חיפוש מקור

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 00:33

צ"ע כי אם אכלו, אפשר לראות שהלחם לא שלם. ועוד, למה שיאכלו דווקא מהקצה?
ואןי פעם לא היה קרום ללחם בקצוות?

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 08:00

הצעות לפרש בדרך אפשר ללא מקור !!!

לכאו' יתכן לפרש - כיוון דככרות הנושכים כשר לשכחה ויתכן לפרשו דהיינו לאכול
במקום שנושכים זב"ז ויתכן שבעבר היה מצוי שינשכו בקצוות שכך היו מסדרים בתנור
שבצדדים יהיה מספיק ריווח שלא יתחבר אולם בקצוות לא הרחיקו מספיק והיה מתחבר,
עוד אפשרות ששם הלחם הכי טעים ועשו בזה גדר שלא למלאות תאוותו מדאי - אולם
לכאו' זה לא תואם להלכה שלפרוסת המוציא יש לבצוע ולאכול מהמקום הכי אפוי והכי
טעים ???

[שמואל ג - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 09:58

ידוע שכן כתב בבן איש חי (לא זוכר כרגע ציון מ"מ)
ובספר שמירת הגוף והנפש מביא ע"ז מו"מ רבים

[חנניה הירש - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 17:44

שאלה:

האם נכון שיש מניעה לאכול את הקצה של הלחם, מחשש שהדבר גורם לשכחה?

התשובה בקצרה:

חשש זה אמנם נפוץ ושגור, אך למעשה אין לו שום מקור ידוע. וכששאלו את הגר”ח
קנייבסקי בעניין זה, הוא השיב שאין שום עניין להיזהר בדבר, בהעדר כל מקור לכך,
ואף הוא עצמו וכן אביו לא נהגו להיזהר בזה. וכך כתבו כמה פוסקים נוספים
כשנשאלו בעניין.

ובכל זאת יש נוהגים להיזהר מכך, למרות העדר המקור, וזאת משום שלדעתם, ככלל,
ראוי לחשוש לדבר שהבריות חוששות לו, גם בהעדר מקור ברור. כך, למשל, הגר”י
וייס בשו”ת מנחת יצחק, כשנשאל האם יש מקור למנהג הנ”ל, השיב שהוא אמנם אינו
יודע מקור לזה, אך הוא רגיל מעודו להימנע מכך, שכן, ראוי לחוש לדברים כאשר
מקובל אצל אחרים לחשוש להם.

ולסיכום, מי שנוהג לכאן או לכאן, אין מנהגו משולל יסוד.

התשובה ביתר הרחבה:

א. ספרים וחיבורים שבהם מבואר שאין לחשוש לכך

בכמה ספרים מובאים דברי הגר”ח קנייבסקי (וכן אביו בעל הקהילות יעקב) ולפיהם,
אין שום מקור לזהירות להימנע מאכילת קצה הפת, ושהם עצמם אינם נוהגים להיזהר
בזה.

כך, למשל, בספר “ארחות רבינו הקהילות יעקב”, חלק שלישי, עמ’ קד (תוכן הספר הוא
עדויות מאת תלמידו המובהק של הקהילות יעקב, על ארחות הקהילות יעקב ובני ביתו),
מובא כדלקמן –

“העולם נזהר מלאכול את קצה הלחם הקשה, ואומרים הטעם משום שקשה לשכחה. אמר לי
הגרח”ק שליט”א (שחיבר קונטרס הזכרון) ששאלוהו על כך ולא מצא מקור לזה, ובבית
אביו רבינו מו”ר זצוק”ל לא חששו לזה ואכלו את קצה הלחם”.

וכן בספר “זכר עשה” (חיבור העוסק בענייני זיכרון ושכחה בתלמוד תורה – הרב
אברהם יקותיאל אוהב ציון), כותב המחבר-

“ומה שמפורסם אצל אנשים שיש חשש שכחה לאכול מהקצה האחרון של פת לחם, אין לזה
מקור, ועל כן אין עניין להיזהר בזה”.

(ובהערה שם הוסיף) – “וכן כתב הגר”ח קנייבסקי שליט”א בתשובה דאין מקור לשמועה
זו, ובתשובה אחרת כתב דאין אנו נוהגים בזה, וכך הוא בספר ‘דולה ומשקה’ עמ’
שסב” [ועיין שם בהערה שהאריך עוד שגם בקבלה אין בזה עניין].

ובספר “זכרון טוב לפניך” (הרב אביחי ביגל), פרק ו סעיף ח, כותב המחבר –

“ויש שנזהרים שלא לאכול מהקצה האחרון של פת הלחם משום שקשה לשכחה. אמנם, אין
למנהג זה מקור מבוסס, ורבים אין מדקדקים בזה כלל.

(ובהערה שם מוסיף המחבר) – “ועל כל פנים גם המדקדקים בזה לא יזרקוהו, אלא
יתנוהו לנשים או למי שאינו מדקדק בזה”.

ובספר “אוסרי לגפן” (הרב יהודה שינפלד), כרך ח, עמ’ שמ (תחת “קונטרס מילי
דחסידותא”, אות קלו), במענה לשאלה “האם נכון מה שאומרים שהקצה של הלחם קשה
לשכחה”, כותב “אדרבה, מצווה לברך המוציא דווקא על זה, וכן נהג האדמו”ר מללוב
זיע”א וחתך הקצה ביד (ואכל ממנו)” [ועיין גם בכרך יב, עמ’ תקכב, תחת “שו”ת
מילי דחסידותא”, אות כט, שכתב שיש לכך ראיה ממס’ סנהדרין].

ב. דעות המחברים והפוסקים שכן נזהרו מכך
הגר”י וייס בשו”ת מנחת יצחק (חלק ט, בסוף סימן ח) נשאל האם יש מקור לכך שיש
להימנע מאכילת קצה הפת ושהדבר גורם לשכחה [ובלשון השאלה שם – “שמעתי אומרים
שאין לאכול מקצה האחרון של פת לחם, שזהו קשה לשכחה, האם יש מקור לזה בש”ס או
שאר ספרים”].

על כך השיב המחבר, שהוא אינו יודע מקור למנהג זה, אך על אף זאת הוא נזהר בו
מאז ומעולם, וזאת על פי המבואר בירושלמי, שיש לחשוש לדברים שהבריות חוששות להם
(בין משום חשש סכנה ובין משום חשש שכחה). ובלשונו:

“הנני לא ידעתי מקור לזה, אבל גם אני נוהג כן מעולם, ומטעם דאיתא בירושלמי
(תרומות פ”ח ה”ג), צריכין למיחש למאי דברייתא חוששין, ועי’ ספר חסידים (סי’
רס”א) שכתב, לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה וכו’, ובתשובת הרשב”א (סי’
ט’), כתב, שכל דבר שיש קבלה ביד זקנים וזקנות, לא נסתר קבלתם רק אחר הקיום
שאינו באפשרו…וא”כ יש לומר הוא הדין בנוגע לחשש שכחה, ועי’ בפ”ת שם, וצ”ע עוד
בכ”ז”.

ועל פי זה כותב גם הפסקי תשובות, קסז, ג – “המנהג ליזהר מלאכול את קצה הפת
ממש”.

[לצד זאת, יש שניסו למצוא גם מקור למנהג. עיין בספר טעמי המנהגים אות קע”ו
מביא מקור להימנעות על פי דברי היערות דבש בדרוש יא, אך כבר תמהו עליו שאין
משם מקור לדבריו, עיין בפסקי תשובות סימן קסז הערה 29. וכן עיין השערות שונות
בשו”ת משנה הלכות, חלק יא סימן קמח].

[שמחה פרוינד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 17:55

אתה בטוח שהמנהג לבצוע פרוסה גדול הולך על כל הסעודה?
אצלינו נוהגים כך רק בפרוסה של המוציא ואח"כ פרוסות יותר קטנות ואפשר לאכול גם
את קצה החלה

--

בכבוד רבשמחה פרוינד[email protected]
[email protected]

[chaikel rakow - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 07:00

שמעתי פעם בשם הגאון בעל מנחת יצחק, ואח"כ ראיתי כן גם באיזה ספר, שפעם היה
נהוג במאפייות שהעובדים הגויים כשגמרו לערוך את הפת לפני האפייה היו מלקקים
אצבעותיהם או משהו כזה וממרחים הקצה של הלחם, ולכן נהגו לחתוך הקצה ולא לאכלו

מאת: On Wed, Jan 18, 2023 at 10:55 AM שמחה פרוינד

[chaikel rakow - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 07:05

עכשיו מצאתי זה
שמעתי סיבה אחרת בדומה למה שהובא כאן לעיל.
שכשהאופים היו מוציאים את הפת מהתנור היו מחזיקים אותו בקצוות עם "סמרטוט" שלא
היה כל כך נקי, או בידיהם שלא היו כל כך נקיים ולכן אנשים לא אכלו את הקצוות
של הלחם.

מאת: On Sun, Jan 22, 2023 at 12:00 AM chaikel rakow

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 07:49

מספר מילי דחסידותא להרה"ק מבוטאשטש (בעל אשל אברהם)
[image: image.png]

מאת: [email protected]

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 09:30

שמעתי שיש בענין זה גם רעיון של "שבענו והותרנו", וכן שיהא לברכה על מה לחול.
אמנם זה לא נאמר דוקא על השוליים, אבל אם בין כך צריך להשאיר, למה לא להשאיר
את השוליים.

[יוסי איצקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2023 13:00