שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
חיפוש מקור: ברכת התורה שמברכים קודם קריאת התורה ולאחריה, היא ברכת המצוות או ברכת השבח?
2024
4
פוסטים
2
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/03/2024 11:16
הרמב"ן במניין המצוות שהשמיט הרמב"ם (מצווה טו), כלשונו: "שנצטוינו להודות
לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו,
והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. […] מכלל זה מתבאר
שהברכה הזו מן התורה".לדעת הרמב"ן ברכת התורה היא מצווה מן התורה. בלשון הרמב"ן מבואר עוד שמדובר
בברכת השבח וההודאה: "שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה
הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו". הרמב"ן אף משווה את ברכת התורה לברכת
המזון, שהיא כמובן ברכת השבח על המזון – וכן ברכת התורה שבח על התורה עצמה.גם בספר החינוך מבואר על אותה הדרך שמדובר בברכת השבח, להודות לקב"ה קודם
הלימוד בתורה. מכאן שמדובר בברכת השבח, ושהיא מן התורה, דוגמת ברכת המזון.מנגד, הרמב"ם פסק (הלכות תפילה ז, יא) ש"בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו
ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים". מהדגשת סמיכות
לימוד התורה לברכת התורה משמע שמדובר בברכת המצווה – ברכה שמברכים עבור לקיום
המצווה.כיון שמדובר בברכה שקודם לקיום המצווה, יש ללמוד תורה מיד לאחר הברכה, כפי
שאין להפסיק בכל מקום בין ברכת המצווה (שמברכים עובר לעשייתן) לבין קיום
המצווה עצמה. לדעת הרמב"ם אף מובן שיש לברך דווקא קודם לימוד התורה, ושלא
כברכת המזון שמברכים אחרי האכילה. -
תאריך ההודעה המקורית: 17/03/2024 11:16
הרמב"ן במניין המצוות שהשמיט הרמב"ם (מצווה טו), כלשונו: "שנצטוינו להודות
לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו,
והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. […] מכלל זה מתבאר
שהברכה הזו מן התורה".לדעת הרמב"ן ברכת התורה היא מצווה מן התורה. בלשון הרמב"ן מבואר עוד שמדובר
בברכת השבח וההודאה: "שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה
הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו". הרמב"ן אף משווה את ברכת התורה לברכת
המזון, שהיא כמובן ברכת השבח על המזון – וכן ברכת התורה שבח על התורה עצמה.גם בספר החינוך מבואר על אותה הדרך שמדובר בברכת השבח, להודות לקב"ה קודם
הלימוד בתורה. מכאן שמדובר בברכת השבח, ושהיא מן התורה, דוגמת ברכת המזון.מנגד, הרמב"ם פסק (הלכות תפילה ז, יא) ש"בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו
ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים". מהדגשת סמיכות
לימוד התורה לברכת התורה משמע שמדובר בברכת המצווה – ברכה שמברכים עבור לקיום
המצווה.כיון שמדובר בברכה שקודם לקיום המצווה, יש ללמוד תורה מיד לאחר הברכה, כפי
שאין להפסיק בכל מקום בין ברכת המצווה (שמברכים עובר לעשייתן) לבין קיום
המצווה עצמה. לדעת הרמב"ם אף מובן שיש לברך דווקא קודם לימוד התורה, ושלא
כברכת המזון שמברכים אחרי האכילה.תאריך ההודעה המקורית: 17/03/2024 11:19
א
אם ברכת התורה מברכות המצוות או ברכות השבח
יש לעיין בברכת התורה מה גדרה, האם היא כברכת המצוה ומברך על מצות תלמוד תורה,
או שמא היא ברכת הודאה ושבח, דכל הלומד תורה וקורא בה נצטוה לתת שבח והודיה
להקב"ה שבחר בנו מכל עם ונתן לנו את תורתו.ואף דכל ברכות המצוה וההודאה מדרבנן הם, וברכת התורה לרוב הפוסקים מן התורה
היא וכפשטות דברי הגמרא בברכות (כ"א ע"א) דילפינן "מכי שם ה' אקרא", מכל מקום
יש לעיין ביסוד גדרה אם דומה היא לברכת המצוה ומברך על מצות תלמוד תורה, או
דהיא משורש ברכות ההודאה.והנה הרמב"ם לא מנה מצוה זו במנין תרי"ג מצוות התורה, והרמב"ן בספר המצוות
(מצוה ט"ו ששכח הרמב"ם) כתב דשלא כדין השמיט הרמב"ם מצוה זו דבאמת מן התורה
היא ונמנית במנין המצוות.ובדעת הרמב"ם נקטו אחרונים רבים דבאמת סבירא ליה דמדרבנן היא וקרא אסמכתא
בעלמא. אך המבי"ט בקרית ספר (הל' תפילה פי"ב) כתב דבאמת אף לשיטת הרמב"ם מן
התורה היא, אלא דאין היא מצוה בפני עצמה אלא כחלק וענף ממצות תלמוד תורה,
ולפיכך לא נמנתה מצוה זו בכלל תרי"ג המצוות במנין הרמב"ם.והנה לשון הרמב"ן (שם) "שנצטוינו לברך לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה
שעשה לנו בתת תורתו אלינו וכו' וכאשר נצטוינו בברכה אחר האכילה כן נצטוינו
בזו". ולכאורה משמע מלשונו דמהות ברכה זו הודאה היא ולא כברכת המצוה, אך באמת
אין הכרח מלשון זה, דהלא גם ברכות המצוה ביסודם שבח והודיה להקדוש ברוך הוא
שקידשנו במצוותיו וכן בברכת התורה, אלא שנבדלים הם זו מזו רק בגדר הסיבה
המחייבת לברך, אם משום מצוה או הנאה או ענין שראוי להודות עליו ולשבח וז"פ.ומכל מקום הדרנא לשאלתנו בגדר ברכת התורה אם הוא מברך על מצות תלמוד תורה או
שעצם התלמוד מצריך ברכה.ונראה שנחלקו בזה הבית יוסף והגר"א בב' מקומות, דהנה נפסק בשו"ע או"ח (סימן
מ"ז סעיף י"ד) דנשים מברכות ברכות התורה, והמגן אברהם שם (ס"ק י"ד) ביאר דאף
על פי שאין נשים מצוות בתלמוד תורה מכל מקום מברכות ברכת התורה כיון שהם
צריכות ללמוד דיני מצוותיהן, ועוד דבסדר התפילה אומרות הן דברי תורה. והגר"א
שם חולק על דעת השו"ע דכיון שאין נשים מצוות בת"ת איך יברכו עליה.ונראה ברור דדעת השו"ע דאין ברכת התורה תלויה כלל במצות ת"ת, ואין היא כברכות
המצוה אלא כל הלומד תורה חייב לברך עליה אף אם אין הוא מקיים מצוה בלימודו,
דמ"מ חייב להודות לקב"ה שנתן לנו חמדה גנוזה תורתנו הק' וכמו שכתב הרמב"ן שם,
וכמו שחייב לברך על ההנאה כך חייב לברך על התורה ולפיכך מברכות הנשים אף שאין
הן מצוות במצות ת"ת.והב"י והגר"א לשיטתיהו אזלי במה שנחלקו שם (סעיף ד') דלדעת השלחן ערוך אין
המהרהר בדברי תורה צריך לברך, והגר"א שם תמה עליו דהלא כיון דיש מצוה אף
במחשבת התורה ד'והגית בה יומם ולילה' כתיב והגיון עניינו מחשבת הלב, למה יהא
פטור מלברך.ונראה בדעת הבית יוסף, דאף דמסתבר דיש מצות תלמוד תורה על אף הרהור הלב [עיין
מה שכתבנו בזה באריכות במנחת אשר לויקרא סימן פ"ח), מכל מקום אינו מברך עליה,
דברכה זו לאו על מצות תלמוד תורה היא, אלא ברכת הודאה שתלמוד תורה היא סיבת
חיובה, ואף דיש מצוה על ההרהור מכל מקום אין ברכה אלא על הדיבור. ומבואר לפי
זה דהבית יוסף והגר"א בשני מקומות נחלקו ביסוד דין ברכת התורה אם כברכת המצוה
היא או כברכת ההודיה.והנה בשו"ע (שם סימן כ"ה ס"ה) הובאו שתי דעות בענין אם צריך לברך שתי ברכות על
התפילין, ובביאור הגר"א שם תמה איך יאמר שני פעמים 'וציונו' על מצוה אחת עי"ש.
ולכאורה יש לשאול הלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת דהיינו ברכות התורה, ובשלמא
לשיטת הבית יוסף לק"מ דאין אלו ברכות המצוה, אבל לשיטת הגר"א דגם ברכת התורה
הם ברכת המצוות לכאורה הא תבריה לגזיזיה.אך באמת לק"מ, דמכל מקום אינו אומר ב' פעמים 'וציונו', ועל כן הגר"א הדגיש
בלשונו איך יאמר ב' פעמים 'וציונו' על מצוה אחת, דהלא ברור דאף אם מן התורה
הוי ברכת התורה כברכת המצוות מכל מקום ברכה ראשונה מנוסחת כברכת המצוה היא
והשניה כברכת השבח ולק"מ [ועיין עוד להלן אות ג' בזה].והנה השאגת אריה (סימן כ"ד) כתב בשיטת הבית יוסף, דאף דיש מצות תלמוד תורה על
ההרהור מכל מקום אינו מברך אלא על הדיבור, וכלישנא דקרא "כי שם ה' אקרא".
ומבואר מדברי השאג"א שביאר את הילפותא של מצות ברכת התורה דמשה אמר לישראל "כי
שם ה' אקרא", כשאני אקרא לפניכם דברי התורה הזאת, "הבו גודל לאלקינו" וברכו
ברכת התורה. ולפיכך משמע מפסוק זה דאין חיוב ברכת התורה אלא על הקריאה ד'אקרא'
כתיב ביה.אך יש לתמוה על דבריו דבאמת מבואר ברש"י בברכות (שם) פירוש אחר בדרשה זו דמה
דכתיב "כי שם ה' אקרא" לא על קריאת התורה קאי אלא על ברכת התורה, דמשה אמר
לבני ישראל שיענו אמן כאשר הוא יברך את ברכת התורה וז"ל:"כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחילה ואתם ענו אחרי אמן
כי שם ה' אקרא בברכה, אתם – ענו אחרי אמן".ומקור דברי רש"י מיומא (ל"ז ע"א) דילפינן מקרא זה דמצוה לענות אמן על הברכה,
ואם כן אין לדייק כמ"ש השאגת אריה מלישנא דקרא דמצוה לברך רק על הקריאה.אך מכל מקום נראה בדעת הבית יוסף דכיון דלא מצינו ברכה זו אלא במה דאמר משה
לישראל "כי שם ה' אקרא" כאשר קרא לפניהם שירת האזינו, אין לנו מצוה אלא בדיבור
וקריאה בלבד ואין לך בו אלא חידושו, אבל המהרהר בדברי תורה פטור מלברך. וכעי"ז
מצינו בברכות (כ' ע"ב) דאף אם הרהור כדיבור מותר לבעל קרי להרהר בד"ת כ"סיני",
ובתוס' (שם) פירשו דבסיני היה דיבור ואין לך בו אלא כמו שהיה בסיני, ודו"ק בזה
[ושו"ר שגם המהרש"א בברכות (כ"א ע"א בח"א) פירש דרשה זו כהבנת השאג"א וכ"ה
בפירוש החרדים על הירושלמי בברכות (נ"ב ע"א)].והנה לכאורה יש ליתן טעם במה דהשמיט הרמב"ם ברכת התורה ממנין המצוות, דסבירא
ליה דבאמת מצוה זו אינה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא היא, דהלא ביומא ילפינן מקרא
זה דמצוה לענות אמן כנ"ל, ועל כרחך דמה דילפינן מיניה בברכות ברכת התורה
אסמכתא היא. אך באמת אין כלל סתירה בין שתי הדרשות של חז"ל, משום דמשה אמר להם
לבני ישראל, כאשר אני אברך ברכת התורה תענו אתם אמן.ב
נפק"מ נוספות מחקירה זו
ואפשר שגם מחלוקת הפוסקים בשו"ע שם (סימן מ"ו סעיף ט') אם צריך לברך ברכת
התורה על פסוקי תורה הנאמרים בדרך תפילה ותחנון תלויה בשני דרכי הבנה הנ"ל
במהות הברכה. אם נימא דברכת התורה כברכת המצוה היא ומברך על מצות ת"ת מסתבר
דפטור לברך על התפילה משום דנראה לכאורה דאינו מקיים בזה מצות תלמוד תורה,
דהלא אין כאן לימוד אלא תפילה ותחנון ושאני תורה מתפילה בכל עיקר גדרה וענינה.אך אם אין היא ברכת המצוה אלא ברכת הודאה על עצמה של תורה, אפשר דאף הקורא
בתורה באופן שאין בו תלמוד אלא קריאה ותחנון חייב לברך ולהודות לקדוש ברוך
הוא, וזה דעת היש אומרים שהביא המחבר שם דחייב לברך על הנאמר בדרך תפילה
ותחנון.ולפי זה ניחא מה דנטה הגר"א (שם) לשיטה דפטור מברכת התורה על התפילה, משום
דלשיטתו דברכת התורה כברכת המצוה היא, והמחבר גם הוא נוטה לשיטתו שכתב דנכון
לחוש לסברא הראשונה שאסור לומר פסוקים אלה ללא ברכה"ת עי"ש.אמנם נראה פשוט דאין הכרח דשתי דעות אלו נחלקו ביסוד גדר ברכת התורה, דבאמת
פשוט דאף אם סבירא לן דברכת הודאה היא יש לטעון דלא נצטווינו להודות אלא על
תלמוד תורה ולא על מה שאינו בדרך לימוד אלא בדרך תפילה בלבד. ומאידך יש לומר
דאף אם כברכת המצוה היא אפשר דחייב על אף התפילה משום דאפשר דמקיים בזה גם
מצות תלמוד תורה, דכל הקורא פסוקי תורה ומבין מה שאומר יש בו מצות תלמוד תורה.
ואם כן אין הכרח דמחלוקת זו שהביא המחבר שם תלויה בחקירתנו הנ"ל, אך מכל מקום
מתקבל על הלב לבאר מחלוקתם בדרך זה.ואפשר דהב"י והגר"א הלכו עוד לשיטתם בזה שם (סי' מ"ז סי"א) לגבי אם ישן שינת
קבע ביום האם נתחייב בברכת התורה, דלדעת ר"ת א"צ לברך ולהרא"ש חייב לברך.
ומסתבר דשיטת ר"ת מושתתת על ההבנה דברכת השבח היא ומשו"כ תיקנוה בכל יום
כברכות השחר, אבל הרא"ש נקט דהוי כברכת המצוה וממילא תלוי בהפסק ככל ברכת
המצוות, והמחבר כתב שם דנהגו כר"ת ולשיטתו אזל דהוי ברכת השבח, אבל הגר"א (שם)
נקט כרא"ש וגם הוא לשיטתו כמבואר.ועוד יש לדון בחקירה זו, דהנה בברכות (י"א ע"ב) נחלקו אמוראי אם יברך לגמרא או
רק למקרא ולמדרש. ולכאורה פשוט דלמאן דאמר שאינו מברך אלא על המקרא אין זו
ברכת המצוה דהרי ברור לכל מבין דמצות תלמוד תורה אחת היא בין במקרא ובין
בגמרא, ולמה יברך על המקרא ולא על המשנה והגמרא. ועוד דהלא גדולה מצות לימוד
הגמרא ממצות לימוד המקרא כמבואר בב"מ (ל"ג ע"א): "העוסקין במקרא מדה ואינה
מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו", וע"כ דאין
ברכת בתורה משום מצות ת"ת אלא ברכת הודאה על עצם התורה ולכן אפשר דאינו מברך
אלא על המקרא וכעובדא דמשה שבירך על שירת האזינו. אך למה דקי"ל להלכה כשיטת
רבא שם דמברך אף על הגמרא שוב אפשר דברכת המצוה היא, ובזה גופא נחלקו אמוראי.אך באמת נראה דנחלקו הראשונים בזה, דהנה רש"י שם כתב דמברך אף על גמרא מפני
"שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה", ומבואר מלשונו דכיון שחייב לברך על
התורה ודאי צריך הוא לברך על הגמ' שהיא עיקר התורה וההוראה. אבל רבינו יונה שם
(שף ה' ע"ב מדפי הרי"ף) כתב דמברך על גמרא כיון שיש בו ביאורי המקראות, ושיטתו
מבוארת דבאמת כו"ע מודו דעיקר הברכה נתקנה על המקרא אלא דס"ל לרבא דמ"מ מברך
על הגמ' משום שיש בו ביאורי המקרא, וע"כ דלשיטתו אף אליבא דאמת אין ברכה זו
כברכת המצוה אלא כברכת ההודאה היא ואין חיובה אלא על המקרא וכעובדא דמשה,
ודו"ק בזה.ובעיקר ענין זה ידועים דברי הגרי"ז (בסוף הלכות ברכות) בשם אביו הגדול, וע"ע
בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' ט"ז) בתשובה להגר"א וסרמן עי"ש.ג
אם יש חילוק בין הברכות השונות
ובעיקר הדבר אם ברכת התורה ברכת המצוה היא או ברכת הודאה, הנה באמת פשוט
דהברכה הראשונה ברכת המצוה היא, דהלא כל הנוסח 'אשר קדשנו במצוותיו וציונו'
דומה לכל שאר ברכת המצוות, והברכה האחרונה 'אשר בחר בנו' היא ככל ברכת ההודאה,
וא"כ לכאורה כל מה שהארכנו לעיל אין לו מקום כלל אלא תלוי הדבר באיזו ברכה
מדובר.אך באמת נראה פשוט דאף דבודאי אנשי כנה"ג תיקנו שני ברכות בברכה"ת, אחת בלשון
ברכת המצוות ואחת בלשון ברכת ההודאה מ"מ עדיין יש לחקור במהות המצוה מה"ת,
דהלא מה"ת אין מטבע מסויים בברכות, ואין להם כל נוסח מוגדר, וא"כ יש לעיין
בעיקר החיוב מה גדרו. ובאמת אפשר דברכת המצוה היא ואעפ"כ מברכינן 'אשר בחר
בנו' שהיא מעולה שבברכות כמבואר בברכות (י"א ע"ב), ואפשר דברכת ההודאה היא
ואעפ"כ נברך 'אשר קדשנו' דהלא גם נוסח ברכת המצוה יש בה הודאה שמודה להקב"ה
שקדשנו במצותיו וא"כ פשוט דאין להכריע מנוסח הברכות על גדר המצוה מה"ת.והנה לדעת הבית יוסף (שם) נשים מברכות ברכת התורה, ונתבאר לעיל דהוא סובר
דברכת הודאה היא ועל כן גם נשים מברכות אעפ"י שהן פטורות מת"ת. ולכאורה קשה
דמ"מ איך יברכו ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו' אם אינם מצוות בת"ת, והלא פשוט
מפשטות לשון השו"ע דהן מברכות את כל הברכות ולא ברכת 'אשר בחר בנו' בלבד
[ובאמת הגר"א בסי' מ"ז הנ"ל תמה איך יאמרו הן "וציוונו" והן "ונתן לנו"]. אלא
נראה כמבואר דאם מהות הברכה מה"ת ברכת הודאה היא, דין הברכות כולן נגזר מגדר
