דילוג לתוכן
פורום לעורך התורני

הפורום לעורך התורני
  1. דף הבית
  2. ארכיון: הקבוצה הישנה
  3. 2024
  4. חיפוש מ"מ, תודה מראש. פועל התופס לבע"ח
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

חיפוש מ"מ, תודה מראש. פועל התופס לבע"ח

2024
3 2 0 1
  • ש
    תאריך ההודעה המקורית: 10/03/2024 09:54

    כתב התומים סי' ק"ה ס"ק א', שפועל של הלווה שתופס עבור המעביד שלו, במקום שחב
    לאחרים, אזי אם אין הפועל עצמו אחד מהלווים, לא קנה. מדין תופס לבע"ח במקום
    שחב לאחרים. כי מה שיד פועל כיד רבו הפשט הוא שהפועל זוכה ואח"כ בעה"ב זוכה
    ממנו, אבל כאן אין לפועל זכות לעצמו.
    מבואר מזה שכאשר הפועל עצמו הוא אחד הלווים, אזי תופס עבור המעביד שלו.
    ראיתי מביאים שבחי' ר' ראובן [גרוזובסקי] עמ"ס ב"מ כתב לא כך.
    חיפשתי ול"מ.
    אודה לעזרת הת"ח החשובים דפה שליט"א.
    יישר כח
    [אם אפשר בבקשה לכתוב לי באישי שעניתם לי פה בקבוצה, אודה לכם. אחר בקשת
    המחילה על הטרחה].

    0
  • ש שמואל בלויא - ארכיון
    תאריך ההודעה המקורית: 10/03/2024 09:54

    כתב התומים סי' ק"ה ס"ק א', שפועל של הלווה שתופס עבור המעביד שלו, במקום שחב
    לאחרים, אזי אם אין הפועל עצמו אחד מהלווים, לא קנה. מדין תופס לבע"ח במקום
    שחב לאחרים. כי מה שיד פועל כיד רבו הפשט הוא שהפועל זוכה ואח"כ בעה"ב זוכה
    ממנו, אבל כאן אין לפועל זכות לעצמו.
    מבואר מזה שכאשר הפועל עצמו הוא אחד הלווים, אזי תופס עבור המעביד שלו.
    ראיתי מביאים שבחי' ר' ראובן [גרוזובסקי] עמ"ס ב"מ כתב לא כך.
    חיפשתי ול"מ.
    אודה לעזרת הת"ח החשובים דפה שליט"א.
    יישר כח
    [אם אפשר בבקשה לכתוב לי באישי שעניתם לי פה בקבוצה, אודה לכם. אחר בקשת
    המחילה על הטרחה].

    נ
    תאריך ההודעה המקורית: 14/03/2024 20:57

    [כפי הנראה צ''ל ''מלווה'' ''מלווים'']

    לכאו' הכוונה לחידושי הג''ר שמעון [יהודה הכהן, בבא מציעא סי' י] שחולק על
    הבנת התומים הנ''ל, ונתחלף למישהו בין [רבותינו הגאונים] ראובן ושמעון...

    לגופו של ענין ראה בהגהות מילואי משפט להרי''מ דזימיטרובסקי לנתיה''מ סי'
    קפח מס' 54 שאסף וליקט בנקודה זו מדברי רבותינו האחרונים נבג''מ. ולא ציין כלל
    לחי' ר' ראובן בנושא זו

    מאת: On Sun, Mar 10, 2024 at 3:55 AM שמואל בלויא

    0
  • נ נכתב בספר - ארכיון
    תאריך ההודעה המקורית: 14/03/2024 20:57

    [כפי הנראה צ''ל ''מלווה'' ''מלווים'']

    לכאו' הכוונה לחידושי הג''ר שמעון [יהודה הכהן, בבא מציעא סי' י] שחולק על
    הבנת התומים הנ''ל, ונתחלף למישהו בין [רבותינו הגאונים] ראובן ושמעון...

    לגופו של ענין ראה בהגהות מילואי משפט להרי''מ דזימיטרובסקי לנתיה''מ סי'
    קפח מס' 54 שאסף וליקט בנקודה זו מדברי רבותינו האחרונים נבג''מ. ולא ציין כלל
    לחי' ר' ראובן בנושא זו

    מאת: On Sun, Mar 10, 2024 at 3:55 AM שמואל בלויא

    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 15/03/2024 13:40

    ייש"כ
    א. נכון, טעות. צ"ל מלווים.
    ב. מתוך הענין נראה שזה לא ט"ס כמו שהציע מעכ"ת, והכוונה כן לר' ראובן.

    ב-יום חמישי, 14 במרץ 2024 בשעה 20:57:29 UTC+2, nichtavbasefer כתב/ה:

    0
התחברו כדי לפרסם תגובה

  • ש

    שלום רב, איפה המקור שצדיקים אמרו שמידות משפיעות על הצאצאים והקב"ה עושה חסד שמי שמתקן את מידותיו זה משפיע על הצאצאים גם כן. תודה רבה. (רב, איפה המקור שצדיקים אמרו שמידות שלום משפיעות גם על הצאצאים והקב"ה עושה חסד שמי שמתקן את המידותיו זה משפיע על הצאצאים …

    2024
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    3 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 29/02/2024 11:40 הרב פישהוף!! הספינה העליונה כל רז לא אניס ליה!!
  • ש

    אוצר החכמה - מבצעים

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    2 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 27/03/2024 22:41 בחודש הספר, באיזור חודש תמוז-אלול 30% הנחה אמיתית מאת: [email protected]
  • ש

    האם מקובל לחשב בשכר שעות העריכה - גם השעות של שיחת טלפון עם הלקוח

    2024
    14
    0 הצבעות
    14 פוסטים
    3 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 16/05/2024 23:37 חוץ מזה, אני מאוד מתפלא איך על סמך איזו סברא - שעובד רגיל קצת מתבטל וכדו', אדם יכול כבר להורות לעצמו היתר בעניני גזל החמורים. בפרט שענין הבטלה בכלל לא קשור לענין הנידון!
  • ש

    מה ההבדל באוצר החכמה בין המהדורה הרגילה למהדורת בני תורה.

    2024
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    2 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 15/06/2024 23:35 במהדורה הרגילה יש גם ספרים עם תמונות של נשים ספרי זיכרון וספרים על השואה וכדו'. [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 15.06.24, 23:34:38
  • ש

    מה התרגום באידיש ל'עריכה' 'עורכים', תודה.

    2024
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    2 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 09:11 יש קבוצת עורכים באידיש, שם בטח ידעו.... https://groups.google.com/g/byyiddish ב-יום חמישי, 4 ביולי 2024 בשעה 17:10:51 UTC+3, [email protected] כתב/ה:
  • ש

    היכן יש באזור מקור ברוך בירושלים ביהמ"ד שיכולים לשבת שם עם מחשב ?

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    2 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 07/07/2024 22:34
  • ש

    האם נהוג שמתווך עריכה לוקח אחוזים ניכרים מהשכר כמו מכון רשמי ?

    2024
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    2 צפיות
    M
    תאריך ההודעה המקורית: 10/07/2024 23:04 ברור שמתווכים לוקחים תיווך (בלי לספר או עם). הרשמיות של המכון אינה מוסיפה כלום בנושא זה, כל מתווך הוא מתווך, ואין נפק”מ אם הוא מכונה ’מכון’ או לא..
  • ח

    כרם ערלה חוזרים עליו מעורכי מלחמה?

    2024
    7
    0 הצבעות
    7 פוסטים
    0 צפיות
    א
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) שלא עברו עליה שני ערלה לא פסיקא דבטל האילן לגבי הענף אלא בלא נפסק הענף מאבי' ואבי' הוי אילן זקן. אבל בנפסק לעולם הענף נעשה ילדה בפסיקתו. אפילו אם בא מאילן זקן. ואם הרכיבו באילן ילדה שתיהם בנות חיוב ערלה הן וחייב בערלה. מ"מ אף על פי שדחיתי מה שהכריחו הר"ש והר"ן דאי אתה מוצא למרכיב שיהא חייב בערלה אלא ילדה בילדה שנטע לראשונה לסייג ולקורות דבלא"ה נמי משכחת לן וכדאמרן. מ"מ עדיין הדבר שקול אי כה"ג חייב בערלה משום דראשונה גופי' בת מיהדר ואימלוכי היא וכמו שאמר ר' ירמיה. או דילמא דמי לילדה שסבכה בזקנה דבטלה וה"נ לא שנא וכדמוכח מדברי הרמב"ם מדהשמיט להא דרבי ירמיה. והנה ראוי לבאר מנין לו להרמב"ם דלאו הלכתא כר' ירמיה בהא והא לא אשכחן מאן דפליג עליו בהאי סברא. ונ"ל דס"ל להרמב"ם כיון דרב נחמן בר' יצחק מוקי לה התם במבריך אילן בירק וכרשב"ג דשרי להבריך אילן בירק ופי' הוא ז"ל להא דרנב"י כמו שפירש"י התם רנ"א הא דקתני מתניתין מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למהדר משום קמא. וא"ת מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למו"מ האי תנא הוא דאמר מותר ע"כ. ומדדחיק רנב"י לאוקמי למתני' כיחידאי ודלא כהלכתא דהא קי"ל דאסור להרכיב אילן בירק ולא מוקי לה בנטע לקמייתא לסייג ולקורות דנוהג בה דין ערלה ש"מ דלית ליה הא דרבי ירמיה אלא ס"ל דאפילו בנטע לקמייתא לסייג ולקורות נמי בטלה הילדה בה ואין בה דין ערלה ואין חוזר עליה כיון דלית בה דין ערלה דהא תליא בהא וכמו שכבר כתבתי לעיל וכיון דרנב"י לית ליה הא דרבי ירמיה הלכתא כוותיה דקי"ל לאביי ורבא הלכתא כבתראי זהו מה שנ"ל לדעת הרמב"ם דאזל בשיטת רש"י ז"ל: אבל קשה לי על פירש"י דאי רנב"י אתא לשנוי' האי קושיא הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה א"כ מאי קאמר במבריך אילן בירק ואי אהרכבה קאי אמאי נקט לישנא דמבריך. גם ברייתא דמייתא לה המבריך אילן בירק קתני הרי שקרי ליה מבריך. ועוד ק"ל למה מייתא ברייתא דפליגי רשב"ג וחכמי' במבריך אילן בירק אי מותר אי לא. מתניתין הוי ליה לאתויי דתנן בפ"ק דכלאים אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן. ר"י מתיר ירק באילן. ומסתמא כמו דמתיר ר"י ירק באילן ה"ה נמי דמתיר אילן בירק דמ"ש ונקט מאי דסליק מיני'. וה"ה דפליג ארישא ומתיר נמי אילן בירק. ועוד ק"ל אהא דמשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. הניחא בהרכבה דשפיר משכחת לה של איסור במרכיב מין בשאינו מינו דה"ל כלאי אילן. אבל הברכה אהברכה אכתי תקשה דבמתניתין תנן דחוזר עליו ואלו בבריית' תניא פרט למבריך דהא הברכה של איסור לא משכחת לה. וליכא למימר דבהברכה נמי משכחת לה של איסור כגון שמתח זמורה של גפן והבריכו אצל הזרעים דהוי ליה כלאי כרם ועובר עלה על לא תזרע כרמך כלאים. דא"כ קשה למה קתני לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ובהברכת איסור מיירי הא בכה"ג בנטע גופי' משכחת לה של איסור בנוטע גפן אצל הזרעים ולמה תלה התנא לפרש של איסור במו"מ כיון דשל איסור כה"ג משכחת בנטע עצמו. ועוד ק"ל אי מבריך מיירי בשל איסור דכלאי כרם כיון דכלאי כרם אסורין בהנאה ל"ל למעוטי מפני שהוא של איסור ת"ל כיון שהוא אסור בהנאה לאו בר חילול הוא. שהרי החילול הוא כדי שיהא מותר לאכול הפירות חוץ לירושלים והאי לאו בר אכילה הוא שהרי הוא אסור בהנאה אפילו לאחר פדיון משום כלאי כרם. ועוד הדעת נוטה דערלה נטיעה של איסור אינו חוזר עליו שהרי תלה רחמנא טעמו של דבר דנטע כרם ולא חיללו דחוזר משום פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו וה"ל עגמת נפש שהרי בלא"ה הוא אסור להנות ממנה. ועוד ק"ל למה קאמר במבריך אילן בירק והאי תנא הוא בסתמא הוי ליה למימר ור"י ב"ג הוא כיון ששם התנא מוזכר בהדיא בברייתא. ועוד ק"ל אי ס"ד דרב נחמן ב"י אהא דמרכיב קאי א"כ במאי מיירי ברייתא דפרט למרכיב לדידיה. אי מיירי נמי בהרכבת אילן בירק וממעט ליה תנא דברייתא מפני שהוא הרכבת איסור דס"ל כרבנן דאסרי ומתניתין אתיא כריב"ג. א"כ הכי הוי ליה למימר תנאי היא כלומר דמתניתין וברייתא פליגי בפלוגתא דהני תנאי ומתניתין אתיא כריב"ג וברייתא כרבנן ואמאי נקט והאי תנא הוא דמשמע דלא חשש אלא לתרוצי מתניתין ואברייתא לא חשש לתרצה בתמי'. ואי מוקי לה לברייתא בשאר הרכבות ולא בהרכבת אילן בירק דס"ל נמי לתנא דברייתא דהרכבת אילן בירק הוי הרכבת היתר כתנא דמתניתין. והאי פרט למרכיב דתניא שמיירי בהרכבת איסור היינו בהרכבת אילן מין בשאינו מינו ולא מיירי מההיא הרכבה דמיירי מתניתין. אכתי תקשה לברייתא האי קושיא גופא דמקשה אהרכבת היתר דמתניתין ותקשה נמי על הרכבת איסור דברייתא. האי הרכבת איסור היכי דמי אי ילדה בילדה ת"ל דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה. ואף על גב שאח"כ עשה איסור שהרכיב בתוך הילדה ראשונה שאינו מינו דה"ל כלאי אילן. מ"מ כשנטע הראשונה בהיתר נטעה וראוי לחזור עליה אף על גב דלבסוף עשה איסור ע"י הרכבה מ"מ לא פקע זכותו של נטיעה ראשונה ואי בילדה בזקינה ל"ל למעוטי משום הרכבת איסור ת"ל דהא בטלה בזקינה ואין בה דין ערלה ובלא האיסור הא כל כה"ג נמי אינו חוזר עליו כיון דלא שייך בה דין ערלה ואי מוקי לה לברייתא בהרכבת איסור ובנטע לקמייתא לסייג ולקורות הלכך אי לאו הרכבת איסור היה חוזר עלי' דיש בה דין ערלה ולא בטלה הואיל ואי אימלך אקמייתא בת מהדר היא. א"כ השתא דאתית להכי למה ליה לאוקמי למתניתין וברייתא בתרי גווני הרכבה. ה"ל לאוקמי למתניתין נמי דמיירי בההיא הרכבה דברייתא בנטע לקמייתא לסייג ולקורות אלא דמתני' מיירי בהרכבת היתר וברייתא בהרכבת איסור ובהא לחוד סגיא לשנויי דלא תקשה מתני' וברייתא אהדדי ומאי דחק ליה לאוקמי למתניתין במרכיב אילן בירק ואתיא מתניתין כיחידאי דלא הלכתא כמותו: ומכל אותן הקושיות נ"ל לפרש דהא דקאמר רנב"י במבריך אילן בירק לא פליג אהאי אמורא שלפניו אלא הכי פירושו דקשיא לן מתני' וברייתא אהדדי בתרתי. דהא תנן במתני' א' המבריך וא' המרכיב דשניהם חוזרים ובברייתא תני' ל"ח ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב קשיא מבריך אמבריך וקשיא מרכיב אמרכיב. ושני ר"ח מרכיב אמרכיב ל"ק. כאן בהרכבת איסור כאן בה"ה ובנטע לקמייתא לסייג ולקורות מיירי בין מתני' ובין ברייתא. וכדמוקי לה ר' ירמיה משום האי קושי' האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא. ילדה בילדה וכו' והוא הדין דאיכא לאקשוי' הא גופא אהא דברייתא האי הרכבת איסור היכי דמי אילימא ילדה בילדה וכו' וכדאמרן. אלא נקט האי הרכבת היתר ה"ד משום דסליק מיניה שהרי אמר כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. ועוד משום דאמתניתין אלימא ליה להקשות דההיא עיקר יותר מברייתא ורנב"י שני מבריך אמבריך אהדדי. ואברייתא לחוד קאי הא דאמר במבריך אילן בירק דאלו מבריך דמתני' הוא כפשוטו שטומן ענף של אילן בארץ וראשו יוצא חוץ מן הקרקע. אבל מבריך דברייתא הוא דמוקי ליה במבריך אילן בירק דזה מבריך מיקרי ולא מיקרי מרכיב בשום דוכתא שהרי במתני' בפ"ק דכלאים תנן. אין מביאין אילן באילן ירק בירק וכו'. ולא תני לישנא דאין מביאין אלא משום אילן בירק וירק בירק דתנן בהאי בבא. דלא שייך לישנא דהרכבה גבייהו ומשום דידהו לא תנא נמי גבי אילן באילן לישנא דהרכבה אף על גב דשייך בהו האי לישנא. והיינו דקאמר והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק כלומר האי תנא הוא דקרי לאילן בירק מבריך והוא הדין האי ברייתא נמי דתניא פרט למבריך באילן בירק מיירי וקרי ליה הברכה ואתיא ברייתא כרבנן דאסרו להבריך אילן בירק וה"ל הברכת איסור מש"ה אין חוזר עלי'. ולפיכך מייתא ברייתא דקרי לאילן בירק הברכה ולא מייתי למתני' דפ"ק דכלאים. דאע"ג דאוסר ת"ק אילן בירק מ"מ לא קרי ליה בלישנא דהברכה. והיינו נמי דקאמר כמאן כהאי תנא סתמא ולא קאמר כמאן כרבנן משום דעיקר דהא דמייתי' להאי ברייתא ולא מייתי' למתני' דפ"ק דכלאים דאסור לת"ק אילן בירק משום דבעי לאתויי ראיה דאילן בירק הברכה קריא ליה כי היכי דנוקי להא דתניא פרט למבריך בהברכת איסור ובאילן בירק. והאי מילתא לאו מפלוגתא דריב"ג ורבנן שמעינן לה אלא מתנא דברייתא דקרי לאילן בירק מבריך. ולהכי קאמר סתם כמאן האי תנא דהא לא ידעינן מאן האי תנא שסדר לברייתא זו שקרי לאילן בירק מבריך. והשתא נמי א"ש דברייתא דמיירי בשל איסור נקט מבריך ומרכיב דבדידהו הוא דמשכחת לה של איסור דהיינו בהרכבה אילן באילן מין בשאינו מינו ובהרכבה אילן בירק דקרוי' הברכה. אבל בנוטע לא משכחת ליה של איסור דאלו בנוטע גפן עם זרעים הוי ליה כלאי הכרם והן אסורים בהנאה ולמה לי מיעוטו דלא חילל ולא חיללו ת"ל דבלא מיעוטי דקרא נמי אין חוזר עליהם כיון דאסורים בהנאה ומטעמא דאמרן ותו איסורא אחרינא ליכא בגוף הנטיעה אם לא בנוטע בשבת או בשביעית דכל כה"ג אין גוף הנטיעה אסורה אלא יומא הוא דקא גרם ליה. ואפשר דחוזרין עליו. ואל תתמה אהא דפירשתי דהני תרי שנויי' דר"ז א"ר חסדא ורב נחמן ב"י אתרי מילי קיימו מר משני הרכבה אהרכבה ומר משני הברכה אהברכה דכה"ג מצינו בסנהדרין ספד"מ (דף ס"ז) גבי המסית זה הדיוט דמקשה הש"ס שתי קושיות ושני רבינא לחדא קושיא ור"פ לאידך קושיא לפירש"י התם. וכן בשילהי מס' ביצה (דף ל"ח) גבי האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה דפריך וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ושני אביי התם טעמא דעיסה ורבא שני טעמא דתבלין לקדירה דאינו בטל לפירוש רש"י. אף על גב דלרש"י לא גרסינן התם בסנהדרין אמר רבינא אלא רבינא אמר משום טעמא דלא פליג עלה דרב פפא. ואם כן הכא נמי הוה ליה להש"ס לומר ר' זירא אמר רב חסדא אמר ור' נחמן ב"ר יצחק אמר מכל מקום לא דמי. דאלו תירץ לה רב חסדא בעצמו היה שייך האי לישנא רב חסדא אמר ורב נחמן ב"ר יצחק אמר. אבל כיון דר' זירא קאמר משמיה דרב חסדא שייך הכא שפיר האי לישנא למימר אמר ר' זירא אמר רב חסדא. ועוד יש לחלק בכמה גווני דלא דמי הא דשמעתין להא דפרק ד"מ בסנהדרין ואין להאריך בזה כי אין כדאי בדקדוק קלוש כזה לדחות את מה שפירשתי אליבא דהר"ש והר"ן ע"פ קושיות גדולות ועצומות ולא הייתי מעורר זאת רק שלא יתפאר עלי אחד מן המתעקשים שנעלם ממני זאת ויהיה חכם בעיניו כי כן דרך בעלי עיקש ופתלתול כמאמר הכתוב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח כי תה"ל פירושי הוא כפתור ופרח. ושמע מיניה דאפילו רב נחמן בר יצחק נמי אית ליה הא דרבי ירמיה דהיכא דהרכיב ילדה בילדה ונטע לקמייתא לסייג ולקורות יש בה דין ערלה וכדעת הר"ש והר"ן ז"ל ודלא כהרמב"ם ז"ל שהשמיט הא דרבי ירמיה: ועוד יש להביא ראיה מפרק קמא דראש השנה (דף י') דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי. ואיכא למידק דפתח בתלת. אחד הנוטע ואחד המרכיב ואחד המבריך. ומסיים בחדא דקתני ופירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט נקט נטיעה דווקא. אלא ע"כ היינו טעמא משום שרוצה לסיים אם לרבעי רבעי. ובנטיעה וודאי פסיקא ליה שנוהג בה רבעי לעולם. אבל במבריך ומרכיב לא פסיקא לי' דאף על גב דערלה נוהגת בהן מכל מקום זמנין דרבעי אין נוהג בהן. במרכיב משכחת לן כגון שהרכיב ילדה בילדה שנטעה לראשונה לסייג ולקורות דלענין ערלה לא בטלה שני' בראשונה. משום שהראשונה גופא בת מהדר ואמלוכי היא בתוך שני ערלה. לפיכך אין בה כח לבטל את השני' וערלה נוהגת בה אף על פי שלא נמלך על הראשונה. אבל בשנה הרביעית שעברו עלי' ג' שני ערלה לאו בת מהדר ואימלוכי היא שינהג בראשונה תורת רבעי דאין רבעי אלא בתר ערלה וכמ"ש לעיל בשם הירושלמי והרמב"ם. וכן כתבו שארי פוסקים דאין רבעי בלא ערלה. וכיון שעברו עלי' שלשה שני ערלה ולא נמלך עלי' בתוך זמן ערלה לאכילה תו לא מהני מחשבתו דאי מימלך עלה בשנה הרביעית שתחול עלי' תורת רבעי על הראשונה. וכיון דאי אפשר לראשונה לבוא לידי רבעי על ידי אימלוכי א"כ לענין רבעי וודאי בטלה שני' בראשונה ואין תורת רבעי נוהג בשני'. ודמי לילדה שסיבכה בזקינה דבטלה משום דלאו בת מיהדר ואימלוכי היא. והכא נמי בטלה ואין רבעי נוהג בשני'. כיון דקמייתא לאו בת מיהדר ואימלוכי היא יש בה כח לבטל לשני' מתורת רבעי. ובמבריך נמי משכחת לן אף על גב דערלה נוהגת בו מכל מקום זמנין דאין רבעי נוהג בו כגון שמתח את הענף מן האילן שנטע לסייג ולקורות שאין בו דין ערלה והבריך הענף בארץ וחשב על הענף למאכל שנוהג בו דין ערלה אף על פי שלא פסק את הענף מאבי' דהואיל וקמייתא בת מהדר ואימלוכי היא אין הענף בטל לגבה. והואיל וחשב על הענף לאכילה ערלה נוהגת בו. שהרי אפילו אם לא הבריך את הענף בארץ ונטע את כל האילן לסייג ולקורות ועל הענף לבד חשב למאכל לא בטל הענף לגבי האילן וחייב בערלה אף על פי שאין דין ערלה על כל האילן כדתנן ריש פרק קמא דמסכת ערלה הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. ופסקו רבוותא ז"ל כרבי יוסי ובודאי הכא נמי אי חשב על כל האילן לסייג ולקורות ועל הענף לבד למאכל דמכל מקום ערלה נוהגת בשל ענף. והשתא שהבריכו לענף בארץ לא גרע מאלו לא הבריכו שתורת ערלה נוהגת בו. אבל לא תורת רבעי הואיל ולא נפסק הענף מאבי' ואלו הבריך ענף אחד מאילן זקן בכהאי גוונא לא היה נוהג בו דין ערלה. והיינו מבריך שפטור מן הערלה דתניא בספרא אלא הכא חייב בערלה מטעמא דגוף האילן נמי בת מהדר ואמלוכי היא ואין כח יניקה זו שיונק הענף ממנו לפוטרו מן הערלה. אבל בשנה הרביעית אין תורת רבעי נוהגת בו כיון דאבי' דהיינו האילן שהבריכו ממנו עכשיו לאו בת מיהדר ואימלוכי היא להביאו לתורת רבעי הוי ליה לענין רבעי כמבריך מן אילן זקן שאין ערלה נוהגת בו כל זמן שלא הפסיקו הענף מן האב. וכיון דהברכה והרכבה כה"ג אין תורת רבעי נוהגת בהן אף על גב דאיכא מבריך ומרכיב שתורת רבעי נוהג בהן. במבריך כגון שנפסק הענף מן אבי' ובמרכיב כגון שמרכיב ענף שנפסק מאבי' בתוך ילדה שנטע למאכל דעל כרחך הא דנוהג בו איסור ערלה היינו על כרחך מטעם דהמורכב גופא בת חיוב ערלה הוא. דאל"כ הוי ליה כילדה שסיבכה בזקינה דבטלה ואין בה דין ערלה. דמה לי ילדה בזקינה ומה לי זקינה כי האי שפטור מן הערלה אם אמרת דאין דין ערלה נוהגת בהרכבה דכזקינה דמי. ומדמרכיב חייב בערלה שמע מינה דבמורכב גופא דין ערלה נוהגת בו והוא הדין לרבעי. מכל מקום כיון דבגוונא דאמרן אין דין רבעי נוהג במבריך ומרכיב תו לא פסיקא ליה למתני בסיפא ופירות מבריך ומרכיב אלו אסורים עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי דהא איכא מבריך ומרכיב דאין דין רבעי נוהג בהן כלל. אבל פירות נטיעה פסיקא ליה דלעולם היכא דנוהג בהן ערלה נוהג בהן תורת רבעי נמי. (א"ה כבר כתב כן גם בספרו טורי אבן שם בפרק קמא דר"ה ע"ש). והשתא שמע מיניה דכל היכא דנטע לראשונה לסייג ולקורות אינה פוטרת אם הרכיב בה ענף למאכל מן הערלה או אם מתח ענף ממנה ולא נפסק מאבי' והבריכו למאכל דתורת ערלה נוהג בה. ולא דמי לילדה שסיבכה בזקינה דבטלה משום דלאו בת מהדר ואמלוכי היא. אבל הכא בת מהדר ואמלוכי היא ושמע מיניה מברייתא זו כרבי ירמיה. וע"כ רב נחמן ב"ר יצחק נמי לא פליג אדר' ירמיה והלכתא כר' ירמיה ודלא כהרמב"ם ז"ל שהשמיט הא דר' ירמיה כן נראה לי וכדעת הר"ש והר"ן: ודע שהרמב"ם כתב בפרק שביעי מהלכות מלכים אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת מיני מאכל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שחייבת בערלה אחד הלוקח ואחד היורש וכו'. אבל הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק או שגזל כרם אינו חוזר עליו. וכן כרם של שני שותפים אין חוזרין עליו ע"כ. וכתב עליו הכסף משנה ודע מה שכתב אחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שחייבת בערלה המשנה לא הזכירה אלא המבריך והמרכיב סתם. אלא שבגמרא רמו אמתניתין מדתניא מבריך ומרכיב פטורים. ותירצו כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. ומפרש רבינו דמתניתין בהרכבת והברכת איסור כלומר שחייבת בערלה. ואיזה חייבת ואיזה פטורה נתבאר בדברי רבינו פרק יו"ד מהלכות מעשר שני ונטע רבעי. וטעם הדבר שכיון שחייבת בערלה הוי ליה כנוטע אילן מחדש ע"כ. והא וודאי ליתא. דאי אפשר לאוקמי למתניתין דמבריך ומרכיב חוזר בהרכבת איסור. ולפרש דהרכבת איסור היינו שחייבת בערלה וברייתא בהרכבת היתר היינו שאינה חייבת בערלה דא"כ מיעוטי דלא חילל ולא חיללו למה לי וכמש"כ למעלה. ועוד כל הסוגיא בשמעתין לא משמע הכי. שהרי פריך האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מהדר משום ילדה ראשונה ואי ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה ש"מ דהאי הרכבת היתר בהרכבה שחייבת בערלה מיירי דאי אמרת הרכבת היתר היינו שאינה חייבת בערלה איך ס"ד לאוקמי ילדה בילדה שהיא חייבת בערלה והוא היפך מן המכוון בהא בהרכבת היתר שפירושו שאינה חייבת בערלה דווקא. ועוד מאי קאמר תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה הרי הדבר הוא להיפוך שהרי הא דאינו חוזר מיירי מהרכבת היתר א"כ מאי תיפוק ליה דקאמר הש"ס שהרי הם שני דברים המתנגדים זה את זה דבהרכבת היתר אינו חוזר. והוא קאמר תיפוק ליה דבלאו הכי בעי מיהדר. ועוד מאי פריך תו אי ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה אדרבה משום הכי אתי שפיר דכיון דאין בה דין ערלה הרי היא הרכבת היתר לדידך דאמרת דהרכבת היתר היינו שאינה חייבת בערלה. ועוד הרי לפי המסקנא מוקי להא דהרכבת היתר ילדה בילדה ובנטע לקמייתא לסייג ולקורות דלא בטלה ילדה בתרייתא בהך דקמייתא משום דאי מימלך עלה בת מהדר היא וש"מ אף על גב שחייבת בערלה הרכבת היתר מיקרי ואדרבה דווקא מפני שהיא הרכבת היתר ומפני שהיא חייבת בערלה הוא דגורם לחזור עליו. וכמו שפירשתי למעלה וכן פירש"י ז"ל. ואפילו אם תדחוק לומר שהרמב"ם גורס האי הרכבת איסור היכי דמי. ותו לא קשה מידי כל הני קושיות מכל מקום אי אפשר לפרש כן. שהרי רב נחמן ב"ר יצחק מוקי לה במבריך אילן בירק והאי תנא הוא וכו' כלומר רבי שמעון בן גמליאל הוא דשרי להבריך אילן בירק. וכיון דהרכבת איסור דאיירינן בהאי סוגיא פירושו הרכבה שחייבת בערלה. והא דקרי לה הרכבת איסור משום שהפירות אסורים בהנאה. ולא משום שנעשה על ידי דבר איסור כגון מין בשאינו מינו. וכיון דפירות אסורים משום ערלה חוזר עליו. והא דתניא לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב היינו בהרכבה שאינה חייבת בערלה. ולהא קרי לה הרכבת היתר משום דפירות מותרין אבל לא מיירי כלל מהיכא שההרכבה נעשה על ידי דבר איסור. וכיון דלית לן מיעוטי להרכבה שע"י דבר איסור שאין חוזר עליו מאי דוחקי' דרב נחמן ב"ר יצחק לאוקמי מתניתין כיחידאי ודלא כרבנן שאוסרין להרכיב אילן בירק הא אפילו לרבנן דאסר אתי שפיר הא דתנן דמרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי מיהדר אקמייתא וכיון דחייבת בערלה חוזר עליו ואף על גב שההרכבה נעשית באיסור הא לא מיעט קרא להרכבת איסור ולא קפיד קרא אלא אהרכבה שחייבת בערלה לחוד לענין לחזור עליו ממערכי מלחמה לא שנא נעשה ההרכבה בהיתר לא שנא באיסור שניהם שווין לחזור עליו כיון דלית לן מיעוטי' לההרכבה שנעשית באיסור כך לי נעשית ע"י דבר איסור כמו נעשית ע"י דבר היתר אם חייבת בערלה חוזר עלי'. ואף על גב דגבי לא חנך ולא חנכו דרשינן פרט לגזלן וגבי לא לקח ולא לקחה דרשינן פרט לאלמנה לכהן גדול דהוי לקוחים ע"י דבר איסור מכל מקום לא ילפינן מינייהו לגבי נטע כרם שאם נעשה על ידי דבר איסור שאין חוזר עליו דהיכא דגלי גלי. והיכא דלא גלי לא גלי ולא ילפינן חד מחברי' תדע דאל"כ למה לי דכתב רחמנא מיעוטא של איסור גבי בית וגבי אירס אשה לכתוב רחמנא לגבי חד מינייהו ולילף חברי' מיניה אלא ש"מ דלא ילפינן חד מחברי'. וא"כ להאי פירש דלא חילל ולא חיללו דממעט לי' למרכיב היינו בהרכבה שאינה חייבת בערלה לחוד. אבל בהרכבה שנעשה על ידי דבר איסור ליכא מיעוטי אתי שפיר אפילו לרבנן דאוסרים להרכיב אילן בירק מכל מקום כיון דליכא מיעוטי גבי נטע פרט לנטיעת עבירה כמו דאיכא גבי בית ואשה לפרט של עבירה. ממילא אפילו לרבנן דאיכא איסורא במבריך אילן בירק. כיון שחייב בערלה חוזר עליו ולמה לא מוקי מתניתין אפילו לרבנן אלא ודאי ש"מ דהא דתניא לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב הוא דאוקימנא לה בהרכבת איסור להא ברייתא. והיינו הרכבה שנעשה ע"י דבר איסור. ואף על גב שחייבת בערלה אין חוזר עלי'. ומשום הכי לרב נחמן בר יצחק דמוקי למתניתין במרכיב אילן בירק דלא בעי מיהדר אקמייתא. מוקי לה דאתיא כרשב"ג בע"כ דאלו לרבנן דאסרי להרכיב אילן בירק הוי לי' הרכבת איסור. ואף על פי שחייבת בערלה אין חוזר עלי'. ונראה מה שהכריחו לבעל כסף משנה לפרש אליבא דהרמב"ם דהרכבת איסור דקאמר הגמרא היינו הרכבה שחייבת בערלה ולא הרכבה שנעשית ע"י דבר איסור. וכפשוטו הוא. משום דקשיא לי' אם הרמב"ם נמי מפרש דכאן בהרכבת איסור היינו שהרכבה נעשית על ידי דבר איסור ואין חוזרין עלי' משום מיעוטא דלא חילל ולא חיללו. אם כן אמאי לא כתב הרמב"ם הא דבהרכבת איסור אין חוזרין עלי'. והא וודאי קושיא היא שהרי גבי בנה בית כתב שם הגוזל בית הרי זה אינו חוזר. וזה יליף לה בגמרא שם מלא חינך ולא חנכו. וגם גבי אירס כתב המחזיר את גרושתו והמארס אשה האסורה לו כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר אינו חוזר ע"כ. וממעוטא דלא לקח ולא לקחה ילפינן להו בגמרא שם. ואלו הא דאתיא ממיעוט דלא חילל ולא חיללו לא כתב שמע מינה שהוא ז"ל מפרש להרכבה זו דממעטינן. מהא דלא חילל ולא חיללו היינו הרכבה שאינה חייבת בערלה. וזה כבר הזכיר להדיא בהא מה שכתב. אחד הנוטע ואחד המרכיב ואחד המבריך. הברכה והרכבה שהיא חייבת בערלה. אבל אי אפשר לפרש כן. וכמו שכתבתי: ועוד קשה לי על הרמב"ם במה שכתב ז"ל. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שהיא חייבת בערלה שחוזר עלי'. דהאי הרכבה היכי דמי אי ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה. ואי ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. וכיון דאין בה דין ערלה אין חוזר על הרכבה זו. ולדידי' ז"ל ליכא לאוקמי כגון שנטע לקמייתא לסייג ולקורות וכמו דמשני ר' ירמי' בגמרא דהא משמע כמו שכתבנו לעיל דהרמב"ם ז"ל סבירא לי' דאפילו נטע לקמייתא לסייג ולקורות אף על גב דקמייתא בת מהדר ואמלוכי היא אפילו הכי בטלה שני' בראשונה ואין בה דין ערלה. ודלא כר' ירמי' דסבירא לי' דכל כהאי גוונא נוהג בו דין ערלה בשני' מדהשמיט להא דר' ירמי'. שהרי בפרק י' מהלכות מעשר שני כשכתב האי דינא. הנוטע אילן ודעתו עליו שיהי' סייג לגינה. או שנטעו לקורות לא לפירות. הרי זה פטור מן הערלה. וכן כתב שם לקמן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב. ומסיים במה דברים אמורים בשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ. או הרכיבו באילן אחר. אבל אם מתח בד אחד מן אילן הזקן והבריך בארץ או הבריכו באילן אחר. ועיקר הבד מעורה באילן הזקן הרי זה פטור ע"כ. ולא הזכיר הא דר' ירמי' דבמרכיב אילן שנטע למאכל באילן שנטע לסייג ולקורות דחייב מטעמא דקמייתא בת מהדר ואמלוכי הוא. ואם תאמר הא שכתב בד"א בשחתך בד אחד מן האילן וכו' הרכיבו באילן אחר וכו'. ואמאי מרכיב בכהאי גוונא חייב בערלה הא הוי לי' ילדה שסבכה בזקינה אם לא שמיירי בנטע לקמייתא לסייג ולקורות. יש לומר דודאי אי הוי מיירי דווקא בנטע לקמייתא לסייג ולקורות לא הוי שתיק מלפרש בהדיא הכי. ולא הוי לי' למסתם סתומי. אלא מיירי בשחתך בד אחד מן האילן והרכיבו באילן ילדה שלא יצאתה עדיין מידי ערלה. וקמשמע לן דמרכיב נמי חייב בערלה דאי המורכב הי' פטור מן הערלה משום דאין דין ערלה נוהג במרכיב גם הראשונה אין בה דין ערלה לאחר ההרכבה משום דהוי לי' כילדה שסיבכה בזקינה שפטורה מן הערלה. והכי נמי אם אין איסור ערלה נוהג בהרכבה המורכבת כזקינה חשובה. והילדה הראשונה בטילה בה. וכמו שכבר כתבתי בזה. אבל השתא דמרכיב חייב בערלה הוי לי' שתיהם בנות חיוב ערלה וחייבת. מ"מ שמע מינה דס"ל להרמב"ם דהמרכיב אילן באילן שנטע לקמייתא לסייג ולקורות פטור מן הערלה. כמו ילדה שסבכה בזקינה ודלא כר' ירמי'. וכיון דפטור מן הערלה אין חוזר עליו. ואף על גב דמוקי רב נחמן בר יצחק למתניתין. דתנן מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק הא קאמר והאי תנא הוא דמתיר להרכיב אילן בירק. ואלו הרמב"ם כתב בפרק א' מהלכות כלאים. וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום ע"כ. הרי שפסק כרבנן דאסור להרכיב אילן בירק. ואם כן אם עבר והרכיב אינו חוזר עליו דהוי לי' הרכבת איסור דאין חוזרין עליו ממיעוטא דלא חילל ולא חיללו. ואם כן על כרחך לא משכחת לה הא דמרכיב חוזר שכתב הרמב"ם אלא ילדה בילדה ותימא א"כ מרכיב למה לי תיפוק לי' משום ילדה ראשונה. כמו שהקשה הגמר' על משנתינו. דתנן מרכיב חוזר עליו. והנה קושיא הראשונה דאמאי לא כתב הרמב"ם דבהרכבת איסור אין חוזר עליו לכאורה הי' מקום לתרצה יפה דכבר כתבתי במקום אחר (תמצאנו בספרי טורי אבן במס' מגלה (דף י"ג) בדבור המתחיל ועל הכלאים ע"ש). דהא דלא דייק הש"ס עלה דהאי לא חילל ולא חיללו דקא ממעט לי' בברייתא להרכבת איסור. לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאי ר' יוסי הגלילי הא אמר הירא והרך לבב זה המתיירא מן העבירות שבידו. וכמו שדייק הש"ס על לא חינך ולא חנכו גבי בית דדרשינן מיני' פרט לגזלן. ופריך שם הגמרא לימא דלא כר' יוסי הגלילי ומשני בדעבד תשובה. ועל לא לקח ולא לקחה דגבי אירס אשה דדרשינן מיני' פרט לאלמנה לכהן גדול דייק נמי עלה לימא דלא כר' יוסי הגלילי. ומשני כדרבה דאמר לעולם אינו חייב עד שיבעול ואלו הכי גבי לא חילל ולא חיללו לא דייק עלה לימא דלא כר' יוסי הגלילי. ותירצתי שם דכיון דכבר דייק לה הש"ס למעלה גבי לא חינך ולא חנכו להא דיוקא לימא דלא כר' יוסי הגלילי ושני לה כגון דעבד תשובה תו לא חש הש"ס למיהדר ולמידק לה גבי לא חילל ולא חיללו דהא איכא לשנויי' האי שינויא גופי' בדעבד תשובה. והא דהדר ודייק לה הש"ס גבי לא לקח ולא לקחה משום דהתם אי אפשר לשנויי בדעבד תשובה דלא מהני לי' תשובה כל זמן שאינו מגרש את האשה הפסולה לו שקידש דהוי לי' כטובל ושרץ בידו דלא מהני לי' כלום. מש"ה משני לי' כדרבה. וכיון דאי אפשר לאוקמי להא דלא חילל ולא חיללו דקממעט מיני' תנא להרכבת איסור כר' יוסי הגלילי אלא בדעבד תשובה ע"כ האי תירוצא ליתא אלא לרבנן דפליגי על ר' עקיבא בפ"ק דמועד קטן (דף ב') וס"ל דמקיים כלאים אינו לוקה ואפי' איסורא בעלמא ליכא נמי. וכמו שכתבתי שם שהרי הרכבת איסור לא משכחת לן אלא בכלאי אילן לחוד מין בשאינו מינו. דאלו לר' עקיבא דסבירא לי' מקיים כלאים לוקה נהי דמלקות ודאי ליכא לדידן אי מקיימן שלא על ידי מעשה ואינו עוקרן. כיון דקיימא לן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איסורא דאורייתא מיהא איכא. ואף על גב דכבר הוכחנו שם דלרבנן דפליגי על ר' עקיבא אפי' איסורא ליכא לפי תלמודא דידן ודלא כתלמוד ירושלמי. מכל מקום כיון דקיימא לן אנן בהא כר' עקיבא דאפילו במקיים שלא על ידי מעשה איסורא דאורייתא איכא. א"כ ע"כ הא דממעט האי תנא דברייתא להרכבת איסור מקרא דלא חילל ולא חיללו. ע"כ אתיא דלא כר' יוסי הגלילי דאמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו דהא ליכא לאוקמי בדעבד תשובה. שהרי כל זמן שאינו עוקר להאילן כל שעה ושעה עומד באיסור של מקיים כלאים ולאו בר תשובה הוא אלא כטובל ושרץ בידו. ודמי להא דלא לקח ולא לקחה דאמרן וכיון דמסתברא שהלכה כר' יוסי הגלילי בהא דדריש הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו. אף על גב דר' עקיבא פליג עלי' במתניתין בסוטה (דף מ"ד) ודריש הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. וקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחבירו. מכל מקום בהא ר' יוסי נמי כר' יוסי הגלילי סבירא לי' דאמר התם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב. וליכא בין ר' יוסי הגלילי לר' יוסי. אלא עבירה דרבנן. מכל מקום בעבירה דאורייתא בין ר"י הגלילי ובין ר' יוסי תרווייהו סבירא להו דחוזר עליו. והוי לי' אינהו תרין ור' עקיבא יחידאי וקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. הרי לדידן דקיימא לן כר' עקיבא בהא דמקיים כלאים אפילו שלא ע"י מעשה איכא איסורא דאורייתא. ובהא קיימא לן כר' יוסי הגלילי ור"י דהירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו. דעכ"פ בעבירה דאורייתא חוזר עלי' תו ממילא אי אפשר לן למעוטי מלא חילל ולא חיללו להרכבת איסור דהא לא משכחת לה אלא בכלאי אילן לחוד ותיפוק לי דחוזר עלי' משום הירא ורך הלבב שהרי מתיירא מן העבירות שבידו. כל זמן שמקיים את האילן ואינו עוקרו. דהא ודאי איסור מקיים בהרכבת אילן נמי נאסר דהא איסור מקיים נפקא לי' מדכתיב שדך לא תזרע כלאים דרשינן כלאים שדך לא כדאמרינן התם בפרק קמא דמועד קטן. והא מהאי קרא גופי' נפקא לי בסוף פרק קמא דקידושין לעיקר איסור של הרכבת אילן. ועוד קל וחומר מה כלאי זרעים שאין נוהגים אלא בארץ אסור לקיימן. הרכבת אילן שנוהג איסורו בכל מקום אפילו בחוצה לארץ נמי לא כ"ש שאסור לקיים. דהא בע"כ הא דכלאי כרם שאסור לקיימן כדתנן בפרק שמיני דכלאים. כלאי הכרם אסורים מלזרוע ולקיים ואסורין בהנאה. כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה וכש"כ בהנאה. אינו אלא מקל וחומר מכלאי זרעים דאין אסורים בהנאה אסור לקיימן כלאי הכרם דאסורים בהנאה לא כש"כ. והכי נמי יש לומר גבי הרכבת אילן מהאי קל וחומר דאמרן. והשתא כל כמה דלא עקרו לאילן באיסור מקיים קאי. ולאו בר תשובה הוא. וע"כ לדידן דקיימא לן כר"ע בהא דאיסור דאורייתא מיהו איכא במקיים האי לא חילל ולא חיללו לפרט לגזלן הוא דאתי. כדדרשינן נמי הכי גבי לא חינך ולא חנכו פרט לגזלן. וא"כ יפה עשה הרמב"ם שהשמיט להא דהרכבת איסור והכניס במקומה לגזל כרם שאינו חוזר עליו. שהרי לדידן אי אפשר למעוטי מהא דלא חילל ולא חיללו מידי אלא שפרט לגזלן הוא דאתי. אבל מה אעשה שהרמב"ם גופא כתב בפרק שביעי מהלכות מלכים. מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו. שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ע"כ. הרי שפסק כר' עקיבא ודלא כר' יוסי הגלילי וכר' יוסי. ובאמת היא גופי' נמי קשיא איך שבק מר תרין ועביד כחד והא קיימא לן אין הלכה כר' עקיבא מחביריו. וראיתי להכסף משנה שכתב שם ופסק רבינו כר' עקיבא. ואמרינן נמי בגמרא דמודה לי' ר"י הגלילי לר' עקיבא בההיא משום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. אלא דסבירא לי' דאיש הירא זה הירא מן העבירות שבידו ע"כ. ולא אמר כלום דאפ"ה ראוי לפסוק כר"י הגלילי ור"י דמפרשי האי קרא דהירא מהעבירות שבידו דאלו ירא כמשמעו מקרא אחר נפקא להו מקרא ולא ימס. ודברי הרמב"ם צריך עיון:

1

מחובר

792

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים