון כאשר נבוא להכריע הלכה כהרא"ש או כהרשב"א
בשאלה איפה היה מוצאו, ונבוא לדון שאלה שאין עליה תשובה מה "דינו" של רבינו
הרא"ש ז"ל אשר זכה להיות מחכמי אשכנז וספרד גם יחדיו וכידוע?, והכל הבל הבלים
ורעות רוח, ואין לנו בכל מקום אלא בכל דור ותקופה כפי הכרעת גדולי הפוסקים,
ובדורם של רבותינו השו"ע והרמ"א אכן היו המה סוף הלכה וקבעו הלכה ונהגו אחריהם
בני מקומם, ואילו השתא אין לנו שום נפק"מ אם הרמ"א היה בקרקא או בצפת ואם
השו"ע היה בצפת או בליטא, וכל הנידון הוא כמו שנתבאר ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים.
וכבר הפליג רבינו החזו"א לקבוע כי רבינו המ"ב סוף שלשלת מוסרי התורה ודבריו
כלשכת-הגזית, ואין לזוז מהכרעותיו כלל בשום מקום. באהבה רבה למבקשי אמת, אי"ש
אברהם שפירא
2:05 (לפני 19 דקות)
אנילא אוכל מקוצר זמן להתייחס לדברים שכתבתי בהם בהרחבה בפרק ח אשר צירפתי, והא
לך כלל מ"מ כי אי אפשר בשו"א שיחלוק השו"ע על דברי הרשב"א בתשו' אשר גם רבינו
ז"ל בב"י הביאם, ויתר הדברים הלא הם כתובים בפרק ח ובהערות, קחנו משם.
מאת: אמרי יושר
2:19 (לפני 5 דקות)
אברהם
יישר כח.
אין שמחה כהתרת הספקות. בכל שנה ישנם דיונים והתלבטויות בשאלת היתר העריכה,
כאשר רבים עושים דין לעצמם על סמך סברותיהם האישיות. אך מעתה בע"ה הודות לכבוד
מעלת תורתו תהיה תשובה ברורה ודעת תורה בהירה לכל דורש.
בברכת מועדים לשמחה
חגים וזמנים לששון.קבצים מצורפים:
תאריך ההודעה המקורית: 10/04/2023 10:49
מהאמור בסעיף 3 משתמע (אם הבנתי נכון..)
שכל עריכה מהסוג הדומה למעשה בגרי"ש אליישיב, כגון עריכת שו"ע וירושלמי, יש בה היתר של צורכי רבים, ורק בעריכה פרטית אין היתר. ?
From: [email protected] [mailto:[email protected]] On Behalf Of אמרי יושר
Sent: Monday, April 10, 2023 2:32 AM
To: אברהם הורוביץ
Cc: יצחק פוזן; מעשה הכתב; יהודה אבני; ארי במסתרים; דוד אור; יעקב הלוי; שמואל בלויא; עט סופר; אשמח; איציק; עריכה תורנית
Subject: Re: [הבית לעורך התורני] עריכה והקלדה תורנית בחוה"מ. מותר או אסור? בבקשה רק מידיעהאני מצרף כאן כמה בירורים נוספים בעניין הנידון, ששלחתי לגאון הרב אי"ש שפירא שליט"א:
בירורים בענין עריכה בחוה"מ
דואר נכנס
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
מאת: אמרי יושר
0:22 (לפני שעתיים)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
ish.shapira
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
שלום וברכה ומועדים לשמחה
לכבוד הגאון והמו"צ הרב אי"ש שפירא שליט"א
קראתי בענין את תשובת הרב בענין העריכה בחוה"מ.
ועדיין רצוני לברר:
- הבנתי מהדברים, שמותרת הגהת טקסט (תוך כדי שלומד את הדברים), כלומר תיקונים וביאורים, כי זה כמו כתיבת חידושי תורה באופן של דבר האבד.
השאלה היא לגבי עריכה שמתבטאת בהוספת כותרות, פיסוק וחלוקה לפסקאות, ובעיקר עיבוד החומר וניסוחו באופן בהיר יותר. האם גם זה מותר, או שזה בגדר תיקונים טכניים ואסור?
-
לגבי הבלעה. מדוע לא שייך "הבלעה" כאשר העורך עובד לפי הספק ולא לפי שעות, למשל סיכמו איתו שיקבל כך וכך על עריכת כמות מסוימת (למשל: על עריכת ספר פלוני יקבל 5000 ש"ח).
-
האם יש סברא להתיר עריכה משום שהספר הינו "צרכי רבים"?
ואמנם יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא בצורך הגוף ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת כיון שאין בזה צורך הגוף).
אך השו"ע לכאורה לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב) כתיבת ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.והאם ניתן לסמוך על השמועה כי הגרי"ש אלישיב התיר עריכת פיהמ"ש לרמב"ם מהטעם הנ"ל,
כפי שהעיד הרב קופמן (חבר בקבוצת העורכים התורניים):
"כאשר ערכו את פירוש המשניות לרמב"ם ע"י מכון המאור, ראש המערכת היה תלמידו הבמובהק של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הרב הגאון ר' חיים הירשמן שליט"א, לפני החוה"מ הראשון שאלו הגרי"ש האם העורכים עובדים בחוה"מ, והוא שאלו 'וואס האלט די רב'ה', הגרי"ש השיב תמסור להם שזה צורכי רבים ואפשר לעבוד בחוה"מ. [לא זוכר אם הלשון היה אפשר או ראוי].
כך סיפר לי אישית הגר"ח הירשמן והדגיש כי הגרי"ש פתח את הנושא, ולא שהוא שאלו האם יש היתר לעובדים".
בתודה מראש
ושכמ"ה
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם שפירא
התמונה הוסרה על-ידי השולח. קבצים מצורפים0:40 (לפני שעה)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אני
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
שלום רב וכט"ס ובברכת מועדים לשמחה. אענה ככל האפשר בקצרה ע"פ סדר מספרי השאלות.
- ודאי שזה בכלל תיקונים טכניים ואסור.
- יסוד "הבלעה" הינה דבר שבאמת הוא מעשה היתר אלא שאסור לקבל עליו שכר וכגון פעולות היתר בשבת וע"ז כיון שנוטל הפועל שכר כללי אזי אין נחשב "לקיחת שכר" על פעולות בשבת אלא כהבלעה בתוך שכרו הכללי, ואין זה נידון כאשר עושה "מלאכה בחול המועד" אשר היא עצמה אסורה כשאינה לצורך המועד ואין מועיל בזה "הבלעה" כי אין זה כלל ש"פעולות איסור מותרות כשהן מיעוט הנבלע בתוך פעולות מותרות" ופשיטא דאין שייך לומר כן, ולפיכך כל דין הבלעה בחוה"מ שייך כאשר למשל מטפלת או ביביסיטר או עוזרת בחוה"מ בדבר שאינו "מלאכה" ומ"מ לקיחת שכר אסורה כסחורה וכיו"ב וע"ז שייך דוגמת היתר הבלעה כמו בשכר שבת וכבר ציינתי לזה בגוף התשובה.
- מה שהורה הגאון ז"ל לענין עבודת קודש בדברי הרמב"ם ז"ל שהוא מרבותינו וגדולינו וכל אות ממנו זיקוקין דינור להחשיב בירור לקחו כצרכי רבים אשר יש להקדים ככל האפשר בירור שיטתו ולקחו, אין זה שייך לענין עריכה תורנית של ספר פרטי מסויים, אשר אחר הכבוד הראוי אין להגדיר בו "צרכי רבים" אשר במחילת כבוד הספר אין בו שום צורך לרבים ע"פ רוב, וזה גם ללא ענין דין צורך הגוף אשר ציין לנכון, ואגב כי טעות גדולה מש"כ דהשו"ע לא ס"ל דהיתר צרכי רבים תלוי בצורך הגוף, כי עיקר הדברים הם דברי הרשב"א ז"ל בשו"ת לענין בנין בית הכנסת לעומת צורך במרחץ, וגם אין לזה שום שייכות לכתיבת ס"ת וכאשר צירפתי לכת"ר בקובץ נפרד הלכות צרכי רבים ופרטיהן ושם יראה כל זה, וכש"כ שאין לזה שום קשר ל"אשכנזים\ספרדים" כי לשניהם אין ההלכה נקבעת אלא ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים ז"ל שאחרי רבותינו השו"ע והרמ"א, והם הכריעו להדיא כדברי הרשב"א ז"ל, ואולם ישנם אופנים שהתירו צרכי רבים גם ללא צרכי גוף וכאשר ביארנו בקובץ הנפרד, אבל עכ"פ אין בעריכה תורנית "צרכי רבים" בלתי אם כדוגמת בירור לקחי גדולי ראשונים ופוסקים וכיו"ב ודון מינה ומינה.
- מצו"ב קובץ כאשר דיברנו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בברכה מרובה, אי"ש.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmail
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
מאת: אמרי יושר
התמונה הוסרה על-ידי השולח. קבצים מצורפים1:24 (לפני שעה)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
יישר כח גדול. "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב".
עדיין רציתי להבין:
-
לגבי הבלעה. הרי כתיבה במחשב היא מעשה הדיוט, ובעלמא מותרת בחוה"מ אלא שאסור ליטול עליה שכר. כלומר המלאכה מצד עצמה מותרת, ורק נטילת השכר היא ההופכת אותה למלאכה האסורה (בדומה לבייביסיטר). ולכן עדיין שייך לכאורה להבין, מדוע אין היתר בתשלום באופן של הבלעה?
-
לגבי צרכי רבים. א. הלא הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו).
ב. הלא כלל גדול נקוט בידנו: הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן השו"ע בין להקל בין להחמיר. מלבד בדברים שכבר היה בהם מנהג מקודם מרן, וכן בהלכות ברכות דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן. (ובעין יצחק כתב שעד"ז האשכנזים קיבלו הוראות הרמ"א).
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
קובץ מצורף אחד • נסרקו על ידי Gmail
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם שפירא
1:38 (לפני 46 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אני
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
שלום רב לאוהבי תורתך.
- כת"ר שוגה במחילה, אמת כי כתיבה רגילה היא מלאכת הדיוט ואינה מעשה אומן אבל היא אסורה בהחלט שלא לצורך המועד, ושם איסור זה הוא "עשיית מלאכה בחול המועד" כי גם מלאכת הדיוט אסורה בהחלט שלא לצורך המועד (ועיקר דעת הבה"ל לנקוט לדינא כדברי הרבה פוסקים ז"ל דלכל הפחות שלא לצורך המועד אסור מן התורה אפי' במלאכת הדיוט ואכה"מ), כל שאינו לצורך המועד הרי הוא "מלאכה אסורה" בתכלית, ואין שייך בה הבלעה וכמו שביארנו.
- מש"כ "הלא כלל גדול נקוט" וכו', אל יחר אף כת"ר אם ברורות אגיד לו כי דברי עמי הארצות הם לסבור כאילו "כללים" אלו תקפים גם לאחר שקמו גדולי הפוסקים בכל דוכתי והכריעו הכזה או כזה, והגע עצמך וכי באותם 240 מקומות שהכריע רבינו המ"ב כדעת השו"ע דלא כדעת הרמ"א משום דהמ"א או הגר"א או הא"ר וכיו"ב נקט כהשו"ע, האם נזעק חמס "איך הכרענו דלא כהרמ"א"? לא! כל כללים אלו לנקוט כהשו"ע ואו לנקוט בבני אשכנז כהרמ"א הם היסטוריה לשעתה בלבד, וכל מה שאנו צריכים להכריע הוא רק כדעת עיקר גדולי הפוסקים כהש"ך והמ"א ורע"א והגר"א וכיו"ב עד סוף הלכה רבותינו המ"ב והחזו"א, ודבר זה נכון הן לאשכנזים והן לספרדים... ולפיכך אין אני כותב לכת"ר אלא את אשר אאמין שהם דברי אמת לאמיתה ומינה לא תזוע.
בידידות אמת למבקשי הלכה באמת ככת"ר שליט"א, אי"ש
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
מאת: אמרי יושר
1:55 (לפני 29 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
יישר כח גדול ושוב תודה רבה.
רק רציתי לשאול, אם אין הכלל שהספרדים הולכים לעולם בתר מרן, האם במקרה שהמשנ"ב פסק דלא כמרן, רשאים הם לפסוק כהמשנ"ב? ואולי אף מחויבים, כיון שהוא בתראי, וראה את דברי מרן וגם שיטות נוספות. ואף שהמשנ"ב היה אשכנזי, מה בכך, כל עוד הוא לא פוסק נגד המנהג שהיה בידיהם.
וכן להיפך, במקרה שהמשנ"ב נחלק על הבן איש חי, האם רשא אשכנזי לפסוק כהבא"ח?
נ"ב האם אוכל לפרסם את כל השרשור הנ"ל בקבוצה לתועלת העורכים?
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
מאת: אמרי יושר
2:01 (לפני 23 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אשמח אם כבוד הרב יוכל להתייחס גם לגבי מה שהזכרתי לעיל בעניין צרכי רבים: הלא הגר"א (תקמד ס"א. ומצ"ב) כתב שלפי הרמ"א יהיה אסור להגיה ס"ת, משום שאין זה צורך הגוף. הרי שהבין שכתיבת ספר תורה אסורה משום שאינה צורך הגוף. (שו"ר שמעכ"ת הביא כן בפרק ח הערה ו). הרי שהשו"ע שהתיר כתיבת ס"ת לא ס"ל שדוקא צורכי גוף מותר ולכאורה כמו כן יתיר כתיבת ספרי קודש במועד?
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם שפירא
2:04 (לפני 20 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אני
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אתחיל מהסוף. כת"ר רשאי לפרסם במדה ויסבור (ואני סומך על ישרות דעתו הניכרת כאן כדעת תורה עם מדות טובות) שלא יהא בדבר משום חשש מצה ומריבה וכיו"ב אלא רק עניני גופה של תורה והלכה, ואולי ישמיט כת"ר מה שכתבתי "ואנא אל יוסיף" וכו', אבל יעשה כמיטב הבנתו.
בענין הכרעת המ"ב דלא כהשו"ע, מחייבת היא את כולם, בדיוק כהכרעותיו הרבות דלא כהרמ"א אשר מחייבות כמובן גם את בני אשכנז ואין צריכה לפנים, ועלוב הדבר בכלל שאנו צריכים לדון על פשוטי-פשוטות הללו, כאילו יש לדון מה היה "מוצאו" של רבינו סוף הלכה המ"ב ז"ל, ואולי נדון כאשר נבוא להכריע הלכה כהרא"ש או כהרשב"א בשאלה איפה היה מוצאו, ונבוא לדון שאלה שאין עליה תשובה מה "דינו" של רבינו הרא"ש ז"ל אשר זכה להיות מחכמי אשכנז וספרד גם יחדיו וכידוע?, והכל הבל הבלים ורעות רוח, ואין לנו בכל מקום אלא בכל דור ותקופה כפי הכרעת גדולי הפוסקים, ובדורם של רבותינו השו"ע והרמ"א אכן היו המה סוף הלכה וקבעו הלכה ונהגו אחריהם בני מקומם, ואילו השתא אין לנו שום נפק"מ אם הרמ"א היה בקרקא או בצפת ואם השו"ע היה בצפת או בליטא, וכל הנידון הוא כמו שנתבאר ע"פ הכרעת גדולי הפוסקים. וכבר הפליג רבינו החזו"א לקבוע כי רבינו המ"ב סוף שלשלת מוסרי התורה ודבריו כלשכת-הגזית, ואין לזוז מהכרעותיו כלל בשום מקום. באהבה רבה למבקשי אמת, אי"ש
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם שפירא
2:05 (לפני 19 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אני
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
לא אוכל מקוצר זמן להתייחס לדברים שכתבתי בהם בהרחבה בפרק ח אשר צירפתי, והא לך כלל מ"מ כי אי אפשר בשו"א שיחלוק השו"ע על דברי הרשב"א בתשו' אשר גם רבינו ז"ל בב"י הביאם, ויתר הדברים הלא הם כתובים בפרק ח ובהערות, קחנו משם.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
מאת: אמרי יושר
2:19 (לפני 5 דקות)
התמונה הוסרה על-ידי השולח.התמונה הוסרה על-ידי השולח.
אברהם
התמונה הוסרה על-ידי השולח.
יישר כח.
אין שמחה כהתרת הספקות. בכל שנה ישנם דיונים והתלבטויות בשאלת היתר העריכה, כאשר רבים עושים דין לעצמם על סמך סברותיהם האישיות. אך מעתה בע"ה הודות לכבוד מעלת תורתו תהיה תשובה ברורה ודעת תורה בהירה לכל דורש.
בברכת מועדים לשמחה
חגים וזמנים לששון.
ומה הדין אם דחוף למו"ל להוציא את הספר לאור בגלל יארצייט של המחבר וכדומה, האם זה יהיה שונה?
מיילים זה בגדר נדפס?
זה כמו שתגיד שאין דרכך להתווכח עם מי שאמר סברא שלא נראית לך, כיוון שהדיבור היוצא מפיו הוא בגדר אותיות שנחקקו בסלע...
החילוק בין מיילים פורחים באוויר לבין ספר נדפס הוא עצום.
"כשמצטטים בשם מישהו כדאי לקיים האומר דבר וכו'".
? הזכרתי בפירוש שהציטוט הוא מהגאון הרב אי"ש שפירא.
כבר אמר החכם שאין דרכו להתווכח עם מחברים שהרי כבר הודפס, כן אני לא מתווכח עם כותב מיילים שזה בגדר הודפס...
לגבי צרכי רבים, יש להעיר מהרמ"א בסי' תקמ"ד ס"א שחילק וכתב שכל ההיתר הוא בצורך הגוף ולא בצורך מצוה (וכתב על כך בביאור הגר"א, שלפ"ז אסור להגיה ס"ת כיון שאין בזה צורך הגוף).
אמנם השו"ע לא חילק, ומתיר גם באינו צורך הגוף, שהרי התיר (תקמה ס"ב) כתיבת ס"ת לצורך המועד.
עפי"ז לכאורה לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.ואין אנו פוסקים ע"פ שמועות בעלמא. ובפרט כי יתכן שהיו עוד סיבות פרטיות להתיר באותו נידון מסוים.
"וכן מה זה משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד ולא עובד".
מה זה משנה??? לומד ולא עובד??? הלא אם הלקוח יאמר לך שאינו מעוניין לשלם, כי בסה"כ ישבת ולמדת, ולכן עליך להסתפק ברווח הרוחני שלך, מה תענה לו? כמובן, אתה תשיב לו שסוף סוף עליו לשלם על העבודה שאתה מגיש לו. לימוד לחוד ועבודה לחוד. הרי לנו שאתה אולי לומד, אולם יחד עם זה ודאי שאתה גם עובד! (וכוונתך אינה משנה כלל, שהרי פסיק רישיה דניחא ליה חשיב כמתכוון.)
ואני מצטט לך מדברי הגאון אי"ש שפירא שהובאו לעיל בעניין זה: "כמובן שמגוחך לדמות הנידון למילגת כולל בין-הזמנים או לימוד במסגרת כזו או אחרת בחול המועד, כאשר כאן הנידון הוא בדיני "מלאכת" חוה"מ בשכר. וכן גם שאין שום משקל לטיעון "שאם לא יעבוד בעבודה תורנית בחול המועד הוא יתבטל מתורה" כי אין אנו "סוחרים" עם הקב"ה ותורתו, אלא כי אמנם נכון כי גם "דבר האבד" רוחני מתיר מלאכות בחוה"מ (עיין ערך היתר כתיבת חידו"ת המבואר בפוסקים וכדומה) אבל אילו פעולת העריכה נחשבת כמלאכה להשתכר באופן האסור הרי זה אסור אף אם נדע כי לא ילמד וכי יתבטל, ובודאי עגום מצבו שאינו יכול להביא את עצמו ללמוד בלא עבודת העריכה, אבל זה ענינו שלו בלבד".
אדון אמרי יושר, קודם שאתה אומר בקל שלא מצינו סברא של צורך מצווה כדאי שתלמד ותראה דברים נכוחים בזה בסי' תקמד שצרכי רבים מותרים במועד. ובמשנ"ב שם כתב שבמעשה הדיוט שרי אפי' לצורך אחר המועד, [וכל מעשה כתיבת המחשב לכאורה מעשה הדיוט המה. ובביאה"ל שם כתב דשרי אף בשכר. וכן הורה הגרי"ש לכמה. וכן מה זה משנה מה הוא מקבל בגלל עבודת העריכה, סוף סוף אצלי לפחות אני לומד ולא עובד. ודי למבין.
א. ולפיכך אסור לשכור עוזרת-בית יהודיה או להעסיקה בימי המועד[1], אלא אם כן היא עובדת בשכר-חדשי והרי זה כשכר-שבת המותר על ידי הבלעה כאשר היא עושה מלאכות לצורך המועד, וכן הדין בכל פועל שעובד בשכר-חדשי אשר עתה עושה מלאכות לצורך המועד[2].
לא זכיתי להבין מאי שנא משומר טף שהותר
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות