תאריך ההודעה המקורית: 19/06/2023 17:35
דוגמא לתמלול שיחה [נבחרה שיחה של הרב גדליה הוניגסברג שליט"א - בגלל ריבוי לשון הקדש]
ראשית, אם מסכים לך שהייתם באים, לא ראיתי דבר כזה, ילדים כל כך שמחים עם הטוילה. לא ראיתי דבר כזה. שנית, כשרב היה בוכן אתכם, עניתם בכזה התלהבות, כל כך יפה ידעתם הכל, זה מאוד מאוד תפס אותי. אני רוצה משהו לספר לכם, משהו פשוט מדהים, מה שנקרא סודות מהחדר בסיאטי בשמאל. אתם יודעים, בשנים האחרונות, הרב כבר שם לב שהוא מתחיל להזדקן ונחלש. אתם יודעים שכל ימיו, כל ימיו, מה היה השאיפה שלו? ללמוד את כל התוירה, אבל לדעת את כל התוירה. היה חוזר ומשנן. אני לא מדבר עכשיו על החיבורים הנפלאים שהוא חיבר, שמקיף את כל חלקי התוירה, זה עוד דבר. אבל הוא באופן אישי, מאוד היה שאיפת חייו לזכות. בואי נגיד לכם דבר נפלא נפלא. אתם יודעים, אחרי שאדם זוכה לעבור את ימי חייו, את המאה העשרים שנה שלו, והוא בא לשמיים עם שני כיסי הכובד, אתם יודעים מה עושים לו? ככה הרב אמר לנו, ככה הוא קרא לזה. מב�חן, לנו אין את המבחן בכתב לראות בדיוק מה שואלים, אבל חז"ן גילו לנו. אומרים לו, תקרא המקרא שקראי, תערוך מישנה ששנית, אומרים לו, תגיד, תגיד, הגמור השלמדת. והרב, הגיע השנים האחרונות של ימי זקנתו, וכבר הוא הרגיש שהזיכרון שלו, הוא לא כמו שהיה פעם. כמה שהוא חוזר וחוזר וחוזר. יום אחד הוא מספר שהוא תורר מהמלוכה, הוא תיישב ליד השולחן, והוא אומר, אני עכשיו עובד קשה להחזור על כל השס, חוץ מלימודים הרגילים שלו. אני רוצה להקריא לכם טובה, שהייתם באים, זה מאוד עורר אותי לאהבה סטויר, אני הייתי אומר את זה לרב פינזל קבוע, שהילדים פה באים, זה כזה מרץ באתם, בכזה שמחה, אני חייב לשתף אתכם בזה. אז הרב, מה שהתגלה לנו, מבני הבית התגלה לנו, שחוץ מה שאין ראינו אותו יושב ליד הגמורב ולומד, הוא ידע את כל השס בעל פה. מי אמר לי שהוא ידע את כל השס בעל פה? מה, בחנתי אותו? מאיפה אני יודע להגיד לכם את זה? בואו תשמעו דבר מופלא. בתש"ב, ערב סוכס, משמיים נגזר על הרב לקבל אירוע חלילה. אירוע רפואי אחמון אלת-קלן, אז אתם עוד לא נולדתם, והרב היה חודשיים בבית חולים אחמון אלת-קלן, על כיסא גלגלים, משותק חצי גוף, לפני עשרים וחצי שנים. הגדלות שהרב גילה אז, זה אי אפשר לתאר. הוא לא דיבר על זה מילה. הוא לא שאל מה קרה לי, למה אני ככה, כלום, הרופאים תתלו במה שצריך, ועם ישראל התפלל, ובניסי ניסים, אני לא אשכח שדורשרות של ז"ל, היה רואה אותי כל בוקר זוכה לשבת שם לידו, והוא אמר, "אתה יודע, "כך שכבר, כך שעבר, כך שכך, "כך שכך, זה לא יוצא מהזה. "אם לא כל ישראל שם תפילה, "אנחנו, הצוות הרפואי, "לא יודעים איך זה יוצא מהזה." מה שקרה בעקבות האירוע, זה אחמון אלת-קלן, הגוף נחלש, בגלל האירוע, וגם הראש נחלש, המוח. והרב לא היה מסוגל אז ללמוד בעיון, והרופאים אמרו לו, "אתה לא יכול ללמוד עכשיו, לא תצליח." יש שם רמז משהו קשור לסוכס? מישהו זוכר אולי? משהו מדלת מינים? או לאכות בבד איכות, נכון? אז כל שנה הוא היה אומר, הוא היה אומר, יפה מאוד, כל שנה הוא היה אומר, אני מרגיש להשגוח הפרוטיס. שתמיד יוצא לי אילו מצוייץ בסוכס, שקשור לסוכס. תמיד הוא היה אוהב לקשר את הלימודים שלו, לימות השנה. ביום קיפר הוא אחז בין דבר שקשור ליום קיפר, אפילו ביום העצמאות הוא למד משהו שקשור ליום חג אום. אז זה היה כאילו קישר הזה. מאוד יפה. הכל פנים הוא אמר, "בוא מציע!" אתם מבינים מה פירוש "בוא מציע"? שיות בוא חזו, "בוא מציע!" והחמון הלא סתם הוא באמצע האירוע, אז הוא מסר נפשו על זה. טוב, חז היה בבית חולים, ובבוקר אני זכיתי לראות כל יום, כך שהוא למד את הלימודים שלו. אני אתאר לכם איך זה היה נראה. אמרתי לו באותו שנה בערב פסח, באוזן, שאף אחד לא שמע, "סבא, מותר לי להגיד משהו?" "נכון, השנה הזו סיום מאוד מרגש, שלא דילקת יום בחודשיים הנוראים שעברנו בתחילת השנה." הוא אמר לי, "אני זוכר על זה, אני מודה על זה לקב"ה." כאילו, אתה לא צריך להזכיר לי, אני זוכר עליה. אני הייתי מרוגש, אז כמרוי היה מרוגש. הכל פעמים, בוקר אחד, שישב ולמד את הגמורה בבית חולים, אז הוא אומר לי, "אתה יודע, מראש אני זוכה לחזור, תשמעו טוב צדיקים, "כל כך הרבה על הגמורה, כל ימיי, מגיל צעיר, אני חוזר וחוזר, "אז ברוך השם, אני כבר יודע להמשיך את הגמורה בעל פה. "אני יכול גם ללמוד בלי גמורה, אבל בכל זאת אני לומד מתוך גמורה. "עכשיו לפעמים, אני לא מצליח להיזכר בעל פה להמשיך, ומאוד נבעלתי מזה." "נכלש לך משהו במוח, אבל זה לא פגיעה חלילה, אתה תתחזק וגם זה יחזור." אני הייתי חצוף, ועבר חודש, כשחזר הביתה, אמרת לו, "סבא, זוכר מה שסיפרת לי בבית חולים? זה כבר יסתדר? ברוך השם." זה הסתדר, והמצב חזר לקדמותו, שברוך השם, אני לומד את הגמורה, ואני יודע להמשיך בעל פה. עכשיו, הבנתם של מילים עיקרים? מאיפה אני יודע שגדעת שז בעל פה? איך כתוב בגמור, "אוידאה ז בלדין, כמאו אי דמדון". נכון? אז אהלן שבחיים הוא לא דיבר על עצמו, לא יכול לעבור כמעט אחד ויגיד, שסיפר משהו על עצמו, כמעט. אבל גם זה הוא לא רצה לספר. הוא לא סיפר על זה בתור שווח, רק רצה לשפוך את ליבו, על המצב שלפעמים, היום הוא לא נזכר. הוא עדיין נרווח מכבר לדעת מה שהוא אמר. עכשיו הגיעים מהזקנה, ופתאום התחיל לראות שאולי הוא לא מספיק זוכר טוב. אז הוא אמר, "תדעו לכם, אני עכשיו בלעץ לחזור על השס עכשיו", הוא אמר, "הרבה פעמים". אז גם שאני לא ליד הגמורה, כשאני נסכב לנוח, הראש שלי פועל, וחוזר כל הזמן, כי אני פוחד מהמבחן הגדול שהולך להגיע. שומעו את המילים, אני מצטט לכם מילה במילה, אז אני כל הזמן חוזר על השס. סיפור אחד. תשמעו סיפור שאיני מדהים. לפני שנה, זכיתי שהבן שלו, רפשול, אומר לי ככה, תשמע סיפור שעד היום לא סיפרתי. לפני כמה שנים, אבא קורא לי, ואומר לי ככה, תשמע, אני מכין את עצמי למבחן הגדול. באוולי, יש לי הרבה גרסדיאנטוסי. וכל החיים אני חוזר על זה, אני מרגיש אפילו שעכשיו אני זקן, אני זוכר את זה טוב. עליו שכל ימיי אני חוזר על זה. פה אני חושש אולי משהו בזיכרון לא כמו שצריך. תעשה לי טובה, תפנם מזמנך בערב, אני אסגר איתך למעלה, אני אקראת ירושלים ואני אסביר, ואני אבדוק אם אני זוכר. הוא אומר לי כל ערב, דבר שלא ידעתי עליו. הוא היה נסגר איתו שעה וחצי בערב. הוא אומר לי שאפילו הקליט את זה, יש להם את ההקלטה של זה. איך שכאילו הרב אומר שיור ומסביר את הירושלמי. ורק אחרי שעל ידם הוא גמר את כל תלמוד ירושלמי, או תרוג, ואז הוא ירגיש שבור חשם, הוא מסביר טוב, והוא שולט בירושלמי, אז הוא הרגיע אותו שבור חשם, הוא מוכן למבחן. תלמידים עיקרים, אני עושה משהו לשתף אתכם. מישהו מכם גם ראה פעם את ההרשתיימן? עשריכם שזכיתם. יש לי אבא שיריך לנו שנים טובות, וכל השחיס הוא לוקח אותי כל יום לתפילה. אז הוא מדי פעם הוא מספר לי, שהוא זכה לראות את החזוניש. הוא זכה להיבחן אצל החזוניש. כשהוא אומר לי את זה, עובר לי צמר מורת, אני אומר לכם את האמת. לזכות לראות בן אדם, אנחנו לא יודעים מה זה חזוניש, אין לנו כלל מושג מה זה חזוניש בכלל. אין לנו מושג. אין לנו מושג בכלל מה זה. אבל מה זה מנגש אותי, כשאני רואה את אבא שלי שיהיה בריא, והוא אומר לי שורת החזוניש, אני אומר, הנה, אבל נדבק בו, זה נדבק לו. אבא שלי, הוא תמיד חוכם צדיק, בלמידס, עכשיו לא באתי לדבר על אבא שלי, כן? אני רק אומר, הוא יביא עון עוב. אז הוא אומר לי שורת החזוניש, זה משפיע עליי, למה? כי אני רואה איזה קשר בין הדברים. עכשיו, בעזרת השם, אתם תגדלו, גם יהיה לכם בית, יהיה לכם צצאים בעזרת השם, ותשבו בשולחן שבת, וישאלו אותנו, תספר לנו, את מי זכית לראות מהדור הקודם, שזה עשה עלינו רושם. ואז כולכם תספרו, אתם יודעים את מי אנחנו זכינו לראות? את רבחיים קניבסקי, שעכשיו הוא נפך להיות מופת הדורות.
