שאלה בביאור הרמב"ם

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 14:54

הרמב"ם המצורף מסיים שבמקרה שאדם גחן ואכל אין דרך אכילה בכך ו'פטור מן המיתה
ומן החומש אם היה שוגג'
והשאלה היא מה יהיה הדין לשיטתו במזיד.
היש מי שיודע דבר בעניין?

[image: image.png]

"אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק
וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם
טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני
האדם".

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 15:03

לפו"ר - מיתה בשוגג ליכא, ומש"כ בשוגג אחומש קאי.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 16:42

אכן אבל האם ניתן להסיק מדבריו שבמזיד חייב מיתה?
או לחילופין האם ניתן להסיק מדבריו שמזיד לא חייב מיתה, ודון מינה ואוקי
באתריה.
לשון אחרת, מה דין המזיד?

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 16:53

אפרש יותר, לשון 'פטור מן המיתה' הוא על מזיד, ואמר במפורש שפטור.
ורק בחיוב חומש הסביר שאינו אלא בשוגג אבל מיתה פשיטא שהיא על מזיד.
ומלבד זה כלל הוא בכל האיסורים שאין חייב בהן אלא כדרכן, וכל איסורי הנאה כדרך
הנאתן, ואין חילוק בין שוגג למזיד, וכעת לא זכור לי על שום הכ"ת שיהא חייב
במזיד ופטור בשוגג (מיתה אינה ראיה דבע"כ שמיתה ושוגג הם מעשים שונים לחלוטין
לא רק במחשבה).

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 16:59

הבנתי.
אתם מפַסקים כך:
לפיכך פטור מן המיתה (והוא במזיד). ומן החומש אם היה בשוגג.
ניכרים דברי אמת.
יישר כח!

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/09/2022 17:13

בהצלחה.