תאריך ההודעה המקורית: 15/12/2024 19:20
הפתיחה לאד"ז
מצ"ב הנוסח המלא
אמר רבי שמעון, כמה שניא שעתא (דף רפ"ח ע"א) דא מאדרא. דבאדרא אזדמן קודשא
בריך הוא ורתיכוי. והשתא, הא קודשא בריך הוא היכי (הכא), ואתי עם אינון
צדיקייא דבגנתא דעדן, מה דלא אערעו באדרא. וקודשא בריך הוא בעי ביקריהון
דצדיקייא יתיר מיקרא דיליה, כמה דכתיב בירבעם, דהוה מקטר ומפלח לעבודה זרה,
וקודשא בריך הוא אוריך ליה. וכיון דאושיט ידיה לקבלי דעדו נביאה, אתייבש ידיה,
דכתיב, (מלכים א יג) ותיבש ידו וגו'. ועל דפלח לעבודה זרה לא כתיב, אלא על
דאושיט ידיה לעדו נביאה. והשתא קודשא בריך הוא בעי ביקרא דילן, וכלהו אתאן
עמיה.
אמר, הא רב המנונא סבא הכא, וסחרניה ע' צדיקי גליפן בעיטרין, מנהרין כל חד וחד
מזיהרא דזיוא דעתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. והוא אתי למשמע בחדוותא, אלין
מלין דאנא אימא.
עד דהוה יתיב, אמר, הא רבי פנחס בן יאיר הכא. אתקינו דוכתיה. אזדעזעו חברייא
דהוו תמן וקמו ויתבו בשיפולי ביתא, ורבי אלעזר ורבי אבא אשתארו קמיה (נ"א
עמיה) דרבי שמעון. אמר רבי שמעון, באדרא אשתכחנא דכל חברייא הוו אמרי ואנא
עמהון -- השתא אימא אנא בלחודאי וכלהו צייתין למלולי, עלאין ותתאין. זכאה
חולקי יומא דין.
פתח רבי שמעון ואמר, (שה"ש, ז
https://he.wikisource.org/wiki/שיר_השירים_ז
) "אני לדודי ועלי תשוקתו" -- כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא
ביה בקודשא בריך הוא, ובגין כך השתא -- ועלי תשוקתו -- דהוא וכל סיעתא קדישא
דיליה אתו למשמע בחדוה מלין סתימין ושבחא דעתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין,
פריש ואתפרש מכלא ולא פריש -- דהא כלא ביה מתדבק, והוא מתדבק בכלא. [והוא] הוא
כלא.
--