דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

2022
101 21 1.2k 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 19/08/2022 17:51

    א. פיך ענה בך שהם מונעים משיקולים זרים ולא מקצועיים.
    ב. היא פשוט שותלת שם אנשים מטעמה ובכך האקדמיא רוקדת לפי החליל של הממשלה.
    במחשבה שנייה, היא אפילו לא צריכה לשתול אנשים מטעמה, הרבה מהם מקבלים באופן
    טבעי את מרות הממשלה..

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 19/08/2022 18:09

    אוסיף כאן דברים שכתבתי בסדנא לעריכה תורנית

    העברית החדשה: לשון הקודש לא הייתה שפת האם של רוב העם היהודי, במשך כאלפיים
    שנות הגלות, אולם בין תופשי התורה, הייתה לשון הקודש בשימוש לצרכים שונים
    לאורך כל הדורות. בדיעבד חשיבות רבה נודעה לשפה המשותפת שהייתה לעם ישראל, שכן
    ניתן לומר שבזכותה, התאפשרה תקשורת בין יהודי הגולה, בכל זמן הגלות, ובפרט בין
    חכמיה, כיון שלכולם הייתה שפה אחת ודברים אחדים, אשר אותם למדו מן התנ"ך
    והמשניות וספרות חז"ל.

    ברם, במאות השנים האחרונות, קמו כמה 'משכילים' בעיניהם (שבגינם ידיעת הדקדוק
    הפכה ל'השכלה'), וניסו ל'החיות' את השפה העברית, מתוך הנחה שהשפה 'קפאה' אי שם
    בימי הביניים, וללא התאמה להווה לא ניתן יהיה להשתמש בה.

    כידוע, ל'מחדשי' השפה העברית יש מה לומר גם בנושא כללי הכתיבה, הפיסוק, ועוד,
    וחלקם מיישרים קו עם סגנון בינלאומי על מנת לייצר אחידות. מתוך אלו, כללים
    רבים כבר הוטמעו באופן הכתיבה בימינו, והינם מקובלים אף בין תופשי התורה. לא
    נתייחס כאן לשאלה, הֲטובה היא אם רעה, אלא נקבל את אופן הכתיבה שהתקבל כבר בין
    כותלי בית המדרש והקרובים אליו.

    מו"ר הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים, כתב על מי שמכונה 'מחיֶה
    השפה העברית' "בא לקלקל ונמצא מתקן".[1] <#_ftn1> כוונתו לומר שע"י מפעלו של
    הנ"ל, העברית כיום הינה שפה שניתן להתבטא בה באוצר מילים רחב ובחופשיות, ואף
    שכוונתו לא הייתה טהורה מכל מקום בא תיקון ע"י מעשיו.

    ברם, כל זה אפשר היה לומר, כאשר העוסקים במלאכה זו, היו נאמנים ללשון הקודש,
    לכללי הדקדוק ומבני המשפטים המקוריים, לפירוש האמיתי של המילים, וכיו"ב. אולם
    כאשר הם נוטים קו ומשנים כללי דקדוק יסודיים, או משמעויות של מילים וכיו"ב,
    ודאי שמקלקלים הם, ולמפורסמות אין צריך ראייה. ולכן יש לברור את הוראותיהם
    והצעותיהם בי"ג נפה, ואת הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, וה' יחזיר את כולנו
    בתשובה שלימה בקרוב, אכי"ר.

  • תאריך ההודעה המקורית: 19/08/2022 18:09

    אוסיף כאן דברים שכתבתי בסדנא לעריכה תורנית

    העברית החדשה: לשון הקודש לא הייתה שפת האם של רוב העם היהודי, במשך כאלפיים
    שנות הגלות, אולם בין תופשי התורה, הייתה לשון הקודש בשימוש לצרכים שונים
    לאורך כל הדורות. בדיעבד חשיבות רבה נודעה לשפה המשותפת שהייתה לעם ישראל, שכן
    ניתן לומר שבזכותה, התאפשרה תקשורת בין יהודי הגולה, בכל זמן הגלות, ובפרט בין
    חכמיה, כיון שלכולם הייתה שפה אחת ודברים אחדים, אשר אותם למדו מן התנ"ך
    והמשניות וספרות חז"ל.

    ברם, במאות השנים האחרונות, קמו כמה 'משכילים' בעיניהם (שבגינם ידיעת הדקדוק
    הפכה ל'השכלה'), וניסו ל'החיות' את השפה העברית, מתוך הנחה שהשפה 'קפאה' אי שם
    בימי הביניים, וללא התאמה להווה לא ניתן יהיה להשתמש בה.

    כידוע, ל'מחדשי' השפה העברית יש מה לומר גם בנושא כללי הכתיבה, הפיסוק, ועוד,
    וחלקם מיישרים קו עם סגנון בינלאומי על מנת לייצר אחידות. מתוך אלו, כללים
    רבים כבר הוטמעו באופן הכתיבה בימינו, והינם מקובלים אף בין תופשי התורה. לא
    נתייחס כאן לשאלה, הֲטובה היא אם רעה, אלא נקבל את אופן הכתיבה שהתקבל כבר בין
    כותלי בית המדרש והקרובים אליו.

    מו"ר הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים, כתב על מי שמכונה 'מחיֶה
    השפה העברית' "בא לקלקל ונמצא מתקן".[1] <#_ftn1> כוונתו לומר שע"י מפעלו של
    הנ"ל, העברית כיום הינה שפה שניתן להתבטא בה באוצר מילים רחב ובחופשיות, ואף
    שכוונתו לא הייתה טהורה מכל מקום בא תיקון ע"י מעשיו.

    ברם, כל זה אפשר היה לומר, כאשר העוסקים במלאכה זו, היו נאמנים ללשון הקודש,
    לכללי הדקדוק ומבני המשפטים המקוריים, לפירוש האמיתי של המילים, וכיו"ב. אולם
    כאשר הם נוטים קו ומשנים כללי דקדוק יסודיים, או משמעויות של מילים וכיו"ב,
    ודאי שמקלקלים הם, ולמפורסמות אין צריך ראייה. ולכן יש לברור את הוראותיהם
    והצעותיהם בי"ג נפה, ואת הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, וה' יחזיר את כולנו
    בתשובה שלימה בקרוב, אכי"ר.

    תאריך ההודעה המקורית: 20/08/2022 23:02

    אכן כאשר העלו את נושא השימוש בלשון לקידום רעיונות "נאורים", זה מחבר קצוות רבים, בשנים האחרונות ראשי המדברים ב"תרבות" החילונית החלו להבין שרעיונות תרבותיים יכולים לחדור דרך כל מיני מקומות שלא חשבו עליהם, כמו המלחמה המזוהמת שלהם לכתוב בשמות ההורים "הורה 1" ו"הורה 2" במקום אב ואם, והמלחמה להכניס בנות לצבא לכל מיני מקומות שמעולם לא חלמו.

    וכחלק מזה הם רוצים להחדיר ללשון מונחים שבאים מתוך עולמם המהונדס והמשוקץ, וזאת בניגוד לשנים קודמות שלא נתקלנו במערך מכוון בכיוון זה, והדוגמאות השליליות שרגילים להביא אינן באופן מכוון, אלא דרך טבע שאדם שמוחו לא טהור גם רעיונותיו והגיגיו אינם טהורים. אבל כאשר הדברים נעשים באופן מכוון וכאשר כת הרפורמים ימ"ש משתלטים על עמדות חשובות במדינה נעשו הכל חשודים וחייבים לערוך שבע חקירות על כל מה שמביאים מהם.

    ולאפוקי מאי אלו תמימים שטועים לדון לכף זכות גם כאלה שאסור לדון לכף זכות, וראשי התרבות החילונית הם מקליפה דערב רב וחלילה לדון אותם לכף זכות.

    מאת: From: מעשה הכתב
    Sent: 19 Aug 2022 6:10 PM
    מאת: To: אליהו עבוד
    מאת: Cc: [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

    אוסיף כאן דברים שכתבתי בסדנא לעריכה תורנית

    העברית החדשה: לשון הקודש לא הייתה שפת האם של רוב העם היהודי, במשך כאלפיים שנות הגלות, אולם בין תופשי התורה, הייתה לשון הקודש בשימוש לצרכים שונים לאורך כל הדורות. בדיעבד חשיבות רבה נודעה לשפה המשותפת שהייתה לעם ישראל, שכן ניתן לומר שבזכותה, התאפשרה תקשורת בין יהודי הגולה, בכל זמן הגלות, ובפרט בין חכמיה, כיון שלכולם הייתה שפה אחת ודברים אחדים, אשר אותם למדו מן התנ"ך והמשניות וספרות חז"ל.

    ברם, במאות השנים האחרונות, קמו כמה 'משכילים' בעיניהם (שבגינם ידיעת הדקדוק הפכה ל'השכלה'), וניסו ל'החיות' את השפה העברית, מתוך הנחה שהשפה 'קפאה' אי שם בימי הביניים, וללא התאמה להווה לא ניתן יהיה להשתמש בה.

    כידוע, ל'מחדשי' השפה העברית יש מה לומר גם בנושא כללי הכתיבה, הפיסוק, ועוד, וחלקם מיישרים קו עם סגנון בינלאומי על מנת לייצר אחידות. מתוך אלו, כללים רבים כבר הוטמעו באופן הכתיבה בימינו, והינם מקובלים אף בין תופשי התורה. לא נתייחס כאן לשאלה, הֲטובה היא אם רעה, אלא נקבל את אופן הכתיבה שהתקבל כבר בין כותלי בית המדרש והקרובים אליו.

    מו"ר הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים, כתב על מי שמכונה 'מחיֶה השפה העברית' "בא לקלקל ונמצא מתקן".[1] כוונתו לומר שע"י מפעלו של הנ"ל, העברית כיום הינה שפה שניתן להתבטא בה באוצר מילים רחב ובחופשיות, ואף שכוונתו לא הייתה טהורה מכל מקום בא תיקון ע"י מעשיו.

    ברם, כל זה אפשר היה לומר, כאשר העוסקים במלאכה זו, היו נאמנים ללשון הקודש, לכללי הדקדוק ומבני המשפטים המקוריים, לפירוש האמיתי של המילים, וכיו"ב. אולם כאשר הם נוטים קו ומשנים כללי דקדוק יסודיים, או משמעויות של מילים וכיו"ב, ודאי שמקלקלים הם, ולמפורסמות אין צריך ראייה. ולכן יש לברור את הוראותיהם והצעותיהם בי"ג נפה, ואת הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, וה' יחזיר את כולנו בתשובה שלימה בקרוב, אכי"ר.

    א. פיך ענה בך שהם מונעים משיקולים זרים ולא מקצועיים.

    ב. היא פשוט שותלת שם אנשים מטעמה ובכך האקדמיא רוקדת לפי החליל של הממשלה.

    במחשבה שנייה, היא אפילו לא צריכה לשתול אנשים מטעמה, הרבה מהם מקבלים באופן טבעי את מרות הממשלה..

    א. גם אם יש שיקולים של שוויון זכויות וכדו' (כמו למשל המצאת המילה: ראשת הממשלה), אין כאן משהו אנטי דתי מובהק. הדברים שלך מתאימים לתקופת ההשכלה שהיתה לפני כמאה שנה, שאז באמת רצון המשכילים היה לחבת בכרם ישראל. היום זו מציאות אחרת.

    ב. הממשלה לא מתערבת לאקדמיה בשיקוילם ולא כופה עליה כלום.

    אני לא מתכוון להתווכח.

    תעקוב אחרי ה'פתרונות' החדשים שהם מעלים חדשים לבקרים ותראה שרבים מהם מונעים משיקולים לא טובים כגון שוויון זכויות וערכים חילוניים שונים.

    בעיני זו עובדא וליבנתי את ראיותי עם אנשים שרואים באקדמיא אוטוריטה בתחום הלשון העברית, ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם.

    תביא גם בחשבון שהאקדמיא הינה גוף ממלכתי והם מחוייבים לגחמותיהם של הממשל הקלוקל, כך שגם אם כוונותיהם רצויות נכפים עליהם מעשים לא רצויים.

    אני לא חושב כך.

    אני בטוח אתה לא מכיר אותם מקרוב, אז איך אתה מתיימר להבין כך? ועוד, שיש עניין לנסות לדון תחילה לכף זכות. סוף סוף הם יהודים.

    לצערינו רבים וטובים חושבים שהאקדמיא ללשון הינו מפעל חיובי. אך למתעמק רוב הוראותיהם אינן מונעות מהרצון לשדרג את השפה ולפתח פיתוחה, אלא ממניעים נסתרים ואפילו זדוניים ומשיקולים פוליטיים וד"ל..

    כאשר יש רפיון אצל החרדים בדבר מסוים, ההשגחה העליונה מסבבת שדוקא החילונים יהיו חזקים בו. ואת הדברים הטובים יש ללמוד מהם.

    הרבה פעמים הם פשוט שלפו מילים מאוד נדירות ממדרש או אפילו מפסוק (לפחות לפי קצת מפרשים), ופרסמו אותן בציבור, כי בזמנינו הן הוצרכו יותר והציבור היה משתמש בשימוש במילה לועזית תחתן.

    וזוהי קליפתן הקשה שלקחו דבר טוב אחד ועשו ממנו עטרת וכל עיקרי היהדות השליכו.

    סיפר יהודי מהימים ההם שא' ממחדשי השפה לחם על כך שעל מכסי הביוב לא יהי' כתוב באותיות עבריות (שם היצרן וכדו') כי אין ראוי שיבזו את לה"ק לדרוך עליה אלא יעשו בסימנים...

    ורגש זה יכולים ללמוד גם אנו.

    From: [email protected] mailto:[email protected] <[email protected] mailto:[email protected] > On Behalf Of מעשה הכתב
    Sent: 19 Aug 2022 1:23 AM
    To: עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] >
    Subject: Re: [עריכה תורנית] אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

    יש לציין כי למחדשי השפה (לפחות הקדמונים שבהם), ישנה נטייה להסתמך על המקורות, לצורך ההיבט ה"מדעי"..

    כחובב לשון הקודש (אחר צריפת הסיגים והבדילים), אוכל לומר שאכן יש דברים בגו, אולם ישנם מקרים רבים שבאו לתקן ונמצאו מקלקלים.

    ועל כן נמצא רבות שמילים שכביכול חידשה האקדמיא מקורם בספרות חז"ל ואנשי האקדמיא נטלו עטרה לעצמם.

    וכבר אמר החכם האקדמיא ללשון העוורת ודפח"ח.

    נקודה למחשבה:

    הביטוי מספור במשמעות לתת מספר לפרטים, לכאורה מקורו בחידושי האקדמיא.

    והנה לכאורה.. מקורו בפסוק מפורש בפרשת בלק "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" דהיינו מי מִסְפֵּר.

    אציין כי כפי הזכור לי לא פירשוהו המפרשים כך..

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/04dc01d8b38e%245e5dc080%241b194180%24%40gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/04dc01d8b38e%245e5dc080%241b194180%24%40gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

  • תאריך ההודעה המקורית: 19/08/2022 17:47

    א. גם אם יש שיקולים של שוויון זכויות וכדו' (כמו למשל המצאת המילה: ראשת
    הממשלה), אין כאן משהו אנטי דתי מובהק. הדברים שלך מתאימים לתקופת ההשכלה
    שהיתה לפני כמאה שנה, שאז באמת רצון המשכילים היה לחבת בכרם ישראל. היום זו
    מציאות אחרת.
    ב. הממשלה לא מתערבת לאקדמיה בשיקוילם ולא כופה עליה כלום.

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:13

    בס"ד

    ענין השוויון הוא משהו חילוני/שמאלני מאוד, ונובע מרצונם לעוות ולפגוע בבריאה
    כפי שטבעה הקב"ה שאין כזה דבר "שוויון" בהמון תחומים, ובכדי לחפש תחליף לדת,
    זה נהיה אצלם משהו "דתי". וכן בשאר הערכים המעוותים שלהם.
    לא צריך להגיע להשפעת הממשלה כדי לדעת ולהבין שכל דבר שקשור לאקדמיה הוא
    מקולקל מאוד ומחוץ לתחום שלנו [הרי אקדמיה ביסודה היא כפירה וכן הוא עד היום
    כידוע ואכמ"ל], והאקדמיה ללשון העברית בכלל זה. יש להם ערכים שונים מאוד משלנו
    ומעוותים מאוד ופעמים רבות החלטותיהם נובעות מערכים זרים אלו, ועלינו להתרחק
    מהם הרבה יותר מכמטחווי קשת, בפרט אנו העורכים התורניים שיש להם חלק גדול
    בהנחלת התורה לעם ישראל.
    ודי בזה.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:13

    בס"ד

    ענין השוויון הוא משהו חילוני/שמאלני מאוד, ונובע מרצונם לעוות ולפגוע בבריאה
    כפי שטבעה הקב"ה שאין כזה דבר "שוויון" בהמון תחומים, ובכדי לחפש תחליף לדת,
    זה נהיה אצלם משהו "דתי". וכן בשאר הערכים המעוותים שלהם.
    לא צריך להגיע להשפעת הממשלה כדי לדעת ולהבין שכל דבר שקשור לאקדמיה הוא
    מקולקל מאוד ומחוץ לתחום שלנו [הרי אקדמיה ביסודה היא כפירה וכן הוא עד היום
    כידוע ואכמ"ל], והאקדמיה ללשון העברית בכלל זה. יש להם ערכים שונים מאוד משלנו
    ומעוותים מאוד ופעמים רבות החלטותיהם נובעות מערכים זרים אלו, ועלינו להתרחק
    מהם הרבה יותר מכמטחווי קשת, בפרט אנו העורכים התורניים שיש להם חלק גדול
    בהנחלת התורה לעם ישראל.
    ודי בזה.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:15

    קח מהם את הדברים הטובים. הרמב"ם אמר: "קבל האמת ממי שאמרה".

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:15

    קח מהם את הדברים הטובים. הרמב"ם אמר: "קבל האמת ממי שאמרה".

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:16

    והוא הביא דברים מהפילוסוף אריסטו, שהיה גוי רשע מאוד כידוע.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 19/08/2022 08:41

    הרבה פעמים הם פשוט שלפו מילים מאוד נדירות ממדרש או אפילו מפסוק (לפחות לפי קצת מפרשים), ופרסמו אותן בציבור, כי בזמנינו הן הוצרכו יותר והציבור היה משתמש בשימוש במילה לועזית תחתן.

    וזוהי קליפתן הקשה שלקחו דבר טוב אחד ועשו ממנו עטרת וכל עיקרי היהדות השליכו.

    סיפר יהודי מהימים ההם שא' ממחדשי השפה לחם על כך שעל מכסי הביוב לא יהי' כתוב באותיות עבריות (שם היצרן וכדו') כי אין ראוי שיבזו את לה"ק לדרוך עליה אלא יעשו בסימנים...

    ורגש זה יכולים ללמוד גם אנו.

    From: [email protected] [email protected] On Behalf Of מעשה הכתב
    Sent: 19 Aug 2022 1:23 AM
    מאת: To: עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

    יש לציין כי למחדשי השפה (לפחות הקדמונים שבהם), ישנה נטייה להסתמך על המקורות, לצורך ההיבט ה"מדעי"..

    כחובב לשון הקודש (אחר צריפת הסיגים והבדילים), אוכל לומר שאכן יש דברים בגו, אולם ישנם מקרים רבים שבאו לתקן ונמצאו מקלקלים.

    ועל כן נמצא רבות שמילים שכביכול חידשה האקדמיא מקורם בספרות חז"ל ואנשי האקדמיא נטלו עטרה לעצמם.

    וכבר אמר החכם האקדמיא ללשון העוורת ודפח"ח.

    נקודה למחשבה:

    הביטוי מספור במשמעות לתת מספר לפרטים, לכאורה מקורו בחידושי האקדמיא.

    והנה לכאורה.. מקורו בפסוק מפורש בפרשת בלק "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" דהיינו מי מִסְפֵּר.

    אציין כי כפי הזכור לי לא פירשוהו המפרשים כך..

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:16

    בס"ד

    לא צריך להגיע אליהם... שמעתי פעם שהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע היה נזהר מלדרוך
    על כל כיתוב בלה"ק גם ע"ג בורות ביוב/חשמל/מים/טלפון וכיו"ב.

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:15

    קח מהם את הדברים הטובים. הרמב"ם אמר: "קבל האמת ממי שאמרה".

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:20

    בס"ד

    איך אפשר לקבל דברים טובים מן הכופרים? הרי חז"ל כבר שואלים לגבי רבי מאיר
    תלמידו של אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה עד שקראוהו חז"ל "אחר", כיצד קיבל
    ממנו? ומתרצת שתוכו אכל וקליפתו זרק. ורק רבי מאיר הקדוש היה מסוגל לכך, איך
    אנחנו יתמי דיתמי נוכל לעשות זאת? הרי כידוע מספה"ק "נפש הרשע עטוף בדיבורו".
    אולי אפשר לקרוא זאת בעיתון בשמו, אך ודאי שלא להשתמש בו לעבוה"ק, ולא להביא
    ראיה מדבריו כאילו הוא שווה את זה.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:16

    בס"ד

    לא צריך להגיע אליהם... שמעתי פעם שהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע היה נזהר מלדרוך
    על כל כיתוב בלה"ק גם ע"ג בורות ביוב/חשמל/מים/טלפון וכיו"ב.

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:20

    אני נוהג להליץ על כיו"ב "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין".
    דהיינו שכאשר הדברים הינם בגדר חכמה, אפשר ללמוד אפילו מגויים (יש מה לצדד
    שחילוניים גרועים מהם וכמו שאין להתווכח עם כופר יהודי ואכמ"ל).
    אולם כאשר מדובר בתורה - דהיינו הוראה, לא נאבה ולא נשמע. כיון שהוראותיהם
    נובעות מרוע לבבם, ולא מרצון להגיע לטוב למועיל ולאמת

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:16

    והוא הביא דברים מהפילוסוף אריסטו, שהיה גוי רשע מאוד כידוע.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:21

    בס"ד

    גם הרמב"ם נהג כר"מ שתוכו אכל וקליפתו זרק, אבל מי אנחנו שננהג כך בלא להפגע.
    אם כבודו מרגיש ראוי לזה כמו התנא רבי מאיר והרמב"ם, בבקשה. אני ודאי שלא.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:20

    אני נוהג להליץ על כיו"ב "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין".
    דהיינו שכאשר הדברים הינם בגדר חכמה, אפשר ללמוד אפילו מגויים (יש מה לצדד
    שחילוניים גרועים מהם וכמו שאין להתווכח עם כופר יהודי ואכמ"ל).
    אולם כאשר מדובר בתורה - דהיינו הוראה, לא נאבה ולא נשמע. כיון שהוראותיהם
    נובעות מרוע לבבם, ולא מרצון להגיע לטוב למועיל ולאמת

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:23

    בס"ד

    מצטרף בכל לב, וכבר כתבתי על כך בנוגע לדבריו של הרב אליהו עבוד. כאן התייחסתי
    רק לאיזה ציטוט מסויים.

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:20

    אני נוהג להליץ על כיו"ב "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין".
    דהיינו שכאשר הדברים הינם בגדר חכמה, אפשר ללמוד אפילו מגויים (יש מה לצדד
    שחילוניים גרועים מהם וכמו שאין להתווכח עם כופר יהודי ואכמ"ל).
    אולם כאשר מדובר בתורה - דהיינו הוראה, לא נאבה ולא נשמע. כיון שהוראותיהם
    נובעות מרוע לבבם, ולא מרצון להגיע לטוב למועיל ולאמת

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:24

    הרמב"ם הורה הוראה: "קבל האמת וכו'". כלומר זוהי הוראה גם לנו.
    ומלבד זאת אלו דברי המשנה: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".
    אמנם יש עניינים של חכמת הפילוספיה וכדו' שמעורבים בזה דברי כפירה, ושם צריך
    להיזהר.
    אבל חכמת הלשון היא בעיקרה חכמה שלא מיוסדת על השקפות (בעיקרה עכ"פ).

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:24

    הרמב"ם הורה הוראה: "קבל האמת וכו'". כלומר זוהי הוראה גם לנו.
    ומלבד זאת אלו דברי המשנה: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".
    אמנם יש עניינים של חכמת הפילוספיה וכדו' שמעורבים בזה דברי כפירה, ושם צריך
    להיזהר.
    אבל חכמת הלשון היא בעיקרה חכמה שלא מיוסדת על השקפות (בעיקרה עכ"פ).

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:27

    בש"ך ביו"ד מבואר דהאידנא לרוב קטונתנו לא אמרינן תוכו אכל וכו'.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:24

    הרמב"ם הורה הוראה: "קבל האמת וכו'". כלומר זוהי הוראה גם לנו.
    ומלבד זאת אלו דברי המשנה: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".
    אמנם יש עניינים של חכמת הפילוספיה וכדו' שמעורבים בזה דברי כפירה, ושם צריך
    להיזהר.
    אבל חכמת הלשון היא בעיקרה חכמה שלא מיוסדת על השקפות (בעיקרה עכ"פ).

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:29

    בס"ד

    מי אמר שהכוונה גם לרשעים ולכופרים? אם זה נכון היות כותבים זאת בפירוש.
    אם בגלל שהיו קדושי עליון שעשו זאת, זה לא ראיה כי רק הם היו יכולים לפי דרגתם.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:27

    בש"ך ביו"ד מבואר דהאידנא לרוב קטונתנו לא אמרינן תוכו אכל וכו'.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:29

    תוכל לכתוב המקור המדויק? יתכן שהש"ך דיבר דווקא על לימוד פילוספיה של גויים
    ודברי כפירה מובהקים.

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:27

    בש"ך ביו"ד מבואר דהאידנא לרוב קטונתנו לא אמרינן תוכו אכל וכו'.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:30

    בס"ד

    יישר כח על הסייעתא, זה היה פשוט בעיניי אבל כמובן שזה הרבה יותר ראיה כשזה
    מפורש בפוסקים.

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:29

    בס"ד

    מי אמר שהכוונה גם לרשעים ולכופרים? אם זה נכון היות כותבים זאת בפירוש.
    אם בגלל שהיו קדושי עליון שעשו זאת, זה לא ראיה כי רק הם היו יכולים לפי דרגתם.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:31

    מעניין לראות דברי הש"ך ואז נוכל להבין יותר.

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:29

    תוכל לכתוב המקור המדויק? יתכן שהש"ך דיבר דווקא על לימוד פילוספיה של גויים
    ודברי כפירה מובהקים.

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:32

    בס"ד

    רבי מאיר לא למד מאחר פילוסופיא וכו', הוא קיבל ממנו רק דברי תורה, וע"כ אמרו
    תוכו אכל וכו' ואצלנו הקטנים זה לא שייך.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:31

    מעניין לראות דברי הש"ך ואז נוכל להבין יותר.

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:32

    בס"ד

    אחפש בל"נ בבוקר. או שיקדימני אחד העורכים הצדיקים

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:32

    בס"ד

    אחפש בל"נ בבוקר. או שיקדימני אחד העורכים הצדיקים

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:52

    מבואר בגמ' בחגיגה טו ע"ב, שכל האיסור ללמוד מאדם שאינו הגון הוא ב*לימוד
    תורה, *כיעוי"ש.
    זה מסביר איך הורה הרמב"ם (הקדמה לאבות): "קבל האמת ממי שאמרה", ומאידך פסק
    (ת"ת ד, א) שאין ללמוד מרב שאינו הגון. אלא הרמב"ם באבות לא דיבר על לימוד
    תורה אלא על שאר חכמות, שאין מניעה ללומדן, עכ"פ כשאין מדובר בדברי כפירה
    מובהקים.
    הרמב"ם באבות כתב שהוא הביא דברים אפילו מהפילוסופים! בפשטות, מכך שהרמב"ם כתב
    בלשון הוראה לכולם: "שמע האמת ממי שאמרה", משמע שלדעתו גם לנו מותר ללמוד
    מכולם, וכל האיסור בגמרא הוא ללמוד תורה (ולא שאר חכמות). ויתכן גם שכל האיסור
    הוא, אם האדם יעשה לעצמו רב קבוע, שאינו הגון. כלומר שילמד ממנו שיעורים
    בקביעות.
    הא לך לשון הרמב"ם:
    [image: image.png]

  • תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:24

    הרמב"ם הורה הוראה: "קבל האמת וכו'". כלומר זוהי הוראה גם לנו.
    ומלבד זאת אלו דברי המשנה: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".
    אמנם יש עניינים של חכמת הפילוספיה וכדו' שמעורבים בזה דברי כפירה, ושם צריך
    להיזהר.
    אבל חכמת הלשון היא בעיקרה חכמה שלא מיוסדת על השקפות (בעיקרה עכ"פ).

    תאריך ההודעה המקורית: 21/08/2022 01:54

    חכמת הלשון כבר נגמרה וכל ספריה נכתבו ומבחינה זו אפשר לסגור את האקדמיא מזמן. תפקידם כעת הוא להתאים את השפה לדרישות הזמן המשתנות ושם אנו פוגשים בשנים האחרונות בעיקר עיוותים, ומלבד זאת איננו זקוקים להם ולא להמונם, כי הם באמת חבורת לצים, ומה שמתפשט בציבור שלא בשליטתנו כבר נודע לכל ואין צריכים לפרסומיהם, ולכן המזכיר את שמם שוגה ואינו בכלל קבל את האמת כלל כי ל"ש כאן אמת אלא שיקול דעת, וזה בדיוק מה שאין שם.

    וכשיש סילופים וכוונות זדון צריך להרחיק כמטחווי קשת גם כשיש קצת תועלת.

    וצריך קצת דקות הבחנה להבחין בסילון הממאיר שיש בקשר לגורמים כאלה, זה מטיל ארס בבית, בילדים ובדורות הבאים רח"ל, כפי שראינו לצערינו מרבים שחשבו שאפשר לקיים דורות יהודיים עם קשר גם לעולם הכפרני, כמו גורמי הד"ל והקרובים אליהם מהחרדים, שגם הטובים שבהם בתיהם פרוצים להרבה חומר של "קבל את האמת ממי שאמרה", והתוצאות בדור הבא מובהקות מאוד.

    מאת: From: אליהו עבוד
    Sent: 21 Aug 2022 1:25 AM
    מאת: To: מעשה הכתב
    מאת: Cc: א.י. מישקין [email protected]; יצחק רוט [email protected]; עריכה תורנית
    Subject: Re: [עריכה תורנית] אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

    הרמב"ם הורה הוראה: "קבל האמת וכו'". כלומר זוהי הוראה גם לנו.

    ומלבד זאת אלו דברי המשנה: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".

    אמנם יש עניינים של חכמת הפילוספיה וכדו' שמעורבים בזה דברי כפירה, ושם צריך להיזהר.

    אבל חכמת הלשון היא בעיקרה חכמה שלא מיוסדת על השקפות (בעיקרה עכ"פ).

    אני נוהג להליץ על כיו"ב "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין".

    דהיינו שכאשר הדברים הינם בגדר חכמה, אפשר ללמוד אפילו מגויים (יש מה לצדד שחילוניים גרועים מהם וכמו שאין להתווכח עם כופר יהודי ואכמ"ל).

    אולם כאשר מדובר בתורה - דהיינו הוראה, לא נאבה ולא נשמע. כיון שהוראותיהם נובעות מרוע לבבם, ולא מרצון להגיע לטוב למועיל ולאמת

    בס"ד

    לא צריך להגיע אליהם... שמעתי פעם שהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע היה נזהר מלדרוך על כל כיתוב בלה"ק גם ע"ג בורות ביוב/חשמל/מים/טלפון וכיו"ב.

    הרבה פעמים הם פשוט שלפו מילים מאוד נדירות ממדרש או אפילו מפסוק (לפחות לפי קצת מפרשים), ופרסמו אותן בציבור, כי בזמנינו הן הוצרכו יותר והציבור היה משתמש בשימוש במילה לועזית תחתן.

    וזוהי קליפתן הקשה שלקחו דבר טוב אחד ועשו ממנו עטרת וכל עיקרי היהדות השליכו.

    סיפר יהודי מהימים ההם שא' ממחדשי השפה לחם על כך שעל מכסי הביוב לא יהי' כתוב באותיות עבריות (שם היצרן וכדו') כי אין ראוי שיבזו את לה"ק לדרוך עליה אלא יעשו בסימנים...

    ורגש זה יכולים ללמוד גם אנו.

    From: [email protected] mailto:[email protected] <[email protected] mailto:[email protected] > On Behalf Of מעשה הכתב
    Sent: 19 Aug 2022 1:23 AM
    To: עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] >
    Subject: Re: [עריכה תורנית] אודה להדרכה בכתיבה על טהרת לשון הקודש

    יש לציין כי למחדשי השפה (לפחות הקדמונים שבהם), ישנה נטייה להסתמך על המקורות, לצורך ההיבט ה"מדעי"..

    כחובב לשון הקודש (אחר צריפת הסיגים והבדילים), אוכל לומר שאכן יש דברים בגו, אולם ישנם מקרים רבים שבאו לתקן ונמצאו מקלקלים.

    ועל כן נמצא רבות שמילים שכביכול חידשה האקדמיא מקורם בספרות חז"ל ואנשי האקדמיא נטלו עטרה לעצמם.

    וכבר אמר החכם האקדמיא ללשון העוורת ודפח"ח.

    נקודה למחשבה:

    הביטוי מספור במשמעות לתת מספר לפרטים, לכאורה מקורו בחידושי האקדמיא.

    והנה לכאורה.. מקורו בפסוק מפורש בפרשת בלק "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" דהיינו מי מִסְפֵּר.

    אציין כי כפי הזכור לי לא פירשוהו המפרשים כך..

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEzH_hAZt2y3BYbz7dNEqTf-ZKcV1_z6N-%2BECcCwvxBkA%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/04dc01d8b38e%245e5dc080%241b194180%24%40gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/04dc01d8b38e%245e5dc080%241b194180%24%40gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

    --
    קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
    כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected].
    כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEpB5X-KzGiL6YjJJx1zx-emcZWJga1mmU_jEHgU1hq6g%40mail.gmail.com https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CANE4owEpB5X-KzGiL6YjJJx1zx-emcZWJga1mmU_jEHgU1hq6g%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer .

  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    107 צפיות
    י
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) לאחר גמר כל הסעודה, לוקח עורך הסדר לעצמו ולכל אחד מהמסובים כזית מפרוסת המַצָּה שהיתה "צפונה" ומוצנעת לאפיקומן, (ויש המחמירים לאכול ב' כזיתים: כזית כנגד קרבן פסח, וכזית כנגד המצה הנאכלת עמו). וצריך לאוכלה לכתחילה קודם חצות הלילה. וקודם אכילת האפיקומן יאמרו: זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשָׂבָע. ואוכלים האפיקומן בהסיבה. ואסור לאכול אחריה שום דבר, וכן אסור לשתות משקאות משכרים או מיץ ענבים, חוץ משתי הכוסות שעל הסדר. אבל לשתות מים או כוס קפה או תה (ואפילו עם סוכר), מותר. (וכן מותר לשתות שאר משקאות שאינם משכרים. ויקיעורך). ברך[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=30 ] מוזגים כוס שלישי ומברכים ברכת המזון. ויש האומרים לפני כן מזמור קכו שבתהילים https://he.wikisource.org/wiki/תהלים_קכו, "שיר המעלות בשוב ה'". ויש האומרים: אֲבָרְכָה אֶת יי בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי: ונוטלים ידים לשם "מים אחרונים". ואם הם שלושה או יותר, חייבים לזמן. המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (ויש אומרים: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא). עונים: שָׁמַיִם! המזמן: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל. וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל. נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ. וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד. כִּי אֵל מֶלֶךְ (גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ) [נוסח אחר: חַנּוּן וְרַחוּם] אָתָּה. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש: אָמֵן). אם שכח לומר בשבת 'רצה', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.) אם שכח לומר 'יעלה ויבוא', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', יאמר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) אם שכח לומר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' ביום טוב שחל בשבת, ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, (לָעַד) הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב. בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. יש אומרים בחול המועד: הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ (לְ)יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. יכיון לפטור גם את כוס רביעי, ויברך, וישתה בהסיבה: יש אומרים: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. סַבְרִי מָרָנָן. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. הלל נרצה[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=31 ] לאחר ששתו כוס שלישי, מוזגים כוס רביעי. ויש הנוהגים למזוג כוס אחד יתר על הכוסות של המסובים ואין שותים אותו, וקוראים אותו "כוס של אליהו". וגומרים על כוס רביעי את ההלל, ויאמרו אותו בשמחה ובהתלהבות רבה. שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי. לֹא לָנוּ , יי, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יהוה בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יי, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יי עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי, אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא: אָנָּא יי מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יי וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יי, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יי גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. מָה אָשִׁיב לַיי כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם, נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יי, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יי לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יי לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יי לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיי עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. (אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. (אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.) מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ. (מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ.) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. (זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.) אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי. (בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי.) אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. (אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.) אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. (אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ.) הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת, פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהֹוָה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל. בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, גְּבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָׁה, וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְעַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אֶת שׁם כְּבוֹדֶךָ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, ומֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. שותים כוס רביעית בהסיבה, ולאחריה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ. וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ יי אֱלֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. כאן מסתיימת ההגדה וסדר ליל ראשון של פסח. להלן תוספות שונות, שיש הנוהגים לומר ולשורר לאחר הסדר, כולן או חלקן, איש איש ומנהגיו. ואינן מופיעות בהגדת "חזון עובדיה" למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. וכתב מרן בהגדתו בערך "נרצה": ירצה ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה. ומצוה שיספר ביציאת מצרים אחר הסדר כפי יכלתו. ויש נוהגים לומר פיוטים כגון "חד גדיא", ואירע שאחד התלוצץ על פיוט זה, וחייבוהו נידוי, והצריכוהו שישאל מחילה (שו"ת חיים שאל סימן כח). ועל כן יהיה מורא שמים עליו, וגילו ברעדה וכו'. עד כאן. תוספות לסדר[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=32 ] לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשַָׁלָיִם. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה. בְּלֵיל רִאשוֹן אוֹמְרִים: וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה, טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה, לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה, סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה, שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁשִָּׂה מִי יוֹדֵעַ? שִׁשִָּׂה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ? שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ עֲשֶָׂרָה מִי יוֹדֵעַ? עֲשֶָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁלשָׁה עֶָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
  • ציץ הקודש

    2022 ספרים תורניים מקורות תורניים
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    63 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 31/07/2022 23:20 כעת שלחו לי. תודה לכולכם!
  • קיבלתי בפרטי

    2022 עריכה תורנית מקורות תורניים ספרים תורניים
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    65 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 02/08/2022 22:14 קיבלתי בפרטי ויישר כח מאת: From: [email protected] Sent: Tuesday, August 2, 2022 8:25 PM To: עריכה תורנית ([email protected]) מאת: [email protected] Subject: אני זקוק לשו"ת בסוף ספר אבני חושן ח"ג עמ' תנג (מהגר"י זלברשטיין)
  • תקליטור המצורף לטור המאור

    2022 מקורות תורניים כלים תורניים
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    31 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 09/08/2022 07:01 זה נמצא רק במהדורה המלאה עם ההערות (כ-20 כרכים). מאת: From: אליעזר סילבר Sent: 8 Aug 2022 8:51 PM מאת: To: Gra Biurim מאת: Cc: יצחק רוט [email protected]; Typing Main Subject: Re: [עריכה תורנית] Re: תקליטור המצורף לטור המאור אני קניתי טור המאור ולא זכור לי שקיבלתי תקליטור. אשמח אם יסבירו לי מה זה. אם יהיה לי אולי אוכל להעלות לכאן. https://mailtrack.io/?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Mailtrack 08.08.22, 20:50:35 https://mailtrack.io/trace/mail/8c1a5b66b840937b1af244f7a58b55c642172f8e.png?u=5436118 מה יש בכרך הזה? מזמן רציתי להשיגו, אם יוודע לך דבר בענין אנא הואיל לשתפני. אפילו אם מישהו שמכיר מישהו שיש לו, אודה מאד אם יפנה אותו אלי. האם יש מי שברשותו התקליטור הזה? -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל- https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAHNM79Oy0SgYxPiRsoh01kKmAQX%2BGB-aAYG7kcs9K4L%3DhS8DSA%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAHNM79Oy0SgYxPiRsoh01kKmAQX%2BGB-aAYG7kcs9K4L%3DhS8DSA%40mail.gmail.com. -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל- https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CALCmKgrqvy8S71bK%3D%2Bz0ybuhs2K9f%2BLxp%3D%3D1sParBq9EQ_3piw%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CALCmKgrqvy8S71bK%3D%2Bz0ybuhs2K9f%2BLxp%3D%3D1sParBq9EQ_3piw%40mail.gmail.com. -- קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google. כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל mailto:[email protected] [email protected]. כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל- https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAE76vsaDi888-YbJoOBwq7piMK8rAKdHa2mCKWs9ubKrXwKiCg%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAE76vsaDi888-YbJoOBwq7piMK8rAKdHa2mCKWs9ubKrXwKiCg%40mail.gmail.com. https://gs-mailtracker.com/pixel/CVYSW7e5iqPqZdtJE1Kn?rid=CVYSW7e5iqPqZdtJE1Kn
  • בקשת עזרה בדקדוק לשון הקודש. תודה

    2022 שפות כתיבה תורנית
    4
    0 הצבעות
    4 פוסטים
    22 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 11/09/2022 11:40 כנראה שזה שאח"כ כתוב 'ניצול', ולא 'ניצל', זה כדי להבדיל מ'ניצל' בעבר.
  • מקור סיפור

    2022 מדרש מקורות תורניים
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    8 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 04/10/2022 13:38 כמדומני שהקוראים הבינו שאתה מחפש מקור לסיפור על ר' משה חגיז.
  • האם יש פירוש כזה?

    2022 מקורות תורניים ספרים תורניים
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    26 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 30/10/2022 23:53 תיקון טעות מישהו העיר לי שהרא"ם שבשיטמ"ק הכוונה לר"י מיגאש (רב אבן מיגאש) מאת: [email protected]
  • בקשר לפירסומת על חיפוש עורך על הלכות טהרה

    2022
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    9 צפיות
    D
    תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 16:19 בקשר לפירסומת על חיפוש עורך על הלכות טהרה כרגע היסתדרתי כבר תודה

0

מחובר

1.1k

משתמשים

14.3k

נושאים

64.4k

פוסטים