תאריך ההודעה המקורית: 29/10/2023 22:10
על דבר האסיפה הגדולה נגד ה'סעמינאר', ואם אזלינן בתר רוב הרבנים כאשר המיעוט
לא נשאו ונתנו עמהם
בעזה"י חוסט יום ה' פרשת ויצא תרל"ו לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מו"ה פ' האבדק"ק פ' יע"א
מכתבו קבלתי, ובגוף הדבר של הסעמינאר כבר אמרתי ואין שונין לחכם. ולא באתי עתה
אלא להשיב על מה שכתב במכתבו וזה לשונו, ואם יאמר כי כבר הסכימו עמו יתר
הרבנים, לדעתי אין זה כלום אם לא שיהיו כולם ביחד וישאו ויתנו בדבר היטב, עיין
בתשובת מהרי"ט [חלק א'] סימן ס"ח, עכ"ל.
והנה דבר זה באמת אינו נוגע כלל לענינינו, כי דברים אלו כבר הסכימו באסיפת
רבים, והיינו באסיפה יחד באסיפה דשנת תרכ"ד באוהעל ואחר כך בנירעדהאז. וגם
מעלתו היה בנירעדהאז עמנו, והוסכם כי הסעמינאר הוא אבן נגף והירוס לכל התורה
ושצריך לעשות מה שאפשר להפר עצת הרוצים בסעמינאר. והגאונים אשר כבר הם בארצות
החיים זצ"ל מסרו נפשם ומאודם ונסעו לעיר מלוכה ווין לבקש מאת פני הקיסר ירום
הודו להעביר מעלינו הרעה הזאת, ואחרי תלאות רבות זכו לראות את פני הקיסר ירום
הודו ומצאו חן בעיניו בישועת ה', וקיבל אותם בסבר פנים יפות ומילא משאלותם.
ובשנת תרכ"ט שוב התחילו פריצי עמינו לעורר ענין הסעמינאר, והיה אסיפה גדולה
באפען, ואם אמנם שהיו שם איזה רבנים שהמליצו על הסעמינאר לתקנו באופן הכשר,
אבל רובם ככולם יותר משתי פעמים סנהדרי הגדולה הסכימו כי תועבה הוא שמביא רק
לשכח התורה ולשאר תקלות, וכן הסכים וכתב הגאון הגדול המנוח מו"ה אברהם שמואל
בנימין זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק פרעשבורג שהיה בראש האסיפה, לאשר ולקיים הדברים
ההם לחוק עולם. ומאז ועד עתה עושים מנגדינו פעולות ככל האפשר להם, וה' עושה
לנו גם כן ניסים ונפלאות והצילנו עד כה, ולא נשאר תקנה אחרת רק קצת רווח והצלה
על ידי פירסום האיסור.
אמנם אפילו לפי שיטתו שמביא ראיה ממהרי"ט דבעינן דווקא כולם ביחד, יהי נא
כבודו מחול שאין הנידון דומה לראיה. שאם אמנם גוף הסברא כבר כתבה מהר"א ששון
[סימן ר"ז] בכללי קים לי המובא בתומים ובספר גט פשוט בסופו [קונטרס הכללים]
בכלל א' ד'אחרי רבים להטות' [שמות כ"ג ב'] היינו בהם יחד. אבל האמת דדעות
הפוסקים דאפילו אינם יחד אזלינן בתר רובא באיסורי תורה ואפילו באיסורי כרת
ומיתה, וחס וחלילה לומר כן שאינו מועיל רוב כהאי גונא, שהרי השלחן ערוך כל
הוראתו נתייסד להכריע על רוב מנין ועל רוב בנין, וכן פסקי הרמ"א אחריו, וכבר
האריך בזה להכריח כן בתומים בקיצור תקפו כהן אות קכ"ג וקכ"ד. וכן הסברא נוטה,
נהי דרובא דאיתא קמן לא הוי, מכל מקום הוי על כל פנים רובא דליתא קמן, ועל פי
רוב מסתמא הרוב מכוון יותר האמת מן המיעוט. וכבר כתב כן הש"ך בסימן רמ"ב ביורה
דעה [בסוף הסימן פלפול בהנהגת הוראות באיסור והיתר] וכן פסק בהגה"ה בחושן משפט
סימן כ"ה סעיף ב', וכן כתב הפרי מגדים בפתיחתו ליורה דעה [כללים הוראת איסור
והיתר אות ה'] ולאורח חיים. ובוודאי רובא דאורייתא אפילו אם אינם ביחד בכל
דיני התורה.
והאיסור הנ"ל אינו מצד התקנה אלא מצד הדין, שכל יודע ומבין יאמר דהסעמינאר הוא
אבן נגף לתורה ולעבודה, והנסיון מעיד על זה, ותלמידים שיוצאים משם אינם יודעים
מקור התורה והדין, ועוברים על ידי זה בכמה לאוין, שהמעמיד דיין שאינו הגון
ואינו מופלג בחכמת התורה עובר בלאו ד'לא תטע לך אשרה' [דברים ט"ז כ"א] ו'לא
תקים לך מצבה' [שם כ"ב] כמבואר בחושן משפט סימן ח' ובמהרי"ק [שורש קי"ז ענף
א'] המובא שם בבית יוסף [ד"ה ואמרו] בכוונת הרמב"ם [פרק ג' מסנהדרין הלכה ח'],
ועליהם אמרו חכז"ל [סוטה כ"ב ע"א] קרא ד'רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה'
[משלי ז' כ"א] זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. וכבר כתב הרמב"ם בפרק ד'
מהלכות יסודי התורה [הלכה י"ג] דאין לאדם ללמוד דברים בשאר חכמות אלא אם כן
מילא כרסו בש"ס ופוסקים, וכן פסק בשלחן ערוך ביורה דעה סימן רמ"ו [סעיף ד'].
וכיון שדבר זה תקלה לרבים, ואנו מחוייבים 'להרים מכשול מדרך עמנו' כמו שאמר
הכתוב [ישעיהו נ"ז י"ד], ואפילו בעניני הגוף נאמר לאו בתורה 'לא תשים דמים
בביתך' [דברים כ"ב ח']. ועוד מלבד האיסורים הנ"ל יש בו וכו'. ואם כן האיסור
הוא דין תורה, ובדין תורה בוודאי אזלינן בתר רובא אפילו אין כולם ביחד, ואם
אמר המהרי"ט כן, בהסכמה אמר, אבל בדין בוודאי לא אמר כמו שהוכיח התומים הנזכר
לעיל.
איברא דאפילו היה האיסור הנ"ל תקנה, אפילו הכי אין הנידון דומה לראיה. דוודאי
כולי עלמא מודים דהתקנה ההיא הוא לעשות סייג לתורה לסלק המכשלה של הסעמינאר,
ואנן קיימא לן ביורה דעה סימן רכ"ח סעיף ל"ג דמי שנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל
הוי שבועת שוא, ועל כרחו הוא מוכרח ליכנס בתקנות הקהל. וכתב שם הטורי זהב [ס"ק
מ"ב] דהיינו בתקנה שהוא לסייג דאנו מוזהרין עליה מקרא ד'ושמרתם' [ויקרא י"ח
ה']. וזה קצת קשה, הרי ביבמות דף כ"א [ע"א] אמרינן ד'ושמרתם' אינו אלא אסמכתא.
ותמהני על הטורי זהב, שהרי דין זה הוא ממרדכי ריש פרק שבועות שתים [סימן
תשנ"ה] בשם רש"י, וביאר שם דאנו מוזהרין מקרא [דברים כ"ז כ"ו] ד'ארור אשר לא
יקים את דברי התורה הזאת', וכמו שהביא הרמב"ן בפירוש החומש בפרשת כי תבוא [שם]
בשם הירושלמי סוטה [פרק ז' הלכה ד'] דבכלל 'לא יקים' הוא למד ולימד ושמר ועשה
והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הוא בכלל ארור. והיינו דפסק בשלחן ערוך
דבתקנה שהיא סייג לתורה, אפילו בנשבע שלא יכנס, בתקנה ההיא הוי שבועת שוא,
שבתורה מפורש 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'. ואם כן באיסור הנ"ל,
אפילו אם היה רק תקנה, הרי הוא סייג לתורה ואנו מושבעין עליו, והוא דין תורה.
ואם יאמר אחד או רבים שאין זה סייג, שוב הוי מחלוקת בדין תורה והולכין אחר
הרוב אפילו זה שלא בפני זה כבכל דיני התורה. וכל שכן שבכהאי גונא נראה דלא
אזלינן בתר רוב שאומרים נגד הדין תורה, כדאיתא במשנה פרק ד' דפאה [משנה א']
דאפילו מאה אומרים לחלק ואחד אומר לעזוב שומעין לזה שאמר כהלכה. ואם כן כל שכן
דרבים אפילו הם זה שלא בפני זה בוודאי דין תורה דמועיל, ובכהאי גונא אי אפשר
שיאמר המהרי"ט שאינו מועיל רבים זה שלא בפני זה. וכן הביא בהדיא בכנסת הגדולה
שהוא תלמיד המהרי"ט בחושן משפט סימן י"ג [הגהות ב"י] אות ל"ט בשם המשא מלך
[חלק ה' שער א' משפט ג'] דבתקנות שהם משום סייג וגדר לא בעינן רובו מתוך כולו,
עיין שם.
אמנם אפילו בהסכמה ותקנה פשוטה שהיא רק לישוב העולם גם כן קשים מאוד דברי
המהרי"ט. דמביא ראיה מזקן ממרא ומפר העלם דבר ומבית דין דגזירת הכתוב היא
דבעינן שיהיו ביחד, ומנא ליה דרוב דעלמא לא מהני, הרי כבר כתב רש"י בחולין דף
י"ב [ע"א ד"ה פסח] דרובא דליתא קמן, אף על גב דקרא מיירי באיתא קמן, אפילו הכי
או מהלכה למשה מסיני או משום דלא פלוג, אזלינן גם בתר רובא דליתא קמן. וכן כל
דפריש מרובא פריש אינו דומיא דסנהדרין.
ולכאורה יש לומר דהמהרי"ט דווקא בנידון דידיה שהיה הסכמת רבים זה שלא בפני זה
לבטל הסכמה ראשונה שהיו כולם ביחד, וזה אתי שפיר, כעין שאמרו בגיטין דף ל"ג
ע"ב כל מילתא דמתאמר באפי עשרה צריכא בי עשרה למשלפא. והיה יכול להביא ראיה
משם, אלא דשם לא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל אלא כרבי דיכול לבטל זה שלא
בפני זה, ולכך מביא ראיה דמצינו לענין סנהדרין דרוב שכולם ביחד עדיף מן אינם
ביחד, וממילא דרוב שאינו ביחד אינו יכול לבטל מה שנעשה ברוב שהיה ביחד שחזק
יותר. אלא דמלשון המהרי"ט משמע דלעולם הסכמה שאינו ביחד אינו מועיל, ואם כן
דבריו צריכין עיון טובא כדלעיל.
ונראה לי ליישב דבריו דכוונתו, דבחושן משפט סימן ב' [סעיף א'] קיימא לן דטובי
העיר הם בעירם כבית דין הגדול, וזהו לשון הראשונים [מרדכי בבא בתרא פרק א'
סימן ת"פ], ובוודאי דייקו בלשונם וכיוונו דטובי העיר שמתמנים בעירם יש להם כח
על כל הדברים כבית דין הגדול, היינו דווקא דומיא דבית דין הגדול דבעינן שיהיו
כולם ביחד זה בפני זה, ואדעתא דהכי נתמנו וניתן להם כח ההוא, אבל זה שלא בפני
זה לא ניתן להם כח לכוף הציבור. זה נראה לי נכון בכוונת המהרי"ט שהביא ראיה
מסנהדרין.
ועל כל פנים נידון שלנו בוודאי מועיל רוב אפילו זה שלא בפני זה, וכל אחד ואחד
שיש לו כח מושבע (עליו) מהר סיני לעשות סייג לתורה כדלעיל. כן נראה לי נכון
ואמת וברור.
דברי החותם בברכה המשולשת, ידידו הדורש שלומו.
הק' משה שיק מברעזאווע (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן שח)