חיפוש מקור

[בן ציון כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/06/2024 01:18

בחומר שלפני מופיע הסיפור דלהלן:
תנא [?] אחד ראה איש תמים ובער הקופץ הלוך ושוב על הנהר וצועק 'טמא' כדי
לעשות נחת רוח ליוצרו מרוב תמימותו וחוסר הבנתו את פירוש המילה היוצאת מפיו.
לשאלתו, הסביר לתנא שאין הוא יודע אף מילה בלשון הקודש [?] מלבד זו, והתנא
ביקש ממנו שיאמר לכל הפחות 'טהור' במקום 'טמא' והסכים לכך.
לאחר מכן כאשר בא הקופץ לומר כמסוכם, שכח מה יש לומר ומה אסור ולכן לא אמר
מאומה. ולאחר מכן גילו לאותו התנא שבמעשיו מנע נחת רוח גדולה בשמים, ע"כ
הסיפור בקצרה.

הסיפור מובא שם בשם 'מדרש' ומצוין שם שלא נמצא מקורו עדיין, האם יש מי שיודע
מקור לזה? בין במדרש ובין בשאר המקורות.
[יש במשנת חסידים - חאגיז שני סיפורים דומים על מי שהיה מברך את בניו מבורותו
'אלו ואלו נשרפין בבית הדשן', וגם על מי שהכניס בארון הקודש לחמים ללחם הפנים
בזמן האריז"ל וכו', אבל את הסיפור הנ"ל עדיין לא מצאתי]
יישר כח לעונים.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/06/2024 01:35

[image: image.png]
[image: image.png]
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/06/2024 01:37

אבל צ"ע למה נענש המגיד? מנין היה לו לדעת שהרועה ישכח ולא ידע מה לומר?

[משה טבק - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/06/2024 10:24

כי בתכל'ס הוא גרם למנוע את הנח"ר, וצדיקים הקב"ה מדקדק עמם וכו'

[תורת הספר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/06/2024 12:34

לאחרונה ר' אלימלך בידרמן שליט"א הביא את הסיפור בשיעורו השבועי
והוא ציין שהוא מופיע בשם מדרש, אולם למעשה הוא מובא בספר חסידים ולא נמצא לו
מקור יותר קדמון
ממש כדברי הרב"צ כהן

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/06/2024 00:37

גבי מה שכ' הרב טבק, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים.
פשוט שלא יתכן שאדם ייענש אם אין לו שום אשמה. הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו
ואינו עושה עוול ואכזריות ח"ו להעניש אדם על לא עוול בכפו.
ומה שמדקדק עם הצדיקים זה על דברים שיש להם בהם אשמה דקה. [וידוע המדרש ששאל
אחד מהרוגי מלכות, מה חטאו. וענהו חבירו שיתכן פעם באו אנשים אליו, ונתן להם
להמתין מעט עד שיקשור נעלו. זו דוגמה לדקדוק הדים לפי מעלתם על אשמה קלה].

נ"ב יש סיפור דומה על הבעש"ט שראה יהודי שמתפלל כל התפילות בסידור ברצף.
והבעש"ט לימד אותו איך להתפלל. ואח"כ אותו יהודי רץ אחריו ואמר לו ששכח לגמרי,
והבעש"ט אמר לו שא"כ ימשיך כהרגלו.
אך צ"ע, היתכן שיורה לו נגד ההלכה?
ולו יצויר שהיהודי היה רגיל לחלל שבת בתמימותו, היתכן לומר לו שימשיך כך? ומאי
שנא?