משפט בענין תשוקה לחכמה

[עט סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/12/2024 20:55

זכור לי משהו מר' ידעיה הפניני או מישהו אחר,
בענין זה* שעיקר החכמה זה התשוקה לחכמה*.
אשמח לעזרה בנידון.

--

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/12/2024 21:11

תחפש בספר מבחר הפנינים השער הראשון שער החכמה, זה לא ארוך

--

[אליהו סלומון - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/12/2024 16:40

יש רבינו יונה באבות על המשנה
הוי לומד מכל אדם
שאומר את זה
לא זוכר בדיוק היכן ובאיזה סגנון

--

[יוסף - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/12/2024 23:41

מבחר הפנינים לר"ש אבן גבירול פרק א: "ואמר, האדם חכם בעודנו מבקש החכמה.
וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל".

*ממפרשי המשנה אבות פרק ד משנה א "איזהו חכם הלומד מכל אדם": *

רבינו יונה: אמרו חכמי אוה"ע, כי היודע את החכמות, אם אינו אוהב את החכמה אינו
חכם, והלא טפש הוא אחר שאינו אוהב את החכמה כי היא הדעת. אך האוהב אותה ומתאוה
אליה אע"פ שאינו יודע כלום הרי זה נקרא חכם. שעכ"פ ישיג אל החכמה אחר שחפצו
ורצונו בה.

מגן אבות: וכבר אמרו חכמי האומות כי היודע החכמות ואינו אוהב אותן אינו חכם,
ולזה קוראים בלשון יון אל החכם, פילוסוף, והעתיקוהו חכמי ישראל, פלופוס, ור"ל
באותו לשון, אוהב חכמה.

ר"י נחמיאש: ולא תמצא מדה זו אלא במי שהוא רודף אחר החכמה והרודף אחריה נקרא
חכם אפי' לא השיג למדרגתה יותר ממי שהשיג למדרגתה ואינו רודף אחריה.

אברבנאל: מפני ששם חכם יאמר רק על היודע כללות הנמצאות כולן וזה לא שייך רק
על ה' וכו' רק אם הוא ממעט בסכלות ומבקש לידע חכמות הוא נקרא חכם וכו' כי ע"י
שהוא השתדל ומבקש ללמוד חכמה מכל אדם מזה ילמוד חכמה זו ומזה ילמוד חכמה זו
יבא לגדר החכמה משא"כ כשהוא סובר שהוא במדרגת חכם ואינו חפץ ללמוד משום אדם
כמו שאמר הפילוסוף החכם חכם בעודו דורש החכמה וכשחשב שהגיע לתכליתו הרי הוא
סכל וכו'.

מאת: [email protected]

--

[יהודה הופמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/12/2024 16:22

שלום רב לכל החברים !

הוספת פירוש למשנה זו, שלא נדפס במפרשים במקום, דברי החוות דעת בהקדמתו לשו"ע.

בהמשך לדברי האברבנאל, ויש בה תובנה מיוחדת לחיים.

חוות דעת הקדמה

מרגלא בפומייהו דרבנן לקרות החכם בשם תלמיד חכם היות שאין ראוי להקרא חכם רק
הבורא לבד שהוא עצם החכמה ואינו מקבל ומושפע מזולתו, אבל חוץ ממנו הכל מקבלים
ומושפעים מזולתם, וקל וחומר מי ששכלו מורכב בחומר הוא ילאה תמיד מלהשיג הדבר
בשלימות, כי החכמה היא בלתי תכליתית, ולא יכילה כי אם הבלתי בעל תכלית והוא
הבורא יתברך ויתעלה, מה שאין כן האדם שהוא בעל תכלית צריך הוא תמיד להשלמת
זולתו כמאמרם ז"ל [אבות פרק ד משנה א] איזהו חכם הלומד מכל אדם, ולכן קראוהו
בשם תלמיד חכם.

ולא לבד שצריך לגדול ממנו אלא אף לקטן ממנו, כמאמרם [תענית ז, א] ומתלמידי
יותר מכולם.

והטעם כי כמו בראיה החושית אם ישוטט אדם במבט עיניו למרחוק נכשל בקל במה
שלפניו, כן הוא בראיה השכלית כשמשוטט במבט שכלו למרחוק נכשול בקל במה שלפניו,
לכן צריך לתלמיד ששכלו קטן ששכלו אינו משוטט למרחוק ומרגיש במה שלפניו.

ועוד כי מחמת צמצום שכלו להסביר להתלמיד, יראה גם בעצמו במה שלפניו, וגם מחמת
הצמצום יראה ויבין יותר, כי זה דומה לרואה בשפופרת שרואה יותר מחמת צמצום עין
הראות מה שלא יכול להביט כל כך בלא השפופרת מחמת פיזור עין הראות:

--