תאריך ההודעה המקורית: 06/07/2023 23:21
מתוך הגהות על היהל אור להגר"א פירוש על הזוהר סוף בראשית
[1] שצדיק הוא בין תפארת ובין נצח והוד ובין שכינה — שהזוהר מפרש הפסוק ביני
ובין בני ישראל אות היא לעולם, שהאות ברית [שהוא יסוד] עומד ביני – בין התפארת
– ובין בני ישראל שהם נצח והוד [וביאורו ראה בסמוך]. ולכאורה צ"ב דבספירות
"היסוד" הוא למטה מנו"ה ואיך מפרש שהיסוד עומד באמצע בין התפארת לנצח והוד,
אמנם מבשרי אחזה שהתחילת היסוד הוא למעלה מהנו"ה, וראה בהגר"א תיקון כ"א [נ':
ט"ד, בסופו] שהיסוד בפנימיות מתחיל מן הטבור למעלה מהנו"ה, וכ"ה בע"ח [של"ב]
ויתכן דהמכוון בזה, שהיסוד הוא המשך התפארת כמש"כ בזוהר [פינחס רל"ו. ברע"מ]
דגוף [תפארת] וברית [יסוד] חשבינן לחד, ומצד זה נחשב הוא עומד כהמשך ישיר
לתפארת לקבל עצם השפע שלו ולמצע וליתנו אל המלכות, וכן מבואר בהגר"א באדר"א
[שמות כ"ו א'] וז"ל, "יסוד" [בו] שם העצם [הוי"ה כמו בתפארת וכמש"כ] גוף וברית
חד, והוא "למעלה" מנצח והוד כידוע [בזוהר ויקרא י: דשֵׁם] צבאות בנצח והוד,
ואלהים במלכות עכ"ל.
