דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

מקור לקשר בין מידת הדין לבין יצר הרע

2022
49 8 395 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:03

    א. בליקוטי מוהר"ן שם כתב במפורש: "שהוא מלאך הקדוש".
    ב. אכן יתכן שבמאמר "אין לך עשב וכו'" הכוונה לכח טבעי ולא לישות. אבל מכאן
    ועד לומר שהשטן הוא דימוי בעלמא? אתמהא.
    ג. אשמח אם תוכל לכתוב התייחסות קצרה לקושיות שהעליתי. הלא המלאכים שבאו אל
    אברהם ודאי היו ישויות ולא רק דימויים בעלמא.
    וכן הבאתי מ"רוחות מספרות", שר' יהודה פתיה זצ"ל דיבר עם מלאכי חבלה, ואמרו לו
    שנבראו עם חשק חזק להכות ולהעניש את הרשעים, ויש להם הנאה בזה. וגם יש להם
    שמות, כיעוי"ש.
    ד. ועכ"פ, גם אם אין רצונך להתייחס או לבאר בפרוטרוט, אשמח מאוד אם תביא *מקור
    אחד *קדום לכך שהשטן בכל מקום הוא רק דימוי.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:11

    לא כתבתי שהשטן הוא "דימוי", ודאי שהוא מציאות,
    רק כתבתי שהוא כח ולא איש,
    כלומר, הוא מידה והנהגה מסויימת.

    כמו לדוגמא שיש לאדם שני קולות בלב, אחד מעודד אותו ואחד מחליש.
    כשהוא רוצה למסור שיעור לאלף אנשים, הקול המעודד "אומר" לו עידודים, והקול
    המחליש "אומר" לו החלשות.
    ובעצם שניהם לא אומרים ואין להם פה. אלא זה כמו 'טענינן'. יש פה צד של טענה
    כזו וצד של טענה כזו. והמח מחשבן את שני הצדדים, והאדם יכול להחליט למי לתת
    יותר משקל.

    כך להבדיל גם אצל הקב"ה יש לו הנהגות שונות. הנהגת הדין מחייבת להעניש את
    הרשע, והנהגת הרחמים דורשת להאריך אף ולהמתין.
    אז ה"שטן" מקטרג שיהרגו אותו מיד, וה"סנגור" אומר להמתין לו.
    ואף אחד לא אומר כלום, אלא הצד של הנהגת הדין דורש כך, והצד של הנהגת הרחמים
    דורש הפוך.

    בקיצור: השטן הוא לא גברא. אלא הוא כח של טענה.
    הרב פתייא שדיבר עם מלאכים ורוחות, זה לא בהנהגות של הקב"ה. אלא זה כוחות
    נמוכים כמו שדים וכו' שנמצאים בעולם העשיה,
    גם הם אני מאמין שלא מדברים בפה ושומעים באוזניים. אלא זה כנראה היה דיבור
    בשכל וכו'.
    (כמו שהאריז"ל כותב שיש גילוי אליהו בשכל, ולא לכולם מתגלה בגוף, אלא אדרבה,
    עפ"י רוב הוא מתגלה בתוך השכל שלך. ומסתמא ע"ז מדובר בכל אלו שסופר על גילוי
    אצליהם בדורות האחרונים).

    הארכתי יותר מדאי, ולכאו' כבר עובר על כללי הקבוצה.
    (רק שמא נוגע קצת לעריכה, ושמא לא. וצ"ע).

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:11

    לא כתבתי שהשטן הוא "דימוי", ודאי שהוא מציאות,
    רק כתבתי שהוא כח ולא איש,
    כלומר, הוא מידה והנהגה מסויימת.

    כמו לדוגמא שיש לאדם שני קולות בלב, אחד מעודד אותו ואחד מחליש.
    כשהוא רוצה למסור שיעור לאלף אנשים, הקול המעודד "אומר" לו עידודים, והקול
    המחליש "אומר" לו החלשות.
    ובעצם שניהם לא אומרים ואין להם פה. אלא זה כמו 'טענינן'. יש פה צד של טענה
    כזו וצד של טענה כזו. והמח מחשבן את שני הצדדים, והאדם יכול להחליט למי לתת
    יותר משקל.

