שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
בקשת ספר - עמק ברכה ברכות התורה
2024
5
פוסטים
2
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 13/06/2024 17:07
עמק ברכה ברכת התורה סימן א
ברכות ד' י"א: אר"י אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך מאי
מברך אשר קדשנו במצותיו לעסוק בד"ת וכו'.
בתוס' ר"י החסיד (וכן הובא בחי' הרשב"א) הביא דברי רבינו שמעי' תלמידו של רש"י
שכתב על רש"י וז"ל: כשמשכים רבי לעסוק בתורה מברך ברכת התורה וכשהולך אח"כ
לבית הכנסת ואומר ברכות חוזר ומברך ברה"ת ונותן טעם לדבר שכמו שהקורא בתורה
מברך על התורה ולא חשיבא ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך ברה"ת ה"ה נמי הכא דלא
חשיבא ברכה לבטלה. עכ"ל. והביא שם בשם ר"י בעל - התוספות, שתמה ע"ז, דמדלא נתן
טעם לדבריו שבשביל שהפסיק הוא שחוזר ומברך, כדעת הירושלמי, משמע דסבר דלא הוי
הפסק, א"כ קשה דלמה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לקורא בתורה, דהתם אפי' בירך
על עסק התורה שעסק בפ"ע צריך לחזור ולברך על קריאתו בצבור, שכך תקנו לברך
לפניה כמו שתקנו ברכה לאחריה.
ולענ"ד נראה בדעת רש"י, שסבר, דברה"ת אינה על המצוה של למוד התורה, דהא גם
נשים חייבות בברה"ת, כדאיתא בשו"ע סי' מ"ז, ונשים הרי אינן חייבות במצות לימוד
התורה; ואף שצריכין ללמוד הדינים השייכים להן, מ"מ לא בתורת מצות תלמוד תורה,
אלא משום ידיעה, לידע מה לקיים. אלא עיקר חיובא דברה"ת הוא משום התורה גופא,
דתורה צריכה ברכה, וזהו דילפינן מ"כי שם השם אקרא הבו גודל לאלקינו", לקמן ד'
כ"א, דתורה צריכה ברכה וכל מי שלומד או קורא בתורה צריך לברך. וכן שמעתי מכ'
מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א בשם אביו מרן הגר"ח הלוי ז"ל [ותירץ בזה קושית
הטו"א במגילה ד' כ"ג, בהא דאשה עולה למנין שבעה קרואים אפי' בסוף שבעה, שחותמת
בתורה ומברכת לאחריה ומוציאה בברכתה את כל הקרואים, והקשה, הרי אשה פטורה מת"ת
ואיך מוציאה אותם, הא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים; ולפי הנ"ל ניחא,
דכיון דברה"ת אינה על המצוה אלא על התורה גופא דצריכה ברכה, וע"כ גם נשים
חייבות בברה"ת מן התורה ושפיר מוציאות בזה את האנשים]. וכן כתב ג"כ המנ"ח מצוה
ת"ל [אלא שנתקשה שם בנוסח "אשר קדשנו וכו' לעסוק בד"ת". אך גירסת הרי"ף היא
"אשר קדשנו וכו' על ד"ת" ואינו גורס "לעסוק"].
ונ"ל ראיה לזה, מהא דפליגי כאן בגמ' אם דוקא למקרא צריך לברך או דלמדרש משנה
וגמרא נמי צריך לברך, ורבינו יונה כתב, דאפי' מאן דסבר דלמשנה גמרא ומדרש נמי
צריך לברך, ג"כ אינו אלא משום המקרא שבהם, שהם מפרשים פסוקי התורה, ואם נימא
דחיובא דברה"ת הוא על המצוה של לימוד התורה, א"כ אדרבה היה צריך להיות החיוב
ברכה על תורה שבע"פ יותר מעל תורה שבכתב, דהא עיקר לימוד התורה הוא תורה
שבע"פ, שממנה הוראה יוצאה. וע"כ מוכח מזה כמש"כ, דהחיוב ברכה הוא משום התורה
גופא, ולא מיקרי "כי שם השם אקרא" אלא תורה שבכתב ממש.
וזהו כוונת רש"י. דאם הברכה היתה על המצוה של לימוד התורה, כיון דסבר דלא הוי
הפסק, א"כ הוי הכל מצוה אחת, ושתי ברכות על מצוה א' הוי ברכה לבטלה; אבל כיון
דהברכה היא על גוף התורה, א"כ כל לימוד ולימוד של תורה הוי דבר בפ"ע, ואין כאן
ב' ברכות על דבר א' ולא חשיבא ברכה לבטלה. וזהו שהביא ראיה מברה"ת על קריאה
בצבור, משום דסבר דגם ברכה זו אינה על מצות הקריאה בצבור, דהא אינו מברך "אשר
קדשנו במצותיו כו'", אלא "אשר בחר בנו וכו'", ועיקר הברכה אינה אלא על גוף
התורה, אלא דחכמים תקנו וחייבו בשעת קריאת הצבור לברך על גוף התורה עוד הפעם,
וא"כ, מדמצינו תקנה כזו, מוכח דלא הוי ברכה לבטלה, דאל"ה לא היו חכמים מתקנים
תקנה כזו.
