מקור לסיפורים

[at0241726 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/06/2023 08:56

שלום רב, רציתי לשאול אם חו"ר שליט"א יודעים מקור לשני הסיפורים.

1. שאלו את הריזינער אם כל מראה המלכות שלו אינו יכול לגרום לגאוה שככה הוא
   נוהג, ואמר שדומה למלך שהמליך איזה שר במדינה אחרת וכולם מכבדים אותו לימים
   הגיע המלך לבקר בממלכת אותו שר וכולם נתנו לו שלום הוא רק מתבזה שכולם אומרים
   לו שלום ומכבדים אותו בו בזמן שהכבוד האמיתי מגיע ללך שלצידו. אמר הריזינער
   אנחנו יכולים ללבוד בגדי זהב ולסוע במרכבות פאר וללבוש לבנים אולם כיון שאנו
   זוכרים "שויתי ה' לנגדי תמיד" אנו עומדים למידו של ממ"ה אין בזה שום כבוד
   ואדרבה יש בזה בזיונות.

2. מסופר על הכוכב מיעקב שהיה צעיר שנסע לצאנצנער רב שכבר היה באחרית ימיו היה
   ויכוח בענייני מקוואות 3 שעות, באמצע ויכוח עז הצאנזער קם ומשך בפאותיו של
   הכוכב מיעקב ואמר לו אתה מאמין שיש בורא עולם, והוא נעהו ודאי, אמר לו הצאנצער
   לפעמים לומדים את התורה כחמה חיצונית צריכים לזכור שאנו עוסקים בתורת השי"ת
   והקב"ה נמצא בעצמו בתורה.

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/06/2023 09:31

הראשון הוא תורה קצד בליקוטי מוהר"ן
מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה כִּי לְמָשָׁל שַׂר גָּדוֹל שָׁלַח
פָּקִיד לְעִיר אֶחָד מֵהָעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק וְהַפָּקִיד
הַנַּ"ל לָקַח לְעַצְמוֹ שָׁם כָּל הַכָּבוֹד כִּי הָעֲרֵלִים לא יָדְעוּ
שֶׁהוּא עֶבֶד הַשַּׂר וְסָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַשַּׂר וּכְשֶׁהָיוּ
צְרִיכִים אֵלָיו הָיוּ נוֹפְלִים לִפְנֵי רַגְלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כָּל
הַכָּבוֹד וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ עִם כָּל הַכִּנּוּיִים שֶׁל כָּבוֹד
הַשַּׁיָּכִים לְהַשָּׂר פַּעַם אֶחָד בָּא הַשַּׂר בְּעַצְמוֹ לְשָׁם וּבָא
הַפָּקִיד לְפָנָיו וְשָׁאַל לוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה וּמַדּוּעַ אֵלּוּ
הָעֲרֵלִים אֵינָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתָם וְקָרָא לְשׁוֹטֵר אֶחָד, וְשָׁאַל
אוֹתוֹ הַשַּׂר עַל עֵסֶק הָעִיר וְהֶעָרֵל הָשּׁוֹטֵר לא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר
רַק אֶת הַפָּקִיד וְתֵכֶף נָפַל לְרַגְלֵי הַפָּקִיד וְחָלַק לוֹ כָּל
הַכָּבוֹד הַשַּׁיָּך לְהַשָּׂר וְהֵשִׁיב לוֹ עַל עֵסֶק שְׁאֵלָתוֹ אֲזַי
נִתְהַפְּכוּ פְּנֵי הַפָּקִיד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְנִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד כִּי
אֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁבְּעֵינֵי הַשַּׂר נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד
הַזֶּה כְּמוֹ כֵן עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא רַק מֵהַדִּבּוּר כִּי אֵיבָר
מֵהָאָדָם כְּגוֹן יָד אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲלק לוֹ כָּבוֹד כִּי גַּם אֵינוֹ
נִכָּר בְּהַיָּד בְּעַצְמָהּ תַּבְנִית הָאָדָם וְכֵן אֲפִלּוּ פְּנֵי
הָאָדָם אֵינוֹ מְיֻחָד לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ כִּי נִמְצָא גַּם חַיָּה
שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּנֵי אָדָם כְּגוֹן קוֹף וְאֵין זֶה גֶּדֶר הָאָדָם וְעַל
כֵּן אֵינוֹ מְקַבֵּל כָּבוֹד כִּי אִם מֵהַדִּבּוּר שֶׁבָּזֶה מֻבְדָּל
הָאָדָם מֵחַי וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא בְּהַדִּבּוּר
וְהַדִּבּוּר הוּא הֵיכַל הַמֶּלֶך, כִּי "הֵיכָל" גִּימַטְרִיָּא "אֲדנָי",
בְּחִינַת הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים נ"א) : "אֲדנָי שְׂפָתַי
תִּפְתָּח" (עַיֵּן תִּקּוּן י"ח). אִם כֵּן רוֹצֶה לְקַבֵּל כָּבוֹד
בְּהֵיכַל הַמֶּלֶך וְאֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ
שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּיֵּשׁ הָעֶבֶד מְאֹד כְּשֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ כָּבוֹד
גָּדוֹל לִפְנֵי הַמֶּלֶך כַּנַּ"ל בַּמָּשָׁל הַנַּ"ל