שאלה בדקדוק לשון הקודש

[אברהם הורוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 16:26

בהרבה מקומות מצינו שהשתמשו חז"ל בלשון רבים עם סיום באות ן. כמו מדליקין,
כולן, מקריבין, ועוד.
לפי העברית מדליקין זה לשון נקבה ומדליקים זה זכר.
האם בלשון הקודש זה שונה, או שמה השתמשו כך בגמרא הוא כיון שכך היה שגור על
לשונם, בעוד שבלשון הקודש באמת יש הבדל בין זכר לנקבה כמו בזמננו?

[אשר עגם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 17:00

בלשון חז"ל ן' החליפה ם'. לא רק בצורות רבים. אין לזה שום קשר ללשון זכר או
נקבה

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 17:46

בלשה"ק אומרים לנקבות מדליקות ולא מדליקין.
סיומת הנו"ן הינה בהשפעת השפה הארמית

[דוד אור - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 18:43

וגם בתפילה
יש כאלה נוסחאות ויש כאלה [ספרד אשכנז ע"מ]
ומקדישין וממליכין
ומקדישים וממליכים
שבענו מטובך בב' קמוצה, קל רחום שמך במ' קמוצה
או שבעינו מטובך בסגול שמך בסגול

[אברהם הורוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 22:25

ובתורה אין אזכור לזה?

[אברהם הורוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/02/2023 22:26

אם תוכל להביא דוגמאות בבקשה

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:02

אלו הם היוצאים מהכלל במקרא, להוציא המקראות הארמיים בדניאל ועזרא שלא נמנו
כאן. כמדומני שאין יותר מאלו.
ואלו הן:
מלכים א פרק יא
(לג) יַ֣עַן׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֘ לְעַשְׁתֹּרֶת֘
אֱלֹהֵ֣י *צִֽדֹנִין֒
*לִכְמוֹשׁ֙ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־ עַמּ֑וֹן
וְלֹֽא־הָלְכ֣וּ בִדְרָכַ֗י לַעֲשׂ֨וֹת הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינַ֛י וְחֻקֹּתַ֥י
וּמִשְׁפָּטַ֖י כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו:
מלכים ב פרק יא
(יג) וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת־ק֥וֹל *הָֽרָצִ֖ין *הָעָ֑ם וַתָּבֹ֥א
אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְקֹוָֽק:
משלי פרק לא
(ג) אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין:
איוב פרק ד
(ב) הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר *בְּ֝מִלִּ֗ין *מִ֣י
יוּכָֽל:
איוב פרק יח
(ב) עַד־אָ֤נָה׀ תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י *לְמִלִּ֑ין *תָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר
נְדַבֵּֽר:
איוב פרק כד
(כב) וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין
בַּֽחַיִּֽין:
איוב פרק לא
(י) תִּטְחַ֣ן לְאַחֵ֣ר אִשְׁתִּ֑י וְ֝עָלֶ֗יהָ יִכְרְע֥וּן אֲחֵרִֽין:
איוב פרק לח
(ב) מִ֤י זֶ֨ה׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה *בְמִלִּ֗ין *בְּֽלִי־דָֽעַת:
איכה פרק א
(ד) דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד
כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ *שֽׁוֹמֵמִ֔ין *כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ
נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ:
דניאל פרק יב
(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ
הַיָּמִֽין:

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 08:58

הבחנה מעניינית.
כי הרי מלכים ואיכה נכתבו ע"י ירמיהו שכבר הלך בגלות בבל.
ואיוב פלוגתא בגמ' הוא (ב"ב טו), וי"א שהיה מעולי גולה, מעניין אם קביעה זו
הויא סייעתא למאן.
ודניאל הרי ברור שהיה בבבל.
יוצא מהם משלי שכבר נכתב ע"י חזקיהו וסיעתו. אולם משלי ידוע בהשתנותו מכמה
בחינות משאר תנ"ך, כשבאופן כללי נוטה יותר ללשון חכמים מאשר ללשון מקרא.
וצ"ב.

מאת: [email protected]

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 09:06

במחילת כבודו, ירמי' הנביא כתב איכה לפני החורבן והיה כנבואה על מה הולך לקרות.

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 09:08

וגם הפסוק באיכה נכתב בלשון נקיבה.
כל שעריה - נקיבה שוממין. ואין זה קשור לכלל הנ''ל

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 09:35

איני יודע מה אתה סח.
מלבד במקום אחד, בו ניתן לדון אולי 'שער' מנוקבת, הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙
זַֽעֲקִי־עִ֔יר,
וגם שם המפרשים מפרשים על היושבת בשער.
הרי שבכל מקום אחר אין הוא אלא זכר:
כמו "אַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים טו, טז, יז), או *וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים *
בָּאֵשׁ *יִצַּתּוּ *(ירמיהו נא), פִּתְחוּ לִי *שַׁעֲרֵי *צֶדֶק אָבֹא *בָם

• זֶה הַשַּׁעַר *לַיקֹוָק צַדִּיקִים יָבֹאוּ *בוֹ *(תהלים קיח), לֹא *יִפָּתְחוּ
  שַׁעֲרֵי *יְרוּשָׁלִַם (נחמיה ז).

וכ"כ להדיא הראב"ע על "שוממין" (שם) - נו"ן תמורת מ"ם וכן קח לך חטין, לקץ
הימין, כל הנו"ן והמ"ם משרתי' בסוף המלה סימן רבים ורבות:

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 10:03

שוממין הוא לשון רבים בלשון נקיבה

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 10:05

מהיכי תיתי?

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 10:09

בלשון נקבה הול"ל "שוממות", ובארמים טהורה - "שממָן".