נפקא מינה ברבים

[lp18... gmail.c - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:27

האם אפשר לכתוב נפקא מינות או שאין כזאת מילה?

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:29

אין כזאת מילה.

מאת: [email protected]

[ש. הופמן S. Hof - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:31

זה סלנג ישיבשי.
אבל אין כזה דבר.
נפקא=יוצא מינה=מזה.
כמו שנאמר: היוצא מזהים (לשון רבים ל"זה").
אם כבר: נפקות מינה = יוצאים מזה.
הכל עילג וטעות.

אפשר לכתוב בהחלט גם בלשון יחיד ל"נפקותות" רבות:
נפקא מינה: א. .... ב. .... ג......
----- Original Message -----
From: [email protected]
To: הבית לעורך התורני
Sent: Tuesday, January 23, 2024 10:27 PM
Subject: [הבית לעורך התורני] נפקא מינה ברבים

האם אפשר לכתוב נפקא מינות או שאין כזאת מילה?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:31

הלכה למעשה מקובל נפקא מינות, וספק אם יש טעם לפסול זאת.

ברור שצורת הריבוי הזאת אינה עולה בקנה אחד עם הדקדוק הארמי. למעשה היא אינה
דקדוקית מסיבות רבות, ובכל זאת יש לה היגיון דקדוקי משלה. כדי שתיווצר צורה
כזאת באופן טבעי צריך לראות במושג נפקא מינה ביטוי קפוא, כלומר ביטוי שאינו
נוטה לפי גוף או מין דקדוקי. יתרה מזו, הה"א של מינה, שהיא כידוע הכינוי החבור
לנסתרת (מינה פירושה "ממנה"), לא נהגתה בפי הדוברים האלה (מן הסתם אשכנזים)
כעיצור (כלומר כה"א הגויה), ונתפסה כסיומת הנקבה העברית -ָה. כך נוצר השעטנז
של ביטוי ארמי וסיומת עברית (הריבוי ־ות).

דקדוק פנימי כזה אינו חדש. כך למשל נוצרה צורת הרבים עם־ארצים / עמרצים /
עם־הארצים לצירוף עם־הארץ (במקום עמי הארץ או עמי הארצות) ואף צורת הנקבה עמת
הארץ או עם ארצית. בדרך דומה נוצרה בעברית ימינו צורת הרבים של סבתא - סבתות,
שאף היא צורת כלאיים: סבְתא - בארמית, וצורת הרבים הארמית היא סבָתא. בעברית
צורת היחיד היא סָבָה והריבוי כמובן סָבוֹת.

דוגמה דומה: המילה אדמו"ר היא ראשי תיבות: אדוננו מורנו ורבנו. לא שייך לומר
האדוננו מורנו ורבנו, ובכל זאת אומרים: האדמו"ר. וכן אדמו"רים, אדמו"רי-.
זה מראה שדברים מעין אלה קבילים בשפה, וכך היא דרך התפתחותה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:47

אז איך אתה אומר: 'האדמו"ר', 'אדמו"רי'? זה שיבוש! שהרי המילה אדמו"ר היא ראשי
תיבות: אדוננו מורנו ורבנו. לא שייך לומר האדוננו מורנו ורבנו, ובכל זאת
אומרים: האדמו"ר. וכן אדמו"רים, אדמו"רי-. זה מראה שדברים מעין אלה קבילים
בשפה, וכך היא דרך התפתחותה.
ואיך אתה אומר 'סבתות'? הרי סבתא זו מילה בארמית, והריבוי הוא: סבַתא.
אלא כך מתפתחת שפה.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:49

האם 'האדמו"רים' זה שיבוש כי זה כמו שתאמר: האדוננו מורנו ורבנויים?

מאת: [email protected]

[lp18... gmail.c - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:51

לכבוד הרב חנן והרב הופמן.
האם לדעתכם גם אין לכתוב 'יש נפקא מינה' או 'יוצא שיש נפקא מינה'?

ב-יום שלישי, 23 בינואר 2024 בשעה 22:49:21 UTC+2, אליהו עבוד כתב/ה:

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 22:52

אני חושב שהנכון יותר (לשונית ולא רעיונית) זה נפקותות , ותל''מ .

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:05

אם כבר: נפקות.

מאת: [email protected]

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:12

כמדומה לי שבשפראך המקובל 'נפקוּת' משמש ליחיד

מאת: [email protected]

[משה טבק - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:16

לגבי האדמו"ר יצויין שזה סלנג שנכנס בדור האחרון ולא היה נהוג בעבר, שמעתי פעם
שהיה מישהו שמכר גביע ישן שהיה חרוט על זה לכבוד האדמו"ר שליט"א, והוא טען שזה
משהו עתיק מאוד, ובכך נתגלתה תרמיתו.

מאת: [email protected]

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:16

יוצא נפק"מ זה כמו יוצא שיוצא... שזה די עילג
אבל זה נסלח
אבל יש/תהיה זה עדיף כמובן

מאת: [email protected]

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:21

אני מסכים לדעת האגדתא וכו' [פעם הבאה לבחור שם קצר יותר...]
לגבי השפראך הישיבתי שזה 'נפקות' למרות שזה מושג מהשנים האחרונות שהעורכים
ניסו להתחכם ו'לעַבְרֶת' את השפה הישיבתית
דעתי האישית לעומת זאת שזה לא מקצועי ולא רהוט ולא הייתי מתנסח כך בעריכה שלי

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:28

האם כיום מישהו יימנע מלכתוב: 'האדמו"ר', משום ש"זה סלנג"?!
זה כבר התקבע בעברית. וה"ה נפקא מינות.

לגבי "יוצא נפק"מ" - אין בזה שום בעיה, כי מסתכלים בעיקר על ה*מובן והפירוש *של
המילה נפק"מ ולא על המשמעות המילולית המדויקת. ודוק.
והלא אם נלך לפי המשמעות המילולית, ננקוט: "הדין שנפקא מינה הוא..." (= הדין
שיוצא ממנה הוא). ודווקא הנוסח הזה הוא שלא מקובל. הרי שהולכים אחר המובן
וההגדרה ולא נצמדים למשמעות המילולית.

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:33

קיבלנו את ההצעה ונדון בה בישיבת ההנהלה הבאה ...

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:37

אם קיבלתם, מה צריך לדון?

מאת: [email protected]

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:49

קיבלנו - את מסירת ההודעה.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:51

קבלו שקיבלתי שקיבלתם.
בתקווה שהדברים יתקבלו.

מאת: [email protected]

[אגדתא עימוד וער - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:52

גם בזה נדון בישיבה הבאה.
(אל תעמיס...)

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/01/2024 23:57

קיבלתי.

מאת: [email protected]