חובת הרגעה: שכר העורכים = כל אחד והצלחת שלו!

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:09

לר' שטיין
אני מצרף דברים שכתבתי כאן בעבר ודוגמא של חותמת דיגיטאלית (כמובן שצריך שמירה
בקובץ pdf תמונה)

אם רצוננו לראות את עבודת העריכה כמקצוע טוב יותר בטווח הארוך עלינו לדרוש
באדיבות ובאסרטיביות את שמגיע לנו.
הועלתה הצעה לשלוח את העבודה כקובץ תמונה עם חתימה דיגיטאלית, ולציין: ש'מפאת
שימוש לא נאות שהיה בעבר בחומרים שהגשתי אני נאלץ לצרף את החומר באופן זה
ולאחר התשלום אשלח קובץ לא מוגן'..
צריך לשאול מורה הוראה אם אין חשש של "לפני עור" בשליחת חומר לאדם ללא התנייה
בתשלום..
ברכה והצלחה!
[image: image (3).png]

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:10

גם לקוח פרטי שמשלם 30 ש"ח ומיידע את העורך שזה מחיר נמוך, אינו עובר באונאה.
אונאה = הטעיה. וכאן אין הטעיה אלא אולי ניצול.
לגבי המחיר הקובע, אה"נ, יש מחיר ממוצע של מכון ויש מחיר ממוצע (יותר גבוה)
לגבי פרטיים.

מאת: [email protected]

[התורה שבַּכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:11

לגבי מה שנכתב פה, אכן תופעת הניסיון המסתיים חינם אין כסף, גורמת לעגמת נפש
מרובה.
עם זאת חשוב מאוד לציין, שגם אם החלטת לערוך דוגמה ללא התחייבות מצד המכון או
לקוח פרטי, מומלץ ביותר לעבוד בצורה כזו של הכוונה והדרכה תוך כדי עבודה.
כלומר, אתה מתחיל את העריכה, ושולח אותה כדי לגשש האם אתה בכיוון הנכון או לא.
אתה מקבל חזרה את החומר עם הערות סקירה בכל נקודה הטעונה שינוי או שיפור, וככה
אתה ממש זורם עם הלקוח ונכנס לראש שלו. מהלך כזה מזמין תוצאות מדהימות! נסו
בעצמכם.
בברכת התורה,
מכון 'תורה שבכתב'

[אריכא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:17

ברוך מתיר אסורים

מאת: [email protected]

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/02/2023 00:21

רבותי, חשוב להדגיש שעורבבו פה 2 נושאי שאולי מישהו חשבם כאחד (וחשובה
ההגדרה) :

1. גובה השכר , שיש שמעריכים אותו כמבזה/משפיל וכיו''ב (אבל אין בו הונאה אם
   לא נאמר אחרת לפני-כן) . ע''ז שייך לדבר על ניסיון לקבוע רף מחירים ע''י שיטות
   כאלו ואחרות.
2. עושק וגזל ע''י רמאים למיניהם . ע''ז אמרו המליצים ''תמים תהיה עם ה'
   א-להיך, ולא עם בני אדם'' . אדם חייב להיות חשדן וכמו שהוא לא משאיר מכונית
   פתוחה/בית פתוח/ארנק ברה''ר וכיו'ב כך הוא צריך להזהר ולהשמר בקנייני העבודה
   שלו בכל דרך אפשרית .
   לכן אני חושב שצריך לפצל את הדיון והעצות העולות ממנו ל 2 אשכולות נפרדים.

מאת: [email protected]

[דוד קליין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 15:52

נושא נוסף ומאותו עניין, הוא הלחץ זה הדחק, שמזנבים ודוחקים בעורכים, איפה
כבר אוחז, ומתי יהיה מוכן, והאם אתה יכול להעריך מתי יהיה מוכן, והכל עבור
התשלום הזעום.

מזכיר לי את הסיפור על הרב שטען שיש דם במצות בגלל שדוחקים בנשים שעובדות
באפייתם.

וכך גם מי שלומד בספר/ים שיצאו לאור ב*מהדורא מפוארת *אינו מודע לכך, כמה דם
הנפש נשפך במהלך העריכה.

יש ספרים שניתן לזהות מהכתוב בהערות ומהסגנון את הלחץ שהיה נתון בו העורך בשעת
הכתיבה, ובגלל הניכסוס של העורך הראשי חיפף והגיש את העבודה, כשהוא מקווה שגם
את המבקר מלחיצים וכך לא יגיע לבקר את סוף הקובץ. ושאם היה ניתן לו מעט יותר
זמן היה מנסח בצורה ברורה יותר.

כנראה שיש המפרשים את הפסוק *יששכר חמור *כפשוטו ממש.

מאת: [email protected]

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 16:00

בדיוק היום חשבתי על זה, שלפעמים ההערות והלחץ באות מחמת שהמנהל מלחיץ את
העורך הראשי, וזה שופך את חמתו על העורך שתחתיו.

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/02/2023 16:02

נושא נוסף ומאותו עניין, הוא הלחץ זה הדחק, שמזנבים ודוחקים בעורכים, איפה
כבר אוחז, ומתי יהיה מוכן, והאם אתה יכול להעריך מתי יהיה מוכן, והכל עבור
התשלום הזעום.

מזכיר לי את הסיפור על הרב שטען שיש דם במצות בגלל שדוחקים בנשים שעובדות
באפייתם.

וכך גם מי שלומד בספר/ים שיצאו לאור ב*מהדורא מפוארת *אינו מודע לכך, כמה דם
הנפש נשפך במהלך העריכה.

יש ספרים שניתן לזהות מהכתוב בהערות ומהסגנון את הלחץ שהיה נתון בו העורך בשעת
הכתיבה, ובגלל הניכסוס של העורך הראשי חיפף והגיש את העבודה, כשהוא מקווה שגם
את המבקר מלחיצים וכך לא יגיע לבקר את סוף הקובץ. ושאם היה ניתן לו מעט יותר
זמן היה מנסח בצורה ברורה יותר.

כנראה שיש המפרשים את הפסוק *יששכר חמור *כפשוטו ממש.

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/02/2023 01:01

בכל כיו"ב יש להדגיש:
אחריות גדולה מונחת על כתפי העורך, להוציא דבר מתוקן תחת ידו, ועל כן עליו
להסביר לממונים באדיבות ובתקיפות שכדי שהדברים יהיו מתוקנים כדבעי צריך לעבוד
עוד.
וכבר אמר הרא"ש (מסכת כתובות פרק ב)
איתמר ספר שאינו מוגה אמר ר' אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור
לשהותו משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה. פרש"י ס"ת נביאים וכתובים. ואפשר
שפירש כך משום דבימי רב אמי לא היה להם כתובים ספרים אחרים ולא למעט ספרים
המצויים לנו עתה דאם נמצא טעות בגמ' או בספר מפוסקים יבא להתיר האסור ולאסור
את המותר ולזכות את החייב ולחייב את הזכאי ואין עולה גדולה מזו.

מאת: [email protected]

[מרדכי שטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/02/2023 13:15

לעצם הענין, אני מודיע מראש מהו הזמן הנצרך לי לעבודה [משוער פלוס 20 אחוז],
ואם התאריך הסופי הוא לפני כן, אני אומר לו שאני לא לוקח. בד''כ הוא יסכים
לאחר, כי מעיקרא כל ההלחצה אינה אלא הפעלת לחץ לגמור.

לגבי הציטוט מהרא''ש, נ''ל שבזמננו לא כ''כ שייך, המשקל שאדם נותן לספק ממחברי
זמננו, או הערות ממחברי זמננו לספרים קודמים, אינו דומה למשקל של ספר מודפס
בימים ההם.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/02/2023 10:51

גם אם יש ממש בטענה שמחברי זמנינו לא זוכים ליחס כמו שהיה בעבר, נראה בפשטות
שאין ללמוד מכאן היתר לכתוב דבר שאינו מתוקן כל הצורך.
ואדרבה הזלזול נבע מכך ש'כל הרוצה ליטול את השם מחבר יטול', אולם תפקידו של
העורך בין היתר להבהיר למחבר היכן דברים לוקים בחסר וביתר וכן כשאינם מסתברים
או אינם מובנים, ובכך תעלה קרנו של המחבר גם אם דבריו המקוריים לא לנו בעומקה
של הלכה.

ומטעם זה העורך צריך להיות 'ת"ח', ו'מקצועי', ו'חבר', וכולי האי והלוואי שלא
יצא תחת ידו דבר שאינו מתוקן.
אגב כך גם תעלה קרנם של העורכים שכן ידעו המחברים שכל מי שבשם עורך יכונה הרי
הוא משנה את הספר מקצה לקצה ופנים חדשות באו לכאן.

אצרף דברים שכתבתי על אודות העובדא שהיום כל בר בי רב יכול לחבר ספר, ומינה
תשליך לנ"ד.

על שחיטה נאמר "רוב מצויים אצל שחיטה בקיאים הם". דברים דומים ניתן היה לומר
בעבר גם על מלאכת הכתיבה. שכן חומרי הכתיבה היו יקרים, ועלויות ההעתקה וההוצאה
לאור היו גבוהות מאד, קשיים אלו וכיוצא בהם, ייקרו את מלאכת הכתיבה בעיני
העוסקים בחיבור ספרים, הן במשמעות כבוד, והן במשמעות כובד. ובדורות עבָרו,
ובפרט קודם המצאת הדפוס, המילים היו שקולות ומדודות, והיה 'כבוד' למילה הכתובה.

כאשר הומצא הדפוס במאה השלישית לאלף השישי, הורחב מפעל הספרים היהודי לאין
ערוך, הן בספרים חדשים שנדפסו בעותקים רבים, והן ספרים רבים אשר היו בכתב יד,
וזכו לעדנה כאשר נדפסו מחדש, והפכו נפוצים ומצויים.

הזקנים שבינינו, עוד יכולים לזכור את מכונות הכתיבה שהיו משמשות לכתיבה, אף
שהיה אז הדפוס משוכלל מאד והוצאות הדפוס התמעטו, עדיין הייתה מלאכת הוצאת
הספרים שמורה בעיקר לאנשי מקצוע. אך עם המצאת המחשב ותוכנות ההקלדה והעריכה
השונות, הונגשה מלאכת הכתיבה לכלל האוכלוסיא, והיכולת לבקר את הטקסט ולנפותו
משגיאות, נעשתה פשוטה ומובנת מאליה, כמו כן, ע"י מכונת צילום ביתית ניתן
להדפיס עותקים לביקורת והגהה וכיו"ב. ואכן לרוב פשטות השימוש במחשב, רוב
הכותבים נעזרים בו בשלבים שונים של עריכת ספרם. ועתה, עדים אנחנו למציאות בה
נפתחה בפני רוב האנשים האפשרות לכתוב ספרים, והם אכן מעלים הם את חיבוריהם על
מכבש הדפוס, אף בלא שלמדו את אמנות הכתיבה. לא נתעסק בשאלה, אם תופעה זו
חיובית או שלילית, מה שכן, נוצר מצב שרוב אנשים מצויים אצל כתיבה, ולא בהכרח
מומחים הם.

ברכה והצלחה!

[אשמח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/02/2023 13:33

ייתכן שהוא רוצה בטובתך, ורוצה לגרום לך להספיק יותר שעות בחודש, כדי
שמשכורתך תהי שלימה.

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/02/2023 14:00

ייתכן שהוא רוצה בטובתך, ורוצה לגרום לך להספיק יותר שעות בחודש, כדי
שמשכורתך תהי שלימה.

קבצים מצורפים:

• מילואים מאת מו''ל התומר דבורה.pdf