זה, ואף ברכה ראשונה דינה כדין ברכת הודאה ונשים חייבות בה, ועדיין צ"ע בזה.ומלבד שתי ברכות אלו מברכינן גם ברכה אמצעית "והערב נא", והיא ברכה שנזכה
לטעום מצוף דבשה של תורה ולהתענג מנועם זיוה, ובפשטות היא מעין ברכת הנהנין על
עריבות התורה ומתיקותה, וכ"כ הלבוש (שם סעיף ו') דברכה"ת יש בה ברכת הנהנין.ולפי"ז נמצא דמצינו בברכות התורה את כל שלשת גדרי הברכות שמנה הרמב"ם בריש
הלכות ברכות שהן ברכות הנהנין, המצוה וההודאה. אמנם באמת פשוט דאין ברכת
הנהנין אלא על הנאה גופנית ולא על הנאה רוחנית, ולהדיא אמרו בברכות (כ"א ע"א)
דאין ללמוד ברכה"ת מברהמ"ז דמה לברכהמ"ז "שכן נהנה", ונראה דלכן תיקנו ברכה זו
בלשון תפלה ולא בלשון הודאה, ודו"ק.וראה זה פלא בדגל מחנה אפרים (פרשת בשלח) הביא בשם הבעל שם טוב זיע"א במה
שאמרו חז"ל בנדרים (פ"א) "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, שלא ברכו בתורה
תחלה", דהכוונה היא שלא ברכו ברכת 'והערב נא'. ויש בזה מוסר גדול דאף שברכו על
התורה ברכת המצוה וברכת ההודאה, מכיון שלא ברכו עליה ברכת הנהנין ולא הפילו
תחנון לפני אבינו שבשמים שיזכו לטעום ממתיקות התורה ולא השתוקקו לבקר בהיכליה,
נחרב הבית וגלו ישראל מעל אדמתם. מי יתן ונזכה שיהיה חלקנו עם הוגיה ועמליה
ונטעם מנועם התורה. -
תאריך ההודעה המקורית: 17/03/2024 11:19
א
אם ברכת התורה מברכות המצוות או ברכות השבח
יש לעיין בברכת התורה מה גדרה, האם היא כברכת המצוה ומברך על מצות תלמוד תורה,
או שמא היא ברכת הודאה ושבח, דכל הלומד תורה וקורא בה נצטוה לתת שבח והודיה
להקב"ה שבחר בנו מכל עם ונתן לנו את תורתו.ואף דכל ברכות המצוה וההודאה מדרבנן הם, וברכת התורה לרוב הפוסקים מן התורה
היא וכפשטות דברי הגמרא בברכות (כ"א ע"א) דילפינן "מכי שם ה' אקרא", מכל מקום
יש לעיין ביסוד גדרה אם דומה היא לברכת המצוה ומברך על מצות תלמוד תורה, או
דהיא משורש ברכות ההודאה.והנה הרמב"ם לא מנה מצוה זו במנין תרי"ג מצוות התורה, והרמב"ן בספר המצוות
(מצוה ט"ו ששכח הרמב"ם) כתב דשלא כדין השמיט הרמב"ם מצוה זו דבאמת מן התורה
היא ונמנית במנין המצוות.ובדעת הרמב"ם נקטו אחרונים רבים דבאמת סבירא ליה דמדרבנן היא וקרא אסמכתא
בעלמא. אך המבי"ט בקרית ספר (הל' תפילה פי"ב) כתב דבאמת אף לשיטת הרמב"ם מן
התורה היא, אלא דאין היא מצוה בפני עצמה אלא כחלק וענף ממצות תלמוד תורה,
ולפיכך לא נמנתה מצוה זו בכלל תרי"ג המצוות במנין הרמב"ם.והנה לשון הרמב"ן (שם) "שנצטוינו לברך לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה
שעשה לנו בתת תורתו אלינו וכו' וכאשר נצטוינו בברכה אחר האכילה כן נצטוינו
בזו". ולכאורה משמע מלשונו דמהות ברכה זו הודאה היא ולא כברכת המצוה, אך באמת
אין הכרח מלשון זה, דהלא גם ברכות המצוה ביסודם שבח והודיה להקדוש ברוך הוא
שקידשנו במצוותיו וכן בברכת התורה, אלא שנבדלים הם זו מזו רק בגדר הסיבה
המחייבת לברך, אם משום מצוה או הנאה או ענין שראוי להודות עליו ולשבח וז"פ.ומכל מקום הדרנא לשאלתנו בגדר ברכת התורה אם הוא מברך על מצות תלמוד תורה או
שעצם התלמוד מצריך ברכה.ונראה שנחלקו בזה הבית יוסף והגר"א בב' מקומות, דהנה נפסק בשו"ע או"ח (סימן
מ"ז סעיף י"ד) דנשים מברכות ברכות התורה, והמגן אברהם שם (ס"ק י"ד) ביאר דאף
על פי שאין נשים מצוות בתלמוד תורה מכל מקום מברכות ברכת התורה כיון שהם
צריכות ללמוד דיני מצוותיהן, ועוד דבסדר התפילה אומרות הן דברי תורה. והגר"א
שם חולק על דעת השו"ע דכיון שאין נשים מצוות בת"ת איך יברכו עליה.ונראה ברור דדעת השו"ע דאין ברכת התורה תלויה כלל במצות ת"ת, ואין היא כברכות
המצוה אלא כל הלומד תורה חייב לברך עליה אף אם אין הוא מקיים מצוה בלימודו,
דמ"מ חייב להודות לקב"ה שנתן לנו חמדה גנוזה תורתנו הק' וכמו שכתב הרמב"ן שם,
וכמו שחייב לברך על ההנאה כך חייב לברך על התורה ולפיכך מברכות הנשים אף שאין
הן מצוות במצות ת"ת.והב"י והגר"א לשיטתיהו אזלי במה שנחלקו שם (סעיף ד') דלדעת השלחן ערוך אין
המהרהר בדברי תורה צריך לברך, והגר"א שם תמה עליו דהלא כיון דיש מצוה אף
במחשבת התורה ד'והגית בה יומם ולילה' כתיב והגיון עניינו מחשבת הלב, למה יהא
פטור מלברך.ונראה בדעת הבית יוסף, דאף דמסתבר דיש מצות תלמוד תורה על אף הרהור הלב [עיין
מה שכתבנו בזה באריכות במנחת אשר לויקרא סימן פ"ח), מכל מקום אינו מברך עליה,
דברכה זו לאו על מצות תלמוד תורה היא, אלא ברכת הודאה שתלמוד תורה היא סיבת
חיובה, ואף דיש מצוה על ההרהור מכל מקום אין ברכה אלא על הדיבור. ומבואר לפי
זה דהבית יוסף והגר"א בשני מקומות נחלקו ביסוד דין ברכת התורה אם כברכת המצוה
היא או כברכת ההודיה.והנה בשו"ע (שם סימן כ"ה ס"ה) הובאו שתי דעות בענין אם צריך לברך שתי ברכות על
התפילין, ובביאור הגר"א שם תמה איך יאמר שני פעמים 'וציונו' על מצוה אחת עי"ש.
ולכאורה יש לשאול הלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת דהיינו ברכות התורה, ובשלמא
לשיטת הבית יוסף לק"מ דאין אלו ברכות המצוה, אבל לשיטת הגר"א דגם ברכת התורה
הם ברכת המצוות לכאורה הא תבריה לגזיזיה.אך באמת לק"מ, דמכל מקום אינו אומר ב' פעמים 'וציונו', ועל כן הגר"א הדגיש
בלשונו איך יאמר ב' פעמים 'וציונו' על מצוה אחת, דהלא ברור דאף אם מן התורה
הוי ברכת התורה כברכת המצוות מכל מקום ברכה ראשונה מנוסחת כברכת המצוה היא
והשניה כברכת השבח ולק"מ [ועיין עוד להלן אות ג' בזה].והנה השאגת אריה (סימן כ"ד) כתב בשיטת הבית יוסף, דאף דיש מצות תלמוד תורה על
ההרהור מכל מקום אינו מברך אלא על הדיבור, וכלישנא דקרא "כי שם ה' אקרא".
ומבואר מדברי השאג"א שביאר את הילפותא של מצות ברכת התורה דמשה אמר לישראל "כי
שם ה' אקרא", כשאני אקרא לפניכם דברי התורה הזאת, "הבו גודל לאלקינו" וברכו
ברכת התורה. ולפיכך משמע מפסוק זה דאין חיוב ברכת התורה אלא על הקריאה ד'אקרא'
כתיב ביה.אך יש לתמוה על דבריו דבאמת מבואר ברש"י בברכות (שם) פירוש אחר בדרשה זו דמה
דכתיב "כי שם ה' אקרא" לא על קריאת התורה קאי אלא על ברכת התורה, דמשה אמר
לבני ישראל שיענו אמן כאשר הוא יברך את ברכת התורה וז"ל:"כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחילה ואתם ענו אחרי אמן
כי שם ה' אקרא בברכה, אתם – ענו אחרי אמן".ומקור דברי רש"י מיומא (ל"ז ע"א) דילפינן מקרא זה דמצוה לענות אמן על הברכה,
ואם כן אין לדייק כמ"ש השאגת אריה מלישנא דקרא דמצוה לברך רק על הקריאה.אך מכל מקום נראה בדעת הבית יוסף דכיון דלא מצינו ברכה זו אלא במה דאמר משה
לישראל "כי שם ה' אקרא" כאשר קרא לפניהם שירת האזינו, אין לנו מצוה אלא בדיבור
וקריאה בלבד ואין לך בו אלא חידושו, אבל המהרהר בדברי תורה פטור מלברך. וכעי"ז
מצינו בברכות (כ' ע"ב) דאף אם הרהור כדיבור מותר לבעל קרי להרהר בד"ת כ"סיני",
ובתוס' (שם) פירשו דבסיני היה דיבור ואין לך בו אלא כמו שהיה בסיני, ודו"ק בזה
[ושו"ר שגם המהרש"א בברכות (כ"א ע"א בח"א) פירש דרשה זו כהבנת השאג"א וכ"ה
בפירוש החרדים על הירושלמי בברכות (נ"ב ע"א)].והנה לכאורה יש ליתן טעם במה דהשמיט הרמב"ם ברכת התורה ממנין המצוות, דסבירא
ליה דבאמת מצוה זו אינה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא היא, דהלא ביומא ילפינן מקרא
זה דמצוה לענות אמן כנ"ל, ועל כרחך דמה דילפינן מיניה בברכות ברכת התורה
אסמכתא היא. אך באמת אין כלל סתירה בין שתי הדרשות של חז"ל, משום דמשה אמר להם
לבני ישראל, כאשר אני אברך ברכת התורה תענו אתם אמן.ב
נפק"מ נוספות מחקירה זו
ואפשר שגם מחלוקת הפוסקים בשו"ע שם (סימן מ"ו סעיף ט') אם צריך לברך ברכת
התורה על פסוקי תורה הנאמרים בדרך תפילה ותחנון תלויה בשני דרכי הבנה הנ"ל
במהות הברכה. אם נימא דברכת התורה כברכת המצוה היא ומברך על מצות ת"ת מסתבר
דפטור לברך על התפילה משום דנראה לכאורה דאינו מקיים בזה מצות תלמוד תורה,
דהלא אין כאן לימוד אלא תפילה ותחנון ושאני תורה מתפילה בכל עיקר גדרה וענינה.אך אם אין היא ברכת המצוה אלא ברכת הודאה על עצמה של תורה, אפשר דאף הקורא
בתורה באופן שאין בו תלמוד אלא קריאה ותחנון חייב לברך ולהודות לקדוש ברוך
הוא, וזה דעת היש אומרים שהביא המחבר שם דחייב לברך על הנאמר בדרך תפילה
ותחנון.ולפי זה ניחא מה דנטה הגר"א (שם) לשיטה דפטור מברכת התורה על התפילה, משום
דלשיטתו דברכת התורה כברכת המצוה היא, והמחבר גם הוא נוטה לשיטתו שכתב דנכון
לחוש לסברא הראשונה שאסור לומר פסוקים אלה ללא ברכה"ת עי"ש.אמנם נראה פשוט דאין הכרח דשתי דעות אלו נחלקו ביסוד גדר ברכת התורה, דבאמת
פשוט דאף אם סבירא לן דברכת הודאה היא יש לטעון דלא נצטווינו להודות אלא על
תלמוד תורה ולא על מה שאינו בדרך לימוד אלא בדרך תפילה בלבד. ומאידך יש לומר
דאף אם כברכת המצוה היא אפשר דחייב על אף התפילה משום דאפשר דמקיים בזה גם
מצות תלמוד תורה, דכל הקורא פסוקי תורה ומבין מה שאומר יש בו מצות תלמוד תורה.
ואם כן אין הכרח דמחלוקת זו שהביא המחבר שם תלויה בחקירתנו הנ"ל, אך מכל מקום
מתקבל על הלב לבאר מחלוקתם בדרך זה.ואפשר דהב"י והגר"א הלכו עוד לשיטתם בזה שם (סי' מ"ז סי"א) לגבי אם ישן שינת
קבע ביום האם נתחייב בברכת התורה, דלדעת ר"ת א"צ לברך ולהרא"ש חייב לברך.
ומסתבר דשיטת ר"ת מושתתת על ההבנה דברכת השבח היא ומשו"כ תיקנוה בכל יום
כברכות השחר, אבל הרא"ש נקט דהוי כברכת המצוה וממילא תלוי בהפסק ככל ברכת
המצוות, והמחבר כתב שם דנהגו כר"ת ולשיטתו אזל דהוי ברכת השבח, אבל הגר"א (שם)
נקט כרא"ש וגם הוא לשיטתו כמבואר.ועוד יש לדון בחקירה זו, דהנה בברכות (י"א ע"ב) נחלקו אמוראי אם יברך לגמרא או
רק למקרא ולמדרש. ולכאורה פשוט דלמאן דאמר שאינו מברך אלא על המקרא אין זו
ברכת המצוה דהרי ברור לכל מבין דמצות תלמוד תורה אחת היא בין במקרא ובין
בגמרא, ולמה יברך על המקרא ולא על המשנה והגמרא. ועוד דהלא גדולה מצות לימוד
הגמרא ממצות לימוד המקרא כמבואר בב"מ (ל"ג ע"א): "העוסקין במקרא מדה ואינה
מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו", וע"כ דאין
ברכת בתורה משום מצות ת"ת אלא ברכת הודאה על עצם התורה ולכן אפשר דאינו מברך
אלא על המקרא וכעובדא דמשה שבירך על שירת האזינו. אך למה דקי"ל להלכה כשיטת
רבא שם דמברך אף על הגמרא שוב אפשר דברכת המצוה היא, ובזה גופא נחלקו אמוראי.אך באמת נראה דנחלקו הראשונים בזה, דהנה רש"י שם כתב דמברך אף על גמרא מפני
"שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה", ומבואר מלשונו דכיון שחייב לברך על
התורה ודאי צריך הוא לברך על הגמ' שהיא עיקר התורה וההוראה. אבל רבינו יונה שם
