שאלה במשנה באהלות

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/01/2025 19:50

מלא תרווד ועוד עפר קברות, טמא. רבי שמעון מטהר. מלא תרווד רקב שגבלו במים,
אינו חבור לטומאה.

מבואר שבאופן דסיפא כו"ע מודו שמטמא עכ"פ. ויל"ע למה ר' שמעון מודה בזה, מאי
שנא מים מעפר [מלא תרווד ועוד], שבעפר ר"ש מטהר לגמרי.
[

אם ברצונכם לקבל אחת לשבוע את מאמרי 'המאושרים' של ארגון אשרינו, בעברית
ובאנגלית, המתפרסמים בעיתונות החרדית, כתבו מייל [ריק] ל:
[email protected]
[למי שניסה ולא עלה בידו - הקישור תוקן היום י"ט כסליו]

--

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/01/2025 19:57

עפר קברות לחוד ורקב לחוד, ההבדל לא נובע מהמים.

--

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/01/2025 06:58

שכחתי לכתוב שהשאלה היא לפי' הרע"ב, ש'מלא תרווד ועוד עפר קברות' מטמא משום
'מלא תרווד רקב'.

אם ברצונכם לקבל אחת לשבוע את מאמרי 'המאושרים' של ארגון אשרינו, בעברית
ובאנגלית, המתפרסמים בעיתונות החרדית, כתבו מייל [ריק] ל:
[email protected]
[למי שניסה ולא עלה בידו - הקישור תוקן היום י"ט כסליו]

--

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/01/2025 11:38

מסופקני מה כוונתך, אולם מסתברא דמים לא הוי תערובת כיוון שמתאדה ומתייבש ואין
בו ממש (עי' כעי"ז ביצה לז, א לגבי תחומין).
עכ"פ עפר קברות כמלוא תרווד ועוד, לדעת הת"ק מטמא משום רקב כי אז יש עכ"פ רקב
שיעור תרווד, ור"ש מטהר דרקב אינו מטמא בתערובת עפר.
סיפא דגבל רקב במים (את"ל דאתיא נמי כר"ש) מיירי ברקב בלי תערובת חוץ מהמים
וכנ"ל.

--

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/01/2025 17:19

ברור [לי ...] שהסיפא אתיא גם כר' שמעון
יישר כח על ההפניה לגמ' ביצה !!
[כאן לא מייירי שהתאדה והתייבש לגמרי, דא"כ מה ההו"א שהוא חיבור לטומאה, הרי
העפר נפרד לפירורים כבתחילה]
תיארתי לעצמי שזו הסיבה, שיש הבדל בין מים לדבר ממשי
ייש"כ

ב-יום שני, 6 בינואר 2025 בשעה 11:39:16 UTC+2, לפני התיבה כתב/ה:

--

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2025 13:19

להבנתי הצד שזה יהיה חיבור, כי ע"י המים זה לכאורה נדבק יחד ונהיה גוש אחד כמו
עיסה.
לענ"ד הסברא שלמים אין ממש, זה רק אחרי ההתייבשות או ההתמזגות בתוך העיסה
וכו', כי כל זמן שהמים עומדים בנזילותם הרי יש שם ממש.

--

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2025 13:33

עכשיו אני רואה את לשון הרמב"ם בפיה"מ: אינו חבור לטומאה ענינו, שאם גבל את
הרקב הזה אינו נעשה כולו מחובר ויהיה כגוף אחד כדי שיטמא את הנוגע בקצה אותה
העיסה, אלא מי שנגע באותה העיסה טהור לפי שחלקיה מפורדים זה מזה ואין הגבול
מועיל להן ואינו עושה אותן גוף אחד, וזה כעין אמרם בתלמוד אפר לאו בר גבול הוא
ולפיכך אין ערבובו נחשב גבול.

אז כנראה שע"י המים זה נהיה כעין בלולה רכה לזמן מסוים, ולכן סד"א דהוי חיבור,
אך כיוון שבסוף זה יתייבש ויתפורר למצבו הראשון, לכן אינו נחשב חיבור אפילו
בעיסתו, וצ"ע אם לכן אפשר להגיד גם את הסברא שאין בו ממש, על שם סופו.

--