חיפוש מקור

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:08

זה לא זה

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:09

בוודאי שיש כאן סתירה לכאורה. אם תשובה מועילה גם על זה, לא שנכון לומר שמעוות
לא יוכל לתקון זה וכו'.
ומלבד זאת, אילו הפסוק מעוות וכו' היה מדבר באופן שהאדם לא עשה תשובה, אז הוא
גם לא מחזיר את הגזילה, ואיך א"כ יש לו תיקון?

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:11

קודם נצטרך למצוא את המקור ואז אפשר לדון.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:22

במגדים חדשים הנ"ל עמ' קמא מובאים כמה מקורות מהראשונים לכך שמועילה התשובה גם
בהוליד ממזר (והם בעצם גם תירוצים על הסתירה הנ"ל): 1. התשובה מועילה, אלא
שקלון ובושה נשארים, שכן הבריות אומרים: הנה הממזר שהוליד פלוני. 2. לא מועילה
תשובה רגילה, אבל נצרכים גם יסורים.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:42

ולגבי מה שהזכירו לעיל, שהעושה תשובה בכל ליבו, אזי הקב"ה יכרית את הממזר – כן
כתבו בחובת הלבבות פ"י וארחות צדיקים שער התשובה. והו"ד במגדים חדשים עמ' קמב.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:53

כעת שמתי לב לביאור הנפלא שכתב המסילת ישרים שהובא לעיל. הוא בא ליישב קושיה
עצומה: כיצד תיתכן תשובה על מעשה שנעשה, הרי יש דברים שאי אפשר לתקן במציאות
(ונפק"מ לנידון ממזר).
הוא הביא מקרה מאוד דומה להולדת ממזר: אדם שרצח. ושואל: כיצד מועילה התשובה,
הרי סוף סוף במציאות האדם הנרצח כבר מת, וא"א להחזירו לתחייה?
ומיישב, שע"י התשובה נעקר למפרע המעשה, כלומר נחשב שלא עשה את המעשה. כלומר
אמנם הנרצח כבר אינו בעולם, אך מעשה הרציחה אינו מיוחס עוד לרוצח, אלא נחשב
שהנרצח מת מעצמו.
א"כ ה"ה גבי ממזר. הממזר אמנם קיים, אבל ההולדה אינה מיוחסת לחוטא, אלא נחשב
שהממזר נולד מעצמו.
זו סברת הראשונים שלדעתם מועילה התשובה גם על הולדת ממזר.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:56

יפה מאוד.
האם זה מתרץ לך למה אמרו על זה "מעוות לא יוכל לתקון" כשיש תיקון על ידי תשובה?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:59

הראשונים כבר ביארו שכיון שהקלון והבושה נשארים, או כיון שנצרכים יסורים, לכך
קרי עליה: לא יוכל לתקון.

[יחיאל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 01:18

ראה תניא פ"ז בענין זה.
ובהערה ב'חסידות מבוארת' כתב:
[image: image.png]

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 08:17

בס"ד
בעל התניא זיע"א מדגיש שם הנקודה הנגדית, ש[לכאו'] לא מועיל תשובה
[זכור לי שבמקו"א בתניא קדישא כתוב שלתשובה עילאה [או: תשובה גמורה] יש כח
יותר מתשובה באה"ר, שמתקן אפי' את זה. אבל כנר' טעות בידי, כי א"כ היו מביאים
את זה בחסידות מבוארת]

[יחיאל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:12

לכאורה כוונת התניא שם, שתשובה פועלת שני עניינים: א. שהעוון יסולח, כלומר
ששוב יהיה אהוב ורצוי ולא יקבל עונש. ב. תיקון הפגם שנעשה באדם ובעולם מחמת
העוון. ותשובה במקרים אלו מועילה רק לענין הראשון ולא לשני.

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:24

לכאורה כוונת התניא שם, שתשובה פועלת שני עניינים: א. שהעוון יסולח, כלומר
ששוב יהיה אהוב ורצוי ולא יקבל עונש. ב. תיקון הפגם שנעשה באדם ובעולם מחמת
העוון. ותשובה במקרים אלו מועילה רק לענין הראשון ולא לשני.

קבצים מצורפים:

• אמרי נועם ברכות כו.PNG

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:38

בשורה האחרונה כתוב, שיש דברים שא"א לתקן כלל, והם מכונים "חסרון", ע"כ.
ויש להקשות מהידוע שאין לך דבר העומד בפני התשובה.
ואולי אין לך וכו' הכוונה על עבירה בקום עשה, שאת הפגם נתן לתקן ע"י תשובה.
לעומת זאת הפסד מצוה כגון לא קרא ק"ש בזמנה, א"א להשלים את חסרון הרווח שהיה
האדם יכול להרוויח.

מאת: [email protected]

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 12:50

יתכן לפרש שאין סתירה בין מה שמועיל תשובה למה שמעוות לא יוכל לתקון

מה שמועיל תשובה בכל מצב זה אומר שאדם יכול תמיד לשוב ולהתקרב להשי"ת שהעוונות
לא יגרמו להסתר פנים ומחיצה של ברזל וכו' -

מעוות לא יוכל לתקון הכוונה שלמעשה הפסיד כח שיכל להועיל בו לכבוד השי"ת ובזבז
אותו לסטרא אחרא - גם אם יעשה תשובה שאמנם תסיר את המחיצה של ברזל בינו לבין
אביו שבשמים עדיין נשאר המציאות שכח קדוש שהיה יכול להתעלות על ידו הלך לטמיון

• וכגון השתמש בכח ההולדה להביא ממזר אע"פ שימות אח"כ עדיין כח זה הלך לאבדון
  או לא קרא קריאת שמע בזמנה או לא נמנה עם חבריו לדבר מצווה שהוא כח גדול שיכל
  להועיל איתו ולא ניצל אותו - הלא אין חולק שאדם שכל חייו מסר נפשו להשי"ת יהיה
  לו יותר שכר בעוה"ב מאחד שרק בסוף חייו עשה תשובה והתחיל בעבודת השם (אמנם יש
  עוד מדד לשכר כפום צערא וכו' אבל הכוונה לו יצוייר ששניהם השקיעו באותו דרגה
  של יגיעה וודאי מי שעבד כל ימיו יזכה יותר - נמצא שמי שהפסיד חצי מימיו
  וכוחותיו שפעל בהם לעבירה ר"ל אינו יכול להשיב לעצמו האבידה - אמנם אם יגיע
  לדרגת מרירות ותשובה מאהבה חזקה יוכל לקבל מאוצר מתנת חינם וכו' וחנותי את אשר
  אחון וכו' שגדול מכל האוצרות וכו' אבל אינו בדרך השכר הרגיל שמגיע ע"י גודל
  היגיעה)

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 13:35

מבואר בספרים, שע"י התשובה משיב את ניצוצות הקדושה שהפיל לקליפות, וחוזרות
לקודש. ומהאי טעמא זדונות נהפכות לזכויות. כלומר לא רק שמתכפר לו, אלא נחשב לו
שעשה מצוות.
ולכן מובן שמי שעשה תשובה ראויה, יקבל שכר כאותו שהתייגע כל ימיו. ואולי לכן
בכה רבי במעשה עם ר' אלעזר בן דורדיא ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, היינו
בשעה אחת נחשב לו כאילו התייגע כל חייו לקנות עולמו.
וכאמור, זה לא נקרא מאוצר מתנת חינם, אלא נחשב לו שעשה מצוות. ומשמע שאותו כח
שניצל לעבירות, נחשב כאילו ניצלו למצוות. זה כוחה של תשובה.

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 14:19

במחילת כבוד תורתכם - אני למדתי אצל רבותי שמה שתשובה מועילה אינה שבזה יחשב
כאילו עסק כל יומיו בעבודת השם כגדול הצדיקים

וממה שרואים במקורות שתשובה מועילה שעוונות נהפכים לזכויות - אין שום הוכחה
שהזכויות ברמה כזאת שכאילו התייגע כל ימיו בעבודת השי"ת - וכי לאן נעלם הכלל
של לפום צערא אגרא [אא"כ בעל תשובה זה אכן התייגע בתשובתו יותר מהצדיק גמור
שאז יתכן לומר כך] אמנם יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' אבל לא מפורש כמה גדול
העולם שקנה לו, [הלשון קונה עולמו יתפרש ע"פ מה שביאר ברמב"ם שהשכר מקבלים רק
על מצווה שעשו לגמרי לש"ש וכדי להגיע ללשמה צריך לעסוק הרבה בשלא לשמה וכו'
ובעל תשובה פעמים מגיע לזה בב"א

ומה שהערתם שאין זה מאוצר מתנת חינם וכו' לא יודע מנין לכם זאת וכי רבי פירש
מאיזה מקום קנה את עולמו ??? [יתכן שהקדב"ה חנן אותו בעולמו במתנת חינם]

מה שעוונות נהפכים לזכויות מבואר בספרים הקדושים שכיוון ששקע בצד הרע הרי
שתשובתו קשה ביותר ולכן העבירה נהפכת לזכות ו[וכמו שביארתם שמעלה הניצוצות
וכו'] אמנם מפורש שנהפך לזכות אבל לא מפורש מה גודל הזכות יש זכות יותר גדולה
ויש יותר קטנה אין שום מקור לומר שמגיע לדרגה שווה בשווה למי שניצל כל יומיו
לעבודת השי"ת - ומא שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים
לעמוד נאמרו בזה כמה ביאורים [דרך אחת היא כך: שגם הצדיקים דרכם לעשות תשובה
כל יום להיות ממארי דחושבנא וכו' ומה שנאמר שצדיקים אינם יכולים לעמוד במקום
בע"ת - הכוונה כאלה שהם צדיקים גמורים אבל לא עבדו את השי"ת בעבודת התשובה
היומיומית (וכמו שישי מת בעטיו של נחש ועכ"ז דוד המלך לכאו' נחשב גדול ממנו )-
שיש שאמנם לא חטאו אבל מאידך לא השקיעו בעבודת התשובה האישית ובלהחזיר אחרים
בתשובה וכו']

ביקרא דאורייתא - חזק ויאמץ לבבכם כל המיחלים להשי"ת

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 14:53

א. ידוע המעשה בצדיק אחד שבא לפניו איש רשע אחד, ואותו רשע פירט את העבירות
החמורות שעשה בריבוי עצום כל ימיו, ושאל איך יוכל כעת לחזור בתשובה. אמר לו
הצדיק, אני מקנא בך. מדוע? מאחר שיש לך כ"כ הרבה עבירות ובפרט חמורות, הרי אם
תחזור בתשובה ויתהפכו כולן לזכויות, נמצא שתהיה צדיק יותר גדול ממני!
מכאן רואים שרמת הזכויות אינה פחותה מצדיק שהתייגע כל ימיו. ובפשטות, ככל
שהעבירה גדולה יותר, כך מתהפכת לזכות יותר גדולה.
איך זה מסתדר עם לפום צערא אגרא? משום שהבע"ת כבש יצרו ונמנע מעבירות שהורגל
בהן, לכן אותו מאמץ גורם להחשיב כאילו קיים המצוות מתוך מאמץ.
ב. ידוע המעשה בצדיק (דומני הרב סלמאן מוצפי) שהיה מוהל, ופעם אחת חזר לביתו
קורן מאושר אחרי הברית. שאלתו זוגתו, מה יום מיומיים? ענה לה, היום קיימתי
המצוה בהידור הכי גדול. וביאר: כשהגעתי למקום הברית, בא פתאום מוהל אחר וחטף
ממני המצווה. והנה בכל ברית שאני עושה, אני חושש שמא ירד לי משכר המצוה, כי
אולי לא עשיתי המצוה בכונה הראויה וכדו', אבל במקרה הזה, "נאנס ולא עשה מצוה -
מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" - ודאי הכונה כאילו עשאה בכל פרטיה כוונותיה
ודקדוקיה. ולכן אני כ"כ שמח, שיצאתי סוף סוף ידי מצוות מילה בהידור!
ג. אינני יודע מדוע רבותיך מיעטו במעלת התשובה, ולא נהגו כפי כל גדולי ישראל
שאדרבה הרבו במעלתה. למשל הרמב"ם: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה
שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת
שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי
הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ
הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים
גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת
אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר
מֵהֶם".
הרי מפורש ברמב"ם כי מעלת הבע"ת לא רק שאינה פחותה, אלא היא אף גדולה ממעלת
הצדיקים! ומי יכול לחלוק על הרמב"ם?!
ומובן שקונה עולמו בשעה אחת היינו אף יותר מהצדיקים שהתייגעו וכו'.
ולגבי הביאור האחרון שכתבת לחלק, שהבע"ת גדולים רק מצדיקים שלא עשו תשובה
יומיומית. הרי מפורש ברמב"ם לא כן! אלא הבע"ת גדולים גם מהצדיקים שעשו תשובה
יומיומית, כיון שעכ"פ אותם צדיקים לא טעמו טעם חטאים גדולים, ואילו הבע"ת
שטעם, מתאמץ לפרוש מהם, על כן שכרו גדול מהם. ומאחר שהדברים באו מפורש בדברי
הרמב"ם, מה טעם לעשות פלפולים וחילוקים?!

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:01

א. ידוע המעשה בצדיק אחד שבא לפניו איש רשע אחד, ואותו רשע פירט את העבירות
החמורות שעשה בריבוי עצום כל ימיו, ושאל איך יוכל כעת לחזור בתשובה. אמר לו
הצדיק, אני מקנא בך. מדוע? מאחר שיש לך כ"כ הרבה עבירות ובפרט חמורות, הרי אם
תחזור בתשובה ויתהפכו כולן לזכויות, נמצא שתהיה צדיק יותר גדול ממני!
מכאן רואים שרמת הזכויות אינה פחותה מצדיק שהתייגע כל ימיו. ובפשטות, ככל
שהעבירה גדולה יותר, כך מתהפכת לזכות יותר גדולה.
איך זה מסתדר עם לפום צערא אגרא? משום שהבע"ת כבש יצרו ונמנע מעבירות שהורגל
בהן, לכן אותו מאמץ גורם להחשיב כאילו קיים המצוות מתוך מאמץ.
ב. ידוע המעשה בצדיק (דומני הרב סלמאן מוצפי) שהיה מוהל, ופעם אחת חזר לביתו
קורן מאושר אחרי הברית. שאלתו זוגתו, מה יום מיומיים? ענה לה, היום קיימתי
המצוה בהידור הכי גדול. וביאר: כשהגעתי למקום הברית, בא פתאום מוהל אחר וחטף
ממני המצווה. והנה בכל ברית שאני עושה, אני חושש שמא ירד לי משכר המצוה, כי
אולי לא עשיתי המצוה בכונה הראויה וכדו', אבל במקרה הזה, "נאנס ולא עשה מצוה -
מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" - ודאי הכונה כאילו עשאה בכל פרטיה כוונותיה
ודקדוקיה. ולכן אני כ"כ שמח, שיצאתי סוף סוף ידי מצוות מילה בהידור!
ג. אינני יודע מדוע רבותיך מיעטו במעלת התשובה, ולא נהגו כפי כל גדולי ישראל
שאדרבה הרבו במעלתה. למשל הרמב"ם: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה
שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת
שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי
הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ
הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים
גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת
אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר
מֵהֶם".
הרי מפורש ברמב"ם כי מעלת הבע"ת לא רק שאינה פחותה, אלא היא אף גדולה ממעלת
הצדיקים! ומי יכול לחלוק על הרמב"ם?!
ומובן שקונה עולמו בשעה אחת היינו אף יותר מהצדיקים שהתייגעו וכו'.
ולגבי הביאור האחרון שכתבת לחלק, שהבע"ת גדולים רק מצדיקים שלא עשו תשובה
יומיומית. הרי מפורש ברמב"ם לא כן! אלא הבע"ת גדולים גם מהצדיקים שעשו תשובה
יומיומית, כיון שעכ"פ אותם צדיקים לא טעמו טעם חטאים גדולים, ואילו הבע"ת
שטעם, מתאמץ לפרוש מהם, על כן שכרו גדול מהם. ומאחר שהדברים באו מפורש בדברי
הרמב"ם, מה טעם לעשות פלפולים וחילוקים?!

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:04

א. הכותב הוא הראשון שהביא מדברי רבותיו, ועל סמך דבריו (מה שכתב בשמם), כתבתי
התשובה.
ב. חשבתי שהמעשים ידועים. אביא בע"ה צילומים ומקורות.

מאת: [email protected]

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:18

יש מחלוקת במפרשים אם זדונות נעשות כזכויות גדולות או רק כזכויות קטנות.
הגר"א במשלי סובר כשיטה השנייה, שעבירה קטנה נעשית זכות גדול, ועבירה גדולה רק
זכות קטנה.
כרגע אין לי אפשרות לבדוק איפה.
מצד שני אני חושב שספרי חסידות אוחזים שכפי גודל העבירה כך מי שעושה תשובה
מאהבה נהפך למצווה גדולה.