שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
חיפוש מקור
2022
7
פוסטים
3
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2022 20:41
שבוע טוב!
לכאורה כוונתך לסימן לחשו"ת אור שמח חלק ב סימן לח
בענין עוברת ע"ד מפסדת כתובתה
להארניסטאפול, להרב הצדיק ר' מרדכי דובער נ"י.
תנן בסוטה דף כ"ה איבעי להו עוברת ע"ד צריכה התראה כו', ופרש"י על דת יהודית
יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק כו', משמע דבעוברת על דת משה סובר רש"י דלא בעיא
התראה, ותמה במעיל צדקה סימן ס"א הא יחוד א"א דאורייתא כדאמר עו"ג דף ל"ו ע"ב,
והוי דת משה, וכולהו פשיטותא מקינוי וסתירה, דקינוי ל"ל הא הוי עוברת על יחוד
דבר תורה.
והנראה דתוספות שנ"ץ כתבו דסוגיא מיירי דפתח פתוח לרה"ר ובעלה בעיר דאפ"ה על
ידי קינוי מיתסרא, והביא זה שם בשמם המהרא"י ובהגהות רמ"א סימן קע"ח סעיף ח',
ופסקי תוס' שלנו נסדרו על פיהם יעו"ש, ובירושלמי פליגי אם מקנא לה מבנה ומשני
אדם כאחד דבר המותר, ולפ"ז צריך מובן מה דמייתי מאלמנה לכה"ג כו', דילמא באופן
המותר קינא לה, וזה ישבתי כבר בחידושי אכמ"ל, אבל רואים אנחנו דהגמ' לא מוקים
בדבר המותר, אמנם נפק"מ לדעתי דעל דבר המותר צריך לקנאות לה משני בני אדם כאחד
וכמו דמקנא לה מאביה, אבל אם אמר אל תסתרי עם פלוני ונסתרה עם שנים לא נאסרה
וכן כתב המשל"מ, אולם באמר אל תסתרי עם פלוני ונסתרה אחר זה בבית עמו ופתח
פתוח לרה"ר או שבעלה בעיר אסורה והוי קינוי ושותה, וכן מוכח מלשון רמ"א שכתב
ואין חילוק לענין סתירה שלאחר קינוי בין בעלה בעיר כו', הרי דלא בעיא שיאמר לה
אל תסתרי ע"פ אף בפתוח לרה"ר, וכן כתבו בתוס' דלטומאה בפתח אחד הוי רשות היחיד
יעו"ש, וכן מפורש בתרוה"ד, ונמצא דלפ"ז בסתם קנוי ונסתרה אחרי זה כשבעלה בעיר
או פתוח לרה"ר אסורה ושותה, וכן מורה לשון רש"י ד"ה דלית לה אימתא דבעל אבל מי
שבעלה אצלה כו', דמוכח דהני משניות דקנוי וסתירה מיירי אפילו כשבעלה אצלה
בעיר, ובזה רש"י לטעמיה אזיל דפירש בקדושין הנך מימרות דבעלה בעיר ופתוח לרה"ר
דאין חוששין משום יחוד דפירושו להלקותו אבל אסור הוי, ובכ"ז פריך הגמ' על הך
דאמר שקולו דרגא מקמי ביבי דאי לא הוי חשש להלקות על יחוד כזה לא חייש שמא שלא
במכוון ירד ויתייחד, וכן מורה מהגמ' דסוכה כ"ה וליעבדו חופה בסוכה אמר אביי
משום יחוד אף על גב דבעלה בעיר, מוכח דאיסורא איכא, [אמנם אינו הכרח דשם איכא
שושבינין דגייסי בה], ולפ"ז בכה"ג אין זה יחוד האסור דבר תורה ולא הוי רק כמו
דת יהודית ובזה צריכה התראה, ולפ"ז בבעלה בעיר או פתוח לרה"ר הוי רק דת יהודית
ולא דת משה וא"ש הסוגיא.
אמנם רבנן בתוספות שם הקשו דאמאי לא פשטו מברייתא דתניא בתוספתא דכתובות שם
נשים שעברו על הדת, כל אלו שאמרו צריכות התראה, לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה,
ולפ"ז א"ש דבתוספתא שם וכן היא שיוצאה וראשה פרוע כו' ורוחצת במרחץ כו' מפני
שלא נהגה עמו כדמו"י, וע"ז אמרו דצריכה התראה, אבל בעוברת ע"ד משה אימור דאינה
צריכה התראה, ע"ז פשיט מהנך משניות דקינוי וסתירה דצריכה התראה, דאע"ג דעברה
על דת משה ביחוד א"א דהוי דבר תורה ומסתמא כי מקנא לה מסיבת היחוד הגמור האסור
דבר תורה מקנא לה, דע"ז מצוה לקנאות ורוח טהרה ואפ"ה צריכה התראה להפסיד כתובה
דזה לא ידעינן מהברייתא, והמעיל צדקה והב"ש כתבו בשיטת רש"י דרק כדת משה
שמכשילתו באיסור לא בעיא התראה וזה נכון, אבל כל הפוסקים נחלקו ע"ז, וכן נראה
מהתוספתא דאמר כל אלו שאמרו צריכות התראה, והרי"ף מביא בשם ירושלמי ואינו
לפנינו, ומורה דכל הנך שעברו ע"ד דין אחד יש להם וברור כן להלכה.
והנה בעוברת על דת צריך לברר מה הטעם דמפסדת כתובה, ופירש רמב"ם כדי שתהא קלה
להוציאה שלא חשו חכמים לתקנת פריצות יעו"ש, והנה הר"ן הביא בשם ראב"ד על הא
דאמר ואי דלא ידע מנא ידע דלא מוקים במודה, משום דאינה נאמנת דאין אדם משים
עצמו רשע, ופליגי עליו דלהפסיד ממון נאמנת כמו כל החיובים שמתחייב בגזלתיך
גנבתיך וכיו"ב, והנ"ל דסבר הראב"ד דשלא על העבר קנסו אותה להפסיד כתובה, שא"כ
בחייבי לאוין שלא הכיר בה אם בא עליה כמו אלמנה לכה"ג וכן אמאי תנן דיש להן
כתובה לרב הונא אף בלא הכיר בה, וכן בחייבי עשה לדידן בלא הכיר בה, נאמר דהוי
עוברת ע"ד דהכשילתו בביאת איסור, ועל כרחין משום דחכמים רוצין שתצא רשעה זו
מביתו ומצוה לגרשה מפני שחשודה להכשילו עוד בביאת איסור, ובעצמותה היא מותרת
אליו שיאמר בלבבו שמכאן ולהבא תהא צנועה וכשירה ככל בנות ישראל ולאחרים הא
אינה אסורה להנשא, לכן הסירו חכמים החבלים מעליו זה הכתובה שמחוייב ליתן לה
כדי שלא יהיה לו עיכוב מלגרשה, ולכך בחייבי עשה שלא הכיר בה אם יוודע לו הלא
אין לו שום היתר בה לא חשו חכמים להפסידה הכתובה שבלא זה יגרשנה, ורק משום מקח
טעות שקלו וטרו בסוף הנושא גבי חייבי לאוין, וכיון שכן א"ש שעל פי עצמה אינה
מחזקת עצמה לחשודה ומותרת לו ככל בנות ישראל הכשירות, א"כ על העבר לחודא לא
מפסדת כתובה וכמו כל חייבי עשה שלא הכיר בה, ולהחזיק עצמה לחשודה להבא אינה
משימה עצמה רשע וכיון שב"ד אומרין לו שהיא אינה חשודה עפ"י עצמה להבא, ועל
העבר לחוד לא קנסוה, א"כ מהיכי תיתי תפסיד כתובה עפ"י הודאת עצמה, זה סברת
הראב"ד ז"ל.
אמנם כל הפוסקים נחלקו עליו, וגם הראב"ד ז"ל לא אמר רק במאכילתו שאינו מעושר,
דאטו בשביל אכילת האיסור יקנסוה חכמים מכתובה כיון שהוא דבר שאינו נוגע אל
האישות כלל, וע"כ כדפרישית כדי שלא יהיה עמה להבא, אבל בשאר דברים אימור
דקנסוה על העבר כמו על עניני פריצות, אם כי נראה מתוך הסוגיא דאין הטעם שמא
זינתה כמו בנתייחדה עם בני אדם דחשיב לה עוברת ע"ד, דאין הטעם משום חשש שמא
זנתה כדמוכח בסוגיין דבעי דאם רצה לקיים ועוברת ע"ד מי מצי לקיים, ומעיקרא בעי
אם צריכה התראה, ופשיט מארוסה ושומרת יבם הא קנוי מקנא לה, ומשני אביי לא
לאוסרה עליה, ולפי הצד דאם רצה לקיימה אינו מקיימה מאי משני לאוסרה עליו הא
אסורה עליו בלא זה משום עוברת ע"ד שנתייחדה כמו דמפסדת כתובה בלא התראה, ועל
כרחין דאף לפי הצד דאם רצה לקיימה אינו מקיימה ג"כ הוא קנסא דרבנן על מה שעברה
שנתייחדה, ואם יגרש לה בעל ותקבל עליה להיות צנועה ותתנהג בכשרות בפרישות מבני
אדם תו יהא ככל החשודין משיקבלו עליהם דברי חבירות ויכול אח"כ לחזור וליקחנה,
אבל ע"י קנוי וסתירה נשארת באיסורה לעולם, הרי דאין הטעם שמא זנתה בנתייחדה עם
בני אדם וכמוש"כ המשל"מ, רק עיקרו קנס הוא ושלא תתרגל להבא, ופוק חזי במקללת
יולדיו בפניו מאי חששא איכא אם לא דמטעם קנס הוא וקפידא דבעל הוי, וכמו שאמרה
התוספתא על כל מילי דפריצות דחשיב מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל, הרי
דקפידא דבעל הוא משום העבר ושמא תעשה להבא הרכבה מכל הטעמים.
נמצא לפ"ז בעושית מתוך כעס כתב בשו"ת רשב"א ועוד שבשעת הכעס היה ובשעת הכעס
ה"ה כשוטה ואין השם למצותיו נגדו באותו שעה והובא בקיצור בבית יוסף. ופשוט הוא
דבעושית זה מתוך כעס אינה עוברת ע"ד, יעוין סוף פרק החובל דגילתה ראשה והיתה
מטפחת ומנחת ידה על ראשה דאדם רשאי לבייש את עצמו, משמע דלא חשבוה לעוברת ע"ד
כיון דמתוך הכעס הוא יעו"ש. וכיון שכן העושות מתוך פתיות דעת קלוש אף על גב
דמקום לומר דתעשה כן תמיד, בכ"ז כיון שבארנו דאין זה מטעם שמא תזנה לחוד רק
בהצטרף העבר דקנסו אותה על מה שעשתה מכבר ג"כ, וכיון דעשתה רק מחמת פתיות תו
לא קנסו חכמים אותה, ועוד דבבעלת שכל ועושית זה מחמת פריצות הוא מופת כיון
שמדברת עם כל אדם על עסקי תשמיש וכיו"ב סימן הוא שפסק אצלה גדר לעריות וחייש
שמא תזנה, אבל בפתיות שאינן מבינין להתבייש בדברם אודות זה כמו על אודות עסקים
אחרים אין זה הוכחה כלל שקל אצלה עצם ענין הזנות של א"א ואימור דאינה עוברת
ע"ד. כן נראה לדעתי דלחוש שמא תזנה מחמת קלישות דעת לא חייש דלית הלכה כר"א
יבמות סא: ואף כהן מותר לישא קטנה ולא חייש לשמא תתפתה תחתיו, רק משום דחזינן
בה פריצות תו חייש שמא תזנה, ובעושית מחמת פתיות אין זה מורה עליה שחשודה
לזנות רק שאינה יודעת להתבייש בדברה אודות תשמיש כמו בדברה אודות משא ומתן,
אבל לפרוץ בהאיסור אינה חשודה, ובפרט לפי מש"ב שהוא רק בצירוף קנס על העבר,
וכיון שעשתה מחמת פתיות אין כאן קנס כלל, ויעוין ירושלמי פרק המדיר הלכה ו'
דהק"ע גריס אין שוטה תיסוב פרן שלם דמפרש אם היא שוטה תגבה כתובתה משלם, יעוין
דלא קנסו בדברים המכוערים, אם עשתה מחמת פתיות, אך גירסתו אינה והעיקר כהגירסא
שלפנינו וכהפ"מ, אמנם להקת המחברים האריכו אם בלא התראה מצוה לגרשה, והחת"ס
האריך הרבה, וצבא המחברים נגדו, וכל הראיות יש לדחות. אולם הך דתנן בתוספתא לא
התרה בה יוציא ויתן כתובה משמע דבכל העוברת ע"ד מצוה להוציאה, ויעוין תוס' ריש
פרק המדיר בשם ר"ח ותמן בכולהו דכופין אותו משום טיבותא דילה וכאן משמע דמצוה
לגרשה, אמנם כ"ז בעושין מתוך דעת שלימה, אבל הנך דעושין מתוך פתיות כבר הארכתי
לעיל דאימור אין מצוה לגרשן, זהו מה שיש לדבר מזה.
אולם לפי הנראה מהספורים היא היתה צעירה לימים ולא נתפתחו עיני שכלה ולא ידעה
רע, וכשתגדל בשנים ותהיה בחברת העולם ותצא מחיק אמה תפקחנה עיני שכלה להבין
הנאות והמגונה ותשיג מדת הבושה, ואף משום חשש להבא לא שייך היכי שאנו רואים
שזה רק מחמת צעירות השנים ופתיות שכלה שלא נתפתח עדיין, ועל גופה של עבירה
אמרו הרבה ילדות עושה, בזה בודאי אין שייך לדון אותה לעוברת ע"ד, ועדיפא טפי
מהך שעושה מתוך כעס ולא נוכל לחשוב אותה לעוברת ע"ד, ובפרט מה שלא היתה בקיאה
אחר החתונה בבדיקות מה שנשים גדולות אינן יודעות, ומה שלא ידעה מראה טמא גדולי
הקדמונים לא הוי בקיאי במראות, אטו מפני שלא הרגישה או לא ידעה המראה נחשבה
חשודה, ולפי שיטת רמב"ם דבטוענת מאיס עלי כופין אותו להוציא, כש"כ אם הוא טוען
מאיסה עלי, שלא תיקן רגמ"ה כמוש"כ הרא"ש גבי נכפה לא יפה רגמ"ה כח האשה מכח
האיש, הן דיש לומר דשאני איש שיכול לישא אשה על אשתו, אך באמת היטב דיבר
הנוב"י דהרא"ש אמר שיכפוה לקבל הגט ותאמר רוצה אני וכמו באיש שכופין אותו עד
שיאמר רוצה אני, אבל זריקת גט בע"כ לא שרי, ובפרט דבמאיס עלי הלכה פסוקה דאין
כופין הוה"ד באיש, ובטוען מאיס מחמת מום שקיל וטרי המהרי"ק ולא רצה להקל,
וכש"כ מחמת פתיות, יעוין תשב"ץ ח"ד טור א' סימן נ"ד יעו"ש, ותקנת רגמ"ה כתב
הרא"ש כלל מ"ג דקבועות כאילו נתנו מסיני, האם יתכן לדמות להיתר שבועות, ורבים
אומרים דאף בשהה עשר שנים ולא ילדה תיקן, ואיך יתירו משום מילי דכדי, חלילה,
ישתקע הדבר ולא יאמר, וד' שלום ישים שלום באהלי ישראל. -
תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2022 20:41
שבוע טוב!
לכאורה כוונתך לסימן לחשו"ת אור שמח חלק ב סימן לח
בענין עוברת ע"ד מפסדת כתובתה
להארניסטאפול, להרב הצדיק ר' מרדכי דובער נ"י.
תנן בסוטה דף כ"ה איבעי להו עוברת ע"ד צריכה התראה כו', ופרש"י על דת יהודית
יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק כו', משמע דבעוברת על דת משה סובר רש"י דלא בעיא
התראה, ותמה במעיל צדקה סימן ס"א הא יחוד א"א דאורייתא כדאמר עו"ג דף ל"ו ע"ב,
והוי דת משה, וכולהו פשיטותא מקינוי וסתירה, דקינוי ל"ל הא הוי עוברת על יחוד
דבר תורה.
והנראה דתוספות שנ"ץ כתבו דסוגיא מיירי דפתח פתוח לרה"ר ובעלה בעיר דאפ"ה על
ידי קינוי מיתסרא, והביא זה שם בשמם המהרא"י ובהגהות רמ"א סימן קע"ח סעיף ח',
ופסקי תוס' שלנו נסדרו על פיהם יעו"ש, ובירושלמי פליגי אם מקנא לה מבנה ומשני
אדם כאחד דבר המותר, ולפ"ז צריך מובן מה דמייתי מאלמנה לכה"ג כו', דילמא באופן
המותר קינא לה, וזה ישבתי כבר בחידושי אכמ"ל, אבל רואים אנחנו דהגמ' לא מוקים
בדבר המותר, אמנם נפק"מ לדעתי דעל דבר המותר צריך לקנאות לה משני בני אדם כאחד
וכמו דמקנא לה מאביה, אבל אם אמר אל תסתרי עם פלוני ונסתרה עם שנים לא נאסרה
וכן כתב המשל"מ, אולם באמר אל תסתרי עם פלוני ונסתרה אחר זה בבית עמו ופתח
פתוח לרה"ר או שבעלה בעיר אסורה והוי קינוי ושותה, וכן מוכח מלשון רמ"א שכתב
ואין חילוק לענין סתירה שלאחר קינוי בין בעלה בעיר כו', הרי דלא בעיא שיאמר לה
אל תסתרי ע"פ אף בפתוח לרה"ר, וכן כתבו בתוס' דלטומאה בפתח אחד הוי רשות היחיד
יעו"ש, וכן מפורש בתרוה"ד, ונמצא דלפ"ז בסתם קנוי ונסתרה אחרי זה כשבעלה בעיר
או פתוח לרה"ר אסורה ושותה, וכן מורה לשון רש"י ד"ה דלית לה אימתא דבעל אבל מי
שבעלה אצלה כו', דמוכח דהני משניות דקנוי וסתירה מיירי אפילו כשבעלה אצלה
בעיר, ובזה רש"י לטעמיה אזיל דפירש בקדושין הנך מימרות דבעלה בעיר ופתוח לרה"ר
דאין חוששין משום יחוד דפירושו להלקותו אבל אסור הוי, ובכ"ז פריך הגמ' על הך
דאמר שקולו דרגא מקמי ביבי דאי לא הוי חשש להלקות על יחוד כזה לא חייש שמא שלא
במכוון ירד ויתייחד, וכן מורה מהגמ' דסוכה כ"ה וליעבדו חופה בסוכה אמר אביי
משום יחוד אף על גב דבעלה בעיר, מוכח דאיסורא איכא, [אמנם אינו הכרח דשם איכא
שושבינין דגייסי בה], ולפ"ז בכה"ג אין זה יחוד האסור דבר תורה ולא הוי רק כמו
דת יהודית ובזה צריכה התראה, ולפ"ז בבעלה בעיר או פתוח לרה"ר הוי רק דת יהודית
ולא דת משה וא"ש הסוגיא.
אמנם רבנן בתוספות שם הקשו דאמאי לא פשטו מברייתא דתניא בתוספתא דכתובות שם
נשים שעברו על הדת, כל אלו שאמרו צריכות התראה, לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה,
ולפ"ז א"ש דבתוספתא שם וכן היא שיוצאה וראשה פרוע כו' ורוחצת במרחץ כו' מפני
שלא נהגה עמו כדמו"י, וע"ז אמרו דצריכה התראה, אבל בעוברת ע"ד משה אימור דאינה
צריכה התראה, ע"ז פשיט מהנך משניות דקינוי וסתירה דצריכה התראה, דאע"ג דעברה
על דת משה ביחוד א"א דהוי דבר תורה ומסתמא כי מקנא לה מסיבת היחוד הגמור האסור
דבר תורה מקנא לה, דע"ז מצוה לקנאות ורוח טהרה ואפ"ה צריכה התראה להפסיד כתובה
דזה לא ידעינן מהברייתא, והמעיל צדקה והב"ש כתבו בשיטת רש"י דרק כדת משה
שמכשילתו באיסור לא בעיא התראה וזה נכון, אבל כל הפוסקים נחלקו ע"ז, וכן נראה
מהתוספתא דאמר כל אלו שאמרו צריכות התראה, והרי"ף מביא בשם ירושלמי ואינו
לפנינו, ומורה דכל הנך שעברו ע"ד דין אחד יש להם וברור כן להלכה.
והנה בעוברת על דת צריך לברר מה הטעם דמפסדת כתובה, ופירש רמב"ם כדי שתהא קלה
להוציאה שלא חשו חכמים לתקנת פריצות יעו"ש, והנה הר"ן הביא בשם ראב"ד על הא
דאמר ואי דלא ידע מנא ידע דלא מוקים במודה, משום דאינה נאמנת דאין אדם משים
עצמו רשע, ופליגי עליו דלהפסיד ממון נאמנת כמו כל החיובים שמתחייב בגזלתיך
גנבתיך וכיו"ב, והנ"ל דסבר הראב"ד דשלא על העבר קנסו אותה להפסיד כתובה, שא"כ
בחייבי לאוין שלא הכיר בה אם בא עליה כמו אלמנה לכה"ג וכן אמאי תנן דיש להן
כתובה לרב הונא אף בלא הכיר בה, וכן בחייבי עשה לדידן בלא הכיר בה, נאמר דהוי
עוברת ע"ד דהכשילתו בביאת איסור, ועל כרחין משום דחכמים רוצין שתצא רשעה זו
מביתו ומצוה לגרשה מפני שחשודה להכשילו עוד בביאת איסור, ובעצמותה היא מותרת
אליו שיאמר בלבבו שמכאן ולהבא תהא צנועה וכשירה ככל בנות ישראל ולאחרים הא
אינה אסורה להנשא, לכן הסירו חכמים החבלים מעליו זה הכתובה שמחוייב ליתן לה
כדי שלא יהיה לו עיכוב מלגרשה, ולכך בחייבי עשה שלא הכיר בה אם יוודע לו הלא
אין לו שום היתר בה לא חשו חכמים להפסידה הכתובה שבלא זה יגרשנה, ורק משום מקח
טעות שקלו וטרו בסוף הנושא גבי חייבי לאוין, וכיון שכן א"ש שעל פי עצמה אינה
מחזקת עצמה לחשודה ומותרת לו ככל בנות ישראל הכשירות, א"כ על העבר לחודא לא
מפסדת כתובה וכמו כל חייבי עשה שלא הכיר בה, ולהחזיק עצמה לחשודה להבא אינה
משימה עצמה רשע וכיון שב"ד אומרין לו שהיא אינה חשודה עפ"י עצמה להבא, ועל
העבר לחוד לא קנסוה, א"כ מהיכי תיתי תפסיד כתובה עפ"י הודאת עצמה, זה סברת
הראב"ד ז"ל.
אמנם כל הפוסקים נחלקו עליו, וגם הראב"ד ז"ל לא אמר רק במאכילתו שאינו מעושר,
דאטו בשביל אכילת האיסור יקנסוה חכמים מכתובה כיון שהוא דבר שאינו נוגע אל
האישות כלל, וע"כ כדפרישית כדי שלא יהיה עמה להבא, אבל בשאר דברים אימור
דקנסוה על העבר כמו על עניני פריצות, אם כי נראה מתוך הסוגיא דאין הטעם שמא
זינתה כמו בנתייחדה עם בני אדם דחשיב לה עוברת ע"ד, דאין הטעם משום חשש שמא
זנתה כדמוכח בסוגיין דבעי דאם רצה לקיים ועוברת ע"ד מי מצי לקיים, ומעיקרא בעי
אם צריכה התראה, ופשיט מארוסה ושומרת יבם הא קנוי מקנא לה, ומשני אביי לא
לאוסרה עליה, ולפי הצד דאם רצה לקיימה אינו מקיימה מאי משני לאוסרה עליו הא
אסורה עליו בלא זה משום עוברת ע"ד שנתייחדה כמו דמפסדת כתובה בלא התראה, ועל
כרחין דאף לפי הצד דאם רצה לקיימה אינו מקיימה ג"כ הוא קנסא דרבנן על מה שעברה
שנתייחדה, ואם יגרש לה בעל ותקבל עליה להיות צנועה ותתנהג בכשרות בפרישות מבני
אדם תו יהא ככל החשודין משיקבלו עליהם דברי חבירות ויכול אח"כ לחזור וליקחנה,
אבל ע"י קנוי וסתירה נשארת באיסורה לעולם, הרי דאין הטעם שמא זנתה בנתייחדה עם
בני אדם וכמוש"כ המשל"מ, רק עיקרו קנס הוא ושלא תתרגל להבא, ופוק חזי במקללת
יולדיו בפניו מאי חששא איכא אם לא דמטעם קנס הוא וקפידא דבעל הוי, וכמו שאמרה
התוספתא על כל מילי דפריצות דחשיב מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל, הרי
דקפידא דבעל הוא משום העבר ושמא תעשה להבא הרכבה מכל הטעמים.
נמצא לפ"ז בעושית מתוך כעס כתב בשו"ת רשב"א ועוד שבשעת הכעס היה ובשעת הכעס
ה"ה כשוטה ואין השם למצותיו נגדו באותו שעה והובא בקיצור בבית יוסף. ופשוט הוא
דבעושית זה מתוך כעס אינה עוברת ע"ד, יעוין סוף פרק החובל דגילתה ראשה והיתה
מטפחת ומנחת ידה על ראשה דאדם רשאי לבייש את עצמו, משמע דלא חשבוה לעוברת ע"ד
כיון דמתוך הכעס הוא יעו"ש. וכיון שכן העושות מתוך פתיות דעת קלוש אף על גב
דמקום לומר דתעשה כן תמיד, בכ"ז כיון שבארנו דאין זה מטעם שמא תזנה לחוד רק
בהצטרף העבר דקנסו אותה על מה שעשתה מכבר ג"כ, וכיון דעשתה רק מחמת פתיות תו
לא קנסו חכמים אותה, ועוד דבבעלת שכל ועושית זה מחמת פריצות הוא מופת כיון
שמדברת עם כל אדם על עסקי תשמיש וכיו"ב סימן הוא שפסק אצלה גדר לעריות וחייש
שמא תזנה, אבל בפתיות שאינן מבינין להתבייש בדברם אודות זה כמו על אודות עסקים
אחרים אין זה הוכחה כלל שקל אצלה עצם ענין הזנות של א"א ואימור דאינה עוברת
ע"ד. כן נראה לדעתי דלחוש שמא תזנה מחמת קלישות דעת לא חייש דלית הלכה כר"א
יבמות סא: ואף כהן מותר לישא קטנה ולא חייש לשמא תתפתה תחתיו, רק משום דחזינן
בה פריצות תו חייש שמא תזנה, ובעושית מחמת פתיות אין זה מורה עליה שחשודה
לזנות רק שאינה יודעת להתבייש בדברה אודות תשמיש כמו בדברה אודות משא ומתן,
אבל לפרוץ בהאיסור אינה חשודה, ובפרט לפי מש"ב שהוא רק בצירוף קנס על העבר,
וכיון שעשתה מחמת פתיות אין כאן קנס כלל, ויעוין ירושלמי פרק המדיר הלכה ו'
דהק"ע גריס אין שוטה תיסוב פרן שלם דמפרש אם היא שוטה תגבה כתובתה משלם, יעוין
דלא קנסו בדברים המכוערים, אם עשתה מחמת פתיות, אך גירסתו אינה והעיקר כהגירסא
שלפנינו וכהפ"מ, אמנם להקת המחברים האריכו אם בלא התראה מצוה לגרשה, והחת"ס
האריך הרבה, וצבא המחברים נגדו, וכל הראיות יש לדחות. אולם הך דתנן בתוספתא לא
התרה בה יוציא ויתן כתובה משמע דבכל העוברת ע"ד מצוה להוציאה, ויעוין תוס' ריש
פרק המדיר בשם ר"ח ותמן בכולהו דכופין אותו משום טיבותא דילה וכאן משמע דמצוה
לגרשה, אמנם כ"ז בעושין מתוך דעת שלימה, אבל הנך דעושין מתוך פתיות כבר הארכתי
לעיל דאימור אין מצוה לגרשן, זהו מה שיש לדבר מזה.
אולם לפי הנראה מהספורים היא היתה צעירה לימים ולא נתפתחו עיני שכלה ולא ידעה
רע, וכשתגדל בשנים ותהיה בחברת העולם ותצא מחיק אמה תפקחנה עיני שכלה להבין
הנאות והמגונה ותשיג מדת הבושה, ואף משום חשש להבא לא שייך היכי שאנו רואים
שזה רק מחמת צעירות השנים ופתיות שכלה שלא נתפתח עדיין, ועל גופה של עבירה
אמרו הרבה ילדות עושה, בזה בודאי אין שייך לדון אותה לעוברת ע"ד, ועדיפא טפי
מהך שעושה מתוך כעס ולא נוכל לחשוב אותה לעוברת ע"ד, ובפרט מה שלא היתה בקיאה
אחר החתונה בבדיקות מה שנשים גדולות אינן יודעות, ומה שלא ידעה מראה טמא גדולי
הקדמונים לא הוי בקיאי במראות, אטו מפני שלא הרגישה או לא ידעה המראה נחשבה
חשודה, ולפי שיטת רמב"ם דבטוענת מאיס עלי כופין אותו להוציא, כש"כ אם הוא טוען
מאיסה עלי, שלא תיקן רגמ"ה כמוש"כ הרא"ש גבי נכפה לא יפה רגמ"ה כח האשה מכח
האיש, הן דיש לומר דשאני איש שיכול לישא אשה על אשתו, אך באמת היטב דיבר
הנוב"י דהרא"ש אמר שיכפוה לקבל הגט ותאמר רוצה אני וכמו באיש שכופין אותו עד
שיאמר רוצה אני, אבל זריקת גט בע"כ לא שרי, ובפרט דבמאיס עלי הלכה פסוקה דאין
כופין הוה"ד באיש, ובטוען מאיס מחמת מום שקיל וטרי המהרי"ק ולא רצה להקל,
וכש"כ מחמת פתיות, יעוין תשב"ץ ח"ד טור א' סימן נ"ד יעו"ש, ותקנת רגמ"ה כתב
הרא"ש כלל מ"ג דקבועות כאילו נתנו מסיני, האם יתכן לדמות להיתר שבועות, ורבים
אומרים דאף בשהה עשר שנים ולא ילדה תיקן, ואיך יתירו משום מילי דכדי, חלילה,
ישתקע הדבר ולא יאמר, וד' שלום ישים שלום באהלי ישראל.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות