דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

המשך בענין פדיון הבן:

2024
2 1 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 01:26

    אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי בענין ד' תרוה"ד דלהלן:

    מהי כוונתו שאם היתה תועלת לכהן מהבכור אדם – היה ניתן להשאירו אצלו,
    האם כוונתו שזה עצמו נחשב כפדיון,
    שבמקום לתת לו ה' סלעים – הוא נותן לו את בנו?

    תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלה

    אך מה שכתבת דאם היה נותן הבן לכהן היה יוצא בכך כמו בפטר חמור, בדותא היא דא.
    דבפטר חמור גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן, דילמא לעולם
    צריך לפדות או לערוף.
    והא דילפינן מהקדש היינו דא"צ דוקא שה אלא פודהו בשאר דברים כשיהיו, אבל מ"מ
    פדייה בעי. ואפי' אי מהני התם, היינו משום דהחמור קדוש גופו בבכורה ואפי'
    בהנאה קודם פדייתו,
    משא"כ בן בכור דיליף בהדיא מקרא דחולין גמור הוא, למאי מבעיא ליה לכהן, אי
    לעבד אין בן חורין נעשה עבד, אי לבן הא לאו זרעיה הוא.

  • תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 01:26

    אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי בענין ד' תרוה"ד דלהלן:

    מהי כוונתו שאם היתה תועלת לכהן מהבכור אדם – היה ניתן להשאירו אצלו,
    האם כוונתו שזה עצמו נחשב כפדיון,
    שבמקום לתת לו ה' סלעים – הוא נותן לו את בנו?

    תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלה

    אך מה שכתבת דאם היה נותן הבן לכהן היה יוצא בכך כמו בפטר חמור, בדותא היא דא.
    דבפטר חמור גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן, דילמא לעולם
    צריך לפדות או לערוף.
    והא דילפינן מהקדש היינו דא"צ דוקא שה אלא פודהו בשאר דברים כשיהיו, אבל מ"מ
    פדייה בעי. ואפי' אי מהני התם, היינו משום דהחמור קדוש גופו בבכורה ואפי'
    בהנאה קודם פדייתו,
    משא"כ בן בכור דיליף בהדיא מקרא דחולין גמור הוא, למאי מבעיא ליה לכהן, אי
    לעבד אין בן חורין נעשה עבד, אי לבן הא לאו זרעיה הוא.

    תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 02:04

    ראיתי מישהו שכותב שמהנ"ל בתרוה"ד מוכח שהבן הבכור [קודם שנפדה] הרי הוא ברשות
    הכהן,
    כיון שכותב שם שמה שאינו יכול לתתו לכהן זהו כי אין לכהן תועלת מכך,
    ולולי כך, היה ניתן לתתו לכהן,
    ומוכח מכאן שהבכור הרי הוא ברשות הכהן.

    האם ניתן להבין ראיה זו?

    הרי שם הוא מחלק בין פטר חמור שהוא קדוש לבכור אדם שהוא חולין,
    ומבואר מזה, שבבכור אדם שאין בו קדושה - אז אין לו שייכות לכהן,
    ומה שהיה שייך לתתו לכהן במידה והיה בזה תועלת לכהן - זה לא מצד שהוא משאירו
    ברשותו,
    אלא אולי זה מצד פדיון?

    ואני נבוך בדבר
    והלילה כמעט עבר

    אשמח לתגובתכם

    תודה רבה!

  • המשך: קבוצת הבית לעורך

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ח
    תאריך ההודעה המקורית: 16/04/2024 09:22 יתכן שהבעיה רק אצלי וא"כ אין להגיב לשרשור זה, אבל כמדומה שהבעיה אצל כל משתמשי נטפרי שהשרשור המקורי לא פעיל כי הרובוט של נטפרי זיהה איזה בעיה וחסם אותו. ולכן גם הודעות שנשלחות מהמייל לא מופיעות כי הם עוברות תחילה באתר של גוגל גרופס שכאמור נחסם. בכ"א שלחתי לנטפרי שיבדקו את הענין
  • המשך בענין פדיון הבן:

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 00:55 יש"כ לכל המסייעים והמרחיבים באופן נפלא ממש בענין זה של פדיון הבן, ורציתי לציין שיוצא יש ב' דינים בענין של מצות פדיון הבן. א. הבכור הוא ברשות הכהן. ב. יש מצוה לפדותו. כך מבואר בל' הרמב"ם בספר המצות (מצוה עט): שציונו לקדש בכורות, כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, והוא אומרו קדש לי כל בכור באדם ובבהמה. וכן כתב גם ביד החזקה (ריש הלכות בכורות): מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים, בין באדם בין בבהמה טהורה בין במין החמור, בכור אדם ובכור חמור נפדין ופדיונם לכהן, ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים. וכ"כ הרמב"ם בסה"מ (מצוה פ) וז"ל: היא שציונו לפדות בכור אדם, ושניתן הדמים ההם לכהן, והוא אומרו יתעלה (משפטים כב) בכור בניך תיתן לי, וביאר לנו הנתינה הזאת איך תהיה, והוא שנפדהו מן הכהן, וכאילו הוא כבר זכה בו ונקנהו ממנו בחמש סלעים. בברכה מרובה
  • הבנת ד' המשך חכמה

    2024
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2024 00:21 יישר כח!
  • שאלה בענין תחיית המתים

    2024
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 03/08/2024 21:57 ואיך הם יבואו לעולם הבא, אם לא יקומו בתחיית המתים? ולעולם הבא לדעת המקובלים שגם הגופות יקבלו שכר ודאי שכל הגופות יקבלו.
  • שאלה בענין מחיקת הערות שולים

    2024
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 27/08/2024 20:12 יישר כח ל [email protected] בס"ד הסתדר כפי שאמרת.
  • ספרים בענין כניסה לגיל העשרים !

    2024
    11
    0 הצבעות
    11 פוסטים
    0 צפיות
    S
    תאריך ההודעה המקורית: 29/11/2024 05:12 עיין בתורת הישיבה [פנחסי] שכמדומה מדבר שם על הענין הנ"ל. איני זוכר מה מדבר בדיוק. El jue, 28 nov 2024 a la(s) 4:39 p.m., ש. כהן ([email protected]) escribió:
  • ייעוץ בענין כותרת

    2024
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 15/12/2024 12:05 אפשר: התורה נקנית [על ידי]/[ב]ענוה הענוה היא תנאי בקניין/ני התורה --
  • משפט בענין תשוקה לחכמה

    2024
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 16/12/2024 16:22 שלום רב לכל החברים ! הוספת פירוש למשנה זו, שלא נדפס במפרשים במקום, דברי החוות דעת בהקדמתו לשו"ע. בהמשך לדברי האברבנאל, ויש בה תובנה מיוחדת לחיים. חוות דעת הקדמה מרגלא בפומייהו דרבנן לקרות החכם בשם תלמיד חכם היות שאין ראוי להקרא חכם רק הבורא לבד שהוא עצם החכמה ואינו מקבל ומושפע מזולתו, אבל חוץ ממנו הכל מקבלים ומושפעים מזולתם, וקל וחומר מי ששכלו מורכב בחומר הוא ילאה תמיד מלהשיג הדבר בשלימות, כי החכמה היא בלתי תכליתית, ולא יכילה כי אם הבלתי בעל תכלית והוא הבורא יתברך ויתעלה, מה שאין כן האדם שהוא בעל תכלית צריך הוא תמיד להשלמת זולתו כמאמרם ז"ל [אבות פרק ד משנה א] איזהו חכם הלומד מכל אדם, ולכן קראוהו בשם תלמיד חכם. ולא לבד שצריך לגדול ממנו אלא אף לקטן ממנו, כמאמרם [תענית ז, א] ומתלמידי יותר מכולם. והטעם כי כמו בראיה החושית אם ישוטט אדם במבט עיניו למרחוק נכשל בקל במה שלפניו, כן הוא בראיה השכלית כשמשוטט במבט שכלו למרחוק נכשול בקל במה שלפניו, לכן צריך לתלמיד ששכלו קטן ששכלו אינו משוטט למרחוק ומרגיש במה שלפניו. ועוד כי מחמת צמצום שכלו להסביר להתלמיד, יראה גם בעצמו במה שלפניו, וגם מחמת הצמצום יראה ויבין יותר, כי זה דומה לרואה בשפופרת שרואה יותר מחמת צמצום עין הראות מה שלא יכול להביט כל כך בלא השפופרת מחמת פיזור עין הראות: --

1

מחובר

793

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים