דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

חיפוש סברא

2023
10 7 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 19:28

    היכן כתוב שאין מכה בפטיש בכל מקום שיש שם מלאכה אחרת.
    זכור לי מהמאירי.

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 19:28

    היכן כתוב שאין מכה בפטיש בכל מקום שיש שם מלאכה אחרת.
    זכור לי מהמאירי.

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:09

    היכן כתוב שאין מכה בפטיש בכל מקום שיש שם מלאכה אחרת.
    זכור לי מהמאירי.

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:09

    היכן כתוב שאין מכה בפטיש בכל מקום שיש שם מלאכה אחרת.
    זכור לי מהמאירי.

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:14

    בנשמת אברהם סימן שמ סעיף ד מדבר ע"ז בהרחבה והביא כן בשם הגרש"ז שהוכיח כן
    מדברי המאירי שהביא הרב דלעיל ( אך לא כתב כן במפורש)
    עוד הביא שם שבמרכבת המשנה כתב כן מפורש.

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:14

    בנשמת אברהם סימן שמ סעיף ד מדבר ע"ז בהרחבה והביא כן בשם הגרש"ז שהוכיח כן
    מדברי המאירי שהביא הרב דלעיל ( אך לא כתב כן במפורש)
    עוד הביא שם שבמרכבת המשנה כתב כן מפורש.

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:20

    סימן שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

    סעיף ד יש ליזהר שלא (א) לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר
    לרשום באויר כמין אותיות.

    נשמת אברהם

                *(א) לכתוב*. *שימוש במחשב* *בשבת.* לכאורה אין כאן איסור
    

    דאורייתא של כתיבה במה שמתקתקים ומופיעים אותיות ומילים על מסך המחשב, כי
    האותיות מופיעות על המסך על ידי "ירי" של אלקטרונים על חומר זרחני אשר מרוח על
    הדופן הפנימית של המסך ומאיר בצורה של אותיות. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
    שליט"א: ירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה ככתב, אך בהכנסת האותיות לתוך
    הדיסקט (וה"ה כשמקליטים ברשם קול) יתכן שיש לחשוש לאיסור דאורייתא של בונה כי
    הוא עושה בכך כלי. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירס שליט"א להסביר: כי לפני ההקלטה
    הקסטה היא כגוף מת, ללא כל תועלת, ורק אחרי ההקלטה הקסטה נהפכת לדבר שמשמיע
    קולות וכו'. ואינו דומה לפילם, שהאחרונים [שו"ת הר צבי יו"ד סי' רל [1]
    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn1]
    דנו בזה, שאם אין בו נורית "פלאש" לא ידוע מה האיסור, כיון שהפילם אחרי הצילום
    לא נשתנה ולא ראוי לכל שימוש עוד עד אחרי שעשו בו דבר לפתח אותו, עכ"ל.

                ושאלתי את הגרש"ז אויערבאך שליט"א למה אין בכתיבה על נייר גם
    

    איסור של בונה, הלא גם כאן הוא לוקח דבר שאינו שוה הרבה ועל ידי כתיבתו הופך
    אותו לדבר שוה ערך, לכלי שיוכל להשתמש בו בכל עת. וענה לי הגאון שליט"א דאין
    מחייבים על אותו מלאכה משום שתי אבות. ואין זה דומה לזומר וצריך לעצים שחייב
    גם משום נוטע וגם משום קוצר כי שם ישנן שתי כוונות מפורשות באותה מלאכה.
    וראייתו מהמאירי שבת קד ע"ב שאינו חייב גם משום מכה בפטיש כשכתב אות אחת
    והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בו בגד. ואמר לי הגאון שליט"א דה"ה בכל
    שתי מלאכות, עכ"ד.

                וכן ראיתי בספר שביתת שבת[2]
    

    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn2
    שכוחב:
    נראה דכל העושה מלאכה אחת ויש לה דמיון למלאכות שונות אינו חייב אלא אחת. דרך
    משל, המדבק ניירות הרבה יחד עד שנעשה לוח עב נוכל לחייבו משום תופר וגם משום
    בונה כמ"ש הראב"ד לענין עושה לבדין, אך מאחר שענינם אחד והוא לחבר הנפרדים ע"כ
    אינו חייב אלא אחת וכו'. במה דברים אמורים, שאין כלול בהמלאכה רק ענין אחד,
    אבל אם כלול בה שני ענינים חייב שתים או יותר כפי מספר הענינים. דרך משל, זומר
    וצריך לעצים חייב שתים משום שהוא קוצר ומצמיח וכו' והכל משום שנולד ממעשיו שתי
    תכליות, משא"כ כשתכלית אחד אינו חייב אלא אחת וכו'. וראיתי במנחת חינוך במלאכת
    בורר שכתב דלרבה במשמר חייב שתי חטאות, משום בורר ומשום מרקד כמו כל מלאכה שיש
    שני איסורים כגון זומר וכו' הכא נמי אם שימר חייב שתי חטאות וזה פשום, עכ"ל,
    ולענ"ד אין נראה כן אלא כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בספר אגלי טל על מלאכת בורר אות
    ב שכתב על הא דמשמר: ויש לעיין דיש בו חיוב בורר וחיוב מרקד ותחייב שתים,
    ולשון הגמ' והרמב"ם משמע דאינו חייב אלא אחת, וצ"ל דכיון דאין בו רק ענין אחד
    שמבדיל היין מן השמרים אף דשייך בו שני חיובים אי אפשר שיתחייב יותר מאחת,
    עכ"ל, והוא כמ"ש לעיל. והגיע לידי ספר קרבן אהרן על מסכתות וראיתי שגם הוא עשה
    יסוד מכלל זה דבכה"ג אינו חייב אלא אחת וכו'. אחרי זה מצאתי במרכבת המשנה פ"י
    ה"ד שכתב על מה שכתב הלחם משנה דמה דאמר רב העושה נקב בלול של תרנגולים חייב
    משום בונה, כלומר אפילו משום בונה וה"ה משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה, וכתב
    על זה המרכבת וגוף הסברא של הלחם משנה דחויה דא"כ בכל הל"ח מלאכות היכא דהו"ל
    גמר מלאכה כמו האופה שהיא גמר מלאכח הפת והאורג, יהיה חייב משום מכה בפטיש
    וכו', עכ"ל המרכבת המשנה, הוא ממש כדברי והנאני. וזכור כלל זה שהוא מפתח גדול
    להסיר כמה גמגומים בענין זה, כל זה מלשון השביתת שבת.

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:20

    סימן שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

    סעיף ד יש ליזהר שלא (א) לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר
    לרשום באויר כמין אותיות.

    נשמת אברהם

                *(א) לכתוב*. *שימוש במחשב* *בשבת.* לכאורה אין כאן איסור
    

    דאורייתא של כתיבה במה שמתקתקים ומופיעים אותיות ומילים על מסך המחשב, כי
    האותיות מופיעות על המסך על ידי "ירי" של אלקטרונים על חומר זרחני אשר מרוח על
    הדופן הפנימית של המסך ומאיר בצורה של אותיות. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
    שליט"א: ירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה ככתב, אך בהכנסת האותיות לתוך
    הדיסקט (וה"ה כשמקליטים ברשם קול) יתכן שיש לחשוש לאיסור דאורייתא של בונה כי
    הוא עושה בכך כלי. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירס שליט"א להסביר: כי לפני ההקלטה
    הקסטה היא כגוף מת, ללא כל תועלת, ורק אחרי ההקלטה הקסטה נהפכת לדבר שמשמיע
    קולות וכו'. ואינו דומה לפילם, שהאחרונים [שו"ת הר צבי יו"ד סי' רל [1]
    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn1]
    דנו בזה, שאם אין בו נורית "פלאש" לא ידוע מה האיסור, כיון שהפילם אחרי הצילום
    לא נשתנה ולא ראוי לכל שימוש עוד עד אחרי שעשו בו דבר לפתח אותו, עכ"ל.

                ושאלתי את הגרש"ז אויערבאך שליט"א למה אין בכתיבה על נייר גם
    

    איסור של בונה, הלא גם כאן הוא לוקח דבר שאינו שוה הרבה ועל ידי כתיבתו הופך
    אותו לדבר שוה ערך, לכלי שיוכל להשתמש בו בכל עת. וענה לי הגאון שליט"א דאין
    מחייבים על אותו מלאכה משום שתי אבות. ואין זה דומה לזומר וצריך לעצים שחייב
    גם משום נוטע וגם משום קוצר כי שם ישנן שתי כוונות מפורשות באותה מלאכה.
    וראייתו מהמאירי שבת קד ע"ב שאינו חייב גם משום מכה בפטיש כשכתב אות אחת
    והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בו בגד. ואמר לי הגאון שליט"א דה"ה בכל
    שתי מלאכות, עכ"ד.

                וכן ראיתי בספר שביתת שבת[2]
    

    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn2
    שכוחב:
    נראה דכל העושה מלאכה אחת ויש לה דמיון למלאכות שונות אינו חייב אלא אחת. דרך
    משל, המדבק ניירות הרבה יחד עד שנעשה לוח עב נוכל לחייבו משום תופר וגם משום
    בונה כמ"ש הראב"ד לענין עושה לבדין, אך מאחר שענינם אחד והוא לחבר הנפרדים ע"כ
    אינו חייב אלא אחת וכו'. במה דברים אמורים, שאין כלול בהמלאכה רק ענין אחד,
    אבל אם כלול בה שני ענינים חייב שתים או יותר כפי מספר הענינים. דרך משל, זומר
    וצריך לעצים חייב שתים משום שהוא קוצר ומצמיח וכו' והכל משום שנולד ממעשיו שתי
    תכליות, משא"כ כשתכלית אחד אינו חייב אלא אחת וכו'. וראיתי במנחת חינוך במלאכת
    בורר שכתב דלרבה במשמר חייב שתי חטאות, משום בורר ומשום מרקד כמו כל מלאכה שיש
    שני איסורים כגון זומר וכו' הכא נמי אם שימר חייב שתי חטאות וזה פשום, עכ"ל,
    ולענ"ד אין נראה כן אלא כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בספר אגלי טל על מלאכת בורר אות
    ב שכתב על הא דמשמר: ויש לעיין דיש בו חיוב בורר וחיוב מרקד ותחייב שתים,
    ולשון הגמ' והרמב"ם משמע דאינו חייב אלא אחת, וצ"ל דכיון דאין בו רק ענין אחד
    שמבדיל היין מן השמרים אף דשייך בו שני חיובים אי אפשר שיתחייב יותר מאחת,
    עכ"ל, והוא כמ"ש לעיל. והגיע לידי ספר קרבן אהרן על מסכתות וראיתי שגם הוא עשה
    יסוד מכלל זה דבכה"ג אינו חייב אלא אחת וכו'. אחרי זה מצאתי במרכבת המשנה פ"י
    ה"ד שכתב על מה שכתב הלחם משנה דמה דאמר רב העושה נקב בלול של תרנגולים חייב
    משום בונה, כלומר אפילו משום בונה וה"ה משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה, וכתב
    על זה המרכבת וגוף הסברא של הלחם משנה דחויה דא"כ בכל הל"ח מלאכות היכא דהו"ל
    גמר מלאכה כמו האופה שהיא גמר מלאכח הפת והאורג, יהיה חייב משום מכה בפטיש
    וכו', עכ"ל המרכבת המשנה, הוא ממש כדברי והנאני. וזכור כלל זה שהוא מפתח גדול
    להסיר כמה גמגומים בענין זה, כל זה מלשון השביתת שבת.

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:26

    סימן שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

    סעיף ד יש ליזהר שלא (א) לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר
    לרשום באויר כמין אותיות.

    נשמת אברהם

                *(א) לכתוב*. *שימוש במחשב* *בשבת.* לכאורה אין כאן איסור
    

    דאורייתא של כתיבה במה שמתקתקים ומופיעים אותיות ומילים על מסך המחשב, כי
    האותיות מופיעות על המסך על ידי "ירי" של אלקטרונים על חומר זרחני אשר מרוח על
    הדופן הפנימית של המסך ומאיר בצורה של אותיות. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
    שליט"א: ירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה ככתב, אך בהכנסת האותיות לתוך
    הדיסקט (וה"ה כשמקליטים ברשם קול) יתכן שיש לחשוש לאיסור דאורייתא של בונה כי
    הוא עושה בכך כלי. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירס שליט"א להסביר: כי לפני ההקלטה
    הקסטה היא כגוף מת, ללא כל תועלת, ורק אחרי ההקלטה הקסטה נהפכת לדבר שמשמיע
    קולות וכו'. ואינו דומה לפילם, שהאחרונים [שו"ת הר צבי יו"ד סי' רל [1]
    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn1]
    דנו בזה, שאם אין בו נורית "פלאש" לא ידוע מה האיסור, כיון שהפילם אחרי הצילום
    לא נשתנה ולא ראוי לכל שימוש עוד עד אחרי שעשו בו דבר לפתח אותו, עכ"ל.

                ושאלתי את הגרש"ז אויערבאך שליט"א למה אין בכתיבה על נייר גם
    

    איסור של בונה, הלא גם כאן הוא לוקח דבר שאינו שוה הרבה ועל ידי כתיבתו הופך
    אותו לדבר שוה ערך, לכלי שיוכל להשתמש בו בכל עת. וענה לי הגאון שליט"א דאין
    מחייבים על אותו מלאכה משום שתי אבות. ואין זה דומה לזומר וצריך לעצים שחייב
    גם משום נוטע וגם משום קוצר כי שם ישנן שתי כוונות מפורשות באותה מלאכה.
    וראייתו מהמאירי שבת קד ע"ב שאינו חייב גם משום מכה בפטיש כשכתב אות אחת
    והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בו בגד. ואמר לי הגאון שליט"א דה"ה בכל
    שתי מלאכות, עכ"ד.

                וכן ראיתי בספר שביתת שבת[2]
    

    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn2
    שכוחב:
    נראה דכל העושה מלאכה אחת ויש לה דמיון למלאכות שונות אינו חייב אלא אחת. דרך
    משל, המדבק ניירות הרבה יחד עד שנעשה לוח עב נוכל לחייבו משום תופר וגם משום
    בונה כמ"ש הראב"ד לענין עושה לבדין, אך מאחר שענינם אחד והוא לחבר הנפרדים ע"כ
    אינו חייב אלא אחת וכו'. במה דברים אמורים, שאין כלול בהמלאכה רק ענין אחד,
    אבל אם כלול בה שני ענינים חייב שתים או יותר כפי מספר הענינים. דרך משל, זומר
    וצריך לעצים חייב שתים משום שהוא קוצר ומצמיח וכו' והכל משום שנולד ממעשיו שתי
    תכליות, משא"כ כשתכלית אחד אינו חייב אלא אחת וכו'. וראיתי במנחת חינוך במלאכת
    בורר שכתב דלרבה במשמר חייב שתי חטאות, משום בורר ומשום מרקד כמו כל מלאכה שיש
    שני איסורים כגון זומר וכו' הכא נמי אם שימר חייב שתי חטאות וזה פשום, עכ"ל,
    ולענ"ד אין נראה כן אלא כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בספר אגלי טל על מלאכת בורר אות
    ב שכתב על הא דמשמר: ויש לעיין דיש בו חיוב בורר וחיוב מרקד ותחייב שתים,
    ולשון הגמ' והרמב"ם משמע דאינו חייב אלא אחת, וצ"ל דכיון דאין בו רק ענין אחד
    שמבדיל היין מן השמרים אף דשייך בו שני חיובים אי אפשר שיתחייב יותר מאחת,
    עכ"ל, והוא כמ"ש לעיל. והגיע לידי ספר קרבן אהרן על מסכתות וראיתי שגם הוא עשה
    יסוד מכלל זה דבכה"ג אינו חייב אלא אחת וכו'. אחרי זה מצאתי במרכבת המשנה פ"י
    ה"ד שכתב על מה שכתב הלחם משנה דמה דאמר רב העושה נקב בלול של תרנגולים חייב
    משום בונה, כלומר אפילו משום בונה וה"ה משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה, וכתב
    על זה המרכבת וגוף הסברא של הלחם משנה דחויה דא"כ בכל הל"ח מלאכות היכא דהו"ל
    גמר מלאכה כמו האופה שהיא גמר מלאכח הפת והאורג, יהיה חייב משום מכה בפטיש
    וכו', עכ"ל המרכבת המשנה, הוא ממש כדברי והנאני. וזכור כלל זה שהוא מפתח גדול
    להסיר כמה גמגומים בענין זה, כל זה מלשון השביתת שבת.

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:26

    סימן שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

    סעיף ד יש ליזהר שלא (א) לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר
    לרשום באויר כמין אותיות.

    נשמת אברהם

                *(א) לכתוב*. *שימוש במחשב* *בשבת.* לכאורה אין כאן איסור
    

    דאורייתא של כתיבה במה שמתקתקים ומופיעים אותיות ומילים על מסך המחשב, כי
    האותיות מופיעות על המסך על ידי "ירי" של אלקטרונים על חומר זרחני אשר מרוח על
    הדופן הפנימית של המסך ומאיר בצורה של אותיות. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
    שליט"א: ירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה ככתב, אך בהכנסת האותיות לתוך
    הדיסקט (וה"ה כשמקליטים ברשם קול) יתכן שיש לחשוש לאיסור דאורייתא של בונה כי
    הוא עושה בכך כלי. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירס שליט"א להסביר: כי לפני ההקלטה
    הקסטה היא כגוף מת, ללא כל תועלת, ורק אחרי ההקלטה הקסטה נהפכת לדבר שמשמיע
    קולות וכו'. ואינו דומה לפילם, שהאחרונים [שו"ת הר צבי יו"ד סי' רל [1]
    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn1]
    דנו בזה, שאם אין בו נורית "פלאש" לא ידוע מה האיסור, כיון שהפילם אחרי הצילום
    לא נשתנה ולא ראוי לכל שימוש עוד עד אחרי שעשו בו דבר לפתח אותו, עכ"ל.

                ושאלתי את הגרש"ז אויערבאך שליט"א למה אין בכתיבה על נייר גם
    

    איסור של בונה, הלא גם כאן הוא לוקח דבר שאינו שוה הרבה ועל ידי כתיבתו הופך
    אותו לדבר שוה ערך, לכלי שיוכל להשתמש בו בכל עת. וענה לי הגאון שליט"א דאין
    מחייבים על אותו מלאכה משום שתי אבות. ואין זה דומה לזומר וצריך לעצים שחייב
    גם משום נוטע וגם משום קוצר כי שם ישנן שתי כוונות מפורשות באותה מלאכה.
    וראייתו מהמאירי שבת קד ע"ב שאינו חייב גם משום מכה בפטיש כשכתב אות אחת
    והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בו בגד. ואמר לי הגאון שליט"א דה"ה בכל
    שתי מלאכות, עכ"ד.

                וכן ראיתי בספר שביתת שבת[2]
    

    https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/RN011340b.html#fn2
    שכוחב:
    נראה דכל העושה מלאכה אחת ויש לה דמיון למלאכות שונות אינו חייב אלא אחת. דרך
    משל, המדבק ניירות הרבה יחד עד שנעשה לוח עב נוכל לחייבו משום תופר וגם משום
    בונה כמ"ש הראב"ד לענין עושה לבדין, אך מאחר שענינם אחד והוא לחבר הנפרדים ע"כ
    אינו חייב אלא אחת וכו'. במה דברים אמורים, שאין כלול בהמלאכה רק ענין אחד,
    אבל אם כלול בה שני ענינים חייב שתים או יותר כפי מספר הענינים. דרך משל, זומר
    וצריך לעצים חייב שתים משום שהוא קוצר ומצמיח וכו' והכל משום שנולד ממעשיו שתי
    תכליות, משא"כ כשתכלית אחד אינו חייב אלא אחת וכו'. וראיתי במנחת חינוך במלאכת
    בורר שכתב דלרבה במשמר חייב שתי חטאות, משום בורר ומשום מרקד כמו כל מלאכה שיש
    שני איסורים כגון זומר וכו' הכא נמי אם שימר חייב שתי חטאות וזה פשום, עכ"ל,
    ולענ"ד אין נראה כן אלא כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בספר אגלי טל על מלאכת בורר אות
    ב שכתב על הא דמשמר: ויש לעיין דיש בו חיוב בורר וחיוב מרקד ותחייב שתים,
    ולשון הגמ' והרמב"ם משמע דאינו חייב אלא אחת, וצ"ל דכיון דאין בו רק ענין אחד
    שמבדיל היין מן השמרים אף דשייך בו שני חיובים אי אפשר שיתחייב יותר מאחת,
    עכ"ל, והוא כמ"ש לעיל. והגיע לידי ספר קרבן אהרן על מסכתות וראיתי שגם הוא עשה
    יסוד מכלל זה דבכה"ג אינו חייב אלא אחת וכו'. אחרי זה מצאתי במרכבת המשנה פ"י
    ה"ד שכתב על מה שכתב הלחם משנה דמה דאמר רב העושה נקב בלול של תרנגולים חייב
    משום בונה, כלומר אפילו משום בונה וה"ה משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה, וכתב
    על זה המרכבת וגוף הסברא של הלחם משנה דחויה דא"כ בכל הל"ח מלאכות היכא דהו"ל
    גמר מלאכה כמו האופה שהיא גמר מלאכח הפת והאורג, יהיה חייב משום מכה בפטיש
    וכו', עכ"ל המרכבת המשנה, הוא ממש כדברי והנאני. וזכור כלל זה שהוא מפתח גדול
    להסיר כמה גמגומים בענין זה, כל זה מלשון השביתת שבת.

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:41

    כן ביאר הקהלות יעקב סוף סי' מ"א את דברי המאירי בדף קה., וכן מבואר במרכה"מ
    שבת פ"י הי"ד

    ב-יום חמישי, 4 במאי 2023 בשעה 20:26:30 UTC+3, [email protected] כתב/ה:

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:41

    כן ביאר הקהלות יעקב סוף סי' מ"א את דברי המאירי בדף קה., וכן מבואר במרכה"מ
    שבת פ"י הי"ד

    ב-יום חמישי, 4 במאי 2023 בשעה 20:26:30 UTC+3, [email protected] כתב/ה:

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:42

    כדאי לעיין בהקדמה של שמירת שבת כהלכתה המהדורה החדשה
    כבר דובר בזה פה פעם
    בנוגע לכלל המלאכות
    אבל בנוגע למכה בפטיש העניין כמובן פשוט יותר.

    [image: Mailtrack]
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    Sender
    notified by
    Mailtrack
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    04.05.23,
    20:41:48

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 20:42

    כדאי לעיין בהקדמה של שמירת שבת כהלכתה המהדורה החדשה
    כבר דובר בזה פה פעם
    בנוגע לכלל המלאכות
    אבל בנוגע למכה בפטיש העניין כמובן פשוט יותר.

    [image: Mailtrack]
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    Sender
    notified by
    Mailtrack
    https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
    04.05.23,
    20:41:48

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 21:20

    בשו"ת וכתבים חזו"א (אדום גדול) יש בזה כן בשם החזו"א - לפי זכרוני

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 21:20

    בשו"ת וכתבים חזו"א (אדום גדול) יש בזה כן בשם החזו"א - לפי זכרוני

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 21:42

    עיין מנחת חינוך מצוה לב מוסך השבת אות כז שדעת הרמב"ם היא ההיפך מזה שחייב על
    מלאכה אחת אף משום בונה ואף משום מכה בפטיש

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 21:42

    עיין מנחת חינוך מצוה לב מוסך השבת אות כז שדעת הרמב"ם היא ההיפך מזה שחייב על
    מלאכה אחת אף משום בונה ואף משום מכה בפטיש

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 04/05/2023 21:52

    ועיין עוד במרכבת המשנה (שבת פ"י הט"ז) שכתב לבאר דברי הרמב"ם שם שהמנפח כלי
    זכוכית חייב משום מכה בפטיש, ומק' המרכה"מ שאף על פי שהעושה כלי אדמה חייב
    משום בונה, מכל מקום שאני כלי זכוכית שכבר היה להם צורת כלי קודם הניפוח.
    ומקושייתו נראה שסבר שאם היה חיוב מדין בונה א"א לחייבו מצד מכה בפטיש, ועיין
    עוד בספר המפתח שם ועוד שם בהלכה י.

  • חיפוש מקור

    2023
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    0 צפיות
    5
    תאריך ההודעה המקורית: 01/02/2023 03:25 כפי שהוזכר, הרה"ק מרימינוב זיע"א הי' רגיל לומר בכל יום פרשת המן [לאו דוקא בתור סגולה לומר בכל יום, אלא ש*כן כתוב בשו"ע *(או"ח סי' א ס"ה), ובטו"ז "כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגחה", ואכן בפמ"ג הביא בשם ירושלמי "שכל האומר פרשת המן מובטח שלא יתמעטו מזונותיו"]. כמו"כ במשך עשרים ושתים שנה אמר תורה על פרשת המן [יצויין מה שכתב החידושי הרי"ם בספר הזכות שקיבל ע"ע לחדש בכל יום בפ' המן, ועי"ז יומשך פרנסתו בקדושה מכח התורה. הרי שאין זה דוקא סגולה לפרנסה אלא כדי שהפרנסה יבוא ממקור קדוש] והרה"ק מדעש זיע"א כתב בהסכמתו לספר מנחם ציון "כי נודע לכל בעת שכבוד אדמו"ר אמר תורה על פרשת המן השפיע השפעות טובות על בני ישראל. אכן סגולה הנ"ל (לומר ביום ג' בשלח) הובאה בשמו בספר ליקוטי מנחם (שמצורף לספר מנחם ציון) משם הרה''ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב זצ''ל, - ואם המקור שהוא מסר כן נכון, אזי אין בודקין מן המזבח ולמעלה.. וי"ל שזה עצמו מה שבנ"י מאמינים וסומכים על דברי הצדיקים (ואפי' במקור קלוש) בזה עצמו ראויים הם להשפעות טובות ופרנסה בהרחבה, וכפי שהוזכר שעיקר האמירה והסגולה היא האמונה והבטחון וכו'. ויה"ר שיושפע השפעות טובות בהרחבה לכל בני ישראל לעבוד את השי"ת בנחת. קבצים מצורפים: פרשת המן.jpg
  • חיפוש מקור

    2023
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 13/03/2023 23:44 הנני מחפש מקור לדברי האוה"ח הק' בפרשת חקת וזלה"ק: "אמרו ז"ל במעשה אליהו ז"ל כי בהגיעו לגלגל חמה שם נפשט מגופו והניח אותו בגלגל חמה וכשהוא יורד למטה לובשו ויורד בו". ראיתי שמציינים לזוה"ק פר' ויגש דף ר"ט ע"א, אמנם אני לא מצאתי' שם, אולי א' יוכל להחכימני בדבר זה ? ייש"כ גדול מראש.
  • חיפוש מקורות

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    ד
    תאריך ההודעה המקורית: 18/05/2023 01:58 (4) ספר קהלת יעקב - ערך נב א בש"ס דשבת דף קי"ט ע"ב אל תגעו במשיחי אלו תינוקת של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים, ויש לומר על פי מה שכתבתי בערך תלמיד חכם* דתלמידי חכמים הן בחינת נצח הוד, ונודע* שנצח הוד הוא בחינת נבואה שמשם בא הנב (6) ספר קהלת יעקב - ערך תל לי נראה שתלמידי חכמים הן בחינת נצח הוד שנקראים לימודי הוי"ה (פרי עץ חיים שער הקדישים פרק ג' שער ראש השנה פרק א'), וזה שאמרו (ברכות ס"ד. יבמות קכ"ב ע"ב נזיר ס"ו ע"ב תמיד ל"ב ע"ב כריתות כ"ח ע"ב) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר (ישעיה נ"ד י"ג) וכל בניך לימודי הוי"ה אל תקרא בניך אלא בוניך, הכוונה תלמידי חכמים שהן בסוד נצח הוד שהן תרין בעין דדכורא המבשלים הזרע להריק לאמה להשפיע לנוקבא, והן השחקים ששוחקים מן לצדיקים צדיק וצדק, וזה שאמר מר (15) ספר השל"ה הקדוש - מסכת תמיד - פרק תורה אור (א) וכל מי שאינו נזהר עם תלמידי חכמ*ים או עם נצח והוד ראוי להכישו נחש, וזהו שאמרו כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, וראוי להכישו נחש. *ולפיכך דע כי כשמתלבש השם הנקרא אדנ"י לבוש הוד, נוצח כ (4) ספר קהלת יעקב - ערך נח בחינת נחש הקדוש יסוד דקטנות שדי וריבוע אהיה, והוא הנושך לאיילתא קדישא בערותה וילידת, והוא סוד כמוס בזוהר בשלח (נ"ב ע"ב), ובספר הכוונת (עץ חיים שער תיקון הנוקבא פרק ב' כלל ט"ז), ובדרוש קריאת ים סוף להרב ז"ל (פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ח'), נחש ראשי תיבות 'שרץ 'נפש 'חיה שהיסוד משריץ ומרבה נפש מההיא חיה קדישא, (2) ספר מבוא פתחים - לרבי יוסף אירגס ז"ל סוד הנחש הנושך ברחם האילה, כי הוא שד"י שהוא יסוד דקטנות, שעם רבוע אהי"ה שהוא דיים, בנימי נח"ש. ומזה הנחש העליון יונק הנחש הטמא התחתון, על ידי שמתחבר התחתון עם שלמעלה מ (6) ספר עץ חיים - שער לד פרק ב מ"ב שיש בחינת היסוד גם בקטנות ונקרא נחש הנושך את רחם האיילה היא הנקבה בקטנותה ג"כ שאז אין ברחמה רק ה"ג ולכן רחמה צר עד שיכנסו בה ה"ח ונקרא [אז] נחש יען שהיסוד נקרא שדי וכשאין לו רק הלבושין דאהי"ה הנקרא ד"ם אחוריים כנודע אז עולה ד"ם שד"י כמנין נח"ש גם אחוריים דאהי"ה דיודי"ן הם תקמ"ד תסיר מהם ת"ק מלוי שד"י נשאר מ"ד ועם שד"י פשוט כמנין נח"ש גם ידעת שהיסוד נקרא אל שד"י ומלוי שד"י יש ט' אותיות וע (25-26) דברי תורה ששמע רמ"ד וואלי מהרמח"ל ז"ל וסוד הענין, צריך לדעת כי טבת ושבט תמוז ואב הם סוד הנ"ה של החדשים, כידוע למשכילים. ושם בעת הגלות הנחש נושך והארי דורס, ולולי ה' שהיה לנו אזי חיינם] בלעונו. וז"ס "הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור", כי הנחש נושך נו"ה כדי להפיל את היסוד שהוא הרוכב עליהם, כמו ששמעתי שאמרו מפי החכם המשכיל רמח"ל על הפסוק הזה: (28) ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ה ענף ב סימן ז וכמ"ש בתיקונים דף נ"ז ע"א וכן בתזה"ח ל"ו א' כי בשם קר"ע שט"ן ביה קרע ימא. והוא הנחש דקדושה מבחינת אלהים קדושים דקטנות דיניקה והוא יסוד דז"א בעת שהוא בהקטנות דיניקה אשר נקרא אז היסוד שלו בשם נחש. ומתייחד הוא עם הנוק' דיניקה אשר נקרא אז היסוד שלה בשם צור והוא דרך נחש עלי צור. והוא הנחש הנושך ברחם האילה כי א' הוה זיווגו רק בסוד נשיכה ובנשיכה הזו קורע את רחם האילה כי היה פתחה סתום מפחד החיצונים שלא ינקו ממנה מאור הקדושה שבה אבל בשם קר"ע שט"ן מדחה את החיצונים ונפתח רחמה ויולדת. אך עכ"ז הנה באשר שהם שניהם אז בסוד הקטנות וכל הבירור והעיבור שנעשה אז בעת שאין זכות בתחתונים הרי הוא הכל בבחי' דינין ולכן מתבררים עי"ז בהעיבור הי' מיני דמים ה' דם טוהר וה' דם טמא ומה גם כי הרי היסוד דז"א שפתח את רחמה הרי הוא עתה ג"כ רק מבחי' דינין וגבורות שהם שורש להחיצונים לכן הוא כי הנה הגם שמדחה אותם באותו הרגע לצורך הלידה כנז' עכ"ז הנה נעשה להם מקום יניקה ג"כ והוא מסוד ה (2) פירוש הרמח"ל על התורה - ספר ויקרא ת כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (כה, לז). סוד מצות הריבית שארז"ל שהעובר עליה אינו עולה בזמן התחיה. כי הנחש המקום שלו הוא בארץ אל העפר - ונחש עפר לחמו. ואז עומד כבוש תחת הקדושה. ועון הריבית גורם שהנחש מרים ראשו מן העפר, ואוחז בעקבים של הקדושה. וזה - הנשך, שהוא לשון נשיכה, שהנחש מרים ראשו ונושך בעקביים. וכשהתחיל ליכנס, הולך ומתרבה ואוחז עוד למעלה למעלה, וזה - מרבית, ופשוט. והוא עון גדול עד מאד, כי כמו שהוא הכניס המיתה במקום החיים, כפועל אדם ישלם לו, שבזמן התחיה תשלוט בו המיתה ולא יחיה. [ז]: [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 18.05.23, 01:58:38
  • חיפוש מקור

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 29/11/2023 19:50 תודה מאוד מאוד זה בדיוק מתאים, כי שם זה כתוב בהקשר של שעבודא דר"נ, שמחלוקת זו בנערה 'אינו ענין לכאן', וכעת מובן מה ההו"א שהוא ענין לכאן, כביכול המפתה חייב לבת, והבת לאביה. ב-יום רביעי, 29 בנובמבר 2023 בשעה 12:22:35 UTC+2, 5706175 כתב/ה:
  • חיפוש מקור

    2023
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    0 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 21/11/2023 13:25 בענין זה ידוע הסיפור שהרה"ק רבי אלעזר רישא כשהי' אברך שנה ראשונה בצל זקנו בעל הדברי חיים קודם סוכות בחר לעצמו אתרוג והרה"ק הד"ח הקפיד ע"כ, ושלח ר"א את בני הרה"ק מצאנז להצטדק בשמו, ולא קיבלם, ע"כ הלך בעצמו וסבב הרה"ק פניו ממנו, אז אמר "רבי, איך וועל שוין גוט זיין", חיבק אותו הד"ח ואמר "איך וועל שוין אויך גוט זיין". כן סיפר הרה"ק ר"י מפשעווארסק מובא בי"ג אורות ועוד.
  • חיפוש מקור

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    G
    תאריך ההודעה המקורית: 12/09/2023 01:35 שכויח
  • חיפוש מקור

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    S
    תאריך ההודעה המקורית: 27/03/2023 14:57 יעויין באבה"ע סימן קי"ט ס"ו ובסימן א' באזור סעיף ט"ו נד"ל El lun., 27 mar. 2023 5:58, עט סופר [email protected] escribió:
  • חיפוש מקור

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    0 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 27/03/2023 01:59 אוה"ח בראשית ד ח והוא אומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, פירוש כי הבל חושב בדעתו כי אדמה הרגתו וקבל לפני ה' ממנה, ולזה קלל ה' אותו כי הוא הסיבה ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה אשר פצתה פיה לקחת הבל מידו שלא תפצה עוד פיה, והוא אומרם ז"ל (סנהדרין לז) שלא פצתה עוד פיה ומזמרת היא זמר ושיר לאל עליון חיוב הצריכה לעשות בכנפיה דכתיב (ישעי' כד) מכנף הארץ זמירות שמענו, ופחדה בעת שאמר לה ה' שתבלע המצריים מפחד פתיחת פיה לבלוע הבל עד שנשבע לה ה' (מכילתא) דכתיב (שמות טו) נטית ימינך ונשבע לה ואז בלעה אותם בפיה.

0

מחובר

794

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים