העלאה בשכר

[אשמח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:13

יש סיפורים לרוב על גדולי הדורות, שיש משם ראיה שמותר לומר לאדם "אין לי" כאשר
כוונתו "אין לי לתת לך"
ויש אפילו דעות שלכתחילה.

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:29

לפעמים הישירות הזאת היא להיות צודק אך לא בהכרח להיות חכם.
כוונתי הייתה לומר שלפעמים דרושה קצת חכמה במשא ומתן ולפעמים הדבר כולל גם
אמירה סתמית, שהשומע עשוי לטעות בה, וכבר מצאנו במשנה 'שוכר עליהם או מטען'
ואם היה מדובר ב*איסור, *לא היה הדבר נאמר בשופי.
ומי לנו גדול מיעקב אבינו החתום במידת אמת, שאמר לרחל 'אחיו אנא ברמאות'.
כי לפעמים יש להשתמש בהתחכמות על מנת להגיע יעדים הראויים מן הדין.

מה שכן לענ"ד זו שגיאה טקטית להודיע למעביד קודם שהעובד התקבל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:51

"אין לי לתת לך".
אני שמעתי הפוך. זה לא טוב לומר: "אין לי", כי זו פתיחת פה לשטן. אך מותר
לומר: "אין לי לתת לך". זה אינו שקר, כי אני צריך את הכסף לדברים אחרים.
אבל כאן אין שום שינוי מן האמת. ואפילו אם כן, הרי מותר לשנות מפני השלום
(אחרת, אם תגיד: "יש לי, אבל אני לא רוצה לתת לך", הוא יריב איתך או ייעלב).
ועוד, שההוא פנה אלי וביקש (הוא היוזם), ולא אני פניתי אליו. ועוד, שכאן אין
לי כוונה להרוויח ממון, אלא רק להינצל מהפסד.
כך שהכי קל להשוות בין מקרים ולהסיק מסקנות לקולא בענייני ממונות. אבל
יידע האדם היטב: הרבה מאוד תירוצים נשמעים יפה, מתקבלים ופועלים, אבל איפה?
בעולם הזה. אבל למעלה הם לא יתקבלו! הגיהנם מלא באנשים שלכל אחד מהם יש אין
סוף תירוצים.
לכן עשה לך רב והסתלק מן הספק. כשם שאתה מחמיר לא לאכול רבנות, כל שכן שעליך
להחמיר בענייני ממונות.

"לפעמים יש להשתמש בהתחכמות".
נכון, אבל צריך זהירות גדולה, כחותה על גחלים. קח בחשבון שאם שינה מעט בניסוח
או אפילו במנגינת הדברים (כפי שמצינו בהלכות לשה"ר), הוא מסתכן מאוד.

"אחיו אנא ברמאות".
שם זה לא דומה בכלל. דוד המלך ע"ה אמר: "עם נבל תתנבל". כאשר מישהו בא לרמות
אותך, זה סיפור אחר לגמרי ואין שום שייכות לענייננו.

"שוכר עליהן או מטען".
נו באמת, שם מדובר שהפועלים הטעו ורימו אותו. לאחר ששכר אותם הם חזרו בהם,
ואין לו פועלים אחרים, ומדובר בדבר האבד אם לא יעשוהו בזמנו, ולכן ודאי שמותר
לו להטעותם. אבל זה ממש לא קשור לעניינו אלא לעניין יעקב ולבן הנ"ל. וזה לשון
המשנה (ב"מ ו, א): "שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא
פִרְיָפְרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת
פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָהֶן,
מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן".

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 19:28

עם כל מה שאתה אומר
אם היה מדובר ב*איסור *לא היה מותר להשיב באותו מטבע

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 19:54

רמאות היא איסור גמור, "מדבר שקר תרחק", ובפרט כשזה מביא לגזל ממוני.
לגבי יעקב ולבן והפועלים הנ"ל, הסיבה שלא מדובר באיסור היא שהם מנסים לרמות
אותו.
כדי לבאר זאת נביא דוגמה קיצונית: אמרו חזל: "הקם להרגך השכם להורגו". האם
שייך לטעון: רצח אינו איסור, שהרי אם היה איסור, היה אסור להרוג את זה שקם
להרגך?!
ודאי שרצח הוא האיסור החמור ביותר בתורה. אבל כמו כל דבר בחיים, אם דבר מסוים
אסור או מותר זה תלוי בנתונים בסיבות ובנסיבות.
מה שמותר (אכילת לחם בימות השנה) או אף מצוה בנסיבות מסוימות (כמו השמדת עמלק)
הוא איסור גמור בנסיבות אחרות (כמו הריגה סתם, אכילת לחם בפסח). וכן על זו
הדרך.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 20:15

לא בכל דבר אנחנו אומרים כך.
למשל נקמה וכ"ש נטירה היא דוגמא לכך שלא כל מקרה שאדם חטא כנגדנו אנחנו רשאים
להשיב לו באותה מידה.

מאת: [email protected]

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 20:28

לא בכל דבר אנחנו אומרים כך.
למשל נקמה וכ"ש נטירה היא דוגמא לכך שלא כל מקרה שאדם חטא כנגדנו אנחנו רשאים
להשיב לו באותה מידה.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 21:00

כעת אתם אומרים בדיוק מה שאני אמרתי!
צריך לדון בכל מקרה לגופו.
יש דבר שבתנאים מסוימים מותר או מצוה, ובתנאים אחרים אותו הדבר עצמו הוא איסור!
הוא אשר אמרתי.

"לכל היותר יש כאן אולי הונאה".
ובכן, אונאת ממון היא לאו גמור דאורייתא: "אל תונו איש את עמיתו", רש"י: "זו
אונאת ממון". זו אינה המלצה או מידת חסידות בלבד!

שוב אני אומר: צריך זהירות גדולה בהשתמשות בהתחכמות, כחותה על גחלים. צריך
לקחת בחשבון שאם שינה מעט בניסוח או אפילו במנגינת הדברים (כפי שמצינו בהלכות
לשה"ר), הוא מסתכן מאוד.

"יש לברר את הדברים בגדרי ההלכה".
הרי כבר כתבתי לעיל: עשה לך רב והסתלק מן הספק.

מאת: [email protected]

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 22:12

בס"ד
חוץ מה'הלכה', יש ענין של 'ממון כשר'.
אולי מישהו יעלה כאן את דבריו הנוראים של הרה"ק ר' מענדלה רימנובער, למה בניו
של אדם יוצאים לתרבות רעה, רח"ל. [נגמר לי פשוט הזמן במייל..]
ומסיימים בטוב

מאת: [email protected]

[אשמח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 00:20

ביקשו למסור שמובא להדיא באורחות יושר להגרח"ק
שמותר לומר 'אין לי' והכוונה "אין לי לתת לך".

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 00:30

כבר כתבתי כי: א. שם מדובר להינצל מהפסד. ב. מותר לשנות מפני השלום, כי אם
יגיד לו את האמת: "יש לי ואיני מעניין לתת לך", שמא המבקש יריב עימו או ייפגע.
ג. המבקש כסף הוא היוזם ולא הוא.
משא"כ הכא מדובר ברוצה להרוויח עוד. ולא שייך היתר דלשנות מפני השלום. והוא
היוזם את הפנייה.
לכן אין להשוות.
בנוסף, לכאורה יש בזה בעיה מצד ברית כרותה לשפתיים.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 00:30

אולי יודעי דבר יואילו בטובם להעתיק את המקור לטובת הדיון?

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 00:55

מצאתי בדרך שיחה לגרח"ק:

[image: image.png]
וביארו שההיתר דווקא כשהעני אינו הגון:
[image: image.png]

[משה מרקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 00:57

מצ"ב - מומלץ מאד לקרא, ויהא זה לעילוי נשמתו הטהורה.
כמובן ששם לא מוזכר כלום בעניין אמירת אין לי, אלא אדרבא לכאו' דעתו לאיסור.
אולם אגב מילתא נזדמן לי גמרא שבת קכז: שאמירת אין לי יכולה להתפרש כאין לי
לתת לך, יעויי"ש.

קבצים מצורפים:

• ארחות יושר ביאורים ועיונים קנייבסקי, שמריהו יוסף חיים בן יעקב ישראל - מכון ארחות יושר עמוד 18.pdf

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 01:05

אין ראייה משבת שכן בפשטות שם ר' אליעזר הקדיש כל נכסיו לשמים ובאמת לא היה לו
דבר.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 01:06

איך משמע כך משבת קכז:? הלא במעשה שם באמת לא היה לבעל הבית רכוש שלו, כפי
שהסביר, שהדיר כל נכסיו לשמים. אם כן באמת אין לו כרים וכסתות, כי הם שייכים
למקדש. וכפי שראובן הוא שומר על כרים של שמעון, ואומר: "אין לי כרים". אין כאן
שום שינוי מהאמת, כי באמת אין לו כרים. הם לא שלו.

[משה מרקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 01:18

נו באמת....
ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה *ואמרתי אין לי *בהמה במה חשדתני? - אמרתי: שמא
מושכרת ביד אחרים. - בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה
חשדתני? - אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. - ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות
במה חשדתני? - אמרתי שמא אינן מעושרות.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/01/2023 01:58

מוחכרת ומושכרת = אינן אצלי. זה דומה לאדם שאין לו כסף בארנק, אבל יש לו כסף
בבנק, ואומר לעני: אין לי. אין כאן שום שינוי מהאמת, כי הכל מבינים שהכוונה
היא שאין לי כאן עליי.
בדומה 'אינן מעושרות' = ממילא זה דומה כאילו אינן. כי ודאי שהמבקש התכוון
לפירות שניתן לאוכלם. והרי זה דומה לאדם שיש לו אוכל לא כשר בבית, ואומר לעני:
אין לי אוכל. אין כאן שום שינוי מהאמת, כיון שמאכל טריפה אינו נחשב ואינו
מוגדר כ'אוכל'.

נ"ב אגב צ"ע באמת מדוע לא הביא לו, והוא יעשר. ומצאתי: בעמק שאלה הקשה: מה בכך
שאינן מעושרות, מדוע לא יעשרם עכשיו? ותירץ שמנהגם היה ליתן לחבר להפריש
תרומות ומעשרות, ולא הזדמן לו חבר [ואף לגירסת השאילתות שהיה זה ר"א בן
הורקנוס, צריך לומר שהיה קודם שלמד, עיי"ש בעמק שאלה].

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 10:34

עוד נקודה למחשבה בענין:

יתכן כאן הטעיה של המעביד בכך שהוא עצמו לא סגור עלע עצמו מה באמת שווה לשלם
לעובד פלוני וכשומע שבשטח מוכנים לשלם עליו יותר יסיק בדעתו שכנראה הוא שווה
את הכסף מבחינה מסחרית - מה שיתכן שהוא טעות כיוון שעדיין לא התקבל סופית
לתעריף הגבוה,

מאידך יש צד להקל כיוון שבד"כ מי שחי את שוק המסחר מכיר את השיטה שכשרוצים
העלאה אומרים שיש לי מישהו שמשלם יותר [אע"פ שזה בפועל 'שקר' מ"מ יתכן לדונו
כדברים שבליבו ובלב כל אדם שזה שפת המסחר היום 'שהאמת נעדרת' וכל סוחר חי את
זה יום יום (כלפי אדם פרטי יש יותר לחוש שמא הוא עדיין מהתמימים הנוסטלגיים
וכו')].

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/01/2023 15:15

"מאידך יש צד להקל כיוון שבד"כ מי שחי את שוק המסחר... שזה שפת המסחר היום
'שהאמת נעדרת' וכל סוחר חי את זה יום יום".
בגיהנם יש לכולם תירוצים ויש מקום לכולם.

אבל כבר בעולם הזה האדם מפסיד. כתבו הגדולים, שהסיבה שבניו של האדם מאבדים
החשק ללמוד, ואח"כ אף יוצאים מהישיבה ח"ו לתרבות רעה, זה מחמת שהוריהם האכילו
אותם מממון שאינו כשר. אז אני שואל: האם זה השתלם להורים, בשביל להרוויח עוד
כמה פרוטות???

לא ראיתי שבעניני כשרות המאכלים, סומכים על הרבנות או על צוהר, מכח טענות
כגון: רוב בהמות בחזקת כשרות וכיו"ב. אבל בענייני גזל ממון כולם מקילים בשופי
בהסתמכות על סברות כרס טיפשיות. רק לא להתפלא אח"כ אם רואים שחלילה הילד...