עמק ברכה ברכת התורה סימן ב
ברכות ד' י"ג: למימרא דסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה וכו' למימרא
דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה וכו'.
הש"מ הביא דברי הראב"ד שכתב וז"ל: הא דדייקינן מרבנן על התורה אם נאמרה בכל
לשון לא על הכתיבה שכתב משה נאמרה שהכל יודעים שלא נכתבה בספר אלא בלה"ק אלא
על התלמוד שלמדו הקדוש ברוך הוא למשה ומשה למד אותה לישראל לפי שהיו בהם גרים
משאר לשונות אם היה מלמדה לכל או"א בלשונו וכן כל אחד יוצא ידי שינון בלשונו
או שמא לכולם שונה בלה"ק ואין אדם יוצא ידי והגית בו אלא בלה"ק. עכ"ל
וקשה לי, דהא במצות תלמוד תורה אינו צריך דיבור, דהא גם בהרהור יוצאין ידי
המצוה, כדכתיב: "והגית בו יומם ולילה", והיינו בלב, כדכתיב: "והגיון לבי". וכן
כתב בביאור הגר"א באו"ח סי' מ"ז, ומה"ט כתב שם דגם בלימוד ע"י הרהור צריך לברך
ברה"ת. וא"כ למה אינו יוצא ידי "והגית" בשאר לשונות אפי' אם בלה"ק נאמרה, הא
שאר לשונות לא גרעי מהרהור. וכן כתב הרשב"א בפ"ב דברכות, דבמקום שיוצאין
בהרהור לא שייך בזה דינים באיזה לשון יהרהר. וצ"ע.
עמק ברכה ברכת התורה סימן ג
מסכת סופרים פי"ד ה"ג: ברות ובשיר השירים ובקהלת באיכה ובמגילת אסתר צריך לומר
על מקרא מגילה ואף על פי שכתובה בין הכתובים הקורא בכתובים צריך לומר בא"י
אלקינו מה"ע אקבמ"ו לקרות בכתבי הקודש במגילת אסתר אמרו שצריך להזכיר בה זמן.
הנה דעת הגר"א, הובא ב"מעשה רב", דמה שקורין שיר השירים בפסח ורות בעצרת וקהלת
בחג היא תקנה גמורה וצריך לברך עליהן על מקרא מגילה ושהחיינו, ומקורו מהמסכת
סופרים הזה, כמו שכתב בביאורו על או"ח סי' ת"צ. הרי דמפרש, דמה שצריך לברך על
מקרא מגילה הוא משום דהוי מצוה לקרות המגילות האלה כל אחת בזמנה, ולפיכך מברך
עליהן גם שהחיינו, כדין מצוה הבאה מזמן לזמן.
וקשה, דהא מבואר במסכת סופרים דגם על כתובים צריך לברך "אקבמ"ו לקרות בכתבי
הקודש", ובכתובים לא מצינו שום תקנה שיהא צריך לקרותם באיזה זמן מן הזמנים [אך
לפי דעת ר"ת בשבת ד' כ"ד דבשבת במנחה היו מפטירים בכתובים, ניחא שפיר, דאפשר
דאז לא היה המפטיר אומר ברכות ההפטרה אלא הברכה לקרות בכתבי הקודש], וע"כ
דהברכות האלה אינן אלא ברכת התורה, וסובר המסכת סופרים דלכתובים ומגילות תקנו
לכל א' נוסח ברכה בפ"ע, וכשקורא בתורה קתני התם דמברך: "אשר נתן לנו תורה מן
השמים חיי עולמים ממרומים" ופליג בזה המסכת סופרים על תלמודא דידן; ועוד, דהא
מסיים המס' סופרים: "במגילת אסתר אמרו שצריך להזכיר בה זמן", משמע דוקא במגילת
אסתר צריך לברך שהחיינו אבל לא בשאר המגילות. ומזה לכאורה משמע דלא כדעת
הגר"א, דבשאר המגילות אין שום תקנה לקרותם בזמנם, וע"כ לא שייך שהחיינו, וע"כ
דהברכה היא משום ברכת התורה לבד, וכמש"כ. ודעת הגר"א צ"ע.
שוב מצאתי בתשו' הרמ"א סי' ל"ה, שכתב ג"כ כעין זה בביאור המס' סופרים. עיין
שם.--
ההדרה ועריכת ספרים -
תאריך ההודעה המקורית: 13/06/2024 17:07
עמק ברכה ברכת התורה סימן א
ברכות ד' י"א: אר"י אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך מאי
מברך אשר קדשנו במצותיו לעסוק בד"ת וכו'.
בתוס' ר"י החסיד (וכן הובא בחי' הרשב"א) הביא דברי רבינו שמעי' תלמידו של רש"י
שכתב על רש"י וז"ל: כשמשכים רבי לעסוק בתורה מברך ברכת התורה וכשהולך אח"כ
לבית הכנסת ואומר ברכות חוזר ומברך ברה"ת ונותן טעם לדבר שכמו שהקורא בתורה
מברך על התורה ולא חשיבא ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך ברה"ת ה"ה נמי הכא דלא
חשיבא ברכה לבטלה. עכ"ל. והביא שם בשם ר"י בעל - התוספות, שתמה ע"ז, דמדלא נתן
טעם לדבריו שבשביל שהפסיק הוא שחוזר ומברך, כדעת הירושלמי, משמע דסבר דלא הוי
הפסק, א"כ קשה דלמה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לקורא בתורה, דהתם אפי' בירך
על עסק התורה שעסק בפ"ע צריך לחזור ולברך על קריאתו בצבור, שכך תקנו לברך
לפניה כמו שתקנו ברכה לאחריה.
ולענ"ד נראה בדעת רש"י, שסבר, דברה"ת אינה על המצוה של למוד התורה, דהא גם
נשים חייבות בברה"ת, כדאיתא בשו"ע סי' מ"ז, ונשים הרי אינן חייבות במצות לימוד
התורה; ואף שצריכין ללמוד הדינים השייכים להן, מ"מ לא בתורת מצות תלמוד תורה,
אלא משום ידיעה, לידע מה לקיים. אלא עיקר חיובא דברה"ת הוא משום התורה גופא,
דתורה צריכה ברכה, וזהו דילפינן מ"כי שם השם אקרא הבו גודל לאלקינו", לקמן ד'
כ"א, דתורה צריכה ברכה וכל מי שלומד או קורא בתורה צריך לברך. וכן שמעתי מכ'
מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א בשם אביו מרן הגר"ח הלוי ז"ל [ותירץ בזה קושית
הטו"א במגילה ד' כ"ג, בהא דאשה עולה למנין שבעה קרואים אפי' בסוף שבעה, שחותמת
בתורה ומברכת לאחריה ומוציאה בברכתה את כל הקרואים, והקשה, הרי אשה פטורה מת"ת
ואיך מוציאה אותם, הא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים; ולפי הנ"ל ניחא,
דכיון דברה"ת אינה על המצוה אלא על התורה גופא דצריכה ברכה, וע"כ גם נשים
חייבות בברה"ת מן התורה ושפיר מוציאות בזה את האנשים]. וכן כתב ג"כ המנ"ח מצוה
ת"ל [אלא שנתקשה שם בנוסח "אשר קדשנו וכו' לעסוק בד"ת". אך גירסת הרי"ף היא
"אשר קדשנו וכו' על ד"ת" ואינו גורס "לעסוק"].
ונ"ל ראיה לזה, מהא דפליגי כאן בגמ' אם דוקא למקרא צריך לברך או דלמדרש משנה
וגמרא נמי צריך לברך, ורבינו יונה כתב, דאפי' מאן דסבר דלמשנה גמרא ומדרש נמי
צריך לברך, ג"כ אינו אלא משום המקרא שבהם, שהם מפרשים פסוקי התורה, ואם נימא
דחיובא דברה"ת הוא על המצוה של לימוד התורה, א"כ אדרבה היה צריך להיות החיוב
ברכה על תורה שבע"פ יותר מעל תורה שבכתב, דהא עיקר לימוד התורה הוא תורה
שבע"פ, שממנה הוראה יוצאה. וע"כ מוכח מזה כמש"כ, דהחיוב ברכה הוא משום התורה
גופא, ולא מיקרי "כי שם השם אקרא" אלא תורה שבכתב ממש.
וזהו כוונת רש"י. דאם הברכה היתה על המצוה של לימוד התורה, כיון דסבר דלא הוי
הפסק, א"כ הוי הכל מצוה אחת, ושתי ברכות על מצוה א' הוי ברכה לבטלה; אבל כיון
דהברכה היא על גוף התורה, א"כ כל לימוד ולימוד של תורה הוי דבר בפ"ע, ואין כאן
ב' ברכות על דבר א' ולא חשיבא ברכה לבטלה. וזהו שהביא ראיה מברה"ת על קריאה
בצבור, משום דסבר דגם ברכה זו אינה על מצות הקריאה בצבור, דהא אינו מברך "אשר
קדשנו במצותיו כו'", אלא "אשר בחר בנו וכו'", ועיקר הברכה אינה אלא על גוף
התורה, אלא דחכמים תקנו וחייבו בשעת קריאת הצבור לברך על גוף התורה עוד הפעם,
וא"כ, מדמצינו תקנה כזו, מוכח דלא הוי ברכה לבטלה, דאל"ה לא היו חכמים מתקנים
תקנה כזו.
עמק ברכה ברכת התורה סימן ב
ברכות ד' י"ג: למימרא דסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה וכו' למימרא
דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה וכו'.
הש"מ הביא דברי הראב"ד שכתב וז"ל: הא דדייקינן מרבנן על התורה אם נאמרה בכל
לשון לא על הכתיבה שכתב משה נאמרה שהכל יודעים שלא נכתבה בספר אלא בלה"ק אלא
על התלמוד שלמדו הקדוש ברוך הוא למשה ומשה למד אותה לישראל לפי שהיו בהם גרים
משאר לשונות אם היה מלמדה לכל או"א בלשונו וכן כל אחד יוצא ידי שינון בלשונו
או שמא לכולם שונה בלה"ק ואין אדם יוצא ידי והגית בו אלא בלה"ק. עכ"ל
וקשה לי, דהא במצות תלמוד תורה אינו צריך דיבור, דהא גם בהרהור יוצאין ידי
המצוה, כדכתיב: "והגית בו יומם ולילה", והיינו בלב, כדכתיב: "והגיון לבי". וכן
כתב בביאור הגר"א באו"ח סי' מ"ז, ומה"ט כתב שם דגם בלימוד ע"י הרהור צריך לברך
ברה"ת. וא"כ למה אינו יוצא ידי "והגית" בשאר לשונות אפי' אם בלה"ק נאמרה, הא
שאר לשונות לא גרעי מהרהור. וכן כתב הרשב"א בפ"ב דברכות, דבמקום שיוצאין
בהרהור לא שייך בזה דינים באיזה לשון יהרהר. וצ"ע.
עמק ברכה ברכת התורה סימן ג
מסכת סופרים פי"ד ה"ג: ברות ובשיר השירים ובקהלת באיכה ובמגילת אסתר צריך לומר
על מקרא מגילה ואף על פי שכתובה בין הכתובים הקורא בכתובים צריך לומר בא"י
אלקינו מה"ע אקבמ"ו לקרות בכתבי הקודש במגילת אסתר אמרו שצריך להזכיר בה זמן.
הנה דעת הגר"א, הובא ב"מעשה רב", דמה שקורין שיר השירים בפסח ורות בעצרת וקהלת
בחג היא תקנה גמורה וצריך לברך עליהן על מקרא מגילה ושהחיינו, ומקורו מהמסכת
סופרים הזה, כמו שכתב בביאורו על או"ח סי' ת"צ. הרי דמפרש, דמה שצריך לברך על
מקרא מגילה הוא משום דהוי מצוה לקרות המגילות האלה כל אחת בזמנה, ולפיכך מברך
עליהן גם שהחיינו, כדין מצוה הבאה מזמן לזמן.
וקשה, דהא מבואר במסכת סופרים דגם על כתובים צריך לברך "אקבמ"ו לקרות בכתבי
הקודש", ובכתובים לא מצינו שום תקנה שיהא צריך לקרותם באיזה זמן מן הזמנים [אך
לפי דעת ר"ת בשבת ד' כ"ד דבשבת במנחה היו מפטירים בכתובים, ניחא שפיר, דאפשר
דאז לא היה המפטיר אומר ברכות ההפטרה אלא הברכה לקרות בכתבי הקודש], וע"כ
דהברכות האלה אינן אלא ברכת התורה, וסובר המסכת סופרים דלכתובים ומגילות תקנו
לכל א' נוסח ברכה בפ"ע, וכשקורא בתורה קתני התם דמברך: "אשר נתן לנו תורה מן
השמים חיי עולמים ממרומים" ופליג בזה המסכת סופרים על תלמודא דידן; ועוד, דהא
מסיים המס' סופרים: "במגילת אסתר אמרו שצריך להזכיר בה זמן", משמע דוקא במגילת
אסתר צריך לברך שהחיינו אבל לא בשאר המגילות. ומזה לכאורה משמע דלא כדעת
הגר"א, דבשאר המגילות אין שום תקנה לקרותם בזמנם, וע"כ לא שייך שהחיינו, וע"כ
דהברכה היא משום ברכת התורה לבד, וכמש"כ. ודעת הגר"א צ"ע.
שוב מצאתי בתשו' הרמ"א סי' ל"ה, שכתב ג"כ כעין זה בביאור המס' סופרים. עיין
שם.--
ההדרה ועריכת ספרים
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות