אין נביא בעירו

[ארי במסתרים - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 12:43

לדעתי להשמיט.
בדור האחרון מפורסם שמקורו בבה"ח (בית החרשים) וכבר בזוי להזכיר אותו כלשונו

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 13:37

כמדומה שעצם הרעיון מובא לגבי משה רבינו שהיה במדין ולא במצרים.
אולי אפשר להביא משם.

--

[אהד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 13:48

אכן בנדון דא עסקי', שלוקח לבית פרעה מטעם שיקבלו דבריו, ומקורו בראב"ע.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:18

בואו נהיה שכליים ולא רגשיים. תמצאו לי בבקשה מקור לכך שכשאדם מזכיר דבר שאמר
רשע, אע"פ שהענין נכון, בכ"ז הוא גורם פגם בנפשו.
אדרבה, הרמב"ם כתב: "קבל האמת ממי שאמרה".
תארו לכם שאיזה רשע היה אומר שלדעתו יש ענין להניח תפילין כדי לכבד המסורת,
האם הייתם מפסיקים להניח תפילין?
מה משנה מי אמר? משנה מה אמר!
אם רשע גדול הגיע למסקנה ש-5 כפול 5 שווה 25, האם יהיה אסור לחזור על כך? למה?

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:21

הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א
פרק ב)
הביטוי הזה לא רק נאמר ע"י רשע שאמר דבר חכמה במתמטיקה,
אלא זהו ביטוי שבא לחפות על רשע ועוד לכנותו נביא.

--

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:30

אף אחד לא קרא לרשע נביא, ולא חיפה עליו.
אלא רשע המציא את הביטוי: "אין נביא בעירו".
'הרחק מן הכיעור' הכוונה אל תעשה דבר שדומה לכיעור. אל תאמר מילה שאינה עדינה
וצנועה מספיק. תשתמש במילים עדינות, תתנהג בצורה עדינה וכן עז"ה.
אבל אם יש איזו עצה חכמה. למשל *אם איזה רשע היה מגלה לך דרך לזכות בלוטו, וכי
לא היית משתמש בה? *(ואל תענה לי, שלא, מחמת שאולי הוא משקר וכדו'. נניח שאתה
בטוח שהוא צודק ורוצה בטובתך ואכן אם תעשה כך תעשיר).
מה זה משנה מי אמר לך את העצה? משנה מהי העצה!
חכמה בגויים תאמין.
ועל זה אמר הרמב"ם: קבל האמת ממי שאמרה.
וכבר במשנה: איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

מאת: [email protected]

[nosson Eckstein - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:31

אני השתמשתי עם זה פעם, ולא ידעתי כלום. מי באמת המציא את זה?

מאת: On Wed, Jan 3, 2024 at 5:29 PM אליהו עבוד

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:31

אני סברתי שהביטוי נועד להסביר למה אותו האיש נהו אחריו רק גויים ולא היהודים.
טעיתי?

--

[ארי במסתרים - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:32

צדקת. כך כתוב בספר שהמציאו שהוא חיבר

מאת: [email protected]

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:42

אז למה שנהיה רק שכליים ולא רגשיים בענין?

--

[אברהם חפץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:43

זה פתגם עתיק ומקורו בחז"ל, ואותו האיש ימש"ו לקחו מחז"ל. ראו במצ"ב.
[image: image.png]
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 17:45

כי אין טעם לעשות דברים שאין בהם טעם. ובפרט כשאדם עלול להפסיד בגלל כך. למשל
בדוגמה שנקטתי לעיל לגבי חכם רשע שנתן לך עצה להתעשר.
ושוב, כי הרמב"ם כבר הורה לנו קבל האמת ממי שאמרה.

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 18:01

לא יאומן עוצם הבקיאות של גדולי ישראל בכל הספרות המקיפה
[image: image.png]

[ישראל מייבסקי - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 18:29

הביא בס' אשיחה בחוקיך: וכן נודע מש"כ הרה"ק בעל יסוד העבודה' ח"ב מכתב סד אחר
הסתלקות רבו הק' מקאברין זי"ע: נראה לקיים ולשמור את כל דבריו דברי אמת דברי
אלהים חיים כאו"א לפי קבלתו כעל הר סיני כאשר שמענו מפיו הק' זי"ע אשר ניצוץ
מנפש הצדיק הוא עטוף בדיבורו ודבריו חיים וקיימים עכ"ל.
ועפ"ז היה אומר מרן הנתיבות שלום זי"ע כי גם להיפך נפש הרשע עטוף בדיבורו גם
כשמדבר וכותב מחדשות המתהוות מעת לעת מכניס בדיבוריו את הרע שבו, על כן הדבר
צריך תלמוד למעשה.

[ע נר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 18:41

לא ממש לא
"גדולי ישראל ממש לא היו בקיאים" בשיקוץ הנ"ל
ולגבי קבל את האמת ממי שאמרה, הדבר אמור לגבי מה שהוא אמת לכשעצמו, דבר ברור
ומוצק שהשכל מקבלו מיד. או אז גם כשהוא נשמע מפי שאינו ראוי, צריך לקבלו, כי
אנו מתייחסים אל האמת ולא אל דוברה.
וכדוג' המצויינת, 5*5 הוא באמת 25, ללא שום קשר למי שאמרו. וכן גם הנחת תפילין
להבדיל, היא אמת כי כך ציותה לנו תורה.
אך פתגם עמום שמשמעותו העצמית אינה עומדת בפני עצמה, זו אינה אמת מוחלטת
ומובנת לכל אחד, אלא היא 'צריכה חיזוק' וסעד, מקור חשוב שיצוק בו ערך. ולכן
יפה העירו הרבנים הנ"ל.

[אהד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 19:06

אחר המחילה, בכל ההערה המלאה בבקיאות גאונית הנ"ל לא ראיתי מקור אחד מחז"ל,
אלא מרבותינו רו"א,
וכמ"ש השואל שיח' בע"ה
(ולהע' זו הייתה כוונתו ככה"נ).
לא עלה בידינו אלא ההשערה שהיה זה פתגם מקובל שנכנס לכתבי המירוס במקרה,
ואם קבלה היא נקבל, ואם לדין יש תשובה, כמ"ש הרבנים לעיל.
ויש עוד דוגמאות כאלו, ואכמ"ל.

[ארי במסתרים - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 19:07

הוא הביא שם בסוף זוהר

[ש. הופמן S. Hof - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 20:48

העובדה שבדורות האחרונים ציטטו לשון זו בשם "חז"ל" עדיין אינה אומרת כלל וכלל שהמקור הוא מחז"ל.
ישנם מאמרים וביטויים לרוב שגדולי עולם תלו בטעות את מקורם בחז"ל ואינם כן.

כך שלתלות מאמר זה בחז"ל, זה הכי מגוחך ונלעג - והרבה יותר גרוע.
מילא לצטט פתגם מאותו ספר, כיון שנכנס נכנס - אפשר להתווכח לכאן ולכאן.
אבל לקחת ציטוט מאותו ספר שכל כולו ריחוק העצום ביותר מקודש - ולקדש אותו כ"חז"ל" - חלילה וחלילה!!!

ולעצם הדבר, ראו מאמרו המקיף של הידען הפלאי והחוקר הענק ר' שמואל אשכנזי ז"ל, בספרו "אלפא ביתא דשמואל תנינא" - וכל מה שנאמר וייאמר כאן, כבר כלול בכל מכל כל בהדרו שם.

(אין הספר ברשותי ולא נמצא בשום מאגר).
----- Original Message -----
From: אברהם חפץ
To: ארי במסתרים
Cc: מהדיר ספרים ; אליהו עבוד ; אהד ; עריכה תורנית
Sent: Wednesday, January 03, 2024 5:43 PM
Subject: Re: [הבית לעורך התורני] אין נביא בעירו

זה פתגם עתיק ומקורו בחז"ל, ואותו האיש ימש"ו לקחו מחז"ל. ראו במצ"ב.

צדקת. כך כתוב בספר שהמציאו שהוא חיבר

  אני סברתי שהביטוי נועד להסביר למה אותו האיש נהו אחריו רק גויים ולא היהודים.
  טעיתי?

    אף אחד לא קרא לרשע נביא, ולא חיפה עליו.
    אלא רשע המציא את הביטוי: "אין נביא בעירו".
    'הרחק מן הכיעור' הכוונה אל תעשה דבר שדומה לכיעור. אל תאמר מילה שאינה עדינה וצנועה מספיק. תשתמש במילים עדינות, תתנהג בצורה עדינה וכן עז"ה.
    אבל אם יש איזו עצה חכמה. למשל אם איזה רשע היה מגלה לך דרך לזכות בלוטו, וכי לא היית משתמש בה? (ואל תענה לי, שלא, מחמת שאולי הוא משקר וכדו'. נניח שאתה בטוח שהוא צודק ורוצה בטובתך ואכן אם תעשה כך תעשיר).
    מה זה משנה מי אמר לך את העצה? משנה מהי העצה!
    חכמה בגויים תאמין.
    ועל זה אמר הרמב"ם: קבל האמת ממי שאמרה.
    וכבר במשנה: איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

      הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב)

      הביטוי הזה לא רק נאמר ע"י רשע שאמר דבר חכמה במתמטיקה,
      אלא זהו ביטוי שבא לחפות על רשע ועוד לכנותו נביא.

        בואו נהיה שכליים ולא רגשיים. תמצאו לי בבקשה מקור לכך שכשאדם מזכיר דבר שאמר רשע, אע"פ שהענין נכון, בכ"ז הוא גורם פגם בנפשו.
        אדרבה, הרמב"ם כתב: "קבל האמת ממי שאמרה".
        תארו לכם שאיזה רשע היה אומר שלדעתו יש ענין להניח תפילין כדי לכבד המסורת, האם הייתם מפסיקים להניח תפילין?
        מה משנה מי אמר? משנה מה אמר!
        אם רשע גדול הגיע למסקנה ש-5 כפול 5 שווה 25, האם יהיה אסור לחזור על כך? למה?

            כמדומה שעצם הרעיון מובא לגבי משה רבינו שהיה במדין ולא במצרים.
            אולי אפשר להביא משם.

          אכן בנדון דא עסקי', שלוקח לבית פרעה מטעם שיקבלו דבריו, ומקורו בראב"ע.

            כמדומה שעצם הרעיון מובא לגבי משה רבינו שהיה במדין ולא במצרים.
            אולי אפשר להביא משם.

              לדעתי להשמיט.
              בדור האחרון מפורסם שמקורו בבה"ח (בית החרשים) וכבר בזוי להזכיר אותו כלשונו

                כבר נודע בשער בת רבים שמקור ניב זה אינו בקדושה,
                אע"פ שנקלט גם בלשון רבותינו רו"א.
                האם לדעת חו"ר דק"ק פה אכן יש טעם לפגם להשתמש בו
                או מאחר ואין בו שום זיקה לטעותם אין מניעה מכך?

                [הקשר לעבודה -
                הפתגם מופיע במאמר שאני עורך כעת, והשמטתי אותו מהטעם הנ"ל. (בסמכותי)
                האם אכן נהגתי כראוי או שאין בכך כל טעם.]

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 21:49

גם דעתי היא כדברי הרב חפץ
אפשר לכתוב כן בשם חז"ל ובמרא מקום לכתוב: הובא בחיד"א (..) ובחת"ס (חו"מ סי'
כב)
[אינני מציין מ''מ בחיד"א כי לא ראיתי בפנים]

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2024 22:22

"אך פתגם עמום שמשמעותו העצמית אינה עומדת בפני עצמה, זו אינה אמת מוחלטת
ומובנת לכל אחד, אלא היא 'צריכה חיזוק' וסעד, מקור חשוב שיצוק בו ערך. ולכן
יפה העירו הרבנים הנ"ל".
המשמעות אינה עמומה אלא ברורה לחלוטין. אנשים אינם מעריכים את האדם היושב
עימם. זה כמו 5 כפול 5 = 25.
ואפילו לפי הסוברים שהרשע מכינס טומאה בדיבוריו, מ"מ כאן שראשונים ואחרונים
כבר ציטטו כן, כבר טיהרוהו, ע"ד עמון ומואב טהרו בסיחון.