תאריך ההודעה המקורית: 15/03/2024 14:26
לכאורה הכוונה לשואל ומשיב חלק חמישאה שמכונה בשם זה.
מאת: [email protected]
לכאורה הכוונה לשואל ומשיב חלק חמישאה שמכונה בשם זה.
מאת: [email protected]
ומה לגבי פסקי תוספות? ראוי לכתוב בלשון יחיד?
מאת: [email protected]
לכאורה אין לומר כדבריך, שבחור שבקרקע הבור הטומאה לא יוצאת מאהל לאהל, אלא
הכהן מאהיל על תוככי האהל,
כיון שהמקום שבתוך החור תחת ארובתו בעיקרון אינו נחשב חלק מהאהל, ואם יש טומאה
בבית וכלים תחת הארובה הכלים טהורים,
וכיצד ייטמא מצד מה שמאהיל על אותו מקום שהכלים שבו אינם נטמאים באהל,
אלא ודאי שאי"ז אלא מחמת יציאת טומאה מאהל לאהל (ושוב נטמאים בכה"ג גם הכלים
שתחת החור).
לא הבנתי מה ההבדל,
אם החור בקרקע הבור יש חשש שיאהיל בראשו על פתח החור, והטומאה תעבור
מהאהל שבחור לאהל שתחת ראשו, ועי"ז יטמא האדם,
וכמו כן אם הטומאה בכותלי הבור יש לחשוש שיאהיל בראשו או בגופו סמוך לכותל
הבור שבו החור, באופן שהוא יוצר אהל סמוך לחור, והטומאה תעבור מהאהל שבחור
לאהל שתחת גופו הצמוד אליו, ועי"ז יטמא האדם (שזהו ההסבר המקובל בתוס' שם).
קודם כל אני מוכרח לציין למען היושר וההגינות,
שככל הנראה בכל מקרה לא אשתמש בדברי החזון יחזקאל (כיון שבמסגרת עבודתי לא
אוכל להרחיב יותר מדי בלבאר את דבריו מדילי, ובלא ביאור לא ארצה להביא את
דבריו),
כך שכעת הדיון הוא לשם שמים...
ולגופם של דברים, צדקו דבריכם, כמבואר בפרק ארובה שאם הטומאה בבית ונתן רגלו
מלמעלה, אם יש בארובה פ"ט הנותן טמא (ומבואר שם במשנה אחרונה שזה אפי' אם
מאהיל מלמעלה ול"ד אם סותם ממש את הארובה) ואם אין פ"ט הנותן טהור.
ויישר כחכם.
אלא שעדיין יש להעיר:
נראה שמה שעומד מאחורי דברי החזון יחזקאל הוא, שאם החשש היה רק על חורים
שבכותל הבור, לא היה קושי להעמיד בחור טפח שיש גם בפתחו טפח, והטומאה אינה
בוקעת ועולה תחת רגלי הכהן, וגם אינה מביאה את הטומאה לבור (כנראה ההסבר הוא
מפני שהחור לא נעשה ע"י אדם ושיעורו כמלוא אגרוף, וכמו שדנו האחרונים על דברי
התוספות בזה),
אלא שיש לחשוש גם לחור שבקרקע הבור, ואז אם פתח החור טפח, נטמא הכהן
כשהאהיל על פתח החור.
וממילא:
א. כמו שחוששים גם לחור שבקרקע הבור, יש לחשוש גם שהניחו במרכז החור, תחת פתחו
מלמעלה, ואז נטמא הכהן אפי' אם הפתח פחות מטפח.
ב. לא הצלחתי להבין ברור, כשיש בפתח טפח, הטומאה למעלה היא מדין בוקעת ועולה
או מדין הבאת טומאה מאהל לאהל (שלכן יש חילוק בין טפח לפחות מטפח)?
שאם כצד ב', לא הרווחנו כלום, וכבר היה אפשר לפרש בקל על חור שבכותלי הבור.
אם הטומאה אינה כנגד החור, גם אם יש בפתח החור פותח טפח, אעפ"כ אין הטומאה
בוקעת ועולה,
וכל הנקודה שם היא, שכדי שהטומאה לא תעלה בחור שבקרקע הבור, חייבים לומר שסתם
חור של חולדה וברדלס אין בפתחו פותח טפח,
וממילא קשה שאולי גררו לחור שבכותלי הבור, והניחו בפתח החור, והטומאה בוקעת
ועולה אם האהיל על פתח החור.
ובקצרה, אין כל חילוק לענין בוקעת ועולה, אם יש בפתח פותח טפח או לא.
שוב, אם הטומאה תחת הארובה, היא לא נחשבת שהיא בתוך האהל, והיא לא מטמאה את
הכלים שבאהל, וכן להיפך, הכלים שתחת הארובה לא נטמאים מהטומאה שבבית.
כמפורש בפרק ארובה.
ובכל זה אין חילוק אם הארובה עצמה יש בה טפח או שהיא פחות מטפח. ואין לבוד
באמצע כלל בטומאה.
שאלתי היתה, האם בוקעת ועולה זה אחרת,
ועיינתי שוב בפרק ארובה, וגם זה מפורש שם, שאם הטומאה מתחת הארובה ונתן רגלו
על הארובה מלמעלה, הוא נטמא.
ודברי החזון יחזקאל צריכים עיון.
הרי מפורש במשנה שגם אם אין בארובה פותח טפח, אם הטומאה בבית והכלים תחת
הארובה הם טהורים, וכן להיפך,
וכן מפורש שם בהמשך שאפי' אם אין בארובה פותח טפח אם נתן רגלו על הארובה לאחר
שכבר הונחה הטומאה תחת הארובה, לכו"ע האדם טמא.
ובקיצור, שהטומאה בוקעת ועולה דרך החור הקטן.
מאת: [email protected]
קודם כל, 'קיינעם' זה קיצור של 'קיין איינעם',
וכמו שמקובל לומר 'קיינער' במקום 'קיין איינער',
ובענין השימוש במילה 'איינעם' - 'קיינעם', זה מציאות שמשתמשים בזה,
גם אם איני יודע להסביר את ההבדלים הדקים והיכן מקובל יותר כל אחד משניהם,
(ובדרך אפשר ממש, אולי זה המקבילה של 'א צווייטער' - 'א צווייט'ן').
מאת: [email protected]
אם השואל התכוין ללשון נקיבה כאשר הנקיבה היא העושה,
אזי הלשון היא 'עשאתו'.
(ונ"ל שזה תואם הן את 'עשאו' והן את 'עשאהו').
מאת: [email protected]