המשך בענין פדיון הבן:

[י. בן חיים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 01:26

אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי בענין ד' תרוה"ד דלהלן:

מהי כוונתו שאם היתה תועלת לכהן מהבכור אדם – היה ניתן להשאירו אצלו,
האם כוונתו שזה עצמו נחשב כפדיון,
שבמקום לתת לו ה' סלעים – הוא נותן לו את בנו?

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלה

אך מה שכתבת דאם היה נותן הבן לכהן היה יוצא בכך כמו בפטר חמור, בדותא היא דא.
דבפטר חמור גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן, דילמא לעולם
צריך לפדות או לערוף.
והא דילפינן מהקדש היינו דא"צ דוקא שה אלא פודהו בשאר דברים כשיהיו, אבל מ"מ
פדייה בעי. ואפי' אי מהני התם, היינו משום דהחמור קדוש גופו בבכורה ואפי'
בהנאה קודם פדייתו,
משא"כ בן בכור דיליף בהדיא מקרא דחולין גמור הוא, למאי מבעיא ליה לכהן, אי
לעבד אין בן חורין נעשה עבד, אי לבן הא לאו זרעיה הוא.

[י. בן חיים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 02:04

ראיתי מישהו שכותב שמהנ"ל בתרוה"ד מוכח שהבן הבכור [קודם שנפדה] הרי הוא ברשות
הכהן,
כיון שכותב שם שמה שאינו יכול לתתו לכהן זהו כי אין לכהן תועלת מכך,
ולולי כך, היה ניתן לתתו לכהן,
ומוכח מכאן שהבכור הרי הוא ברשות הכהן.

האם ניתן להבין ראיה זו?

הרי שם הוא מחלק בין פטר חמור שהוא קדוש לבכור אדם שהוא חולין,
ומבואר מזה, שבבכור אדם שאין בו קדושה - אז אין לו שייכות לכהן,
ומה שהיה שייך לתתו לכהן במידה והיה בזה תועלת לכהן - זה לא מצד שהוא משאירו
ברשותו,
אלא אולי זה מצד פדיון?

ואני נבוך בדבר
והלילה כמעט עבר

אשמח לתגובתכם

תודה רבה!