העלאה בשכר

[משה מרקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 22:52

אי"ס שמי שהאמת נר לרגליו כמו ידידינו ר' אליהו עבוד שליט"א יברח כמטחווי קשת
משאלה זו.
אולם לגופה של שאלה, פשוט שרשאי לומר כך, שהרי יכול להחליט לעזוב את העבודה
בכל עת ובכל שעה,
והרי"ז כמי שיאמר למעבידו 'אם לא תעלה את שכרי, אעזוב את משמרתי',
ואין נ"מ למעביד אם עוזב בגלל שיש לו עבודה אחרת, או שסתם כך נמאס לו לעבוד
הרבה ולהרוויח מעט.
והראיה, שהרי גם העובד לוקח סיכון שיאמר לו מעבידו 'לך לשלום'.
וכ"ז בלי להכנס לשאלה מי צודק, והאם המעביד מבין שיש לו עבודה אחרת, או רק
היתכנות לעבודה אחרת.

סופו של דבר, דעתי הצנועה היא, שניתן להשיג הרבה יותר כשמבקשים יפה, מאשר
באיומים, ופרט שתמיד ניתן בסוף גם לאיים.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 23:01

לענ"ד זו בקשה מכובדת מאד.
ואפרש שיחי, שיעור לשונו של העובד למעביד הנוכחי הנ"ל הוא כך:
אני אוהב את העבודה אצלך, ולכן איני ממהר לעזוב, אולם חשוב לי יותר השכר השעתי
מאשר העובדא שאני עובד אצלך, שכן צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה.. והרי אתה מבין
שאני יכול כעת להשיג שכר טוב ממה שאני מקבל אצלך עתה.
ועתה אם ישך עושה חסד ואמת עמי ומעלה את שכרי הגיד לי ואם לא הגיד לי ואפנה על
ימין או על שמאל.
לענ"ד בתם לבבו ובנקיון כפיו עושה זאת.
ואין כאן שום חוסר יושר או נטיה מדרך האמת כלל!

[עריכה תורנית - ארכיון-3]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 23:02

תודה לכל המשיבים !
לגבי סגנון הבקשה, יש שכתבו שאם מבקשים יפה, אז זה עובד טוב יותר
אבל מה אעשה שמעביד זה אינו עונה למיילים שנכתבו מאד מאד יפה, לאחר ששאל כמה
הוא משלם עכשיו [זה מכון גדול והוא לא מעורב בזה אלא יש הנה"ח]
אשמח את עצתכם בנושא

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 23:02

אני עומד על כך שיש כאן גזל דעת גמור!
לא מספיק לומר דברים כהווייתם. הקובע זה מה מובן מדבריך.
וכל מעביד יבין שכבר קיבלו אותך כפי שכבר הוכחתי בכמה הוכחות.
וחבל לחזור שוב ושוב על אותן הטענות.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 23:20

1. "המעביד מבין/מניח שהדברים נכתבים בלשון סתומה כדי לגלות טפח ולכסות
   טפחיים".
   ממש לא נכון. המעביד מבין שכבר קיבלו אותו. אם היה חושד שעדיין לא התקבל, היה
   שואל אותו ישירות: האם כבר התקבלת? אם לא, תעשה קודם מבחן ותתקבל, ואח"כ נדבר.
2. "מי שהאמת נר לרגליו כמו ידידינו ר' אליהו עבוד שליט"א יברח כמטחווי קשת
   משאלה זו".
   מדוע לברוח מהשאלה?! אין צורך לברוח, אלא לענות בצורה ברורה, שיש כאן גזל דעת.
   וחוץ מזה, כל אדם צריך שתהיה האמת נר לרגליו, הרי התורה מצווה: "מדבר שקר
   תרחק". זו אינה רק המלצה. ובפרט שכאן מדובר גם על גזל ממוני.
3. "ואין נ"מ למעביד אם עוזב בגלל שיש לו עבודה אחרת".
   אם היה כדבריך, מדוע הוא לא מבקש סתם: תעלה את משכורתי???
   אלא ודאי שלמעביד אכן ישנה נפק"מ, שאם העובד כבר התקבל במקום אחר שהשכר שם
   גבוה, הוא אולי יתקפל ויעלה את השכר, כדי שהעובד לא יברח לו. החשש שמא העובד
   יברח לו, תגרום לו להתקפל!
4. "והרי אתה מבין שאני יכול כעת להשיג שכר טוב ממה שאני מקבל אצלך עתה".
   ישנו הבדל עצום בין הניסוח הנ"ל, לבין הניסוח שכתב השואל לעיל: יש לי הצעת
   עבודה בתשלום של 70. שמכאן משמע שכבר התקבל לעבודה ההיא.
5. "ויש נדון מצד עיקר ההלכה, אשר בזה יש מקום גדול לצדד, שהמעסיק בעל בחירה
   לעצמו האם כדאי לו הן מבחינת יכולת כלכלית, והן מבחינת מידת הצורך שלו בעובד,
   וכן שביעות רצונו מהעבודה. האם הוא רוצה להעלות את שכרו. וכמובן שיכול להחליט
   שסכום זה לא מצדיק את המשך העסקתו, או כלכלית, או ביחס לעובד זה".
   לא הבנתי, מה המקום לצדד שמותר להטעות את המעביד? יש כאן הטעיה: נותנים למעביד
   להבין שהעובד כבר התקבל לעבודה אחרת "שווה" יותר, כדי שהמעביד יתקפל ויסכים
   להעלות השכר! מה כ"כ מסובך להבין את זה?

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 00:00

קודם כל תודה על השאלות!
אשתדל להשיב על ראשון ראשון (דבריך במודגש)
1. "המעביד מבין/מניח שהדברים נכתבים בלשון סתומה כדי לגלות טפח ולכסות
טפחיים".
ממש לא נכון. המעביד מבין שכבר קיבלו אותו. אם היה חושד שעדיין לא התקבל, היה
שואל אותו ישירות: האם כבר התקבלת? אם לא, תעשה קודם מבחן ותתקבל, ואח"כ נדבר.

זה עניין של דעות בני אדם. אני באופן אישי ככה אפרש דברי מי שיאמר לי כך, שכן
אילו היה רוצה לומר שכבר התקבל היה אומר התקבלתי לעבודה ב70 אם אתה רוצה
שנמשיך בשכר כזה בשמחה אם לא אני עוזב.. ולא דבר של מה בכך הוא, שכן האינטרס
של העובד הוא להראות למעביד עד כמה זה רציני.

2. "מי שהאמת נר לרגליו כמו ידידינו ר' אליהו עבוד שליט"א יברח כמטחווי קשת
משאלה זו".
מדוע לברוח מהשאלה?! אין צורך לברוח, אלא לענות בצורה ברורה, שיש כאן גזל
דעת.
וחוץ מזה, כל אדם צריך שתהיה האמת נר לרגליו, הרי התורה מצווה: "מדבר שקר
תרחק". זו אינה רק המלצה. ובפרט שכאן מדובר גם על גזל ממוני.

גם אני מסכים עם כת"ר שאין כאן שום שאלה שיש לברוח ממנה אלא להתמודד עמה, אך
ברור לי שאין כאן גזל דעת אלא דרך משא ומתן הגונה ומצויה.

3. "ואין נ"מ למעביד אם עוזב בגלל שיש לו עבודה אחרת".
אם היה כדבריך, מדוע הוא לא מבקש סתם: תעלה את משכורתי???
אלא ודאי שלמעביד אכן ישנה נפק"מ, שאם העובד כבר התקבל במקום אחר שהשכר שם
גבוה, הוא אולי יתקפל ויעלה את השכר, כדי שהעובד לא יברח לו. החשש שמא העובד
יברח לו, תגרום לו להתקפל!

ודאי שהעובד מעלה את הטיעון 'הציעו לי עבודה אחרת' על מנת שיבין המעביד שראוי
שיעלה לעובד את שכרו, וכהוכחה לכך הוא מביא את הצעת העבודה הלזו. אך אין בזה
שום רמאות, כיון שיש מי שמוכן לשלם שכר כזה והרי העורך הלז עמו במשא ומתן.

4. "והרי אתה מבין שאני יכול כעת להשיג שכר טוב ממה שאני מקבל אצלך עתה".
ישנו הבדל עצום בין הניסוח הנ"ל, לבין הניסוח שכתב השואל לעיל: יש לי הצעת
עבודה בתשלום של 70. שמכאן משמע שכבר התקבל לעבודה ההיא.

לענ"ד אף בשאלה דלעיל אין כאן משמעות ברורה אם זו הצעה סופית או לא. עכ"פ
ייתכן שכדאי *לחדד *את הניסוח באופן שלא בנקל יכריע המעביד שהעובד התקבל
לעבודה.
למשל יאמר לו: יש לי הצעת עבודה בשכר... אם תרצה להשתוות עמה הרי טוב ואם לאו
אתקדם איתם. הלשון 'אתקדם איתם' אינה מעידה על כך שהוא עובר לשם אלא שיתקדם
במו"מ.

5. "ויש נדון מצד עיקר ההלכה, אשר בזה יש מקום גדול לצדד, שהמעסיק בעל בחירה
לעצמו האם כדאי לו הן מבחינת יכולת כלכלית, והן מבחינת מידת הצורך שלו בעובד,
וכן שביעות רצונו מהעבודה. האם הוא רוצה להעלות את שכרו. וכמובן שיכול להחליט
שסכום זה לא מצדיק את המשך העסקתו, או כלכלית, או ביחס לעובד זה".
לא הבנתי, מה המקום לצדד שמותר להטעות את המעביד? יש כאן הטעיה: נותנים
למעביד להבין שהעובד כבר התקבל לעבודה אחרת "שווה" יותר, כדי שהמעביד יתקפל
ויסכים להעלות השכר! מה כ"כ מסובך להבין את זה?
לאור כל הטיעונים דלעיל אין כאן שום הטעייה אלא דרך משא ומתן.

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 00:00

עלתה לי דוגמא שעשויה לשפוך אור:
ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על
שמאל.
לכאורה אליעזר רומז להם שאם לא ייענו להצעת השידוך הרי שיש לו למי לפנות
(כפירש"י בנות ישמעאל או בנות לוט).
ועתה יש לדון האם אכן אליעזר נתכוון לזה ברצינות או כדי לזרזם להיענות
לשידוך...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 01:25

אכן היה לוקח מבנות ישמעאל. כך כתבו המפרשים:
[image: image.png]
[image: image.png]
וזה מה שאמר לו אברהם: אם לא תאבה האשה, וניקית משבועתי זאת:
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 01:28

"יאמר לו: יש לי הצעת עבודה בשכר... אם תרצה להשתוות עמה הרי טוב ואם לאו
אתקדם איתם. הלשון 'אתקדם איתם' אינה מעידה על כך שהוא עובר לשם אלא שיתקדם
במו"מ".

מסכים.

[יהודה אבני - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 01:54

האם 60 - 70 ש"ח לשעה זה המחיר המקובל בשוק לעריכה תורנית? כי אני מקבל פחות

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 02:25

עד כמה שידוע גם לי, זה יותר מהממוצע במכונים. זה שכר שמקבלים על עבודות
פרטיות.

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 07:12

בס"ד

א. לגבי השאלה של פותח הנושא - לי ברור כשמש שלא נכון לעשות כן. [כמובן לא
כותב זה כמנהל.. זכות כ"א להביע דעתו]
ב. לגבי שכר - יש גם מכונים שנותנים ככה, ויותר. צריך הרבה להשקיע, ובעיקר
הרבה סיעתא דשמיא.
מי שרוצה הדרכה אישית ממני, כבעל ניסיון בעצמו, וכאחד שכבר זכה ב"ה לעזור
לכו"כ לקבל שכר גבוה יותר, נא יפנה באישי. [בקצרה ממש - העלות היא 500 ש"ח.
פגישות אישיות, תכליתיות, ממוקדות, אחת לשבוע, למשך 3 חודשים. אך ורק למי
שמוכן להשקיע ברצינות].
נא לא להגיב על זה פה, כדי לא לסטות מהנושא.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 10:32

לר' אליהו אם אתה מסכים בנוגע לניסוח שהצעתי, אני מבין שאין בינינו מחלוקת
מהותית.
הצד השוה הוא שצריך שמהניסוח לא יהיה מובן שזו הצעה שהתקבלה אלא הצעה שבשלבי
משא ומתן בלבד.
לזה גם אני מסכים לגמרי!
ייש"כ על הדיון.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 10:53

רק אדייק:
אין הכוונה שחייב העורך שישתמע מדבריו שהוא עדיין לא התקבל, אלא להיפך שלא
ישתמע מדבריו שהוא התקבל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 17:12

עכ"פ צריך זהירות גדולה בעניין הזה.
ואין ספק שהכי טוב פשוט לומר באמת דברים כהווייתם: "דיברתי עם מנהל שנותן 70
לשעה, ואם אתה לא תעלה התשלום, אנסה להתקבל לשם".

נ"ב מסופר על בחור ישיבה שהתייעץ עם המשגיח: שאלו אותי מה גילי. אם אומר 16,
לא יתנו לי לפתוח חשבון בנק. ואם אומר 18, יקחו אותי לצבא.
ענה לו המשגיח: למה שלא תאמר פשוט את האמת, שאתה בן 17?
הבחור הופתע מעט, והשיב: על זה לא חשבתי...

[אשמח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:13

יש סיפורים לרוב על גדולי הדורות, שיש משם ראיה שמותר לומר לאדם "אין לי" כאשר
כוונתו "אין לי לתת לך"
ויש אפילו דעות שלכתחילה.

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:29

לפעמים הישירות הזאת היא להיות צודק אך לא בהכרח להיות חכם.
כוונתי הייתה לומר שלפעמים דרושה קצת חכמה במשא ומתן ולפעמים הדבר כולל גם
אמירה סתמית, שהשומע עשוי לטעות בה, וכבר מצאנו במשנה 'שוכר עליהם או מטען'
ואם היה מדובר ב*איסור, *לא היה הדבר נאמר בשופי.
ומי לנו גדול מיעקב אבינו החתום במידת אמת, שאמר לרחל 'אחיו אנא ברמאות'.
כי לפעמים יש להשתמש בהתחכמות על מנת להגיע יעדים הראויים מן הדין.

מה שכן לענ"ד זו שגיאה טקטית להודיע למעביד קודם שהעובד התקבל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 18:51

"אין לי לתת לך".
אני שמעתי הפוך. זה לא טוב לומר: "אין לי", כי זו פתיחת פה לשטן. אך מותר
לומר: "אין לי לתת לך". זה אינו שקר, כי אני צריך את הכסף לדברים אחרים.
אבל כאן אין שום שינוי מן האמת. ואפילו אם כן, הרי מותר לשנות מפני השלום
(אחרת, אם תגיד: "יש לי, אבל אני לא רוצה לתת לך", הוא יריב איתך או ייעלב).
ועוד, שההוא פנה אלי וביקש (הוא היוזם), ולא אני פניתי אליו. ועוד, שכאן אין
לי כוונה להרוויח ממון, אלא רק להינצל מהפסד.
כך שהכי קל להשוות בין מקרים ולהסיק מסקנות לקולא בענייני ממונות. אבל
יידע האדם היטב: הרבה מאוד תירוצים נשמעים יפה, מתקבלים ופועלים, אבל איפה?
בעולם הזה. אבל למעלה הם לא יתקבלו! הגיהנם מלא באנשים שלכל אחד מהם יש אין
סוף תירוצים.
לכן עשה לך רב והסתלק מן הספק. כשם שאתה מחמיר לא לאכול רבנות, כל שכן שעליך
להחמיר בענייני ממונות.

"לפעמים יש להשתמש בהתחכמות".
נכון, אבל צריך זהירות גדולה, כחותה על גחלים. קח בחשבון שאם שינה מעט בניסוח
או אפילו במנגינת הדברים (כפי שמצינו בהלכות לשה"ר), הוא מסתכן מאוד.

"אחיו אנא ברמאות".
שם זה לא דומה בכלל. דוד המלך ע"ה אמר: "עם נבל תתנבל". כאשר מישהו בא לרמות
אותך, זה סיפור אחר לגמרי ואין שום שייכות לענייננו.

"שוכר עליהן או מטען".
נו באמת, שם מדובר שהפועלים הטעו ורימו אותו. לאחר ששכר אותם הם חזרו בהם,
ואין לו פועלים אחרים, ומדובר בדבר האבד אם לא יעשוהו בזמנו, ולכן ודאי שמותר
לו להטעותם. אבל זה ממש לא קשור לעניינו אלא לעניין יעקב ולבן הנ"ל. וזה לשון
המשנה (ב"מ ו, א): "שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא
פִרְיָפְרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת
פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָהֶן,
מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן".

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 19:28

עם כל מה שאתה אומר
אם היה מדובר ב*איסור *לא היה מותר להשיב באותו מטבע

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/01/2023 19:54

רמאות היא איסור גמור, "מדבר שקר תרחק", ובפרט כשזה מביא לגזל ממוני.
לגבי יעקב ולבן והפועלים הנ"ל, הסיבה שלא מדובר באיסור היא שהם מנסים לרמות
אותו.
כדי לבאר זאת נביא דוגמה קיצונית: אמרו חזל: "הקם להרגך השכם להורגו". האם
שייך לטעון: רצח אינו איסור, שהרי אם היה איסור, היה אסור להרוג את זה שקם
להרגך?!
ודאי שרצח הוא האיסור החמור ביותר בתורה. אבל כמו כל דבר בחיים, אם דבר מסוים
אסור או מותר זה תלוי בנתונים בסיבות ובנסיבות.
מה שמותר (אכילת לחם בימות השנה) או אף מצוה בנסיבות מסוימות (כמו השמדת עמלק)
הוא איסור גמור בנסיבות אחרות (כמו הריגה סתם, אכילת לחם בפסח). וכן על זו
הדרך.