לצורך עריכת מאמר ארוך ומקיף על לשון הקודש

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2024 11:20

אודה ולא אבוש. מתוך כל הפסוקים הנ"ל זה אכן נראה ש'מילה' היא מילה על
טהרת הלשוה"ק, וכבעל החלוקה הנ"ל שתיבה מקורה בלשוה"ק ומילה בארמית, אני מרגיש
חובה להבהיר שכך כתבתי מזיכרון גרידא בלי בדיקה נוספת, וקחו נא התנצלותי על
שלא הבהרתי את זה מראש.

לגופו של עניין, אולי 'מילה' ושורשה, משמשים למילה המדוברת, ו'תיבה' למילה
הכתובה, אך אין לי זמן כעת לבדוק זאת.

רק אציין מה שידוע שארמית דומה ללשוה"ק, ופעמים רבות מאוד אפשר להתחקות בקלות
אחרי השימושים המקבילים בשתי השפות (ובפרט ע"י החלפת ש' בת', ז' בד' וכדומה).
דוגמא אחת, 'יגר שהדותא' שהיא דוגמא לתרגום שבתנ"ך במגילה ח ב, מובאת
גם באיוב טז, עדִי ושהדי במרומים, וכבר פירש רש"י בתהלים ט ה, כי עשית משפטי
ודיני, "תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניהן, כמו עדי וסהדי במרומים,
עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל", ע"כ. הרי שסהדי היא גם בלשוה"ק, כי
דוחק לומר שכוונת רש"י היא רק להשתמשות המקרא בכפלות לשון, ואכמ"ל.

[אליהו סלומון - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/11/2024 19:04

יש בארמית מילים קדומות ושורשיות, ומילים מאוחרות
המאוחרות שבזמן התלמוד יתכן שהם מעוד שפות
אבל המוקדמות הן והאכדית והערבית הם פשוט אותה שפה לשון הקודש ששובשה או שונתה
מאיזה סיבה כמו מרוב הזמן ומקום ההוא ששלטה בו הגייה מסויימת וכדומה - לישנא
קלילא ועוד סיבות
ע" עצמיו וגרמיו הם עצמות, למרות שבשימוש הרגיל משתמשים בלה"ק בעצם ובל' ארמי
גרמא, עדי בל' עברי וסהדי בל' ארמי שניהם בל' עברי ג"כ
ואם יתעקש האומר שלשון התנ"ך כוללת גם ארמית מדוברת דאז, ואינו לשון הקודש, מי
אני שאחלוק עליו אבל על כל פנים הלשון הקודש שבידינו שהיא מהתנ"ך והמשניות
מורכבת מארמית וערבית ג"כ, בין אם זה עצמו לה"ק ובין אם הושפע כדברי האומר