חיפוש מקור

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:56

יפה מאוד.
האם זה מתרץ לך למה אמרו על זה "מעוות לא יוכל לתקון" כשיש תיקון על ידי תשובה?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 00:59

הראשונים כבר ביארו שכיון שהקלון והבושה נשארים, או כיון שנצרכים יסורים, לכך
קרי עליה: לא יוכל לתקון.

[יחיאל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 01:18

ראה תניא פ"ז בענין זה.
ובהערה ב'חסידות מבוארת' כתב:
[image: image.png]

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 08:17

בס"ד
בעל התניא זיע"א מדגיש שם הנקודה הנגדית, ש[לכאו'] לא מועיל תשובה
[זכור לי שבמקו"א בתניא קדישא כתוב שלתשובה עילאה [או: תשובה גמורה] יש כח
יותר מתשובה באה"ר, שמתקן אפי' את זה. אבל כנר' טעות בידי, כי א"כ היו מביאים
את זה בחסידות מבוארת]

[יחיאל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:12

לכאורה כוונת התניא שם, שתשובה פועלת שני עניינים: א. שהעוון יסולח, כלומר
ששוב יהיה אהוב ורצוי ולא יקבל עונש. ב. תיקון הפגם שנעשה באדם ובעולם מחמת
העוון. ותשובה במקרים אלו מועילה רק לענין הראשון ולא לשני.

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:24

לכאורה כוונת התניא שם, שתשובה פועלת שני עניינים: א. שהעוון יסולח, כלומר
ששוב יהיה אהוב ורצוי ולא יקבל עונש. ב. תיקון הפגם שנעשה באדם ובעולם מחמת
העוון. ותשובה במקרים אלו מועילה רק לענין הראשון ולא לשני.

קבצים מצורפים:

• אמרי נועם ברכות כו.PNG

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 11:38

בשורה האחרונה כתוב, שיש דברים שא"א לתקן כלל, והם מכונים "חסרון", ע"כ.
ויש להקשות מהידוע שאין לך דבר העומד בפני התשובה.
ואולי אין לך וכו' הכוונה על עבירה בקום עשה, שאת הפגם נתן לתקן ע"י תשובה.
לעומת זאת הפסד מצוה כגון לא קרא ק"ש בזמנה, א"א להשלים את חסרון הרווח שהיה
האדם יכול להרוויח.

מאת: [email protected]

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 12:50

יתכן לפרש שאין סתירה בין מה שמועיל תשובה למה שמעוות לא יוכל לתקון

מה שמועיל תשובה בכל מצב זה אומר שאדם יכול תמיד לשוב ולהתקרב להשי"ת שהעוונות
לא יגרמו להסתר פנים ומחיצה של ברזל וכו' -

מעוות לא יוכל לתקון הכוונה שלמעשה הפסיד כח שיכל להועיל בו לכבוד השי"ת ובזבז
אותו לסטרא אחרא - גם אם יעשה תשובה שאמנם תסיר את המחיצה של ברזל בינו לבין
אביו שבשמים עדיין נשאר המציאות שכח קדוש שהיה יכול להתעלות על ידו הלך לטמיון

• וכגון השתמש בכח ההולדה להביא ממזר אע"פ שימות אח"כ עדיין כח זה הלך לאבדון
  או לא קרא קריאת שמע בזמנה או לא נמנה עם חבריו לדבר מצווה שהוא כח גדול שיכל
  להועיל איתו ולא ניצל אותו - הלא אין חולק שאדם שכל חייו מסר נפשו להשי"ת יהיה
  לו יותר שכר בעוה"ב מאחד שרק בסוף חייו עשה תשובה והתחיל בעבודת השם (אמנם יש
  עוד מדד לשכר כפום צערא וכו' אבל הכוונה לו יצוייר ששניהם השקיעו באותו דרגה
  של יגיעה וודאי מי שעבד כל ימיו יזכה יותר - נמצא שמי שהפסיד חצי מימיו
  וכוחותיו שפעל בהם לעבירה ר"ל אינו יכול להשיב לעצמו האבידה - אמנם אם יגיע
  לדרגת מרירות ותשובה מאהבה חזקה יוכל לקבל מאוצר מתנת חינם וכו' וחנותי את אשר
  אחון וכו' שגדול מכל האוצרות וכו' אבל אינו בדרך השכר הרגיל שמגיע ע"י גודל
  היגיעה)

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/11/2022 13:35

מבואר בספרים, שע"י התשובה משיב את ניצוצות הקדושה שהפיל לקליפות, וחוזרות
לקודש. ומהאי טעמא זדונות נהפכות לזכויות. כלומר לא רק שמתכפר לו, אלא נחשב לו
שעשה מצוות.
ולכן מובן שמי שעשה תשובה ראויה, יקבל שכר כאותו שהתייגע כל ימיו. ואולי לכן
בכה רבי במעשה עם ר' אלעזר בן דורדיא ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, היינו
בשעה אחת נחשב לו כאילו התייגע כל חייו לקנות עולמו.
וכאמור, זה לא נקרא מאוצר מתנת חינם, אלא נחשב לו שעשה מצוות. ומשמע שאותו כח
שניצל לעבירות, נחשב כאילו ניצלו למצוות. זה כוחה של תשובה.

[גמ ח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 14:19

במחילת כבוד תורתכם - אני למדתי אצל רבותי שמה שתשובה מועילה אינה שבזה יחשב
כאילו עסק כל יומיו בעבודת השם כגדול הצדיקים

וממה שרואים במקורות שתשובה מועילה שעוונות נהפכים לזכויות - אין שום הוכחה
שהזכויות ברמה כזאת שכאילו התייגע כל ימיו בעבודת השי"ת - וכי לאן נעלם הכלל
של לפום צערא אגרא [אא"כ בעל תשובה זה אכן התייגע בתשובתו יותר מהצדיק גמור
שאז יתכן לומר כך] אמנם יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' אבל לא מפורש כמה גדול
העולם שקנה לו, [הלשון קונה עולמו יתפרש ע"פ מה שביאר ברמב"ם שהשכר מקבלים רק
על מצווה שעשו לגמרי לש"ש וכדי להגיע ללשמה צריך לעסוק הרבה בשלא לשמה וכו'
ובעל תשובה פעמים מגיע לזה בב"א

ומה שהערתם שאין זה מאוצר מתנת חינם וכו' לא יודע מנין לכם זאת וכי רבי פירש
מאיזה מקום קנה את עולמו ??? [יתכן שהקדב"ה חנן אותו בעולמו במתנת חינם]

מה שעוונות נהפכים לזכויות מבואר בספרים הקדושים שכיוון ששקע בצד הרע הרי
שתשובתו קשה ביותר ולכן העבירה נהפכת לזכות ו[וכמו שביארתם שמעלה הניצוצות
וכו'] אמנם מפורש שנהפך לזכות אבל לא מפורש מה גודל הזכות יש זכות יותר גדולה
ויש יותר קטנה אין שום מקור לומר שמגיע לדרגה שווה בשווה למי שניצל כל יומיו
לעבודת השי"ת - ומא שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים
לעמוד נאמרו בזה כמה ביאורים [דרך אחת היא כך: שגם הצדיקים דרכם לעשות תשובה
כל יום להיות ממארי דחושבנא וכו' ומה שנאמר שצדיקים אינם יכולים לעמוד במקום
בע"ת - הכוונה כאלה שהם צדיקים גמורים אבל לא עבדו את השי"ת בעבודת התשובה
היומיומית (וכמו שישי מת בעטיו של נחש ועכ"ז דוד המלך לכאו' נחשב גדול ממנו )-
שיש שאמנם לא חטאו אבל מאידך לא השקיעו בעבודת התשובה האישית ובלהחזיר אחרים
בתשובה וכו']

ביקרא דאורייתא - חזק ויאמץ לבבכם כל המיחלים להשי"ת

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 14:53

א. ידוע המעשה בצדיק אחד שבא לפניו איש רשע אחד, ואותו רשע פירט את העבירות
החמורות שעשה בריבוי עצום כל ימיו, ושאל איך יוכל כעת לחזור בתשובה. אמר לו
הצדיק, אני מקנא בך. מדוע? מאחר שיש לך כ"כ הרבה עבירות ובפרט חמורות, הרי אם
תחזור בתשובה ויתהפכו כולן לזכויות, נמצא שתהיה צדיק יותר גדול ממני!
מכאן רואים שרמת הזכויות אינה פחותה מצדיק שהתייגע כל ימיו. ובפשטות, ככל
שהעבירה גדולה יותר, כך מתהפכת לזכות יותר גדולה.
איך זה מסתדר עם לפום צערא אגרא? משום שהבע"ת כבש יצרו ונמנע מעבירות שהורגל
בהן, לכן אותו מאמץ גורם להחשיב כאילו קיים המצוות מתוך מאמץ.
ב. ידוע המעשה בצדיק (דומני הרב סלמאן מוצפי) שהיה מוהל, ופעם אחת חזר לביתו
קורן מאושר אחרי הברית. שאלתו זוגתו, מה יום מיומיים? ענה לה, היום קיימתי
המצוה בהידור הכי גדול. וביאר: כשהגעתי למקום הברית, בא פתאום מוהל אחר וחטף
ממני המצווה. והנה בכל ברית שאני עושה, אני חושש שמא ירד לי משכר המצוה, כי
אולי לא עשיתי המצוה בכונה הראויה וכדו', אבל במקרה הזה, "נאנס ולא עשה מצוה -
מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" - ודאי הכונה כאילו עשאה בכל פרטיה כוונותיה
ודקדוקיה. ולכן אני כ"כ שמח, שיצאתי סוף סוף ידי מצוות מילה בהידור!
ג. אינני יודע מדוע רבותיך מיעטו במעלת התשובה, ולא נהגו כפי כל גדולי ישראל
שאדרבה הרבו במעלתה. למשל הרמב"ם: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה
שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת
שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי
הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ
הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים
גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת
אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר
מֵהֶם".
הרי מפורש ברמב"ם כי מעלת הבע"ת לא רק שאינה פחותה, אלא היא אף גדולה ממעלת
הצדיקים! ומי יכול לחלוק על הרמב"ם?!
ומובן שקונה עולמו בשעה אחת היינו אף יותר מהצדיקים שהתייגעו וכו'.
ולגבי הביאור האחרון שכתבת לחלק, שהבע"ת גדולים רק מצדיקים שלא עשו תשובה
יומיומית. הרי מפורש ברמב"ם לא כן! אלא הבע"ת גדולים גם מהצדיקים שעשו תשובה
יומיומית, כיון שעכ"פ אותם צדיקים לא טעמו טעם חטאים גדולים, ואילו הבע"ת
שטעם, מתאמץ לפרוש מהם, על כן שכרו גדול מהם. ומאחר שהדברים באו מפורש בדברי
הרמב"ם, מה טעם לעשות פלפולים וחילוקים?!

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:01

א. ידוע המעשה בצדיק אחד שבא לפניו איש רשע אחד, ואותו רשע פירט את העבירות
החמורות שעשה בריבוי עצום כל ימיו, ושאל איך יוכל כעת לחזור בתשובה. אמר לו
הצדיק, אני מקנא בך. מדוע? מאחר שיש לך כ"כ הרבה עבירות ובפרט חמורות, הרי אם
תחזור בתשובה ויתהפכו כולן לזכויות, נמצא שתהיה צדיק יותר גדול ממני!
מכאן רואים שרמת הזכויות אינה פחותה מצדיק שהתייגע כל ימיו. ובפשטות, ככל
שהעבירה גדולה יותר, כך מתהפכת לזכות יותר גדולה.
איך זה מסתדר עם לפום צערא אגרא? משום שהבע"ת כבש יצרו ונמנע מעבירות שהורגל
בהן, לכן אותו מאמץ גורם להחשיב כאילו קיים המצוות מתוך מאמץ.
ב. ידוע המעשה בצדיק (דומני הרב סלמאן מוצפי) שהיה מוהל, ופעם אחת חזר לביתו
קורן מאושר אחרי הברית. שאלתו זוגתו, מה יום מיומיים? ענה לה, היום קיימתי
המצוה בהידור הכי גדול. וביאר: כשהגעתי למקום הברית, בא פתאום מוהל אחר וחטף
ממני המצווה. והנה בכל ברית שאני עושה, אני חושש שמא ירד לי משכר המצוה, כי
אולי לא עשיתי המצוה בכונה הראויה וכדו', אבל במקרה הזה, "נאנס ולא עשה מצוה -
מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" - ודאי הכונה כאילו עשאה בכל פרטיה כוונותיה
ודקדוקיה. ולכן אני כ"כ שמח, שיצאתי סוף סוף ידי מצוות מילה בהידור!
ג. אינני יודע מדוע רבותיך מיעטו במעלת התשובה, ולא נהגו כפי כל גדולי ישראל
שאדרבה הרבו במעלתה. למשל הרמב"ם: "וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה
שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת
שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי
הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ
הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים
גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת
אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר
מֵהֶם".
הרי מפורש ברמב"ם כי מעלת הבע"ת לא רק שאינה פחותה, אלא היא אף גדולה ממעלת
הצדיקים! ומי יכול לחלוק על הרמב"ם?!
ומובן שקונה עולמו בשעה אחת היינו אף יותר מהצדיקים שהתייגעו וכו'.
ולגבי הביאור האחרון שכתבת לחלק, שהבע"ת גדולים רק מצדיקים שלא עשו תשובה
יומיומית. הרי מפורש ברמב"ם לא כן! אלא הבע"ת גדולים גם מהצדיקים שעשו תשובה
יומיומית, כיון שעכ"פ אותם צדיקים לא טעמו טעם חטאים גדולים, ואילו הבע"ת
שטעם, מתאמץ לפרוש מהם, על כן שכרו גדול מהם. ומאחר שהדברים באו מפורש בדברי
הרמב"ם, מה טעם לעשות פלפולים וחילוקים?!

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:04

א. הכותב הוא הראשון שהביא מדברי רבותיו, ועל סמך דבריו (מה שכתב בשמם), כתבתי
התשובה.
ב. חשבתי שהמעשים ידועים. אביא בע"ה צילומים ומקורות.

מאת: [email protected]

[Gra Biurim - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:18

יש מחלוקת במפרשים אם זדונות נעשות כזכויות גדולות או רק כזכויות קטנות.
הגר"א במשלי סובר כשיטה השנייה, שעבירה קטנה נעשית זכות גדול, ועבירה גדולה רק
זכות קטנה.
כרגע אין לי אפשרות לבדוק איפה.
מצד שני אני חושב שספרי חסידות אוחזים שכפי גודל העבירה כך מי שעושה תשובה
מאהבה נהפך למצווה גדולה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 15:36

[image: image.png]

[image: image.png]
[image: image.png]
[image: image.png]
[image: image.png]
[image: image.png]

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 16:34

עכ"פ א"א להסביר שמעוות לא יוכל לתקון נאמר באופן כללי על התשובה, שאינה מגיעה
לדרגת הצדיקים.
א. מכך שהובאה דווקא הדוגמה של הבא על וכו', משמע שזה מקרה מיוחד ויוצא דופן.
ב. אפילו נאמר שנהפכות לזכויות קטנות, מ"מ הזדונות נתקנו, וגם הכח ששימש לרע
נתקן. ממילא הגיע לדרגת הצדיקים.

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 17:27

יש חתם סופר להדיא שנהפך לזכויות ממש, אכילת חזיר נהפך לאכילת מצה. ראית ערוה
נהפך לראיה בעזרה וכו'.

מאת: [email protected]

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 20/11/2022 17:46

יש חתם סופר להדיא שנהפך לזכויות ממש, אכילת חזיר נהפך לאכילת מצה. ראית ערוה
נהפך לראיה בעזרה וכו'.

מאת: [email protected]

קבצים מצורפים:

• לתשובת השנה האם צדיק גמור גדול מבעל תשובה.pdf

[אברהם ישעיהו פי - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 21/11/2022 13:46

יש תוס' בבבא בתרא דף פח' ע"ב שמדבר בדיוק על ממזר וכותב שבכ"א אפשר בתשובה

מאת: [email protected]

[אליעזר סילבר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 21/11/2022 14:27

רק עכשיו אני רואה האשכול.
מכל מקום, אף אחד לא ציין לד' חילוקי כפרה, נז' בגמ' ויש על זה עוד חלק באדר"נ.
ויש עוד כמה מקומות בחז"ל במדרשים ובזוהר, וכולם כאחד אמרו שהכל מתתקן, אולי כתבו
דברים נוראים אין לתקן אבל הכל יכול להתקן.
דוגמא: בפדר"א אי' על ריש לקיש כמה עבירות נוראיות היה עושה עם ב' חבירו, וכמה
אנשים רצחו וגזלו וכו', ועשה תשובה והכל נמחק וכו', 
וביום שמת בו מתו שני ריעו בהרים, אמרו לפניו רבש"ע כלום משאוי פנים יש לפניך, יש
גזלנו וכו', א"ל שוטים שבעולם הוא עשה תשובה, א"ל 
הנח לנו שעה אחת ואנו עושים תשובה גדולה לפניך וכו', אני לא זוכר ממש הלשון כרגע.
דוג' נוספת: בקה"ר אי' על רשעים חברים תיאורטיים, אחד עושה תשובה ואחד לא, ולע"ל זה
עומד בצד חבורה של רשעים ורואה לחבירו עומד 
בצד חבורה של צדיקים, אומר להם מפני מה אני עומד וכו' והוא עומד וכו', א"ל ביום שמת
ראה זה אותו מוטל על הקרקע, תחתיך וגו', והלך ועשה 
תשובה, אמר להם הניחוני ואלך וכו', א"ל וכו', אמר להם הניחוני ואלך ואראה בכבודו
וכו' א"ל רשע כבר אנו מצווין שלא להעמיד צדיקים בצד רשעים 
ורשעים בצד צדיקים שנ' למען לא ינוח וגו', ואז או שכתוב מיד הוא אוכל את בשרו שנ'
הכסיל חובק וגו', או שכתוב מיד הוא כועס וחורק את שיניו שנ' 
רשע יראה וכעס ועליו וגו'.
עוד שם: ריש לקיש הוה לעי באוריתא כל צרכיה בהדה אליסס דטבריה, והוה נהיג מעתד ליה
הדין פיילדא חד משקויי למים בכל יום, והוה אתי 
משלהי משלהי ושתי לה, יומא חד עאל למיעבד עימיה אויר קליל, אמר ליה נהור את דאת
וההוא גברא הוינן עיילין לכנישתא כחדא, את זכית וההוא 
גברא לא זכי, צלי עלי דיהוי חולקי עמך לעלמא דאתי, אמר ליה ומה נצלי עלך דכל חד וחד
לא מתרין ליה אלא עם בניה אומנותיה.
גם בג' גבי ר"י בר"א בר"ש אי' שכל זונה שנשכרת בשתים שוכרתו בשמונה, ואי' שם שנתקנו
כל העברות, ע"ש כל המעשה.
עוד במעלות התורה, שאמר אחי שכל הסיגופים שכתב האר"י ז"ל הוא למי שאינו עוסק בתורה,
אבל מי שעוסק בתורה אין צריך לכל זה וכו', והכי אי' 
בהרבה מקומות בגר"א ז"ל ותלמידיו ז"ל, וכן אי' להדיא בשלהי מנחות (קיא כזכור), אמר
רבא כל מי שעוסק בתורה אינו צריך לא חטאת ולא אשם וכו', 
ובתדבא"ר ועל כל פשעים תכסה אהבה ואין אהבה אלא תורה וכו', וכן אי' בזוהר כמה
פעמים, ועי' מעלות התורה בכ"מ.
וכן אי' מעשה בנתן דצוציתא וכו', פעם אחת היה לומד רע"ק תורה וראה אותו וכו', אמר
לתלמידיו מי הוא איש זה, אמרו לו נתן רועה זונות, ובסוף 
נעשה מר עוקבא (רש"י ז"ל סנהדרין, ועו"מ).
ע"כ דברים שזכרתי כרגע, ויש עוד הרבה מאמרים לאין סוף על תשובות נוראות, בין על מי
שעשה בעבר ובין על מי שיעשה, שהכל מתוקן לגמרי בלי סרך.

[]
מאת: [email protected]