חיפוש מקור - פרקי היכלות על התפתחות תורה שבע"פ בבית שני

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/12/2024 09:36

מבואר בספרים שעיקר התפשטות והעסק בתורה שבע"פ היה בימי בית שני, כדאיתא בפרקי
היכלות.

מישהו יכול להביא לי הפניה מדויקת או ציטוט?

(לא חיפשתי מספיק, אז אל תתמצו יותר מדי)

--

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/12/2024 09:42

מעתיק שני ציטוטים ארוכים שמונחים אצלי בענין, מפרקי היכלות ומהלשם שמביאו.

הדברים מבהילים ומועילים לכ"א.

From: [email protected] [email protected] On Behalf Of ארי במסתרים
Sent: 23 Dec 2024 9:36 AM
מאת: To: עריכה תורנית
Subject: [הכתב והמכתב] חיפוש מקור - פרקי היכלות על התפתחות תורה שבע"פ בבית שני

מבואר בספרים שעיקר התפשטות והעסק בתורה שבע"פ היה בימי בית שני, כדאיתא בפרקי היכלות.

מישהו יכול להביא לי הפניה מדויקת או ציטוט?

(לא חיפשתי מספיק, אז אל תתמצו יותר מדי)

--

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/12/2024 09:43

נו, תעתיק

--

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/12/2024 09:55

פרקי היכלות רבתי פרק כח אות ג

ה אמר ר' ישמעאל כך אמר ר' עקיבא משום ר' אליעזר הגדול מיום שנתנה תורה עד שנבנה הבית האחרון תורה נתנה הדרה יקרה גדולתה וכבודה ותפארתה אימתה פחדה ויראתה עשרה גאותה וגאונה עוזה ועזוזה וכבודה לא נתנו עד שנבנה בית אחרון לא שרתה בה שכינה:

פרק כט

א עמדו ישראל לשפוך תרעומת לפני אביהם שבשמים לומר צרות הרבה הפלת עלינו טורח גדול ומשאוי גדול אמרת לנו בנו לי בית אף על פי שאתם בונים עסקו בתורה זו תשובת עבדיו:

ב כי בטלה גדולה היתה לכם מן הגליות והייתי מתאוה מתי אשמע דברי תורה מפיכם כי אתם לא עשיתם יפה שלקחתם מכבודי וכעסתי עליכם ועשיתי על עירי ועל ביתי ועל בני כלה ואני לא עשיתי יפה שעמדתי לנגדכם וחתמתי עליכם גזר דין בודאי שהיה עומדת לעולם ולעולמי עולמים ותהא לי תחרות מדה שאין להם ארך או שתים או עשר או שלשים אם בגבורות עד מאה והלכה לה אלא שאתם הוכחתם אותי אתם יפה עשיתם קבלתי עלי תוכחתם:

ג כי ערבה עלי אנחות ישראל וכסתה אותו תאוה נתחננו באזני דבריכם ומתקבלים אמרי פיכם אתם עסקו בבית בחירתי ותורה מפיכם לא תמוש בעל נפלאות אני בעל פרישות אני בעל פלא ונסים אני נקרא בעל גבורות לפני מתרגשות נסים ותמהין לפני כסאי מי הקדימני ולא שלמתי מי קראני ולא עניתיו אמרו לפני משאלותי:

ד בתי גנזי ובתי אוצרותי ואין כל דבר חסר בהם אמרו משאלותיכם ותאות נפשיכם מיד תעשה כי אין עת כעת הזה ששהה נפשי עד שראיתי אתכם ואין זמן כזמן הזה שדבקה אהבתכם בלבי:

ה אני יודע מה אתם מבקשים ולבי הכיר מה אתם מתאוים תורה מרובה אתם מבקשים והמון למודים ורוב שמועות לשאול הלכה אתם מצפים ולהמקרב אתם מחמדין להרבות תורה להפלאות תושיה גבעות גבעות להפליא תלמוד בחוצות ופלפול ברחובות להרבות תורה כחול הים והלכות כעפרות תבל:

פרק ל

א להושיב ישיבות בשערי לפרש מהם אסור והתר לטמא בהן את הטמא ולטהר בהן את הטהור להכשיר בהן את הכשר ולפסול בהן את הפסול להכיר בהן את החיים להורות לנדות מה יעשו לקשור קשרים בראשיכם ועטרות מלכות לכוף מלכים להשתחות לכם ולזקק רוזנים להשתטח לפניכם להפקיע שמכם בכל כיפה וזכרכם בכרכי הים להאיר פניכם כזריחת היום ובין עיניכם ככוכב הנוגה ואם תזכו לחותם זה להשתמש בכתר עם הארץ לא יהיה בכם וכסיל וטפש לא ימצא בכם:

ב אתם שמחים ומשרתי עצבים שרז זה אחד מן הרזים היוצאים מבית גנזי קול ישיבת שלכם כעגלי מרכבה לא בעמל לא ביגיעה אלא בשם חותם זה ובזכרון כתר נורא התאוה תאוה לכם והדאגה דאגה לכם רבים מתו מאנחותיכם ויוצא נשמתם על שמע קולכם:

ג עושר וממון מתגבר עליכם גדולי עולם ידבקו בכם משפחה שאתם נושאים ממנה וחסות מכל צדדיה המתברך בכם מבורך המשתבח בכם משובח מצדיקי רבים נקרין מזכי בריות קורין אתכם קביעות חדשים מכם יצא ועבור שנים מערמת חכמתכם:

ד על ידיכם נשיאים נשמעים על פיכם אבות בית דין עומדים ראשי גליות אתם מעמידין שופטי עיירות מרשות שלכם תקנות עולם מכם תצא ואין מי חולק עליה מלחמה רבה נלחמו עמי משרתי קטיגור גדול מלאכי השרת זה תשובה שלו:

ה רז זה אל יצא מבית גנזיך וסתר ערמה מאוצרותיך אל השם בשמרם פארי אל תראה תרמה בני אדם מדברותינו מגיע מדורותינו בתורה במדה שאין יגעין ובאין מן הדורות ואילך יקימוה בעמל ובתשנוק גדול זהו כבודך וזהו תפארתך כשהן משבחין וסודרין לפניך קורין בלבב שלם לך מתחננים בנפש חפצה יעמוד בידינו מה שקרינו ותקיים בידינו מה ששנינו יתפשו כל מה שישמעו אזנינו יחזק לבבינו נתיבות תלמוד ששמעו מפי הרב אבל אם רז זה יצא לפניך נשוו קטן כגדול וכסיל כחכם זה תשובת עבדיו:

פרק לא אות א

א אל משרתי אל עבדי אל תטריחו לפני בדבר זה רז יוצא מבית גנזי וסתר ערמה מאוצרותי לעם אהוב אני מגלה אותם להם גנוז מימות עולם ומימי בראשית להם מתוקן ולא עלה על לבי לתנותם לכל הדורות הללו מימות עולם ועד עכשיו לדור זה היה שמור להשתמר בו עד סוף כל הדורות כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו (ירמיה ט ב) שנשמטו מלבן הגליות והיו דברי תורה קשים כנחשת וכברזל להם ראוי להשתמש בו להביא תורה כמים בקרבכם וכשמן בעצמותיכם כך היו ישראל שחרה אפי בו והכתיו ורגזו הרים והיתה נבלתם כסוחה בארץ חוצות (ישעיה ה כה):

ב במה ארצנו במה אנחמנו או מה מדה טובה בבית גנזי ואנחמנו כי צפיתי וראיתי כסף וזהב עמי כסף וזהב בעולם אבנים טובות ומרגליות עמי אבנים טובות ומרגליות בעולם אבל מה חסר העולם רז זה וסתר זה שאינו בעולם מדה של גאוה שיתגאו בו בני:

ספר שערי הלשם חלק ב - סימן י - פרק א - המקדש וענינו

אמנם הנה לכאורה יש לתמוה על התפעלות הנסים הללו. מחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. ומדניאל בגוב האריות. וכן גם מאברהם אבינו ע"ה באור כשדים. הלא מצינו בכמה צדיקים אחרונים הרבה מהם. שעשו כן מדעתם ולא שלט בהם האש. וכמ"ש בכתובות ס"ז ע"ב במר עוקבא ואשתו שנכנסו לתנור מדעתם. וכן בר' זירא. בבא מציעא פ"ה סע"א. וא"כ מהו הרעש הגדול מאברהם אבינו ע"ה באור כשדים וכן מחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. וכן מצינו ג"כ. ברכות ל"ג א'. בר' חנינא בן דוסא שהכניס את עצמו מדעתו בסכנת ערוד ולא שלט בו. וא"כ מהו הרעש מהנס דדניאל בגוב האריות:

אמנם דע כי הענין בזה הוא באמת מנפלאות תמים דעים ית"ש. ומדרכי הנהגתו הנעלמה הנעלם מעיני כל חי:

והוא כי הרי נודע הוא רום מעלת דורות הראשונים. ואמרו שבת קי"ב ע"ב אם ראשונים בני מלאכים אנו כו' ובעירובין נ"ג א' לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כנקב מחט כו'. וביומא ט' ע"ב טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים [ועי' בהגר"א בתיקונים דף קכ"ח ב' דה"מ ונעץ צפרניו בקרקע סוד נפלא בזה]. וכן ענין גילויו ית"ש שהוא גילוי שכינה. הרי היה חסר מאחר בית ראשון והלאה וכמ"ש ביומא י' רע"א ושם ספ"א (והגם כי לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, וכמ"ש בשמו"ר פ"ב סי' ב' ובכ"מ. אך הוא רק בהסתר והעלם וכן הוא בזוה"ק ר"פ תצוה). וכן פסקה הנבואה בבית שני כמ"ש ביומא שם ספ"א. והרי היה הבדל גדול בין דורות הראשונים לדורות האחרונים:

עכ"ז הנה היה מנפלאות תמים דעים ית"ש. בהנהגתו הנעלמה אשר כך עלה במחשבה לפניו מאז ומקדם. להתגלה בשפעת אור קדשו ולמסור הכחות והמפתחות דסדרי בראשית ורזי עולם. רק לדורות האחרונים אשר מבית שני והלאה. כי להם הנה ניתנה החמדה גנוזה הזאת. לשלוט בכל מעשה בראשית וזכו לזה עד סוף הזמן דכל מייסדי התורה שבע"פ. כי הנה ניתן להם החמדה גנוזה הזאת להשתמש בה כחפצם הרבה יותר מבדורות הראשונים:

וכמ"ש בהיכלות דר' ישמעאל כה"ג פ' כ"ז כ"ח כ"ט, ע"ש בארוכה, ואמרו שם, אמר ר' ישמעאל כך אמר ר' עקיבא משום רבי אליעזר הגדול. לא קיבלו עליהם אבותינו לשום אבן על אבן בהיכל ה' עד שכפו למלכו של עולם ולכל משרתיו ונזקק להם וגילה להם סודה של תורה. היאך יעשוהו והיאך ישתמשו בו (שהוא שימושי כל השמות), מיד הופיע רוח הקודש כו'. עוד שם אמר ר' ישמעאל, כך אמר ר' עקיבא משום ר"א הגדול מיום שניתנה תורה לישראל עד שנבנה הבית האחרון (ר"ל בית שני. כמ"ש בזוה"ק משפטים ק"ג א'. וע' פ' פנחס רכ"א א') תורה ניתנה אבל הדרה ויקרה כבודה וגדולתה ותפארתה, אימתה פחדתה ויראתה. עושרה וגאותה וגאונה, זיעתה וזיותה. עוזה ועזוזה. ממשלתה וגבורתה. לא ניתנו עד שנבנה הבית האחרון:

עוד שם כי הנה נשתלשל כסא הכבוד ועמד בין האולם ולמזבח ומלכו של עולם עליו. וניתן להם רשות לעמוד לפני כסא הכבוד ע"ד שהם יושבים בישיבה. ותפשו כתר. וקבלו חותם. ולמדו סדר סוד תורה כו':

עוד שם ס"פ כ"ז ור"פ כ"ח. בתי גנזיי ובתי אוצרותי אין כל דבר חסר מכם. אמרו משאלותיכם וינתנו לכם. ותאות נפשיכם מיד תיעשה. כי אין עת כעת הזאת. ואין זמן כזמן הזה. אני יודע מה אתם מבקשים. ולבי הכיר מה אתם מתאווים. תורה מרובה אתם מבקשים. והמון תלמוד. ורוב שמועות. לשואל הלכה אתם מצפים. ולהמון רזיי אתם מחמדים. להרבות תעודה הרי הרים. להעלות תושיה גבעות גבעות. להגדיל תלמוד בחוצות. ופלפול ברחובות, להרבות הלכות כחול הים. ובנים (ר"ל תלמידים) כעפרות תבל, להושיב ישיבות בשערים. לפרש בהן איסור והיתר. לטמא בהם את הטמא לטהר בהם את הטהור. להכשיר בהם את הכשר ולפסול בהם את הפסול. להכיר בהם את הדמים. להורות לנידות מה יעשו. לקשור כתרים בראשיכם:

עוד שם בתי גנזיי ובתי אוצרותי. כו' כנז'. להם גנוז מימות עולם. ומימי בראשית להם מתוקן. ולא עלתה על לבי ליתנו לכל הדורות אשר מימות משה ועד עכשיו. לדור זה היה שמור להשתמש בו עד סוף כל הדורות. ועל זה נאמר. בחגי ב' ט'. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון:

והרי לנו מכ"ז כי מתחילת בית שני הנה נפתחו שערי תורה ונתגלה האור דצפיית המרכבה ודכל סדרי מעשה בראשית וניתנה רשות לכל הרוצה ליטול את השם שיבוא ויטול. ור"ל לכל מי שהכין את עצמו להתקדש בקדושה שלמעלה ולהיות מהקדושים שעומדים לפני ה' תמיד. הנה נפתח להם מאז שערי אורה בכל סתרי תורה וכל גנזי אוצרות חיים. ונתקיים בהם מאז מקרא שכתוב, שמואל ב' כ"ג ג'. צדיק מושל יראת אלהים. ואמרו על זה בדברים רבה פ' האזינו סי' ב' ג'. הצדיקים מושלים כביכול במה שהקב"ה מושל כו' ע"ש בארוכה. וכן בב"ר ר"פ ע"ז, אין כאל ישורון. אין כאל. ומי כאל ישורון. הנאים והמשובחין שבכם כו' ע"ש, כי ניתן מאז רשות לצדיקים להשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכמ"ש סנהדרין ס"ה ב'. אי בעו צדיקי. ברו עלמא כו':

אמנם הנה קודם העת דבנין בית שני הנה היה ננעל עדיין השער בזה, ולא ניתן אז השליטה לשלוט על סדרי מעשה בראשית לכל הצדיקים כולם שבכל דור. אלא רק למעט מזעיר מהיחידי סגולה המצויינים אשר ראה רצונו ית"ש להתגדל ולהתקדש על ידיהם. וכמו כל הניסי מצרים ודור המדבר שנעשו ע"י משרבע"ה וכן בכיבוש הארץ שהיה לצורך כלל ישראל, אבל זולת זה הנה לא ניתן המפתח דשנוי סדרי בראשית אלא רק לצורך שעה ולאיזה קדושים המצויינים אשר בחר בהם הוא ית"ש לקדש שמו עליהם. והם כל הנסים והנפלאות הנזכר בתנ"כ. וכל זה הנה הוא ג"כ רק מסוד תיקון העתיד. וכמ"ש במדרש ויק"ר פ' כ"ז סי' ד'. כל מה שהקב"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבוא. כבר הקדים ועשה מקצתו ע"י נביאיו הצדיקים בעוה"ז כו' ע"ש, ועי' תיקונים תיקון כ"א. בהגר"א דף מ"ב סע"ב ע"ש. ואכמלה"א בזה:

אמנם מבית שני ואילך. אשר אז הנה נפתחו השמים. וגלי עמיקתא ומסתרתא [עמיקתא זו עומק המרכבה ומסתרתא זה מעשה בראשית [סדר עולם פ"ל] לכל מי שהכין את עצמו להתקדש בקדושה של מעלה. כנ"ל מספר היכלות. וניתן השליטה מאז לכל הקדושים שעומדים לפני ה' תמיד לשלוט בכל מעשה בראשית. לשנות בהם כחפצם וכנז'. ולכן הנה מצאנו לכמה תנאים ואמוראים שעשו נסים נפלאים בנקל מאד. מה שנעשו בדורות הראשונים רק ע"י הנביאים המצויינים והיו להם כ"ז לאות ולמופת. וכמו שמצינו בר' פינחס בן יאיר שחלק את הנהר גינאי בנקל מאד גם לההוא טייעא שהלך עמו. חולין ז' ע"א, וכן הנס דתחיית המתים אשר היה רק אליהו ואלישע מצויינים בזה. ובדורות אחרונים דהתנאים בימי רבי. הנה אמרו עבו"ז י' ע"ב. ידענא. זוטי דאית בכו מחיה מתים. וכן מצינו כמה מהם שהחיו את המתים בנקל מאד הרבה יותר מאליהו ואלישע כי הרי באליהו כתיב במלכים א' י"ז. ויתמודד על הילד שלש פעמים ויקרא אל ה' וגו' וישמע ה' בקול אליהו וגו'. וכן באלישע במלכים ב' ד'. ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם. ויתפלל אל ה' ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו' וגו'. אמנם בדורות האחרונים נעשה להם הנס הזה בנקל מאד. וכמו שמצינו בר' יוחנן שהחיה את רב כהנא. בבא קמא קי"ז ב'. וכן רבה החיה את רבי זירא. מגילה ז' ב'. וכן ר' חנניה בן חכינאי שהחיה את אשתו בתפילתו. כתובות ס"ב ב'. וכן בענין עצירת גשמים. אשר נעצר ע"י אליהו זל"ט. ג' שנים. [ר"ל ג' חדשים בראשונה וג' באחרונה וי"ב באמצע. כמ"ש ויק"ר פ' י"ט סי' ה'] והנה היה זה אצלו לנס מצויין. וכמ"ש בסנהדדרין קי"ג סע"א. ואמימר שהיה מהאמוראים האחרונים. אמר בתענית ח' ע"ב. אי לא דצריך לברייתא. בעינן רחמי ומבטלינן ליה. וכן הנפלאות ונוראות דחוני המעגל ודר' יצחק בן אלישיב ודר' חנינא בן דוסא ודר' יוסי דמן יוקרת ובריה. וכיוצא. אשר בתענית כ"ג כ"ד כ"ה אשר נראה מזה כי כל סדרי בראשית היה מסור בידם. מה שלא נמצא כ"כ בדורות הראשונים. וכ"ז הנה הוא מנפלאות תמים דעים ית"ש ומהנהגתו הנעלמה. להכניע ולשעבד כל כחות הטבע דמעשה בראשית כולם. להקדושים שבדורות האחרונים. הרבה יותר מבדורות הראשונים. וכנ"ל מספר היכלות:

ולכן הוא כי הנה כל אלו הקדושים המיוחדים אשר בדורות הראשונים שנעשה עמהם ג"כ כמה נסים נפלאים בשינוי הטבע כמו אברהם אבינו ע"ה באור כשדים. וחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. ודניאל בגוב האריות, וכן באליהו ואלישע שהחיו את הילדים. והיה נעשה כ"ז בסיבת גודל רום מעלתם וקדושתם הנפלא. ונשתנה הטבע להם גם בעת תוקף שליטתה. הנה היה אז באמת כל אותן הנסים לאותות ומופתים גדולים עד שחרדו ורעדו על זה כל יושבי תבל. והוא משום כי הנה אז לא הגיע עדיין העת לזה לשלול הטבע ע"י יחיד:

משא"כ מבית שני והלאה הנה נעשו כמה נסים נפלאים כיוצא בזה. בנקל מאד. ע"י כמה קדושי עליון. ונעשו בלא פרסום כלל. וגם בלא הכרח כ"כ. ולא עוד אלא שכמה מהם הנה הכניסו את עצמם בסכנה. והיו בטוחים שלא ישלוט הטבע עליהם עד שלא היה נחשב אצלם לנס כלל. כי הרי ר' זירא דהוי בדיק נפשיה. כל תלתין יומין. שגר תנורא סליק ויתיב בגויה. ב"מ פ"ה סע"א. ועד"ז במר עוקבא ואשתו. כתובות ס"ז ב' [אמנם שם הנה היה מחמת הכרח קצת. כדי שלא יתבייש העני, כמבואר שם.] וכן ר' חנינא בן דוסא שנתן עקבו על החור של ערוד. ברכות ל"ג א'. הרי הכניסו את עצמם בסכנה מפני שהיו בטוחים על זה עד שלא היה נחשב להם לנס כלל וכלל. דאל"כ הרי אסור להכניס את עצמו בסכנה ולסמוך על הנס. כמ"ש בשבת ל"ב ע"א. ובפרט היכא דקביע היזיקא. לא סמכינן אניסא אפי' בדבר מצוה. כמ"ש בקידושין ט"ל ב' וכן בפסחים ח' ב'. ור' זירא עצמו היה נזהר בזה. כמ"ש שם בשבת ל"ב א'. ר' זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא, אלא ודאי כי משום שידעו בעצמם שהם צדיקים גמורים. וע"ד שאמרו. ברכות ס"א ב' לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו, ובצדיקים גמורים. הנה אין להטבע עליהם שום שליטה כלל. וכל סדרי בריאת מוכנעים ומשועבדים להם לחפצם ולרצונם. ולא נחשב להם כל שינוי טבע לנס כלל. ומ"ש בשבת ל"ב א' הנ"ז, ר' זירא ביומא דשותא כו' וכנז', הנה הוא רק משום שבמקום רבים לא רצה להתראות שמחזיק את עצמו לצדיק גמור ולהחזיק טיבותא לנפשיה. ע"ד שאמרו בתענית כ"ג ב' באבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל ע"ש:

ועכ"פ הוא כי ע"י שלצדיקים גמורים הנה כל מעשה בראשית משועבדים להם. וע"ד שאמרו ברכות ו' סע"ב. כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה כו' אלא לצוות לזה. ושם נ"ח א'. ברוך שברא כל אלו לשמשני ועי"ז הנה נמסר להם השליטה על כל מעשה בראשית כולם ולא נחשב להם שינויי הטבע לנסים כלל. וזהו מה שאנו רואין ג"כ כי בכל הנפלאות דר' יצחק בן אלישיב וכן בר' חנינא בן דוסא, הרי לא היה הכרח כ"כ בכל מה שעשו. לשנות סדרי בראשית ולעשות נפלאות כאלה. וכן בר' חנינא בר חמא שהחיה את המת ההרוג של אנטונינוס, עבו"ז י' ע"ב, הרי לא היה לו לזה הכרח כ"כ אלא הכל הוא משום לא היה נחשב אצלם שינוי הטבע לניסים כלל:

אמנם מה שמצינו בכמה מקומות שגם הם היו נזהרים בזה מלהכניס את עצמם אפי' גם בספק סכנה וכמו בשבת ל"ב א'. רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם. אמר דילמא כו'. שמואל לא עבר אלא כו'. ר' ינאי בדיק ועבר כו'. וכן עד"ז בתענית כ' ע"ב ע"ש. אך כ"ז הנה הוא משום שהיה שם מקום רבים. והיו נזהרים בזה כדי להורות הלכה לרבים:

ובפסחים ח' ע"ב בענין שמואל אשר אמר איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידיך וגו'. ולמד הגמרא מזה כי במקום דשכיח היזיקא יש לחוש גם בשלוחי מצוה ועי' רד"ק שם בשמואל א' ט"ז מ"ש בזה בשם י"מ ע"ש ולדבריהם הנה יהיה לימוד הגמרא רק מדברי שמואל. אמנם נראה כי הנה עיקר כוונת שמואל הנה היה. משום שהיה קשה לו מאד על צער שאול כאשר ישמע פתאום כי בא שמואל בית לחם (הגהה - והנה נמשח דוד בבית לחם כי שם הוא קבורת רחל ושם הוא עיקר שריית השכינה כמ"ש בתיקונים תיקון ו' ע"ש בהגר"א דף כ"ב ע"ב דה"מ בדרך ודה"מ ועוד ע"ש. והיא דוד עלאה. כמ"ש בפ' קדושים פ"ד א' ושם פ"ו א', ועליה נאמר ואת דוד מלכם אשר אקים להם וכמ"ש בפ' וירא קי"ב ע"ב וכן בפ' נח ע"ב ב' ע"ש. ודוד המלך ע"ה היה אחיד בה כמ"ש בסוף ח"ג ש"ב ע"א ואמר שם. והוא יתער לההיא בת שבע דלעילא ע"ש וע' אד"ז רצ"ב רע"א ובח"א רמ"ח ב' ורנ"ט א' ולכן דוד מלך ישראל חי וקים). ליקח המלוכה מידו בחייו וליתנו לדוד. וכן הסכים הקב"ה עמו ואמר לו עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה' באתי. ולימוד הגמרא בפסחים שם הוא מפשטות דברי שמואל. אבל באמת הנה היה כוונת שמואל כנ"ז. כי מחמת יראה, לא היה מסרב כלל. מאחר ששלחו ה'. היה בטוח על ההצלה. ובפרט על שאול שצדיק גמור היה. ולולא הרוח רעה לא היה עוין את דוד כלל. כמו יהונתן וכמו מפיבושת בן יהונתן:

ונחזור אל הענין כי הנה מבית שני ואילך היה נמסר לצדיקים גמורים השליטה על כל מעשה בראשית. ונתקיים בהם צדיק מושל יראת אלהים. כנ"ל ועי' עוד מועד קטן ט"ז ב'. ולא נפתחו שערי השמים ליתן השליטה לצדיקים בזה. אלא רק מבית שני והלאה אבל לא קודם לזה. וכנ"ל מספר היכלות. וזהו הענין ג"כ מה שהרהיבו אז בנפשם לבקש רחמים ליתן את היצה"ר בידם ולבטלו מכל וכל. ונמסר להם לעשות בו כרצונם. וכמ"ש ביומא ס"ט ב' וכן בסנהדרין ס"ד א'. מה שלא הרהיבו לבקש על זה בכל הדורות הראשונים. ועי' ערכין ל"ב ב'. כי היה באמת מהקב"ה. הקפדה על זה. אמנם לא הרהיבו בנפשם לבקש על זה. אלא רק בבית שני אחר שראו שניתן להם כל חשק לבבם. וכמ"ש בהיכלות שם ס"פ כ"ז. אז הרהיבו בנפשם לבקש רחמים גם על זה:

והנה בדברינו הללו. אשר העלינו כי מתחילת בנין בית שני והלאה הנה נפתחו שערי השמים וזכו מאז ולהלאה כל הצדיקים כולם. מה שלא זכו מקודם לזה אלא רק היחידי סגולה מהקדושים היותר מצוינים. הנה יומתק לנו להבין בזה סברת רז"ל האומרים. כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. אבל קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. וכן פסק הרמב"ם להלכה. בהלכות תרומות פ"א הלכה ה' ובהלכות בית הבחירה פ"ו הלכה ט"ז. ולכאורה יפלא. הלא קדושה ראשונה הנה היה ע"י כל ישראל יחד ובגילוי שכינה והארון וכפורת וכרובים ואורים ותומים. כמ"ש ביומא ספ"א. והיה ביאתן ע"י יהושע וזקנים ובנסים ונפלאות, ובביאה שניה הנה היה חסר כ"ז. ואיך אפשר דקדושה שניה יעשה רושם יותר גדול מקדושה ראשונה. אך ע"פ דברינו הוא ניחא. כי בביאה שניה הנה מסר להם הקב"ה השליטה על כל מעשה בראשית עד שגם כל הרשעה כולה היתה כבושה תחת ידם. והיה אפשר להם לבטלה מכל וכל. וכמ"ש בגמרא סנהדרין ס"ד א' וכן ביומא שם. וכל שערי תורה ואורה היה פתוח לפניהם. והסכים הקב"ה על ידם בכל מה שעשו. וע"ד שאמרו מגילה ז' א'. קימו וקיבלו. קימו למעלה מה שקיבלו למטה. ולכן מה שקידשו בשניה קידשה לשעתה וקידשה לעת"ל:

והגם שלא היה אז באמת עדיין גאולה שלימה כלל. והיה חסר להם כמה דברים כנז'. אך כ"ז הנה הוא באמת מכבשי דרחמנא ומהנהגתו הנעלמה ית"ש. להתגלה לפעמים באורו וטובו מעין האור דהתיקון העתיד. גם בעת שהחושך מכסה ארץ. והוא ע"ד הכתוב. איוב י"ב. מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות. ואמרו בזוה"ק בראשית ל' ע"ב. בקע בחשוכא ונפק ואתנהיר. וע' מ"מ שם. כי הנה בעת שהקליפה הנקרא צלמות. מתגבר ורוצה לשלוט ח"ו. הנה אז וה' עליהם יראה ויצא כברק חיצו ונכוים ונשרפים מגחלתו. והוא מה שאמרו בקע בחשוכא ונפיק ואתנהיר:

וכן הוא בענינינו כי הנה בחורבן בית ראשון ובגלות בבל שהיה החושך מכסה ארץ. והיה העולם מתמוטט. ולא היה אפשר להיות עוד גאולה שלימה כלל בגילוי שכינתו ית"ש כמקדם. עד כלות כל הד' גליות וכל הזמן כולו אשר עד ביאת המשיח דוקא. והנה כדי שלא יתמוטט העולם בכל משך זמן הארוך הזה וכדי להעמיד האבן שתיה. אשר ממנה הושתת העולם ועליה העולם עומד. והיא שכינתו ית"ש המסתתרת ומתעלמת ביסוד כל העולם כולו. ועליה העולם עומד. ע' פ' נח ע"א ב'. וע"ב א'. ופ' ויחי רל"א א', ובהגר"א בתיקונים קכ"ח א'. ועליה נאמר ג"כ דברי הימים ב' ב' פסוק ג', לעולם זאת על ישראל. כי היא שורה בישראל לעולם. (וע' מנחות ק"י ע"א ובתוספות שם. ובזו"ח פ' נח. במדרש הנעלם שם דה"מ הפתח השלישי). וכדי להעמידה על מקומה. ביסוד העולם וישראל. בכל משך הזמן אשר עד ביאת המשיח. הנה בקע בחשוכא ונפק ואתנהיר. גם בעת התעלמותה. וכמ"ש מגלה עמוקות מני חושך וכנז'. ונתן את המפתיחות דכל גנזי אוצרות חיים בידם של צדיקים אשר מבית שני ואילך. ומסר את העולם בידם והשליטם על כל מעשה בראשית ונזקק להם לעשות את כל חפצם ורצונם בכל מעשה בראשית כולם. וכמ"ש, איוב כ"ב. ותגזר אומר ויקם לך. צדיק גוזר מלמטה והקב"ה מקיים מאמרו מלמעלה. כמ"ש בתענית כ"ג א' ובכ"מ. וכן אין להטבע שום שליטה עליהם. כמ"ש ב"מ ק"ו א'. ובזוה"ק בראשית מ"ה רע"ב. קב"ה גזיר ואיהו מבטל. עוד שם. איהו גזיר וקב"ה עביד:

ועכ"פ הרי נתבאר לנו בכ"ז מה שהערינו בראש דברינו בענין הנסים מה שמצינו כי כמה נסים אשר בדורות הראשונים היו נעשים רק בקושי גדול. והיו לאותות ולמופתים גדולים. ובדורות האחרונים הי' נעשה להם כ"ז בנקל מאד ובלא פרסום כלל. כי כ"ז הנה הוא רק ע"ד שכתוב. קהלת ג'. לכל זמן ועת לכל חפץ. כי יש עת וזמן לכל גילוייו ית"ש. לפעמים מתעלם ולפעמים מתגלה. וכמ"ש בזוה"ק אחרי מות נ"ח סע"א. זמנין אית קמי קב"ה לאשתכחא רעוון ולאשתכחא ברכאן כו'. וזמנין דרעוון לא אשתכחו כו' כו' ע"ש. וכ"ז הוא הכל מהנהגתו הנעלמה ית"ש. ובסוד כך עלה במחשבה לפני, מנחות כ"ט ב'. שהוא במחשבה סתימאה דא"ק. אשר שם הנה חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן. את כל פעולותיו ית"ש אשר בכלל ובפרט ובפרטי פרטות. איך להתנהג בכ"א מהם. בכל רגע ורגע. מרגעי הזמן כולו אשר מן העולם ועד העולם. וכמו שמבואר כ"ז בארוכה בדברינו בספר הדע"ה. והרי נגזר מאז ומקדם על כל מה שנעשה ועתיד להעשות מן העולם ועד העולם במחשבתו הנעלמה ית"ש הנעלם מעיני כל חי. וכן הוא בענין גילוייו ית"ש אשר בהנהגה הנסיית ובכל שינויי הטבע. הנה גזרה רצונו ית"ש להתגלה בהאור הזה מעת הבנין דבית שני והלאה ע"י כל הצדיקים כולם והיה נמסר להם האור הזה להשתמש בו כחפצם תמיד גם בלא הכרח כלל. והנה היה מתגלה ועומד האור הזה בהם. כל הזמן דמייסדי התורה שבע"פ עד סוף הזמן דהאמוראים האחרונים והיו משתמשים בו לצורכם. וכנ"ל ברבה ור' זירא, ורבא, ואמימר, וכן מצינו ג"כ בענין השליו. שהיו ממציאין להם מן השמים. וכמ"ש ביומא ע"ה ב'. רב יהודה משתכח ליה בי דני. רב חסדא משתכח ליה בי ציבי. רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא. והוא נס גלוי, ובלא הכרח, והיה רק להורות חיבתם למקום. וכן היו משתמשים בשימושי השמות לצרכם ובלא הכרח כמ"ש סנהדרין ס"ה ב'. רבה ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא. רבי חנינא ור' אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עגלא תילתא ואכלי ליה. והרי לנו כי היה להם רשות להשתמש באור הנסיי דמעשה בראשית בכל חפצם. וכל זה הנה הוא מהחמדה גנוזה אשר ניתן לכל הצדיקים כולם רק מתחילת בנין בית שני וכנ"ל [וראיתי לאיזה מתחכמים שמקשים בזה. ממאמרם ז"ל ב"ר פ' פ"ד סי' ד' וכן עוד בכ"מ. שאמרו. אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפי' יתוש אחד אינן יכולין. הנה קושיית הבל הוא. כי פשוט הוא שכל הנפלאות אשר בכח הצדיקים לעשות הנה הוא רק, אם ע"ד הכתוב ותגזר אומר ויקם לך. או ע"י צרופי אותיות ושמושי השמות. וא"כ הרי הם כולם רק מעשי הקב"ה לבד. וע"ד שאמר רחב"ד. תענית כ"ה א'. מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. וכן היה, כי היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. וכמו שאמרו בגמרא שם. והרי הוא רק מעשה הקב"ה, ופשוט הוא.]:

והרי לנו עכ"פ כי אור הנסיי הנה היה גלוי ופתוח לפני צדיקים גמורים להשתמש בו בכל חפצם רק מעת בנין בית שני והלאה. והנה ניתן להם מאז החמדה גנוזה הזה לאור עולם. והיו משתמשים בו בנקל ובלי הכרח כלל. כאדם המשתמש בתוך שלו. וכ"ז הוא נתחדש רק מבית שני והלאה. אבל מקודם לזה הנה לא היה ניתן האור הזה גם להצדיקים גמורים כולם. אלא רק לאיזה יחידי סגולה שבהם, ולאות ולמופת. אם לצורך כלל ישראל ולקידוש השם. או לצורך שעה לבד. וכ"ז הנה הוא מעניני הנהגתו הנעלמה ית"ש וכנז', ודי בזה והבן הדברים ותן לחכם ויחכם:

(ספר הכללים כלל ב' ענף ג' אות ט'):

מאת: From: ארי במסתרים
Sent: 23 Dec 2024 9:43 AM
To: [email protected]
מאת: Cc: עריכה תורנית
Subject: Re: [הכתב והמכתב] חיפוש מקור - פרקי היכלות על התפתחות תורה שבע"פ בבית שני

נו, תעתיק

מעתיק שני ציטוטים ארוכים שמונחים אצלי בענין, מפרקי היכלות ומהלשם שמביאו.

הדברים מבהילים ומועילים לכ"א.

From: [email protected] mailto:[email protected] <[email protected] mailto:[email protected] > On Behalf Of ארי במסתרים
Sent: 23 Dec 2024 9:36 AM
To: עריכה תורנית <[email protected] mailto:[email protected] >
Subject: [הכתב והמכתב] חיפוש מקור - פרקי היכלות על התפתחות תורה שבע"פ בבית שני

מבואר בספרים שעיקר התפשטות והעסק בתורה שבע"פ היה בימי בית שני, כדאיתא בפרקי היכלות.

מישהו יכול להביא לי הפניה מדויקת או ציטוט?

(לא חיפשתי מספיק, אז אל תתמצו יותר מדי)

--