תאריך ההודעה המקורית: 08/01/2025 11:18
ייש"כ.
מאת: From: מ.א.ר.
Sent: 8 Jan 2025 9:40 AM
מאת: To: ארי במסתרים
Cc:
[email protected];
[email protected]
Subject: Re: [הכתב והמכתב] שאלה בדבר המאחר לקום בע"פ שחל להיות בשבת
וזו אשר כתבתי בחוברת בפעם הקודמת שהיתה ערב פסח שחל בשבת (לא מוגה!)
מי שהתעורר מאוחר בשבת
לגבי מי שהתעורר מאוחר בבוקר של שבת הגדול ואין לו זמן להתפלל כל התפילה ולאכול סעודה לפני סוף זמן אכילת חמץ, וכן אם זה קורה לציבור שלם ולא רק ליחיד יש לדון בזה מכמה אנפי. (א) עצם אכילה לפני שחרית שיש בו משום לא תאכלו על הדם ואותי השלכת אחר גוך כמבואר במ"ב (פט כא) ומצד זה יש איסור אפילו בטעימה כל שהוא. (ב) אכילה לפני מוסף, שטעמו כמו שאסור לאכול לפני כל מצוה שהגיע זמנה ומצד זה מבואר בשו"ע (רפו ג ומג"א א וט"ז ב) שאין איסור אלא לקבוע סעודה, אבל טעימה בעלמא מותר. (ג) יש עוד לדון מתי חל עליו חובת קידוש, שהרי מי שחלש והוא בכלל חולה מותר לטעום לפני התפילה כמבואר בשו"ע (פט ד) אבל אחרי התפילה ולפני קידוש אסור. (ד) כאשר מדובר בציבור, האם יש מקום להתפלל שחרית ומוסיף ולקרוא בתורה יותר מאוחר?
והנה, מצד האכילה לפני התפילה, אכן לא הותר לאכול לפני התפילה ואפילו טעימה בעלמא אסורה למי שאינו בגדר חולה, ודעת השואל בשו"ת בצל החכמה (ד קעא) שאולי אפשר להתיר לקדש לפני התפילה משום שמאחר ואיסור אכילה אינו אלא דרבנן, ואכילת פת בשבת הוא מדאורייתא (ומה דפשיטא ליה לאותו שואל שאכילת פת בשבת הוא דאורייתא, לא ביררא לן מקורו, שהרי אמנם ציין למש"כ השו"ע רעד ושם במ"ב (ט) כתוב שזה הוא עיקר כבוד שבת לעשות הסעודה בפת, אבל אין מזה ראיה שזה מה"ת, ואפילו איסור תענית בשבת מביא הביה"ל (רפח "אסור") מחלוקת אם הוא דאורייתא או מדברי קבלה, ואם חיוב פת הוא מדאורייתא בוודאי היה בזה ביטול תענוג איסור דאורייתא, ויל"ע) יבוא דאורייתא של אכילה וידחה דרבנן של אכילה לפני התפילה. ועוד מאחרו ואיסור אכילה הוא משום לא תאכלו על הדם או אותי השלכת, אפשר שהיינו רק אכילה של רשות אבל אכילה של מצוה הותר לו. ובשו"ת בצל החכמה שם דחה הרה"ג דברי השואל שגם כאשר האיסור אינו אלא מדרבנן העמידו דבריהם במקום תורה והביא דוגמא לכך מדברי החת"ס (או"ח פב) שמי שמוציא אבדה של כסף בשבת אסור להרימו כדי להחזירו ולא אומרים יבוא עשה דהשבת אבידה (ולא תעשה של לא תוכל להתעלם) וידחה שבות של שבת של איסור מוקצה. והאריך קצת שם לדון בזה, ומ"מ מסקנתו שאין לעבור על איסור אכילה לפני התפילה בכדי לקיים מצוות סעודה בשבת.
והיה מקום לדון עוד במש"כ השואל וזה לשונו "ומה גם כי י"ל דהא דלא תאכלו על הדם היינו דוקא אכילת רשות משא"כ באכילת מצוה כסעודת שבת". וצ"ע מנא ליה הא. דבשלמא אם היה מביא את הפסוק של אותי השלכת, יש לומר שהואיל והאכילה היא של מצוה, אין בכך "אותי השלכת" שהרי גם באכילה מתעסקים ב"אותי", במצוות השי"ת, אבל מאחר והביא את הטעם של "לא תאכלו" מהא לו לחלק בין מצוה ולא, הרי כל שלא ביקש "על הדם", דהיינו על חייו וכדומה אסור לו להתעסק בדברים אחרים וכמו שאסור להתעסק בשום דבר אחר לפני התפילה. ואפשר שלמד כן ממה שמותר לעשות חפצי שמים לפני התפילה כאשר לא יהיה אפשרות לעשות אחרי כן כמבואר במ"ב (רנ א וסי' פט לו).
מ"מ תבנא לדינא לפי הרב בצל החכמה (ולא מצאנו כעת בפוסקים מי שחולק וכ"ה בשרגא המאיר (ד סב.א) ומשנה הלכות (ח קצ)) שאין לו לאכול סעודת שבת לפני שחרית הגם שלאחר מכן לא יהיה אפשר לקיימו בפת. ועתה נדון האם מותר עכ"פ לאכול לפני מוסף.
והנה, איתא בטור (רפו) "אף על פי שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם המוספין מ"מ צריך להתפלל אותה קודם אכילה כדאיתא במסכת תעניות... גבי נשיאות כפים שחרית ומוסף דלא שכיחי בהו שכרות אלמא אין דרך לאכול קודם וכ"כ ר"ח התם שמעינן מכאן דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף", והיינו שאע"פ שטעימה מותרת, מ"מ סעודה אסור (עי"ש בב"י), ועי' בב"ח (בד"ה אע"פ) שגם לדעת ר"ח מדינא שרי אפילו סעודה, וכותב החת"ס (שו"ת סט) מתוך דברי הב"ח הנ"ל "אין האיסור (של אכילה לפני מוסף) מדינא אלא ממנהג אבותינו שהנהיגו כן להחמיר על עצמם ונהי דמ"מ אסור משום אל תטוש תורת אמך מ"מ נ"מ מאן דחליש ליבא טובא וא"א לו בלי סעודה יכול לסעוד קודם מוסף דאדעתא דהכי לא נהגו". ועל פי זה התיר החת"ס שם לאוכל סעודת ברית לפני מוסף שהרי "אדעתא דהכי לא הנהיגו איסור בעלי המנהג ולא גרע ממאן דחליש ליביה". אולם בשו"ת שלמת חיים (רנד) שנשאל האם מותר לאכול סעודת שבת לפני מוסף ע"י העמדת שומר, כותב "מראיית הגר"א שם בסימן רפ"ו מש"ס תענית נראה דאין בזה היתר". וביאור דבריו שהרי בשו"ע נראה שחולק על הב"ח הנ"ל שהרי המחבר פוסק (רפו ג) "מותר לטעום קודם תפלת המוספין... אבל סעודה אסור". וכותב על הגר"א (ס"ק ח) "מהא דתענית כ"ו ב' שחרית ומוסף לא שכיח שיכרות וע"כ פי' אי אפשר כלל", הרי שלומד הגר"א שאין שום אפשרות של שכרות במוסף, ואילו היה היתר לפעמים לאכול סעודה לפני מוסף יהיה אפשרות ששייך שכרות. ומזה מוכח, למד בעל שלמת חיים, שאסור לאכול סעודה לפני מוסף.
אולם, המג"א (א) המביא את הב"ח וגם המ"ב (ט) מביא ההיתר למי שחלש לאכול פת לפני מוסך אם לא סגי בלא"ה. הרי שבמקום דחק סומכים על המקילים. וא"כ י"ל שה"ה בזה אם התעורר מאוחר יכול לאכול סעודה קודם מוסף, אץ בתנאי שיעמיד שומר או שיש רבים דמדכרי אהדדי (עי' שש"כ נב הע' נה).
ומאחר והותר לו לאכול לפני מוסף, כל שכבר התפלל שחרית, יש לדון כמה צריך להתפלל כדי שלא יהיה בו איסור של "לא תאכלו על הדם" וכו'? והנה, זה ברור שאם יש מנין שמתפללים כעת, אבל אם יתפלל עמהם לא יספיק לאכול סעודת שבת, יכול להתפלל שחרית ביחידות ויאכל ואחרי זה ילך לביהכנ"ס. והוא ע"פ דברי הביאור הלכה (פט ג "וכן") שהתיר בכה"ג לחולה, והבאנו לעיל בשם החת"ס להשוות חולה וסעודת מצוה, וא"כ נראה שה"ה נמי בזה. וכן, אם אין לו מנין, אבל יש לו זמן להתפלל כל תפילת שחרית ביחידות, וודאי שצריך לעשות כן ולא לסמוך על קולות כאלה ואחרות (ועי' מ"ב נב א על החשיבות להתפלל הכל כסדר). ואם יכול להתפלל בדילוג, יש לו לומר ברכת התורה, ברוך שאמר, אשרי, נשמת וישתבח, ואח"כ יאמר ג"כ לא-ל אשר שבת, ברכת ק"ש ק"ש ושמו"ע (עי' שו"ע רפא ומ"ב ג ומ"ב נב ה). ולא באנו לדון אלא למי שאין לו זמן להתפלל אפילו בדילוג. (ומי שיש לו אפשרות להתפלל ברכה"ת ופרשה ראשונה של ק"ש ואז להספיק על התפילה בציבור או שיתפלל הכל ביחידות ובציבור ישמע רק קדיש או ברכו, מסתפק בשש"כ (נב הע' מח) איזה המן עדיף).
החפץ חיים בספרו מחנה ישראל (ז ב) כותב שיקרא עכ"פ פרשה ראשונה של קריאת שמע לפני שיאכל (ואף שבביה"ל (פט ג "ולא") מבואר שיש בו משום לא תאכלו עד שתתפלל שמו"ע מ"מ מי שחלש לבו יכול לסמוך רק על הטעם השני של אותי השלכת), ולפי מה שמבורר בשו"ע (מו ט ורמ"א ומ"ב שם) הואיל וקורא פסוקים ראוי לקרוא ברכת התורה לפניהם. ועל כן יש לו על כל פנים לברך ברכת התורה ולקרוא פרשה ראשונה קריאת שמע וכ"ה בשש"כ (מ מה). ובשש"כ (נב הע' לו) שואל למה לא יאמר ג"כ איזה שהוא בקשה קצרה, שבח שאלת צרכיו והודיה, ויצא בסה חובת תפילה לרמב"ם ולא יעבור על לא תאכלו על הדם. ובשו"ת תשובות והנהגות (א עג) מסביר עוד הואיל "שקיבל ע"ע מלכות שמים, ואין כאן משום "אותי השלכת אחרי גויך" שהרי מקדים קבלת עול מלכות שמים, וכן מה"ת כבר יצא בזה גם חובת תפלה", ולדבריו לק"מ קו' השש"כ הנ"ל. ויש לומר שבתשובות והנהגות הנ"ל מביא שאין בו משום "אותי השלכת" אם עכ"פ קרא ק"ש אבל משום "לא תאכלו" עדיין יש כמבואר בביה"ל (פט ג "ולא") שיש לא תאכלו על הדם כל זמן שלא התפלל תפילת שמונה עשרה, וע"ז קאמר השש"כ שאם יאמר תפילה קצרה שלדעת הרמב"ם יוצא יד"ח תפילה, גם משום לא תאכלו אין.
פש לן גביה לברר לגבי מי שמיקל לאכול לפני מוסף, האם יעשה קידוש קודם? האם עדיף שיהיה לפני או אחרי קריאת התורה (במקרה שמדובר על ציבור שלם שהתעוררו באיחור)? והשאלה בזה הוא מתי חל חובת קידוש.
והנה, הביאור הלכה (רפט א "חובת") כותב "ומי שהותר לו לאכול ולשתות קודם תפלה כגון שהוא לרפואה וכדלעיל סימן פ"ט ס"ג פשוט דצריך לקדש מתחלה", מבואר מדבריו שחובת קידוש חל כבר מלפני שחרית. וכותב על כך הרב אגרות משה (ב סוסי' כח) "אף שלכאורה אין זה פשוט כל כך דאולי לא תקנו רבנן לקדש אלא כשהוא זמן סעודה לכל, ולא כשבעצם אינו עתה זמן סעודה כיון שהוא קודם התפלה שאסור לאכול ורק שהוא מותר מצד שהוא חולה וחלש דבזה לא תקנו וכן היה מסתבר יותר וצ"ע בפשיטותא. אבל עכ"פ למעשה כבר הורה זקן ויש לו לקדש תחלה". ובכל זאת כותב הרב אג"מ לפני כן (סוסי' כו) "נראה לע"ד להכריע דאם צריך לאכול פת אף שהוא רק פת הבאה בכיסנין שיש לו דין פת בקביעות סעודה צריך לקדש כהוראת המ"ב בבאור הלכה, ואם סגי לו במזונות מבושלין שבשום אופן אינם בדין פת לא יקדש". ובשש"כ (מ הע' צג) הביא בשם הגרשז"א באופן דסגי לחולה באכילת פירות ואינו צריך לאכול כזית דגן הרי אפשר דחשיב כאילו אסור בסעודה ולא חל עליו חובת קידוש. אלא כאן שאנו דנים על אכילת סעודה, ברור שלדעת הפוסקים הנ"ל חל עליו חובת קידוש, וגם המ"ב חוזר על דבריו (רפו ז) שכבר התחייב בקידוש לאחר שחרית (וקצ"ע שהרי דעתו הוא שכבר התחייב בקידוש לפני שחרית כמבואר לעיל), מ"מ לענין סעודה עם פת, לדעתו וודאי אסור ללא קידוש.
ואמנם, אין זה מוסכם לגמרי בפוסקים. בספר דעת תורה (רפו ג) כותב שמאחר ואסור לקבוע סעודה קודם מוסף, ממילא אינו חייב בקידוש ומותר לטעום בלי קידוש. הרי שלהדיא לדעתו שאין חלות חובת קידוש לפני מוסף. וכותב שם הדע"ת עוד שכן עשה מעשה מהר"א סג"ל בלכתו לפקוד את המהרש"א ששתו קפה ומיני מתיקה ללא קידוש, ומוסיף שם שמאן דמחמיר לקדש אינו אלא הדיוטות! אך אפשר שלדידן לא יהיה אפשר לסמוך על זה מאחר וכל התירו מבוסס על כך שאסור לקבוע סעודה, אבל מאחר והתברר לנו ע"פ החת"ס ומג"א הנ"ל שלפעמים יש מקום להתיר לקבוע סעודה, הרי ג"כ חייב בקידוש.
ועי' ברכי יוסף (רפו ז) ושש"כ (נב טז) שחששו לדברי הדעת תורה הנ"ל שאם מקדש קודם מוסף, טוב יעשה אם יאמר קידוש שוב לאחר התפילה לפני הסעודה וכ"ה בכה"ח (רפו סוס"ק טו), ועי"ש בשש"כ (הע' סב) ששמע מהגרשז"א שהמנהג הוא שאין חוזרים ומקדשים ולכן כתב בלשון "טוב".
ועל כן, על פי שלמדנו כאן ניתן לומר שאין לאכול סעודה בשו"א לפני שחרית מחמת כך שלא יהיה אפשרות לקיים סעודת שבת בפת, אולם, אחרי שחרית קודם מוסף אפשר לאכול אם יש לו שומר להזכיר לו, וצריך קודם לעשות קידוש. ו"שחרית" הוא לפחות ברכה"ת ותחילת ק"ש. וראוי גם לומר שמונה עשרה. ואם מדובר בציבור ואפשר להספיק קריאת התורה יש מקום להדר בזה ע"פ דברי הרמ"א (קמד ב) ששחרית מסתיימת בקריאת התורה.
יום נפלא
משה רייך
המשנה שכיר (סי' קסג) מביא את טענות הכתבי אש, ודוחה אותם
בספר 'כתבי אש' (מאביו של בעל 'בצל החכמה', ח"ג מכתב טז) חולק על המשנה שכיר
משנה שכיר (או"ח סי' קסב),
אם מישהו יודע או יכול לבדוק איזה ספר שדן במי שהתאחר לקום בשבת ער"פ, ויש לפניו ב' דרכים, או להתפלל שחרית או לאכול סעודת שבת קודם סו"ז אכילת חמץ, האם יאכל לפני התפילה או יתפלל ויפסיד מצות סעודת שבת (מסתמא הנדון נמצא רק בספרי הדור האחרון).
תודה רבה.
--