שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
באמצע לברר
2022
4
פוסטים
3
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/11/2022 19:59
From: [email protected] [email protected] On Behalf Of dfr dfr
Sent: Thursday, November 17, 2022 7:55 PM
מאת: To: עריכה תורנית
Subject: [עריכה תורנית] באמצע לבררטעה וחתם המחזיר שכינתו לציון במקום בונה ירושלים אמן [בברכת המזון] האם יצא?
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [email protected]mailto:[email protected].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAP%2Bjze4y1k%3DObGHNe_XG1TegdgFEHeUJZrbw%3DN8SkRQ%2B%3DnKk8Q%40mail.gmail.comhttps://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAP%2Bjze4y1k%3DObGHNe_XG1TegdgFEHeUJZrbw%3DN8SkRQ%2B%3DnKk8Q%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer.קבצים מצורפים:
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/11/2022 19:59
From: [email protected] [email protected] On Behalf Of dfr dfr
Sent: Thursday, November 17, 2022 7:55 PM
מאת: To: עריכה תורנית
Subject: [עריכה תורנית] באמצע לבררטעה וחתם המחזיר שכינתו לציון במקום בונה ירושלים אמן [בברכת המזון] האם יצא?
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [email protected]mailto:[email protected].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAP%2Bjze4y1k%3DObGHNe_XG1TegdgFEHeUJZrbw%3DN8SkRQ%2B%3DnKk8Q%40mail.gmail.comhttps://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAP%2Bjze4y1k%3DObGHNe_XG1TegdgFEHeUJZrbw%3DN8SkRQ%2B%3DnKk8Q%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer.קבצים מצורפים:
תאריך ההודעה המקורית: 17/11/2022 20:10
לדעתי בדיעבד יצא ידי חובה עפ"י המשנ"ב, (אבל כמה אחרונים כתבו שלא יצא).
*משנה ברורה סימן סח ס"ק א *(א) דאין איסור - שזה שאמרו [בברכות י"א] מקום
שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא בברכות ארוכות
שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר שלא לפתוח או שלא לחתום וכן להיפך
קצרות אין רשאי להאריכן דעי"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל שאר נוסח
הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות דוקא דא"כ היה להם לתקן נוסח
כל ברכה במלות מנויות ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו. כתב
הרמב"ם פ"א מק"ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בברכות ה"ז טועה
וחוזר ומברך כמטבע. וכתב הכ"מ פ"א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו
לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות הארוכות התחלת הברכה
שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו
לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא בדיעבד
הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות
כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיו"ב והובא כל זה במ"א סי'
ס"ד ובסי' קפ"ז. ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר
דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה
המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:
משנה ברורה סימן קפח ס"ק ח
(ח) וחותם בה וכו' או מנחם - מלשון זה משמע שאף אם פתח ברחם מותר לחתום במנחם
ואף שאין החתימה מעין הפתיחה ממש לית לן בה דעכ"פ הענין אחד אבל יש מאחרונים
שמחמירין בזה וסוברין דצריך להיות מעין הפתיחה ממש:רַחֵם (י"ג רַחֶם נָא) יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל
יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת
בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא
שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַרְנְסֵנוּ
וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה
מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי
מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ
הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא
נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ
אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה
יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.שו"ת אור לציון חלק ג פרק ב - דין יעלה ויבוא בראש חודשה. שאלה. מי שטעה
בתפילת שחרית או מנחה של ראש חודש, ולאחר שסיים יעלה ויבוא המשיך לומר ותבנה
ירושלים וכו' ברוך אתה ה' בונה ירושלים (שהוא הנוסח בברכת המזון), ונזכר שטעה,
כיצד ינהג.
תשובה. אם נזכר קודם שסיים תפילת שמונה עשרה, חוזר לרצה, ואם נזכר לאחר שסיים
תפילתו, חוזר לראש.
שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק ב - דין יעלה ויבוא בראש חודש
ה. ראה בשו"ע בסימן קכ"ו סעיף ב' שג' ברכות אחרונות חשובות כחדא, והטועה בהם
חוזר לרצה. וראה גם בשו"ע בסימן קי"ט סעיף ג' ובבאה"ל שם ד"ה אם, ע"ש. ונראה,
שאם לאחר שחזר לרצה שכח שוב יעלה ויבוא, אינו חוזר. שאף שהיה צריך לחזור, מכל
מקום הרי כבר הזכיר יעלה ויבוא. (וראה בברכ"י בסימן תכ"ב אות ד').
ונראה שהוא הדין בברכת המזון, שאם אמר לאחר יעלה ויבוא ואתה ברחמיך הרבים
וכו' בא"י המחזיר שכינתו לציון, שחוזר לתחילת ברכת המזון אפילו שלא התחיל ברכה
רביעית. וראה גם במג"א סימן קפ"ח ס"ק ח', שהטועה בברכת המזון בג' ברכות
ראשונות חוזר לראש. וראה גם באליה רבה שם ס"ק ו' ובגר"ז שם סעיף ט' ובכה"ח שם
אות ל'. וראה עוד בבאה"ל שם סעיף ו' ד"ה לראש ברהמ"ז. (וראה במג"א בסימן קס"ח
ס"ק ל"ד ובמ"ב שם ס"ק ע"ד ובכה"ח שם אות ק"ח, ע"ש). והוא הדין בכל זה בהזכרת
יעלה ויבוא ביום טוב ובחול המועד.*חשוקי חמד בכורות דף נ עמוד א *בברכת המזון סיים ותחזינה עינינו במקום ובנה
ירושלים
שאלה מעשה באחד שבירך ברכת המזון בסעודת שחרית בחג השבועות, ומרוב עייפות טעה
בברכתו, ולאחר שאמר יעלה ויבוא, במקום לסיים ובנה ירושלים, המשיך ותחזינה
עיננו בשובך לציון ברחמים בא"י המחזיר שכינתו לציון, וכשהתחיל לכרוע למודים,
נזכר שהוא באמצע ברכת המזון. ועתה הסתפק האם צריך לחזור ולחתום ובנה ירושלים,
או שמא יצא ידי חובה במה שחתם ותחזינה עינינו, מפני שענינו אחד כמו ובנה
ירושלים?
תשובה שמעתי מגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א, שלא יצא ידי חובתו כשחתם ותחזינה
עינינו בשובך לציון, מפני שציון הכוונה לבית המקדש, וכמו שמצינו במדרש שוחר
טוב (מזמור צט) 'מה טעם ה' בציון גדול [ורם הוא על כל העמים], אמר ר' יוחנן ה'
בציון גדול ממה שעשה בציון על ביתיה לא חייס, כשיבוא ליפרע מן המחריבין על אחת
כמה וכמה'.
ויעוין בזוהר (ויקרא פרשת אחרי מות דף עב ע"ב): כתיב (תהלים קב) לספר בציון שם
ה' ותהלתו בירושלם, דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי, ולבר
בכנויו. דהיינו שרק בציון שהוא בית המקדש מותר לספר ולפרש את השם המפורש,
ואילו מחוץ לבית המקדש מותר לומר את השם רק בכינויו.
ויעוין עוד בישעיה (מ ט): על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת
ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם. וכתב שם המלבי"ם:... וכבר
בארתי בכמה מקומות כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים
שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ
בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, יעו"ש.
וכמו כן מצינו בהושענות, בהושענא אבן שתיה, הושענא ציון המצוינת, והכוונה שם
לבית המקדש.
ואם כן בתפילה אנו מתפללים ותחזינה עינינו בשובך לציון, כלומר לבית המקדש
בדוקא ששם יקריבו את הקרבנות, ואילו בברכת המזון אנו מתפללים ובנה ירושלים עיר
הקודש, דהיינו על כל ירושלים שתבנה, וממילא לא יוצאים ידי חובה, אם חתמו
ותחזינה עינינו בשובך לציון, שזהו בקשה רק על בית המקדש.
והנה זה ברור שמצינו בכמה מקומות שנאמר ציון, והכונה היא לעיר ירושלים, ולאו
דוקא לבית המקדש, וכמו שמתפללים במוסף והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית
מקדשך [כלומר לירושלים שם בית המקדש] ועוד מקומות לרוב, מכל מקום כבר ביאר
המלבי"ם (הנ"ל) שכשאומרים ציון הכוונה היא למקומות הקדושים יותר, וכמו שנתבאר
בזוהר שציון וירושלים הם ב' דרגות, וממילא בתפילה הנוסח הוא בדוקא בשובך
לציון, ולא לירושלים, מפני שעל ירושלים כבר התפללו בברכת בונה ירושלים, וכאן
הכוונה היא בדוקא לקרבנות, שהוא מתאים לברכת העבודה, שאנו מקווים, שבקרוב
נקריב קרבנות ממש ולא רק נתפלל ונשלמה פרים שפתינו, וממילא נוסח זה אינו מתאים
לברכת המזון, שבו אנו מבקשים על בניית ירושלים.
ובטעם הדבר שבברכת המזון אנו מבקשים על כל ירושלים, ולא רק על בית המקדש, הוא
פשוט, שהרי בתפילה כבר ביקשנו על בניית ירושלים בברכה בפני עצמה, משא"כ בברכת
המזון, אם כן בברכה זו אנו מבקשים על שני הדברים גם יחד, ועוד שבתפילה בברכת
העבודה אנו מתפללים על הקרבנות בדוקא שהתפילה היא במקום הקרבנות. ויש להוסיף
עוד שידוע בשם הרב מבריסק שביאר את הנוסח של ברכה אחת מעין ג', שאומרים "ונאכל
מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", דקאי על והעלנו בתוכה ושמחנו
בבנינה דהיינו בירושלים, ואז נאכל בשמחה ובקדושה וטהרה היינו מעשר שני, ולפי
זה י"ל שאף בברכת המזון אנו מבקשים על זה, ולכן מבקשים על בניית ירושלים כדי
לאכול שם מעשר שני בטהרה.
והנה במוסף של הרגלים אנו מתפללים: 'ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא
רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים'. הרי שאנו אומרים
'וסדר העבודה לירושלים', אם כן משמע שאף בירושלים ישנו סדר העבודה, ואף הוא
בכלל בית המקדש. אך יעוין בשיח יצחק (בסידור הגר"א) שביאר ענין זה על פי המדרש
(המובא במהרש"א ב"ב דף עה ע"ב ד"ה ירושלים) שירושלים דלעתיד לבוא יהיה גדול
כ"כ כמו ערי כל ארץ ישראל דהשתא, ובית המקדש שבתוכה יהיה גדול כ"כ כמו ירושלים
דהשתא, יעו"ש. ועל זה אנו מתפללים שנראה בקרוב שסדר העבודה יהיה בירושלים
דהשתא.
אלא דלכאורה יש להעיר, מהמשנ"ב (סימן תקנז סק"ב) שכתב שאם בתשעה באב שכח לומר
נחם בברכת בונה ירושלים, אומרה בעבודה, [דהיינו קודם ותחזינה] וא"צ לחתום
בברוך מנחם ציון אלא ותחזינה עינינו עד סוף הברכה, יעו"ש. וביאר בשער הציון
(סק"ג) הטעם שאין צריך לומר מנחם ציון ובונה ירושלים, כי היא הברכה עצמה,
דציון וירושלים חדא היא, דאי לאו הכי הוה לה חתימה בשתים, יעו"ש. הרי לפנינו
שציון וירושלים נחשבים לאחת, ולמרות שהיה צריך לחתום בציון ובירושלים סגי במה
שחותם המחזיר שכינתו לציון בלבד.
ונראה ליישב דכאמור לעיל, ציון היא שם מיוחד למקדש אך היא גם שם כולל
לירושלים, אלא שבברכת העבודה הכוונה היא למקדש ולקרבנות ששם יש את עבודת
המקדש, ועל ירושלים יש ברכה בפני עצמה. ואילו בברכת המזון אנו בדוקא מבקשים גם
על ירושלים. ואם כן י"ל דבתשעה באב כשאומר נחם בברכת עבודה, סגי לחתום בהמחזיר
שכינתו לציון, ולמרות שלא מזכיר להדיא את ירושלים, לא אכפת לן מפני שעיקר
הנחמה היא בהחזרת המקדש והשכינה למקומה, ועל ירושלים כבר התפלל בברכת בונה
ירושלים, ומה שכתב המשנ"ב דציון וירושלים הם חדא, הוא משום שבנחם מזכירים את
אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ולכן אומר שציון כולל את שניהם, מפני שציון הוא
גם ירושלים, משא"כ בברכת המזון שאנו מתפללים לא רק על השראת השכינה, אלא על
בנין ירושלים כולה, ועל אכילת מעשר שני, בזה צריך להזכיר דוקא את ירושלים, ולא
רק את ציון, שהוא שם מיוחד לדרגא גבוהה יותר של קדושה.
וכמו כן יש לדון מה הדין בשמונה עשרה, אם טעה בחתימה של בונה ירושלים, וחתם
המחזיר שכינתו לציון, דלכאורה לא יצא, דבברכה זו אנו מבקשים על בנין ירושלים,
ולא רק על השראת השכינה בבית המקדש, משא"כ בברכת עבודה ובברכת נחם שאנו
מתנחמים בהשראת השכינה, סגי בהמחזיר שכינתו לציון. -
תאריך ההודעה המקורית: 17/11/2022 20:10
לדעתי בדיעבד יצא ידי חובה עפ"י המשנ"ב, (אבל כמה אחרונים כתבו שלא יצא).
*משנה ברורה סימן סח ס"ק א *(א) דאין איסור - שזה שאמרו [בברכות י"א] מקום
שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא בברכות ארוכות
שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר שלא לפתוח או שלא לחתום וכן להיפך
קצרות אין רשאי להאריכן דעי"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל שאר נוסח
הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות דוקא דא"כ היה להם לתקן נוסח
כל ברכה במלות מנויות ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו. כתב
הרמב"ם פ"א מק"ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בברכות ה"ז טועה
וחוזר ומברך כמטבע. וכתב הכ"מ פ"א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו
לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות הארוכות התחלת הברכה
שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו
לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא בדיעבד
הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות
כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיו"ב והובא כל זה במ"א סי'
ס"ד ובסי' קפ"ז. ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר
דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה
המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:
משנה ברורה סימן קפח ס"ק ח
(ח) וחותם בה וכו' או מנחם - מלשון זה משמע שאף אם פתח ברחם מותר לחתום במנחם
ואף שאין החתימה מעין הפתיחה ממש לית לן בה דעכ"פ הענין אחד אבל יש מאחרונים
שמחמירין בזה וסוברין דצריך להיות מעין הפתיחה ממש:רַחֵם (י"ג רַחֶם נָא) יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל
יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת
בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא
שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַרְנְסֵנוּ
וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה
מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי
מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ
הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא
נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ
אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה
יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.שו"ת אור לציון חלק ג פרק ב - דין יעלה ויבוא בראש חודשה. שאלה. מי שטעה
בתפילת שחרית או מנחה של ראש חודש, ולאחר שסיים יעלה ויבוא המשיך לומר ותבנה
ירושלים וכו' ברוך אתה ה' בונה ירושלים (שהוא הנוסח בברכת המזון), ונזכר שטעה,
כיצד ינהג.
תשובה. אם נזכר קודם שסיים תפילת שמונה עשרה, חוזר לרצה, ואם נזכר לאחר שסיים
תפילתו, חוזר לראש.
שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק ב - דין יעלה ויבוא בראש חודש
ה. ראה בשו"ע בסימן קכ"ו סעיף ב' שג' ברכות אחרונות חשובות כחדא, והטועה בהם
חוזר לרצה. וראה גם בשו"ע בסימן קי"ט סעיף ג' ובבאה"ל שם ד"ה אם, ע"ש. ונראה,
שאם לאחר שחזר לרצה שכח שוב יעלה ויבוא, אינו חוזר. שאף שהיה צריך לחזור, מכל
מקום הרי כבר הזכיר יעלה ויבוא. (וראה בברכ"י בסימן תכ"ב אות ד').
ונראה שהוא הדין בברכת המזון, שאם אמר לאחר יעלה ויבוא ואתה ברחמיך הרבים
וכו' בא"י המחזיר שכינתו לציון, שחוזר לתחילת ברכת המזון אפילו שלא התחיל ברכה
רביעית. וראה גם במג"א סימן קפ"ח ס"ק ח', שהטועה בברכת המזון בג' ברכות
ראשונות חוזר לראש. וראה גם באליה רבה שם ס"ק ו' ובגר"ז שם סעיף ט' ובכה"ח שם
אות ל'. וראה עוד בבאה"ל שם סעיף ו' ד"ה לראש ברהמ"ז. (וראה במג"א בסימן קס"ח
ס"ק ל"ד ובמ"ב שם ס"ק ע"ד ובכה"ח שם אות ק"ח, ע"ש). והוא הדין בכל זה בהזכרת
יעלה ויבוא ביום טוב ובחול המועד.*חשוקי חמד בכורות דף נ עמוד א *בברכת המזון סיים ותחזינה עינינו במקום ובנה
ירושלים
שאלה מעשה באחד שבירך ברכת המזון בסעודת שחרית בחג השבועות, ומרוב עייפות טעה
בברכתו, ולאחר שאמר יעלה ויבוא, במקום לסיים ובנה ירושלים, המשיך ותחזינה
עיננו בשובך לציון ברחמים בא"י המחזיר שכינתו לציון, וכשהתחיל לכרוע למודים,
נזכר שהוא באמצע ברכת המזון. ועתה הסתפק האם צריך לחזור ולחתום ובנה ירושלים,
או שמא יצא ידי חובה במה שחתם ותחזינה עינינו, מפני שענינו אחד כמו ובנה
ירושלים?
תשובה שמעתי מגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א, שלא יצא ידי חובתו כשחתם ותחזינה
עינינו בשובך לציון, מפני שציון הכוונה לבית המקדש, וכמו שמצינו במדרש שוחר
טוב (מזמור צט) 'מה טעם ה' בציון גדול [ורם הוא על כל העמים], אמר ר' יוחנן ה'
בציון גדול ממה שעשה בציון על ביתיה לא חייס, כשיבוא ליפרע מן המחריבין על אחת
כמה וכמה'.
ויעוין בזוהר (ויקרא פרשת אחרי מות דף עב ע"ב): כתיב (תהלים קב) לספר בציון שם
ה' ותהלתו בירושלם, דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי, ולבר
בכנויו. דהיינו שרק בציון שהוא בית המקדש מותר לספר ולפרש את השם המפורש,
ואילו מחוץ לבית המקדש מותר לומר את השם רק בכינויו.
ויעוין עוד בישעיה (מ ט): על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת
ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם. וכתב שם המלבי"ם:... וכבר
בארתי בכמה מקומות כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים
שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ
בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, יעו"ש.
וכמו כן מצינו בהושענות, בהושענא אבן שתיה, הושענא ציון המצוינת, והכוונה שם
לבית המקדש.
ואם כן בתפילה אנו מתפללים ותחזינה עינינו בשובך לציון, כלומר לבית המקדש
בדוקא ששם יקריבו את הקרבנות, ואילו בברכת המזון אנו מתפללים ובנה ירושלים עיר
הקודש, דהיינו על כל ירושלים שתבנה, וממילא לא יוצאים ידי חובה, אם חתמו
ותחזינה עינינו בשובך לציון, שזהו בקשה רק על בית המקדש.
והנה זה ברור שמצינו בכמה מקומות שנאמר ציון, והכונה היא לעיר ירושלים, ולאו
דוקא לבית המקדש, וכמו שמתפללים במוסף והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית
מקדשך [כלומר לירושלים שם בית המקדש] ועוד מקומות לרוב, מכל מקום כבר ביאר
המלבי"ם (הנ"ל) שכשאומרים ציון הכוונה היא למקומות הקדושים יותר, וכמו שנתבאר
בזוהר שציון וירושלים הם ב' דרגות, וממילא בתפילה הנוסח הוא בדוקא בשובך
לציון, ולא לירושלים, מפני שעל ירושלים כבר התפללו בברכת בונה ירושלים, וכאן
הכוונה היא בדוקא לקרבנות, שהוא מתאים לברכת העבודה, שאנו מקווים, שבקרוב
נקריב קרבנות ממש ולא רק נתפלל ונשלמה פרים שפתינו, וממילא נוסח זה אינו מתאים
לברכת המזון, שבו אנו מבקשים על בניית ירושלים.
ובטעם הדבר שבברכת המזון אנו מבקשים על כל ירושלים, ולא רק על בית המקדש, הוא
פשוט, שהרי בתפילה כבר ביקשנו על בניית ירושלים בברכה בפני עצמה, משא"כ בברכת
המזון, אם כן בברכה זו אנו מבקשים על שני הדברים גם יחד, ועוד שבתפילה בברכת
העבודה אנו מתפללים על הקרבנות בדוקא שהתפילה היא במקום הקרבנות. ויש להוסיף
עוד שידוע בשם הרב מבריסק שביאר את הנוסח של ברכה אחת מעין ג', שאומרים "ונאכל
מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", דקאי על והעלנו בתוכה ושמחנו
בבנינה דהיינו בירושלים, ואז נאכל בשמחה ובקדושה וטהרה היינו מעשר שני, ולפי
זה י"ל שאף בברכת המזון אנו מבקשים על זה, ולכן מבקשים על בניית ירושלים כדי
לאכול שם מעשר שני בטהרה.
והנה במוסף של הרגלים אנו מתפללים: 'ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא
רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים'. הרי שאנו אומרים
'וסדר העבודה לירושלים', אם כן משמע שאף בירושלים ישנו סדר העבודה, ואף הוא
בכלל בית המקדש. אך יעוין בשיח יצחק (בסידור הגר"א) שביאר ענין זה על פי המדרש
(המובא במהרש"א ב"ב דף עה ע"ב ד"ה ירושלים) שירושלים דלעתיד לבוא יהיה גדול
כ"כ כמו ערי כל ארץ ישראל דהשתא, ובית המקדש שבתוכה יהיה גדול כ"כ כמו ירושלים
דהשתא, יעו"ש. ועל זה אנו מתפללים שנראה בקרוב שסדר העבודה יהיה בירושלים
דהשתא.
אלא דלכאורה יש להעיר, מהמשנ"ב (סימן תקנז סק"ב) שכתב שאם בתשעה באב שכח לומר
נחם בברכת בונה ירושלים, אומרה בעבודה, [דהיינו קודם ותחזינה] וא"צ לחתום
בברוך מנחם ציון אלא ותחזינה עינינו עד סוף הברכה, יעו"ש. וביאר בשער הציון
(סק"ג) הטעם שאין צריך לומר מנחם ציון ובונה ירושלים, כי היא הברכה עצמה,
דציון וירושלים חדא היא, דאי לאו הכי הוה לה חתימה בשתים, יעו"ש. הרי לפנינו
שציון וירושלים נחשבים לאחת, ולמרות שהיה צריך לחתום בציון ובירושלים סגי במה
שחותם המחזיר שכינתו לציון בלבד.
ונראה ליישב דכאמור לעיל, ציון היא שם מיוחד למקדש אך היא גם שם כולל
לירושלים, אלא שבברכת העבודה הכוונה היא למקדש ולקרבנות ששם יש את עבודת
המקדש, ועל ירושלים יש ברכה בפני עצמה. ואילו בברכת המזון אנו בדוקא מבקשים גם
על ירושלים. ואם כן י"ל דבתשעה באב כשאומר נחם בברכת עבודה, סגי לחתום בהמחזיר
שכינתו לציון, ולמרות שלא מזכיר להדיא את ירושלים, לא אכפת לן מפני שעיקר
הנחמה היא בהחזרת המקדש והשכינה למקומה, ועל ירושלים כבר התפלל בברכת בונה
ירושלים, ומה שכתב המשנ"ב דציון וירושלים הם חדא, הוא משום שבנחם מזכירים את
אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ולכן אומר שציון כולל את שניהם, מפני שציון הוא
גם ירושלים, משא"כ בברכת המזון שאנו מתפללים לא רק על השראת השכינה, אלא על
בנין ירושלים כולה, ועל אכילת מעשר שני, בזה צריך להזכיר דוקא את ירושלים, ולא
רק את ציון, שהוא שם מיוחד לדרגא גבוהה יותר של קדושה.
וכמו כן יש לדון מה הדין בשמונה עשרה, אם טעה בחתימה של בונה ירושלים, וחתם
המחזיר שכינתו לציון, דלכאורה לא יצא, דבברכה זו אנו מבקשים על בנין ירושלים,
ולא רק על השראת השכינה בבית המקדש, משא"כ בברכת עבודה ובברכת נחם שאנו
מתנחמים בהשראת השכינה, סגי בהמחזיר שכינתו לציון.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות