תאריך ההודעה המקורית: 23/02/2025 10:20
האם יש מי שעסק בהלכות הקשורות לעניין 'אל תמנע טוב מבעליו'.
אקדים כי אני מקווה שאין זה נושא רגיש.. כוונתי בכנות לדעת את הדרך ילכו בה
ואת המעשה אשר יעשון, ולא לפתוח ויכוח.
כלפי מה דברים אמורים?
אם ישנו כלי שאני יכול להשתמש בו כדי לקצר תהליכים, אולם ללקוח חסר הידיעה על
קיומו בלבד, ואילו היה יודע על קיומו לבטח היו נחסכות ממנו עלויות הנגזרות מאי
שימוש בכלי זה. ומדובר כמובן בממון לא מועט.
אני מניח שרבים יכולים להבין במאי קא עסקינן..
האם יש עניין/חיוב/ ליידע אותו על הכלי או שאין צורך כלל ליידע אותו על הכלי.
העניין הוא מצד הלכה נטו, ועל כן ברור שאם מן הראוי ליידע את הלקוח על הכלי
הלז הקב"ה זן ומפרנס, ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
כמו כן אני לא מחפש פשרות בהלכה/מוסר, אלא שהייתי מעדיף לדעת מה שורת הדין ומה
לפנים משורת הדין (כמובן שלצורך ההבנה כדאי להפריד ביניהם)
אציין שזה למעיישה ממש!
אודה לעזרת הת"ח היקרים, בכל פיסת מידע בעניין.
"אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק
וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם
טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני
האדם".
כשולחן ערוך: שיהיו הדברים ערוכים יפה בטוב טעם ודעת ובסְדָר נכון, בדומה
לשולחן ערוך. ואם כך בענייני עולם הזה, על אחת כמה וכמה בענייני שמיים. *ומוכן:
*יש להגיש רק דברים מוכנים, ואין להגיש אוכל כאשר אינו מוכן, בדומה לזה חיבור
שאינו "מוכן" אין כל כך תועלת בהגשתו. *לאכול: *בדומה לאוכל, על הכותב לכתוב
דברים ערֵבים ללומדיהם, ויש לו למדוד את דבריו לפי טעמם של שומעי לקחו, ולא רק
לפי טעמו שלו. בנוסף לזה, כשם שתבלינים משביחים את טעמו של האוכל ויש להשתמש
בהם במידה, כך ראוי לתבל את הכתיבה במליצות המרנינות את לב הקוראים, אך יש
להשתמש בהן במידה. לפני האדם: יש להגיש את הדברים הכתובים לפני האדם
דהיינו על אתר בספר, ולא לאלצו לעיין בחיבורים אחרים על מנת להרוות את צמאונו
.
אלו יסודות העריכה התורנית והיתר פירוש להם.
