הפורום לעורך התורני

תאריך ההודעה המקורית: 16/05/2024 22:16

למה לא להחשיב? בודאי! זה חלק מהעבודה!

תאריך ההודעה המקורית: 21/07/2022 09:09

בעקרון אתה צודק, אבל אי אפשר לכתוב כך כי רוב הציבור קורא את המילה נפק"מ
כמושג בפני עצמו, במיוחד כשזה בראשי תיבות

תאריך ההודעה המקורית: 26/07/2022 17:14

1.לצחצח כלי כסף

תאריך ההודעה המקורית: 01/08/2022 14:09

שלום וברכה! אני 'עם הארץ' בעניני מחשבים ותוכנות, האם צריך חיבור לאינטרנט על
המחשב בשביל להוריד את התוכנה? האם אני יכול להוריד ממחשב שיש בו אינטרנט
לדיסק אונקי ואז להעביר אלי? יישר כח לכולם.

מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 01/08/2022 21:00

תמחק! [השאלה לא מספיק מובנת]

תאריך ההודעה המקורית: 03/08/2022 14:32

ייש"כ לכולם!
לרב י. רוט אני קצת צעיר וחדש בתחום ומענין אותי לדעת מה חושבים הותיקים. האם
באמת אתה חושב שלשונו הראשון יותר נעים לאוזן? כוונתי למשפט הבא: *כשאדם אמר
שני לשונות כאחד, תופסים את לשונו הראשון לעיקר. *משום מה נראה לי שיותר מתאים
כאן הראשונה הלא כן?

תאריך ההודעה המקורית: 03/08/2022 09:41

יישר כח לכל הרבנים העונים! אבל לא הבנתי איך קישרתם את כל הפסוקים שמדברים על
הלשון הנמצאת בתוך פינו או על סוג של חתיכת צמר וכדו', לענין של לישנא קמא או
תפוס לשון ראשון או לשון הקודש וכדו', שמשמעותם 'דיבור' או 'אמירה' והמילה
'לשון' היא רק מושאלת ואין זה שייך לשמות עצמים הנקראים לשון! [הראיה מ'וזה
לשונו' ראיה יפה].
בבדיקה יצא שברוב המקורות השתמשו בלשון זכר, אבל לפעמים באותו ספר עצמו יש
שינויים, למשל האברבנאל בפרשת בראשית ונח מדבר על לשון הקודש לפעמים בזכר
ולפעמים בנקבה, הראשונים כשמזכירים ל"ק ול"ב כמעט תמיד בזכר, אבל בדורות
המאוחרים מצינו גם נקבה, ולפעמים באותו ספר יש כך וכך. ואני נבוך איך לכתוב???
וביותר הספק שלי ב*...לשונו הראשון... *האם זה שייך?

מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 02/08/2022 22:18

כי משמש כתוב בהרבה מקומות בנוסח הזה בדיוק.
לשון ביהושע הוא שם חפץ ולא שייך לענין

מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 10/08/2022 22:34

יישר כח לעונים. באמת התכונתי לפסקי הגאונים, המדובר בנוסח 'מוכח בתוספות
ופסקי הגאונים...' כך שאין כונתו לתוס', אולי רא"ש ואו"ז כמש"כ הרב רוט, צריך
לבדוק. אביטן מציין שם רי"ף רמב"ם רמב"ן ור"ן, ונראה שפשוט הביא כל הראשונים
שכתבו כך כיון שלא ידע למה הכונה. אך הרמב"ן שם מסיים 'וכן כתבו הגאונים',
והסתפקתי האם יתכן שמתכוין לזה או לא.

תאריך ההודעה המקורית: 16/08/2022 11:52

כשאדם מוצא עבודה אחרת הוא לא חייב לאיים על עזיבה וכדו', כמדומה שהמנהל היקר
ר' שמואל פעם כתב שאפשר להודיע על לקיחת פסק זמן קצר / עד להודעה חדשה [לפי
הענין], עד שמחליטים מה עדיף. בד"כ הם מבינים טוב מאד מה הכוונה, וזה מאיים
מספיק. לענ"ד.

תאריך ההודעה המקורית: 04/09/2022 09:36

זה מה שנוסף מלפני חצי שנה
[ליעילים ולמזדרזים מחירים אטרקטיבים אישיים]

תאריך ההודעה המקורית: 02/09/2022 15:52

מי שזה מעניין אותו באמת אשמח לענות באישי

תאריך ההודעה המקורית: 31/08/2022 17:20

אני לא מכיר את השער הציון שהזכירו, אך שמעתי מבקי אחד שמחבר 'המתרגם' היה
משכיל, ובמקום אחד הוא מציין לכתבי מנדלסון שר"י.

תאריך ההודעה המקורית: 11/09/2022 08:13

יישר כח לכל העונים! [מתנצל שלא הגבתי אתמול, יש לי גישה למייל רק עד 12
בלילה].

תאריך ההודעה המקורית: 14/09/2022 15:45

במחכ"ת הרבנים שלחתי בטעות לפני שסיימתי לכתוב. התכונתי לכתוב שבדברים כאלו לא
תמיד אפשר לעשות חשבון של אחד ועוד אחד.

תאריך ההודעה המקורית: 14/09/2022 15:43

שאלת הרב הארי הזכירה לי את מה שהתקשיתי זה מכבר, הרי אומרים בשבת במנחה צו"צ
כצדוק הדין על שלשה צדיקים שנפטרו בשעה זו והם יוסף משה ודוד כמבואר בזוהר.
וא"כ ילה"ק למה בשבועות שהוא יום היארצייט ממש של דוד המע"ה לא אומרים צו"צ
אפילו כשחל בשבת? וכן בז' אדר שחל בשבת?
ועכשיו עולה בדעתי שאולי אומרים צו"צ דוקא כשזה זכר לשלשת הצדיקים יחד.
ויל"ע.

תאריך ההודעה המקורית: 14/09/2022 11:47

בשבת במנחה אומרים לדוד מזמור, ולמה ישתנה המעריב?

תאריך ההודעה המקורית: 15/09/2022 11:01

גם אני מצטרף למחזקים, וכבר כתבתי מזה בעבר. ה' עמך! חילך לאורייתא!

מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 14/09/2022 11:43

א. שאלה לא ברורה 'ניכר מדבריהם' מי יחליט מתי ניכר ומתי לא?
ב. לא.
ג. לסמוך.
ד. אפשר, [כדאי שיהא ניכר בהודעה מי הם כדי למנוע טירחא ועגמ"נ אם מישהו יפנה
אליהם שלא ע"ד כן].
ה. כן, דרך בעלה או בנה.

מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 18/11/2022 13:41

מישהו הראה לי השבוע פי' ר"ח בשבת, אני חושב שבדף קלד:, שכתב שכל התנאים גרו
בא"י ולכך נקראו רבי חוץ משלשה שנקראו רב אע"פ שגרו בא"י. עיי"ש.