(שף ה' ע"ב מדפי הרי"ף) כתב דמברך על גמרא כיון שיש בו ביאורי המקראות, ושיטתו
מבוארת דבאמת כו"ע מודו דעיקר הברכה נתקנה על המקרא אלא דס"ל לרבא דמ"מ מברך
על הגמ' משום שיש בו ביאורי המקרא, וע"כ דלשיטתו אף אליבא דאמת אין ברכה זו
כברכת המצוה אלא כברכת ההודאה היא ואין חיובה אלא על המקרא וכעובדא דמשה,
ודו"ק בזה.ובעיקר ענין זה ידועים דברי הגרי"ז (בסוף הלכות ברכות) בשם אביו הגדול, וע"ע
בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' ט"ז) בתשובה להגר"א וסרמן עי"ש.ג
אם יש חילוק בין הברכות השונות
ובעיקר הדבר אם ברכת התורה ברכת המצוה היא או ברכת הודאה, הנה באמת פשוט
דהברכה הראשונה ברכת המצוה היא, דהלא כל הנוסח 'אשר קדשנו במצוותיו וציונו'
דומה לכל שאר ברכת המצוות, והברכה האחרונה 'אשר בחר בנו' היא ככל ברכת ההודאה,
וא"כ לכאורה כל מה שהארכנו לעיל אין לו מקום כלל אלא תלוי הדבר באיזו ברכה
מדובר.אך באמת נראה פשוט דאף דבודאי אנשי כנה"ג תיקנו שני ברכות בברכה"ת, אחת בלשון
ברכת המצוות ואחת בלשון ברכת ההודאה מ"מ עדיין יש לחקור במהות המצוה מה"ת,
דהלא מה"ת אין מטבע מסויים בברכות, ואין להם כל נוסח מוגדר, וא"כ יש לעיין
בעיקר החיוב מה גדרו. ובאמת אפשר דברכת המצוה היא ואעפ"כ מברכינן 'אשר בחר
בנו' שהיא מעולה שבברכות כמבואר בברכות (י"א ע"ב), ואפשר דברכת ההודאה היא
ואעפ"כ נברך 'אשר קדשנו' דהלא גם נוסח ברכת המצוה יש בה הודאה שמודה להקב"ה
שקדשנו במצותיו וא"כ פשוט דאין להכריע מנוסח הברכות על גדר המצוה מה"ת.והנה לדעת הבית יוסף (שם) נשים מברכות ברכת התורה, ונתבאר לעיל דהוא סובר
דברכת הודאה היא ועל כן גם נשים מברכות אעפ"י שהן פטורות מת"ת. ולכאורה קשה
דמ"מ איך יברכו ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו' אם אינם מצוות בת"ת, והלא פשוט
מפשטות לשון השו"ע דהן מברכות את כל הברכות ולא ברכת 'אשר בחר בנו' בלבד
[ובאמת הגר"א בסי' מ"ז הנ"ל תמה איך יאמרו הן "וציוונו" והן "ונתן לנו"]. אלא
נראה כמבואר דאם מהות הברכה מה"ת ברכת הודאה היא, דין הברכות כולן נגזר מגדר
זה, ואף ברכה ראשונה דינה כדין ברכת הודאה ונשים חייבות בה, ועדיין צ"ע בזה.ומלבד שתי ברכות אלו מברכינן גם ברכה אמצעית "והערב נא", והיא ברכה שנזכה
לטעום מצוף דבשה של תורה ולהתענג מנועם זיוה, ובפשטות היא מעין ברכת הנהנין על
עריבות התורה ומתיקותה, וכ"כ הלבוש (שם סעיף ו') דברכה"ת יש בה ברכת הנהנין.ולפי"ז נמצא דמצינו בברכות התורה את כל שלשת גדרי הברכות שמנה הרמב"ם בריש
הלכות ברכות שהן ברכות הנהנין, המצוה וההודאה. אמנם באמת פשוט דאין ברכת
הנהנין אלא על הנאה גופנית ולא על הנאה רוחנית, ולהדיא אמרו בברכות (כ"א ע"א)
דאין ללמוד ברכה"ת מברהמ"ז דמה לברכהמ"ז "שכן נהנה", ונראה דלכן תיקנו ברכה זו
בלשון תפלה ולא בלשון הודאה, ודו"ק.וראה זה פלא בדגל מחנה אפרים (פרשת בשלח) הביא בשם הבעל שם טוב זיע"א במה
שאמרו חז"ל בנדרים (פ"א) "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, שלא ברכו בתורה
תחלה", דהכוונה היא שלא ברכו ברכת 'והערב נא'. ויש בזה מוסר גדול דאף שברכו על
התורה ברכת המצוה וברכת ההודאה, מכיון שלא ברכו עליה ברכת הנהנין ולא הפילו
תחנון לפני אבינו שבשמים שיזכו לטעום ממתיקות התורה ולא השתוקקו לבקר בהיכליה,
נחרב הבית וגלו ישראל מעל אדמתם. מי יתן ונזכה שיהיה חלקנו עם הוגיה ועמליה
ונטעם מנועם התורה.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות