שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
חוו"ד חו"ר בעניין פשט בדברי הריב"ש
2023
3
פוסטים
2
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 01:34
כתב הריב"ש בעניין מי שקילל כהן:
"גרסינן ביומא פ' בא לו (עא) מעשה בכ"ג שיצא מבית המקדש הוו קא אזלי כו"ע
בתריה, כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקוה לדידיה ואזלו בתר שמעיה
ואבטליון. לסוף אתו לאפטורי מיניה אמר להו ייתון בני עממיא לשלם. אמרו ליה
ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין
עובדי דאהרן.
הנה שלא היו אלו החכמים נזהרין מלקלל הכהנים אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא
היו נוהגין כשורה או שלא היו בני תורה. כ"ש כהנים שבדורנו שאין להם כתב היחס אלא
מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן ואפי' הוא ע"ה לפני חכם גדול
שבישראל. כמש"כ זה לר"ם ז"ל (בפי"ב מה' תפלה). אף על פי שמן הדין היה זה אסור
ואותו חכם חייב מיתה שקורא לפניו אפי' כהן גדול עם הארץ כמו שכתבתי למעלה, אלא
שנהגו כן מפני המחלוקת". (שו"ת הריב"ש סימן צד)הסיק מכך מהרשד"ם אה"ע סי' רלה:
עמ"ש הריב"ש בסימן צ"ד וז"ל כ"ש כהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני
חזקתן נהגו היום לקרא א' בתורה כו' יע"ש הרי שכהנים בזמננו אינם כהנים ודאי
בתשובה שהכהנים בזמן הזה שעולים א' לקרא בתורה אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין
להם ספר היחס שמעת מינה שאינם כהנים ודאי (שו"ת מהרשד"ם חלק אבן העזר סימן
רלה).והריני דן לפניכם בקרקע שלכאורה אפשר לבאר כי המנהג הנזכר בדברי הריב"ש (נהגו
היום לקרוא ראשון וכו') אינו על עצם הדין שמעלים כהן ראשון אלא על המנהג
להעלות כהן אפילו אם הוא עם הארץ לפני חכם גדול, ואם כן אין ראייה מדבריו
שסובר כי העלאת הכהן לראשון בזה"ז אינה אלא מנהג.*האם יש מקום לדעתכם לביאור זה בריב"ש *
"אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק
וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם
טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני
האדם". -
תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 01:34
כתב הריב"ש בעניין מי שקילל כהן:
"גרסינן ביומא פ' בא לו (עא) מעשה בכ"ג שיצא מבית המקדש הוו קא אזלי כו"ע
בתריה, כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקוה לדידיה ואזלו בתר שמעיה
ואבטליון. לסוף אתו לאפטורי מיניה אמר להו ייתון בני עממיא לשלם. אמרו ליה
ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין
עובדי דאהרן.
הנה שלא היו אלו החכמים נזהרין מלקלל הכהנים אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא
היו נוהגין כשורה או שלא היו בני תורה. כ"ש כהנים שבדורנו שאין להם כתב היחס אלא
מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן ואפי' הוא ע"ה לפני חכם גדול
שבישראל. כמש"כ זה לר"ם ז"ל (בפי"ב מה' תפלה). אף על פי שמן הדין היה זה אסור
ואותו חכם חייב מיתה שקורא לפניו אפי' כהן גדול עם הארץ כמו שכתבתי למעלה, אלא
שנהגו כן מפני המחלוקת". (שו"ת הריב"ש סימן צד)הסיק מכך מהרשד"ם אה"ע סי' רלה:
עמ"ש הריב"ש בסימן צ"ד וז"ל כ"ש כהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני
חזקתן נהגו היום לקרא א' בתורה כו' יע"ש הרי שכהנים בזמננו אינם כהנים ודאי
בתשובה שהכהנים בזמן הזה שעולים א' לקרא בתורה אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין
להם ספר היחס שמעת מינה שאינם כהנים ודאי (שו"ת מהרשד"ם חלק אבן העזר סימן
רלה).והריני דן לפניכם בקרקע שלכאורה אפשר לבאר כי המנהג הנזכר בדברי הריב"ש (נהגו
היום לקרוא ראשון וכו') אינו על עצם הדין שמעלים כהן ראשון אלא על המנהג
להעלות כהן אפילו אם הוא עם הארץ לפני חכם גדול, ואם כן אין ראייה מדבריו
שסובר כי העלאת הכהן לראשון בזה"ז אינה אלא מנהג.*האם יש מקום לדעתכם לביאור זה בריב"ש *
"אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק
וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם
טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני
האדם".תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 01:49
נראה שכיוונת בזה לדעת גדולים
אני מצטט מדף על הדף בשם התורה והארץ
ואח."כ ציטוט מקורות מילקוט יוסףדף על הדף כתובות דף כה עמוד א
הנה מבואר בגמ' כאן (וכן בקדושין ס"ט ע"ב) דיש כאן ב' תירוצים.
לתירוץ א' "גדולה חזקה" ולכן בני חביה, בעלותם לארץ ישראל אכלו תרומה
דאורייתא. לתירוץ ב' הרשו להם לאכול רק תרומה דרבנן, אך נאסרו בתרומה דאורייתא
ובקודשים. ומפרש רש"י (בקדושין שם) שאמר להם נחמיה "הרי אתם בחזקתכם" כלומר
שכיוון שבגולה אכלתם תרומה דרבנן - איני יכול לאסור עליכם מכאן והלאה, אך במה
שלא הוחזקתם, קרי אכילת תרומה דאורייתא, אסור.להלכה פוסק הרמב"ם (הל' אסו"ב פ"ב ה"א - ה"ג): "כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם
כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של
תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס.איזהו כהן מיוחס? כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן
פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה והוא הכהן ששימש על גבי המזבח...חלה בזמן הזה, ואפילו בארץ ישראל, אינה של תורה שנאמר: בבואכם אל הארץ - ביאת
כולכם ולא ביאת מקצתכם, וכשעלו בימי עזרא לא עלו כולם, וכן תרומה בזמן הזה של
דברי סופרים ולפיכך אוכלים אותה הכהנים שבזמנינו שהן בחזקה".היוצא מהנ"ל, שכיוון שבזמה"ז אין כוהנים מיוחסים - נמצאו כל הכוהנים כוהני
חזקה, ויכולים הם לאכול רק תרומה או חלה מדרבנן. וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' שכב
סעי' ה): "חלת חוצה לארץ, אף על פי שהיא טמאה, הואיל ועיקר חיובה מדבריהם,
אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והם בעלי קריים וזבים
ונדות ויולדות. אבל שאר הטמאים במגע הטומאות, אפילו טמאי מת, מותרים לאכלה.
לפיכך, בין בסוריא בין בחוצה לארץ, אם רצה להפריש חלה אחת, מפריש אחד ממ"ח
ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי, או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה, ואינו צריך
להפריש שנייה. וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו... "לעומת זאת, הרמ"א (ביו"ד שם וכ"כ באו"ח סי' תנז סעי' ב) מחמיר וסובר שאין
נותנים לכוהן חלה אפי' אם זו חייבת רק מדרבנן: "הגה: וי"א כיון שאין חלה נאכלת
בזמן הזה בארץ ישראל, גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק חלה אחת, ולשרפה
(טור בשם י"א ושאר פוסקים). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו, שאין מפרישין רק
חלה אחת בלא שיעור, ושורפין אותה כמו שהיו עושין כשמפרישין שתי חלות... "ומסביר הש"ך (שם ס"ק ה) בשם מהרש"ל (ב"ק פ"ה סי' לה) שהסיבה לכך היא מפני שאנו
מפקפקים בייחוסם של כוהנים, וז"ל: "כתב רש"ל בפ' כל הבשר, אין אנו נותנין
עכשיו אפי' לכהן קטן וכ"ש לגדול שטבל לקריו שאין לו היחוס ואין אנו יודעין
איזה כהן אמיתי... דאין אנו נוהגין לתת חלה לכהן קטן משום דלא מחזקינן בזמן
הזה בכהן ודאי, עכ"ל".והנה הפת"ש מביא ראיה נוספת למש"כ המהרש"ל מדברי הריב"ש (סי' צד), וגם מדבריו
נשמע ערעור על חזקתם של כוהנים. אך לאחר המחילה, נראה לענ"ד שאין להביא ראיה
מדברי הריב"ש:"שאלת: מעשה בא לפניך, כי יהודי קלל כהן אחד ואבותיו, קללות נמרצות בפני העם,
ואמרו לך להענישו, יען היה כהן, חפשת ולא מצאת עונשו על ישראל חברו".הריב"ש מאריך בתשובתו ומביא ראיות רבות לחיוב שיש לישראל להקדים את הכוהנים
בכל דבר שבקדושה ונלמד מהפסוק "וקדשתו", מ"מ בסוף תשובתו פוטר את המקלל מעונש,
וז"ל: "ותו גרסינן ביומא פ' בא לו (עא ע"ב): מעשה בכ"ג שיצא מבית המקדש, הוו
קא אזלי כו"ע בתריה כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו, שבקוה לדידיה ואזלו
בתר שמעיה ואבטליון. לסוף אתו לאפטורי מיניה, אמר להו: ייתון בני עממיא לשלם.
אמרו ליה: ייתון בני עממיא לשלם, דעבדין עובדי דאהרן, ולא ייתון בני אהרן
לשלם, דלא עברין עובדי דאהרן. הנה, שלא היו אלו החכמים נזהרין מלקלל הכהנים,
אף אם היו נודעים ביחוסם, כל שלא היו נוהגין כשורה, או שלא היו בני תורה. כ"ש
כהנים שבדורנו, שאין להם כתב היחס, אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון
בתורת כהן, ואפי' הוא ע"ה לפני חכם גדול שבישראל... ".ומדברי הריב"ש רצה הפת"ש ללמוד שיש לערער על חזקתם של הכוהנים, ולכן יש לפטור
את המקלל. אך כאמור לענ"ד אין להביא ראיה מדברי הריב"ש. חדא, הרמב"ם מודה למה
שכתב הריב"ש שבזה"ז כל הכוהנים הינם כוהני חזקה, אך אין זה מערער את זכותם
לאכול תרומה וחלה מדרבנן. שנית, הריב"ש כותב שכיוון שבזה"ז הכוהנים הם רק
כוהני חזקה, לכן כשיש התנגשות עם מעמדם של תלמידי חכמים, מן הדין היה להקדים
תלמיד חכם על פני כוהן עם הארץ. אך האם מכאן אפשר להסיק שכוהנים בזה"ז אינם
יכולים לאכול תרו"מ וחלה מדרבנן?
(התורה והארץ ח"ד ע' 1 - 270)ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קכח - הלכות נשיאת כפים
ובאמת שאף על פי שגם המהרשד"ם (חלק אבן העזר סי' רלה) כתב, שכהני דורינו שאין
להם כתב היחס אינם בחזקת כהנים ודאי. ע"ש. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור
וקציעה (סי' קכח), שכהני זמנינו כהני ספק הם, כיון שאין להם כתב היחס, ואינם
חייבים בנשיאות כפים אלא מדבריהם. ע"ש. וגם בשאילת יעב"ץ חלק א' (סי' קנה)
מפקפק בחזקת הכהנים של זמנינו לענין פדיון הבן, שאינם בודאי כהנים, וכל כהן
יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל במעות שמקבל בפדיון הבן, שמא אינו כהן, וצריך
להחזירם לאבי הבכור וכו'. ע"ש. אולם המהרימ"ט (סי' קמט) כתב לדחות דברי
המהרשד"ם. וכן כתב המבי"ט חלק א' (סי' ריט), והמהרח"ש חלק ג' (סי' נד). וכן
כתבו בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נו), ובשו"ת חוט השני (סי' יז), ובשו"ת בנין ציון
חלק א' (סי' צג). וכן בשו"ת יהודה יעלה קובו (חיו"ד סי' א', דף לא ע"ד), הביא
שכן כתב המהר"י הלוי לדחות דברי המהרשד"ם. ע"ש. ובשו"ת מהר"ץ חיות (בקונטרס
מנחת קנאות דף ט' ע"ב) כתב, שסברת המהרשד"ם אין ראוי לצרפה אפילו לסניף בעלמא,
וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. גם הערוך השלחן יו"ד (סי' שה ס"ק נה) כתב, יש מי
שכתב שבזמן הזה שאין לנו יחוסי כהונה ראוי שכל כהן יחוש לעצמו שמא אינו כהן,
ויחזיר המעות וכו', ולדעתי אסור לומר כן, שעל ידי כך יבואו להקטין מעלת וקדושת
הכהונה, ואתי לזלזולי, והרי אפילו כשעלה עזרא מבבל, שאז היה לכל הכהנים כתב
היחס, ולמקצתם לא נמצא, שהורעה חזקת כהונתם, עם כל זה אמר להם נחמיא התרשתא
הרי אתם בחזקתכם, וכמו שאכלתם תרומה בגולה, כן תאכלו גם עתה. (כתובות כד ב).
ולכן אמרו שם גדולה חזקה. וכל שכן בזמן הזה שאין לשום כהן כתב היחס, ואין כאן
ריעותא כלל, שבודאי הם בחזקת כהונתם, וחלילה חלילה לעשות איזה ספק או אפילו
סניף כל שהוא בזה. ע"ש. וגם הלום ראיתי בספר פתח הדביר כאן (סי' קכח סק"ד),
שהביא מה שכתב הגאון יעב"ץ הנ"ל, וכתב עליו, ובמחכ"ת לישרי לן מר דלית לן
לאורועי חזקת כהני זמנינו, וכמו שכתבו המהרימ"ט (סי' קמט) וסיעתו, לדחות דברי
המהרשד"ם בזה. ושכן העלה הגאון החקרי לב (חלק אבן העזר סי' ב'). ע"ש. וע"ע
בשו"ת יד יצחק ח"א (סוף סי' קכט). ע"ש.
ואמנם בשו"ת יביע אומר חלק ו' (סי' כב אות ה') הביא סיוע לסברת המהרשד"ם
ודעימיה, ממה שכתב בספר חסידים (מקיצי נרדמים סי' תרל). ע"ש. מכל מקום למעשה
אין להקל בזה כלל. וע"ע בשו"ת בית אבי ח"ג (סי' ד' אות ג והלאה). והן אמת כי
בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' (סי' א'), נשאל אודות מה שנהגו האשכנזים בחיפה ובערי
הגליל שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא בשבת, וכעת התעוררו כמה רבנים לשנות המנהג
הקוד -
תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 01:49
נראה שכיוונת בזה לדעת גדולים
אני מצטט מדף על הדף בשם התורה והארץ
ואח."כ ציטוט מקורות מילקוט יוסףדף על הדף כתובות דף כה עמוד א
הנה מבואר בגמ' כאן (וכן בקדושין ס"ט ע"ב) דיש כאן ב' תירוצים.
לתירוץ א' "גדולה חזקה" ולכן בני חביה, בעלותם לארץ ישראל אכלו תרומה
דאורייתא. לתירוץ ב' הרשו להם לאכול רק תרומה דרבנן, אך נאסרו בתרומה דאורייתא
ובקודשים. ומפרש רש"י (בקדושין שם) שאמר להם נחמיה "הרי אתם בחזקתכם" כלומר
שכיוון שבגולה אכלתם תרומה דרבנן - איני יכול לאסור עליכם מכאן והלאה, אך במה
שלא הוחזקתם, קרי אכילת תרומה דאורייתא, אסור.להלכה פוסק הרמב"ם (הל' אסו"ב פ"ב ה"א - ה"ג): "כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם
כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של
תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס.איזהו כהן מיוחס? כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן
פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה והוא הכהן ששימש על גבי המזבח...חלה בזמן הזה, ואפילו בארץ ישראל, אינה של תורה שנאמר: בבואכם אל הארץ - ביאת
כולכם ולא ביאת מקצתכם, וכשעלו בימי עזרא לא עלו כולם, וכן תרומה בזמן הזה של
דברי סופרים ולפיכך אוכלים אותה הכהנים שבזמנינו שהן בחזקה".היוצא מהנ"ל, שכיוון שבזמה"ז אין כוהנים מיוחסים - נמצאו כל הכוהנים כוהני
חזקה, ויכולים הם לאכול רק תרומה או חלה מדרבנן. וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' שכב
סעי' ה): "חלת חוצה לארץ, אף על פי שהיא טמאה, הואיל ועיקר חיובה מדבריהם,
אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והם בעלי קריים וזבים
ונדות ויולדות. אבל שאר הטמאים במגע הטומאות, אפילו טמאי מת, מותרים לאכלה.
לפיכך, בין בסוריא בין בחוצה לארץ, אם רצה להפריש חלה אחת, מפריש אחד ממ"ח
ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי, או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה, ואינו צריך
להפריש שנייה. וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו... "לעומת זאת, הרמ"א (ביו"ד שם וכ"כ באו"ח סי' תנז סעי' ב) מחמיר וסובר שאין
נותנים לכוהן חלה אפי' אם זו חייבת רק מדרבנן: "הגה: וי"א כיון שאין חלה נאכלת
בזמן הזה בארץ ישראל, גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק חלה אחת, ולשרפה
(טור בשם י"א ושאר פוסקים). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו, שאין מפרישין רק
חלה אחת בלא שיעור, ושורפין אותה כמו שהיו עושין כשמפרישין שתי חלות... "ומסביר הש"ך (שם ס"ק ה) בשם מהרש"ל (ב"ק פ"ה סי' לה) שהסיבה לכך היא מפני שאנו
מפקפקים בייחוסם של כוהנים, וז"ל: "כתב רש"ל בפ' כל הבשר, אין אנו נותנין
עכשיו אפי' לכהן קטן וכ"ש לגדול שטבל לקריו שאין לו היחוס ואין אנו יודעין
איזה כהן אמיתי... דאין אנו נוהגין לתת חלה לכהן קטן משום דלא מחזקינן בזמן
הזה בכהן ודאי, עכ"ל".והנה הפת"ש מביא ראיה נוספת למש"כ המהרש"ל מדברי הריב"ש (סי' צד), וגם מדבריו
נשמע ערעור על חזקתם של כוהנים. אך לאחר המחילה, נראה לענ"ד שאין להביא ראיה
מדברי הריב"ש:"שאלת: מעשה בא לפניך, כי יהודי קלל כהן אחד ואבותיו, קללות נמרצות בפני העם,
ואמרו לך להענישו, יען היה כהן, חפשת ולא מצאת עונשו על ישראל חברו".הריב"ש מאריך בתשובתו ומביא ראיות רבות לחיוב שיש לישראל להקדים את הכוהנים
בכל דבר שבקדושה ונלמד מהפסוק "וקדשתו", מ"מ בסוף תשובתו פוטר את המקלל מעונש,
וז"ל: "ותו גרסינן ביומא פ' בא לו (עא ע"ב): מעשה בכ"ג שיצא מבית המקדש, הוו
קא אזלי כו"ע בתריה כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו, שבקוה לדידיה ואזלו
בתר שמעיה ואבטליון. לסוף אתו לאפטורי מיניה, אמר להו: ייתון בני עממיא לשלם.
אמרו ליה: ייתון בני עממיא לשלם, דעבדין עובדי דאהרן, ולא ייתון בני אהרן
לשלם, דלא עברין עובדי דאהרן. הנה, שלא היו אלו החכמים נזהרין מלקלל הכהנים,
אף אם היו נודעים ביחוסם, כל שלא היו נוהגין כשורה, או שלא היו בני תורה. כ"ש
כהנים שבדורנו, שאין להם כתב היחס, אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון
בתורת כהן, ואפי' הוא ע"ה לפני חכם גדול שבישראל... ".ומדברי הריב"ש רצה הפת"ש ללמוד שיש לערער על חזקתם של הכוהנים, ולכן יש לפטור
את המקלל. אך כאמור לענ"ד אין להביא ראיה מדברי הריב"ש. חדא, הרמב"ם מודה למה
שכתב הריב"ש שבזה"ז כל הכוהנים הינם כוהני חזקה, אך אין זה מערער את זכותם
לאכול תרומה וחלה מדרבנן. שנית, הריב"ש כותב שכיוון שבזה"ז הכוהנים הם רק
כוהני חזקה, לכן כשיש התנגשות עם מעמדם של תלמידי חכמים, מן הדין היה להקדים
תלמיד חכם על פני כוהן עם הארץ. אך האם מכאן אפשר להסיק שכוהנים בזה"ז אינם
יכולים לאכול תרו"מ וחלה מדרבנן?
(התורה והארץ ח"ד ע' 1 - 270)ילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קכח - הלכות נשיאת כפים
ובאמת שאף על פי שגם המהרשד"ם (חלק אבן העזר סי' רלה) כתב, שכהני דורינו שאין
להם כתב היחס אינם בחזקת כהנים ודאי. ע"ש. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור
וקציעה (סי' קכח), שכהני זמנינו כהני ספק הם, כיון שאין להם כתב היחס, ואינם
חייבים בנשיאות כפים אלא מדבריהם. ע"ש. וגם בשאילת יעב"ץ חלק א' (סי' קנה)
מפקפק בחזקת הכהנים של זמנינו לענין פדיון הבן, שאינם בודאי כהנים, וכל כהן
יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל במעות שמקבל בפדיון הבן, שמא אינו כהן, וצריך
להחזירם לאבי הבכור וכו'. ע"ש. אולם המהרימ"ט (סי' קמט) כתב לדחות דברי
המהרשד"ם. וכן כתב המבי"ט חלק א' (סי' ריט), והמהרח"ש חלק ג' (סי' נד). וכן
כתבו בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נו), ובשו"ת חוט השני (סי' יז), ובשו"ת בנין ציון
חלק א' (סי' צג). וכן בשו"ת יהודה יעלה קובו (חיו"ד סי' א', דף לא ע"ד), הביא
שכן כתב המהר"י הלוי לדחות דברי המהרשד"ם. ע"ש. ובשו"ת מהר"ץ חיות (בקונטרס
מנחת קנאות דף ט' ע"ב) כתב, שסברת המהרשד"ם אין ראוי לצרפה אפילו לסניף בעלמא,
וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. גם הערוך השלחן יו"ד (סי' שה ס"ק נה) כתב, יש מי
שכתב שבזמן הזה שאין לנו יחוסי כהונה ראוי שכל כהן יחוש לעצמו שמא אינו כהן,
ויחזיר המעות וכו', ולדעתי אסור לומר כן, שעל ידי כך יבואו להקטין מעלת וקדושת
הכהונה, ואתי לזלזולי, והרי אפילו כשעלה עזרא מבבל, שאז היה לכל הכהנים כתב
היחס, ולמקצתם לא נמצא, שהורעה חזקת כהונתם, עם כל זה אמר להם נחמיא התרשתא
הרי אתם בחזקתכם, וכמו שאכלתם תרומה בגולה, כן תאכלו גם עתה. (כתובות כד ב).
ולכן אמרו שם גדולה חזקה. וכל שכן בזמן הזה שאין לשום כהן כתב היחס, ואין כאן
ריעותא כלל, שבודאי הם בחזקת כהונתם, וחלילה חלילה לעשות איזה ספק או אפילו
סניף כל שהוא בזה. ע"ש. וגם הלום ראיתי בספר פתח הדביר כאן (סי' קכח סק"ד),
שהביא מה שכתב הגאון יעב"ץ הנ"ל, וכתב עליו, ובמחכ"ת לישרי לן מר דלית לן
לאורועי חזקת כהני זמנינו, וכמו שכתבו המהרימ"ט (סי' קמט) וסיעתו, לדחות דברי
המהרשד"ם בזה. ושכן העלה הגאון החקרי לב (חלק אבן העזר סי' ב'). ע"ש. וע"ע
בשו"ת יד יצחק ח"א (סוף סי' קכט). ע"ש.
ואמנם בשו"ת יביע אומר חלק ו' (סי' כב אות ה') הביא סיוע לסברת המהרשד"ם
ודעימיה, ממה שכתב בספר חסידים (מקיצי נרדמים סי' תרל). ע"ש. מכל מקום למעשה
אין להקל בזה כלל. וע"ע בשו"ת בית אבי ח"ג (סי' ד' אות ג והלאה). והן אמת כי
בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' (סי' א'), נשאל אודות מה שנהגו האשכנזים בחיפה ובערי
הגליל שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא בשבת, וכעת התעוררו כמה רבנים לשנות המנהג
הקוד
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות