לצורך עריכת מאמר ארוך ומקיף על לשון הקודש

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 10:47

אני סברתי שהתיבה "תיבה" מתאימה רק כשמתייחסים ליחידה בלי להתייחס לתוכן.
"תיבה זו מחוקה".
ואילו כשמתייחסים לתוכן שלה, רק המילה "מילה" מתאימה.
לאור זאת, התיבה הנ"ל שבאדום, שגויה היא. וכתבתי אותה כהמחשה.
האם אני צודק?

--

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 11:20

לגבי הסיפור על הח"ח והשר הפולני,
שמעתי פעם ממקור מוסמך (אולי הגרמ"ד סולובייצ'יק או מישהו אחר מבית בריסק) כי
האמת היא שהשר הפולני ידע גרמנית על בוריה וכך הוא הבין את הח"ח שדיבר באידיש
(אינני זוכר אם הוא הכחיש את זה שהשר אמר כי הוא מבין את שפת הלב או שהשר אכן
אמר כך לכבודו של הח"ח אבל באמת הוא הבין את השפה).

מאת: [email protected]

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 14:16

לגבי תשובת הרב 'מהדיר ספרים', הלא נתבאר קודם ע"י אחד מן החברים כי המילה
'מילה' מקורה מארמית, וא"כ מוכרח לומר שקודם לכן שימשה התיבה 'תיבה' לשני
השימושים.
לכאו' נראה לחלק את הניסוח לפי העניין, כפי דברי הר' 'לפני התיבה' (ומכאן שמו).

ב-יום ראשון, 13 באוקטובר 2024 בשעה 11:20:50 UTC+3, אליהו ברדנשטיין כתב/ה:

[אהלי שם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/10/2024 00:26

המילה 'מילה' מקורה בארמית? מה עם 'כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן
יְ֝הֹוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽה' (תהילים קלט ד).
זה נכון שמקור המילה הוא מלשון למלל שקיים בארמית כמו 'לְרוּחַ מְמַלְלָא',
אבל כמדומה שגם זה ישנו בלשה"ק 'מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת ה' יַ֝שְׁמִ֗יעַ
כׇּל־תְּהִלָּתֽו' (שם קו ב) 'מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים
שָׂרָ֑ה' (בראשית כא ז) 'וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ' (איוב לג ג)
ולכן אולי המסקנא היא להיפך שהארמית שאבה מילה זו מלשון הקודש.
אשמח לחולקים ונושאים ונותנים.

https://www.avast.com/sig-email?utm_medium=email&utm_source=link&utm_campaign=sig-email&utm_content=webmail
ללא
וירוסים.www.avast.com
https://www.avast.com/sig-email?utm_medium=email&utm_source=link&utm_campaign=sig-email&utm_content=webmail
<#DAB4FAD8-2DD7-40BB-A1B8-4E2AA1F9FDF2>

מאת: [email protected]

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 12:40

המילה 'מילה' לא רק שאין מקורה בארמית, אלא היא בכלל לא בארמית!
"רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני", שמואל ב' כג, ב. מצודת ציון: "ומלתו.
ענין דבור, כמו (תהלים קלט ד) : כי אין מלה בלשוני".
[יש המון מילים כאלה, שרבים חושבים שהן בארמית או שהן מודרניות, ובאמת הן
לשה"ק].

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 12:45

מלבי"ם: הודיע כי כל הזמירות נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלהי יחול על
המשורר בשתי מדרגות, אם רק לעוררו בכח אלהי על ענין השיר, והמלות והמליצה ידבר
המליץ משכלו, או שגם המלות והמליצה יהיה ברוח ה', אמר כי שניהם היה מהופעה
אלהית, רוח ה' דבר בי וגם מלתו היא על לשוני, שגם סדר המלות היה מה':

[חי יצחק - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 19:35

אינני בטוח שאפשר לומר שהיא בכלל לא בארמית. כרגע צף בזכרוני הפסוק 'ואוזן
מלין תבחן' ויש עוד כהנה.
לא בדקתי לעומק, אבל אינני בטוח במסקנא דלעיל.
כל טוב

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2024 01:22

אין דבר כזה מילה שהיא גם בלשה"ק וגם בארמית. מילה שהיא בלשה"ק היא רק בלשה"ק
ולא בארמית.

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2024 11:20

אודה ולא אבוש. מתוך כל הפסוקים הנ"ל זה אכן נראה ש'מילה' היא מילה על
טהרת הלשוה"ק, וכבעל החלוקה הנ"ל שתיבה מקורה בלשוה"ק ומילה בארמית, אני מרגיש
חובה להבהיר שכך כתבתי מזיכרון גרידא בלי בדיקה נוספת, וקחו נא התנצלותי על
שלא הבהרתי את זה מראש.

לגופו של עניין, אולי 'מילה' ושורשה, משמשים למילה המדוברת, ו'תיבה' למילה
הכתובה, אך אין לי זמן כעת לבדוק זאת.

רק אציין מה שידוע שארמית דומה ללשוה"ק, ופעמים רבות מאוד אפשר להתחקות בקלות
אחרי השימושים המקבילים בשתי השפות (ובפרט ע"י החלפת ש' בת', ז' בד' וכדומה).
דוגמא אחת, 'יגר שהדותא' שהיא דוגמא לתרגום שבתנ"ך במגילה ח ב, מובאת
גם באיוב טז, עדִי ושהדי במרומים, וכבר פירש רש"י בתהלים ט ה, כי עשית משפטי
ודיני, "תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניהן, כמו עדי וסהדי במרומים,
עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל", ע"כ. הרי שסהדי היא גם בלשוה"ק, כי
דוחק לומר שכוונת רש"י היא רק להשתמשות המקרא בכפלות לשון, ואכמ"ל.

[אליהו סלומון - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/11/2024 19:04

יש בארמית מילים קדומות ושורשיות, ומילים מאוחרות
המאוחרות שבזמן התלמוד יתכן שהם מעוד שפות
אבל המוקדמות הן והאכדית והערבית הם פשוט אותה שפה לשון הקודש ששובשה או שונתה
מאיזה סיבה כמו מרוב הזמן ומקום ההוא ששלטה בו הגייה מסויימת וכדומה - לישנא
קלילא ועוד סיבות
ע" עצמיו וגרמיו הם עצמות, למרות שבשימוש הרגיל משתמשים בלה"ק בעצם ובל' ארמי
גרמא, עדי בל' עברי וסהדי בל' ארמי שניהם בל' עברי ג"כ
ואם יתעקש האומר שלשון התנ"ך כוללת גם ארמית מדוברת דאז, ואינו לשון הקודש, מי
אני שאחלוק עליו אבל על כל פנים הלשון הקודש שבידינו שהיא מהתנ"ך והמשניות
מורכבת מארמית וערבית ג"כ, בין אם זה עצמו לה"ק ובין אם הושפע כדברי האומר