הפורום לעורך התורני

תאריך ההודעה המקורית: 21/01/2025 14:57 אני מחפש מקור לכמה מאמרי חז"ל שבקשתים ולא מצאתים. *א' * ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר וממהר האלקים לעשותו. יתכן על דרך מדרש רבותינו ז"ל, מפני מה נכנס פתרון יוסף לאזני פרעה, יותר מפתרון החרטומים, הוא, משום שיוסף פתר בחלום אחד את חברו, *ב' * כולנו בני איש אחד נחנו, כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים וגו'. ראוי לדקדק, למה אמר 'היו' לשון עבר, וכי על העבר שאל אותם אם הם היו מרגלים או לאו, לא שאל אותם רק על ההווה אם הם עתה מרגלים. ויתכן על דרך מדרש רבותינו ז"ל שאמרו לו, וכי תעלה על דעתך שאדם ישים כל בניו בבת אחת בסכנה, והלא כולנו בני איש אחד נחנו, ואיך היה אבינו נותן את כולנו למרגלים וכו'. *ג' * ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'. איתא בזוהר, שלעתיד יבואו משיח בן אפרים ומשיח בן דוד ומשה, שנאמר (קהלת א, ט) מה שהיה הוא שיהיה, ראשי תיבות 'משה', וכן נמי אמר (מט, י) עד כי יבא 'שילה' גו' 'משה'[1] <#_ftn1>. [1] <#_ftnref1> ששילה בגימטריא משה. לגבי הזוהר מצאתי בפרשת משפטים קכ עמוד א דברים דומים השאלה אם אלו אכן הדברים. או שיש מקור אחר. תודה רבה --

תאריך ההודעה המקורית: 12/02/2025 23:36 הנוסח 'הקשר בין' נראה לי שהוא לא כ"כ שמרני, והדבר תלוי בסגנון הספר, אפשר גם - 'שייכות גדולת משה לחן העם' (וזה גם הערת אגב, שהסדר אמור להיות כך ולא להיפך, השאלה היא למה הסמיך הכתוב את 'גם האיש משה גדול' למה שכתוב לפניו, ולא להיפך) מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 13/02/2025 00:01 יישר כח מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 13/02/2025 14:15 בצמצום זה מדוייק בקירוב זה בערך ויתכן שאם חסר אחד עדיין נקרא בצמצום כי יש עם הכולל ראה למשל בחוות יאיר (9) שו"ת חות יאיר סימן קעד אותה צלע גדולה יותר מן הקטנה שני חמישיות של הגדולה. ואע"פ שהוא שלא בדקדוק והוא פחות מעט, כי כשנחלק ח' אמות כולם לחלקים חמשיים יהיו ביחד מ' חמשיים, וכשנחלק ה' אמות לחלקים חמשיים יהיו כ"ה חמשיים, ויהיה היתרון אם כן ט"ו חמשיים, ושני חמשיים של ח' אמות הם ט"ז חמשיים. מכל מקום אחר שגם מה שכתבנו שצלע היתר של המעושר הוא ג' אמות אינו בדקדוק כולי האי, אם כן בקל נוכל להבין כי כשיזדמן זה בזה יהיה הדבר ברור ונכון. ואחר שאין עתי עמי לבקש תחבולות למצוא החשבון בדקדוק גדול משכתי את ידי, ומעלת כ"ת בשכלו הדק והזך ימצא נחת לנפשו נפש החכמה ותבונה. חזרתי וכתבתי לו בדברי הרב הנ"ל עם שידעתי כי רב חילו וכי כביר מצאה ידו בכל חכמה ובפרט בחכמת הנדסה ושגה בעיונו, ראיתי כמה גדול כח המטעה באדם, כי מלבד מה שנכנס בדרך רחוק ודחוק לפרש דברי קדמונים במה שנתנו כלל בדבר חשבון, וכל דבריהם במקום שלא כתבו לשון 'בקירוב' הוא בצמצום כקולע אל השערה, ומעלת כ"ת כתב שדבריהם על צד הקירוב וביקש חשבונות בלתי מדוקדקים שעל ידי כך יאמר שבשביל זה יצא חסר בצד מה מיתר בצד שני והכל שלא בדקדוק. אף כי מה שכתב שכל קו הסובב העיגול מחזיק ג' פעמים השטח ושביעית ושנתבאר במופת, אומר אני מאן דמתרגם לי זה הן במושכל הן במופת מובילנא ליה מניה לבי מסותא, ואלי נתבאר במופת שאי אפשר לידע בצמצום מדת קו הסובב בשום פנים כמו שאי אפשר לידע בצמצום מדת אלכסון יתר על צלע המרובע וכמו שיש כמה מספרים שאי אפשר לגדרם במרובע כמו שכתב הרמב"ם, ובארתי ת"ל הדק היטב בקונטריסים שלי שג' אלו הנמנעות קשורים ותלויים זה בזה ואין ספק בזה בגזירת עירין ומאמר קדישין רק שאי אפשר לבאר זה פה: מאת: [email protected]

תאריך ההודעה המקורית: 17/02/2025 03:20 [image: image.png] [image: image.png] [image: image.png]

תאריך ההודעה המקורית: 17/02/2025 23:50 אשמח אם מישהו יוכל לפרש דברי רבינו מדוע היה צריך לכל אחד ג' שנים במשך 210 שנים ולא היה די בחזקה בפעם אחת לכל הע' נפש במשך שלש שנים? ויודגש שרבינו מיסד הרבה פירושים על דבר זה. ולאמץ ענין החזקה, אחשבה, שלכך היה הענין נחוץ מהשם יתברך לשתלד יוכבד בין החומות בשדה במקום לא זרוע רק תחת אחד השיחים, ולמה לא נתן השם יתברך הפוגה עד בואה אל העיר נושבת במקום מושב בני אדם. אמנם היה הענין כי ידע השם יתברך שלא יהיו במצרים רק רד"ו שנים, על כן הוצרך להביא את ישראל אל העיר במספרם שבעים במלואו, כדי שעל כל אחד מע' נפש יגיע ג' שני חזקה, כי ע' פעמים ג' עולה מספר רד"ו. ואחשבה שזהו כוונת הכתוב ואלה שמות בני ישראל וגו' איש וביתו באו, שזה וביתו אין לו הבנה כפשוטו דקרא, וכי ביתו הבנוי הביא אתו. אמנם כיון בזה להודיע כי מאחר שבאו במספר ע' נפש בצמצום זהו היה להם תועלת מופלג לשיחזיקו כל אחד בביתו, מאחר שהגיע לכל אחד מע' נפש ג' שני חזקה כמדובר לעיל, וזה שאמר איש וביתו באו.

תאריך ההודעה המקורית: 21/01/2025 14:28 ראה בראשית רבה (וילנא) פרשה פח סימן ד (פרשת וישב) ויתן אותם במשמר, ויפקוד שר הטבחים, ויחלמו חלום שניהם וגו', רבי חייא בר אבא אמר חלמא ופתרוניה דחלם חבריה, תעיין במפרשים שם, אולי מישהו מסביר כך את המדרש..... מאת: [email protected] --