    כך להבדיל גם אצל הקב"ה יש לו הנהגות שונות. הנהגת הדין מחייבת להעניש את
    הרשע, והנהגת הרחמים דורשת להאריך אף ולהמתין.
    אז ה"שטן" מקטרג שיהרגו אותו מיד, וה"סנגור" אומר להמתין לו.
    ואף אחד לא אומר כלום, אלא הצד של הנהגת הדין דורש כך, והצד של הנהגת הרחמים
    דורש הפוך.

    בקיצור: השטן הוא לא גברא. אלא הוא כח של טענה.
    הרב פתייא שדיבר עם מלאכים ורוחות, זה לא בהנהגות של הקב"ה. אלא זה כוחות
    נמוכים כמו שדים וכו' שנמצאים בעולם העשיה,
    גם הם אני מאמין שלא מדברים בפה ושומעים באוזניים. אלא זה כנראה היה דיבור
    בשכל וכו'.
    (כמו שהאריז"ל כותב שיש גילוי אליהו בשכל, ולא לכולם מתגלה בגוף, אלא אדרבה,
    עפ"י רוב הוא מתגלה בתוך השכל שלך. ומסתמא ע"ז מדובר בכל אלו שסופר על גילוי
    אצליהם בדורות האחרונים).

    הארכתי יותר מדאי, ולכאו' כבר עובר על כללי הקבוצה.
    (רק שמא נוגע קצת לעריכה, ושמא לא. וצ"ע).

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:17

    חזרת על מה שכבר אמרת, שאין מדובר בישות שמקטרגת, אלא הכוונה לעצם הטענות
    העולות.
    אך לא ענית על ההוכחות מהמלאכים שהיו ישויות ממש (אצל אברהם אבינו וכו'). ואם
    כן מהיכא תיתי שהשטן שאני והוא לא ישות?
    וכי גם מיכאל הוא לא ישות?
    ועדיין לא התייחסתם לדברי רש"י, שכתב במפורש שהשטן אין הכוונה למדת הדין, אלא
    למלאך!

    וכמו כן לא הבאתם מקור קדום.

    כמובן שהדברים כן נוגעים לעריכה, שכן כפי הנראה הרב מעשה הכתב כותב בנושא זה
    והביאור נצרך לו לעריכתו.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:17

    חזרת על מה שכבר אמרת, שאין מדובר בישות שמקטרגת, אלא הכוונה לעצם הטענות
    העולות.
    אך לא ענית על ההוכחות מהמלאכים שהיו ישויות ממש (אצל אברהם אבינו וכו'). ואם
    כן מהיכא תיתי שהשטן שאני והוא לא ישות?
    וכי גם מיכאל הוא לא ישות?
    ועדיין לא התייחסתם לדברי רש"י, שכתב במפורש שהשטן אין הכוונה למדת הדין, אלא
    למלאך!

    וכמו כן לא הבאתם מקור קדום.

    כמובן שהדברים כן נוגעים לעריכה, שכן כפי הנראה הרב מעשה הכתב כותב בנושא זה
    והביאור נצרך לו לעריכתו.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:28

    כעת חשבתי על הוכחות נוספות שהשטן הוא ישות ממש ולא רק טענה בעלמא שעולה אצל
    הקב"ה:
    מצינו שהשטן הראה לעם ישראל את מטתו של משה פורחת באוויר כדי להטעותם שמת.
    משמע שהוא מלאך וישות ממש.
    וכן השטן נדמה כאשה יפה לכמה מן החכמים וניסה להחטיאם. מוכרח אם כן שהוא מלאך
    וישות של ממש.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:17

    חזרת על מה שכבר אמרת, שאין מדובר בישות שמקטרגת, אלא הכוונה לעצם הטענות
    העולות.
    אך לא ענית על ההוכחות מהמלאכים שהיו ישויות ממש (אצל אברהם אבינו וכו'). ואם
    כן מהיכא תיתי שהשטן שאני והוא לא ישות?
    וכי גם מיכאל הוא לא ישות?
    ועדיין לא התייחסתם לדברי רש"י, שכתב במפורש שהשטן אין הכוונה למדת הדין, אלא
    למלאך!

    וכמו כן לא הבאתם מקור קדום.

    כמובן שהדברים כן נוגעים לעריכה, שכן כפי הנראה הרב מעשה הכתב כותב בנושא זה
    והביאור נצרך לו לעריכתו.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:31

    באותם כוחות ממש יש הרבה סוגים והרבה דרגות,
    רש"י כותב ש"שטן" מתאר דרגה שהיא לא "מידת הדין", כי מידת הדין זה כח והנהגה
    הרבה יותר גבוהה וקדושה שקיימת גם בעולם האצילות שאין בו רע.

    אתה יכול להבין לבד ש"יצר הרע" זה כח בתוכך שמושך לצד הרע, כמוש"כ יצר לב האדם
    רע מנעוריו. ולא איזה משהו כמו בן אדם שיושב לך בלב ושולח מסרים למח.

    המלאכים של אברהם אבינו זה סיפור אחר לגמרי, וכן מקומות שנדמה כאשה וכו',
    שם היה התלבשות זמנית בצורת אדם.
    (כמדומני שהרמב"ם במו"נ טוען גם שם שזה היה 'מחזה נבואה' ולא ממש, אבל כבר
    הכריעו רבותינו שלא כדבריו בחריפות).
    זה לא קשור לנושא שבעצמות מלאכים זה כוחות.
    היכולת להתלבש בדמות אדם זה משהו זמני לרגע אחד. ולא שבאמת המלאכים האלו
    נשארו כל הזמן עם הגוף הזה...

    בענין "מקור קדום",
    לא עולה לי כעת. ואין לי זמן לחפש,
    בל"נ אשתדל בהמשך לנסות להזכר במשהו, או לחפש אם יתאפשר.

    אני מפקפק בכל מה שהעלתי את הנושא כאן. יתכן שצריך להסביר אותו באריכות, עם
    הקדמות ויסודות, ולא נכון לכתוב ככה בקיצור ובחטף.
    איתי תלון משוגתי.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:28

    כעת חשבתי על הוכחות נוספות שהשטן הוא ישות ממש ולא רק טענה בעלמא שעולה אצל
    הקב"ה:
    מצינו שהשטן הראה לעם ישראל את מטתו של משה פורחת באוויר כדי להטעותם שמת.
    משמע שהוא מלאך וישות ממש.
    וכן השטן נדמה כאשה יפה לכמה מן החכמים וניסה להחטיאם. מוכרח אם כן שהוא מלאך
    וישות של ממש.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:41

    וכבר ביארו בספר התניא ובספה"ק, שהשטן הוא מלאך קדוש ואינו רע במהותו, אלא
    שעושה פעולות כדי להחטיא את האדם, מפני שזהו תפקידו מאת ה'. ואף הוא עצמו רוצה
    שהאדם יתגבר עליו ולא יחטא.
    עכ"פ גם מכאן רואים שהשטן הוא ישות ממש.

    יצר הרע הוא לא רק כח טבעי באדם, אלא יש מלאך שממונה להחטיא את האדם, כדלקמן.

    לגבי "התלבשות זמנית בצורת אדם": מי התלבש בצורת אדם? תשובה: *המלאכים
    הרוחניים! *הרי לנו שמלאך זו ישות רוחנית ולא רק טענה וכח בעלמא!

    ומצאתי שכן כתבו להדיא הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל והמכתב מאליהו. וראה במצוטט,
    שזו דעת חכמי הקבלה:
    [image: image.png]
    [image: image.png]

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:41

    וכבר ביארו בספר התניא ובספה"ק, שהשטן הוא מלאך קדוש ואינו רע במהותו, אלא
    שעושה פעולות כדי להחטיא את האדם, מפני שזהו תפקידו מאת ה'. ואף הוא עצמו רוצה
    שהאדם יתגבר עליו ולא יחטא.
    עכ"פ גם מכאן רואים שהשטן הוא ישות ממש.

    יצר הרע הוא לא רק כח טבעי באדם, אלא יש מלאך שממונה להחטיא את האדם, כדלקמן.

    לגבי "התלבשות זמנית בצורת אדם": מי התלבש בצורת אדם? תשובה: *המלאכים
    הרוחניים! *הרי לנו שמלאך זו ישות רוחנית ולא רק טענה וכח בעלמא!

    ומצאתי שכן כתבו להדיא הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל והמכתב מאליהו. וראה במצוטט,
    שזו דעת חכמי הקבלה:
    [image: image.png]
    [image: image.png]

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:44

    לעניין רש"י בשבת פט כך כתבו בביאורים של עוז והדר אות רמז (בטח יהיה כאן אחד
    מחו"ר הקבוצה שיאמר מפרי עטי הוא)
    [image: image.png]

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:44

    לעניין רש"י בשבת פט כך כתבו בביאורים של עוז והדר אות רמז (בטח יהיה כאן אחד
    מחו"ר הקבוצה שיאמר מפרי עטי הוא)
    [image: image.png]

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:50

    אם השטן הוא רק טענה העולה בעלמא, איך שייך שהוא התלבש באשה ובא להחטיא את ר"מ
    ור' מתיא בן חרש?

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:50

    אם השטן הוא רק טענה העולה בעלמא, איך שייך שהוא התלבש באשה ובא להחטיא את ר"מ
    ור' מתיא בן חרש?

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:54

    אפשר אולי לומר שהכוונה שבאותו מעשה עלה קטרוג עליהם להעמידם בניסיון שתעבור
    בפניהם אותה אשה. וכמו שהיה בסיפור עם יצחק וישמעאל שמובא במדרש שאמר יצחק
    לישמעאל שאילו היה צריך למסור את נפשו היה מוסר ועל כן בא עליו נסיון העקידה.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 14:54

    אפשר אולי לומר שהכוונה שבאותו מעשה עלה קטרוג עליהם להעמידם בניסיון שתעבור
    בפניהם אותה אשה. וכמו שהיה בסיפור עם יצחק וישמעאל שמובא במדרש שאמר יצחק
    לישמעאל שאילו היה צריך למסור את נפשו היה מוסר ועל כן בא עליו נסיון העקידה.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:16

    אבל כתוב שהשטן בא ונדמה להם כאשה. כלומר שזו לא היתה סתם אשה שעברה שם. גם
    כתוב שהוא דיבר אליהם ("אם לא היית ר"מ הייתי הורג אותך" וכו'). משמע שהישות
    הרוחנית ששמה שטן, נכנסה בגוף גשמי ונראתה כאשה.
    והעיקר, ראית שהליקוטי מוהר"ן והגרי"ס ובנו של הגרח"פ כתבו מפורש שיש יצר הרע
    שהוא מלאך רוחני. ובגמ': הוא שטן הוא יצה"ר וכו'. וכן שאר הראיות שהבאתי.
    ולעומת זאת לא ראינו אפילו מקור אחד שהשטן הוא רק טענותיה של מדה"ד. (וספר
    חסידים כוונתו כנ"ל).

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:16

    אבל כתוב שהשטן בא ונדמה להם כאשה. כלומר שזו לא היתה סתם אשה שעברה שם. גם
    כתוב שהוא דיבר אליהם ("אם לא היית ר"מ הייתי הורג אותך" וכו'). משמע שהישות
    הרוחנית ששמה שטן, נכנסה בגוף גשמי ונראתה כאשה.
    והעיקר, ראית שהליקוטי מוהר"ן והגרי"ס ובנו של הגרח"פ כתבו מפורש שיש יצר הרע
    שהוא מלאך רוחני. ובגמ': הוא שטן הוא יצה"ר וכו'. וכן שאר הראיות שהבאתי.
    ולעומת זאת לא ראינו אפילו מקור אחד שהשטן הוא רק טענותיה של מדה"ד. (וספר
    חסידים כוונתו כנ"ל).

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:26

    הוכחה פשוטה שהשטן הוא ישות ממשית. קידושין פא ע"א: כל המעשה הזה לא היה יכול
    להיות אילו השטן היה רק בגדר "טענות שיש מקום להעלות".

    פלימו הוה רגיל למימר כל יומא: גירא בעיניה דשטן [חץ בעיניך, שטן]!

    יומא חד, דמעלי יומא דכיפורי הוה [ערב יום כפור היה], אידמי ליה כעניא
    [נדמה לו השטן כעני].

    אתא, בא השטן שנראה כעני, וקרא אבבא [על פתח הבית]: תנו לי לאכול!

    אפיקו ליה ריפתא [הוציאו לו לחם].

    אמר ליה השטן לפלימו: יומא כי האידנא, דכולי עלמא גואי, ואנא אבראי?!
    ביום כזה, שכולם אוכלים בתוך הבית, אני אשב בחוץ?

    עייליה [הכניסו] פלימו לבית, וקריבו ליה ריפתא [לחם].

    אמר ליה השטן: יומא כי האידנא, כולי עלמא יושבים אתכא [על יד השולחן],
    ואנא אשב לחודאי?!

    אתיוהו, ואותבוהו אתכא. הביאוהו והושיבוהו על יד השולחן.

    הוה יתיב, ומלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה [העלה על גופו שחין ואבעבועות], והוה
    קעביד מילי דמאיס
    [והיה עושה בפניהם דברים מאוסים].

    דף פא - ב <#דף פא - ב!>

    אמר ליה פלימו: תיב שפיר! שב כהוגן, ואל תמאיסנו.

    אמר ליה: הבו לי כסא [כוס] לשתות!

    יהבו נתנו ליה כסא.

    אכמר [השתעל], ושדו ביה כיחו [הטיל בתוך הכוס את ליחתו].

    נחרו ביה [גערו בו] בני הבית.

    שקא ומית [לקח, ועשה את עצמו כמת].

    שמעו אנשי הבית קולות של אנשים הקוראים מחוץ לבית, דהוו קאמרי, שאמרו: פלימו
    קטל גברא!
    [פלימו הרג אדם]. פלימו קטל גברא!

    סבר פלימו שבאים אנשי המלך להענישו על הריגת אדם, ולכן ערק, וטשא נפשיה
    [ברח, והחביא עצמו] בבית הכסא.

    אזיל השטן בתריה, ונפל קמיה [הלך אחריו, ונפל פלימו לפניו].

    כד חזייה השטן דהוה פלימו מצטער, גלי ליה נפשיה [גילה לו מי הוא].

    אמר ליה השטן: מאי טעמא אמרת הכי?! ולמה נהגת לקללני?

    אמר לו פלימו: ואלא היכי אימא? וכי כיצד עלי לומר כדי לדחותך ממני שלא
    תחטיאני?!

    אמר לו השטן: לימא מר, יאמר אדוני: רחמנא נגער ביה בשטן!

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:26

    הוכחה פשוטה שהשטן הוא ישות ממשית. קידושין פא ע"א: כל המעשה הזה לא היה יכול
    להיות אילו השטן היה רק בגדר "טענות שיש מקום להעלות".

    פלימו הוה רגיל למימר כל יומא: גירא בעיניה דשטן [חץ בעיניך, שטן]!

    יומא חד, דמעלי יומא דכיפורי הוה [ערב יום כפור היה], אידמי ליה כעניא
    [נדמה לו השטן כעני].

    אתא, בא השטן שנראה כעני, וקרא אבבא [על פתח הבית]: תנו לי לאכול!

    אפיקו ליה ריפתא [הוציאו לו לחם].

    אמר ליה השטן לפלימו: יומא כי האידנא, דכולי עלמא גואי, ואנא אבראי?!
    ביום כזה, שכולם אוכלים בתוך הבית, אני אשב בחוץ?

    עייליה [הכניסו] פלימו לבית, וקריבו ליה ריפתא [לחם].

    אמר ליה השטן: יומא כי האידנא, כולי עלמא יושבים אתכא [על יד השולחן],
    ואנא אשב לחודאי?!

    אתיוהו, ואותבוהו אתכא. הביאוהו והושיבוהו על יד השולחן.

    הוה יתיב, ומלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה [העלה על גופו שחין ואבעבועות], והוה
    קעביד מילי דמאיס
    [והיה עושה בפניהם דברים מאוסים].

    דף פא - ב <#דף פא - ב!>

    אמר ליה פלימו: תיב שפיר! שב כהוגן, ואל תמאיסנו.

    אמר ליה: הבו לי כסא [כוס] לשתות!

    יהבו נתנו ליה כסא.

    אכמר [השתעל], ושדו ביה כיחו [הטיל בתוך הכוס את ליחתו].

    נחרו ביה [גערו בו] בני הבית.

    שקא ומית [לקח, ועשה את עצמו כמת].

    שמעו אנשי הבית קולות של אנשים הקוראים מחוץ לבית, דהוו קאמרי, שאמרו: פלימו
    קטל גברא!
    [פלימו הרג אדם]. פלימו קטל גברא!

    סבר פלימו שבאים אנשי המלך להענישו על הריגת אדם, ולכן ערק, וטשא נפשיה
    [ברח, והחביא עצמו] בבית הכסא.

    אזיל השטן בתריה, ונפל קמיה [הלך אחריו, ונפל פלימו לפניו].

    כד חזייה השטן דהוה פלימו מצטער, גלי ליה נפשיה [גילה לו מי הוא].

    אמר ליה השטן: מאי טעמא אמרת הכי?! ולמה נהגת לקללני?

    אמר לו פלימו: ואלא היכי אימא? וכי כיצד עלי לומר כדי לדחותך ממני שלא
    תחטיאני?!

    אמר לו השטן: לימא מר, יאמר אדוני: רחמנא נגער ביה בשטן!

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:57

    א. לעצם מ"ש החיד"א על דברי ספר חסידים יש להעיר כי כדברים האלה נמצא בשני
    מקומות בדברי ס' חסידים בסי' יג וקסד. ומעתה קשה לומר כי מדובר בפליטת קולמוס,
    ובפרט שיש מקום לדבריו. וצריך להבין לעומק מה הכריח את החיד"א לומר כן כי מי
    לנו גדול ממרן החיד"א.

    ב. תשובות מעין מה שכבר נאמר לעיל מתאימות גם לשאלה מעובדא דפלימו, לומר שהעני
    הלז בא לפלימו בעקבות מעשיו וכאמור.
    איני בא לסייע את הדעה שהשטן הוא מדת הדין אלא לענות על הקושיות וממילא חכמי
    ישראל שנקטו כן (כמובא בליקוטי מוהר"ן) יכולים להתפרש כראוי.
    ברכה והצלחה!

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 16:57

    א. לעצם מ"ש החיד"א על דברי ספר חסידים יש להעיר כי כדברים האלה נמצא בשני
    מקומות בדברי ס' חסידים בסי' יג וקסד. ומעתה קשה לומר כי מדובר בפליטת קולמוס,
    ובפרט שיש מקום לדבריו. וצריך להבין לעומק מה הכריח את החיד"א לומר כן כי מי
    לנו גדול ממרן החיד"א.

    ב. תשובות מעין מה שכבר נאמר לעיל מתאימות גם לשאלה מעובדא דפלימו, לומר שהעני
    הלז בא לפלימו בעקבות מעשיו וכאמור.
    איני בא לסייע את הדעה שהשטן הוא מדת הדין אלא לענות על הקושיות וממילא חכמי
    ישראל שנקטו כן (כמובא בליקוטי מוהר"ן) יכולים להתפרש כראוי.
    ברכה והצלחה!

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 17:06

    א. זו לא פליטת קולמוס. במקום להאריך ולכתוב שמידת הדין מליצה עליו טוב, וכפי
    שמצינו שהשטן, שהוא מעורר את מדת הדין, הליץ טוב על איוב... הוא כתב בקיצור
    שמדה"ד שהוא השטן מליץ טוב כדמצינו במעשה דאיוב.
    ב. מה שהכריח את החיד"א זה כל ההוכחות שהבאנו.
    ג. כיצד אתה מסביר את המעשה בפלימו? 1. מה שייך להתגרות בשטן, אם אין ישות
    כזאת? 2. מי היה העני ההוא? זה ודאי לא היה סתם עני שהתגלגל משמים שיבוא אל
    פלימו, שהרי בסוף המעשה, העני הזה התגלה אליו בתור השטן וביקש שלא יתגרה בו.
    איך כל זה שייך אם השטן הוא רק "טענות"?
    ד. כיצד הליקוטי מוהר"ן שכתב שהיצר הרע הוא מלאך רוחני, יכול לעלות בקנה אחד
    עם הדעה שהשטן והיצה"ר הם רק בגדר "טענות שאפשר להעלות"? זה תרתי דסתרי!

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 17:06

    א. זו לא פליטת קולמוס. במקום להאריך ולכתוב שמידת הדין מליצה עליו טוב, וכפי
    שמצינו שהשטן, שהוא מעורר את מדת הדין, הליץ טוב על איוב... הוא כתב בקיצור
    שמדה"ד שהוא השטן מליץ טוב כדמצינו במעשה דאיוב.
    ב. מה שהכריח את החיד"א זה כל ההוכחות שהבאנו.
    ג. כיצד אתה מסביר את המעשה בפלימו? 1. מה שייך להתגרות בשטן, אם אין ישות
    כזאת? 2. מי היה העני ההוא? זה ודאי לא היה סתם עני שהתגלגל משמים שיבוא אל
    פלימו, שהרי בסוף המעשה, העני הזה התגלה אליו בתור השטן וביקש שלא יתגרה בו.
    איך כל זה שייך אם השטן הוא רק "טענות"?
    ד. כיצד הליקוטי מוהר"ן שכתב שהיצר הרע הוא מלאך רוחני, יכול לעלות בקנה אחד
    עם הדעה שהשטן והיצה"ר הם רק בגדר "טענות שאפשר להעלות"? זה תרתי דסתרי!

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 17:38

    להתגרות בשטן לפי דרך זו, זה להגיד איני חושש מן הקטרוג של השטן לפי שצדיק אני
    ואין בכוחו של השטן/מידת הדין להשטין עלי.
    מלאך עניינו שליח וטענת אמת לטוב או למוטב הינן שליחיו של הקב"ה שחותמו אמת

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 17:38

    להתגרות בשטן לפי דרך זו, זה להגיד איני חושש מן הקטרוג של השטן לפי שצדיק אני
    ואין בכוחו של השטן/מידת הדין להשטין עלי.
    מלאך עניינו שליח וטענת אמת לטוב או למוטב הינן שליחיו של הקב"ה שחותמו אמת

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:09

    א. לפי השיטה ש"שטן" = "טענות", אם כן במי בדיוק התגרה פלימו? את מי הוא הרגיז?
    ב. העני התגלה לפני פלימו וגילה לו שהוא השטן בעצמו. כיצד אתה מסביר זאת? אם
    ה"שטן" = טענות, מה שייך שהשטן יתחפש לעני, ומה שייך שיגלה לו שהוא השטן, ומה
    שייך שיבקש ממנו שלא להתגרות בו?
    ג. בתניא ובעוד ספרים כתוב שהיצר הרע, אע"פ שמנסה להחטיא את האדם, הוא רק ממלא
    את שליחותו אך הוא רוצה שהאדם לא ייכשל.
    תסביר לי בבקשה דברים אלו ע"פ שיטתך.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:09

    א. לפי השיטה ש"שטן" = "טענות", אם כן במי בדיוק התגרה פלימו? את מי הוא הרגיז?
    ב. העני התגלה לפני פלימו וגילה לו שהוא השטן בעצמו. כיצד אתה מסביר זאת? אם
    ה"שטן" = טענות, מה שייך שהשטן יתחפש לעני, ומה שייך שיגלה לו שהוא השטן, ומה
    שייך שיבקש ממנו שלא להתגרות בו?
    ג. בתניא ובעוד ספרים כתוב שהיצר הרע, אע"פ שמנסה להחטיא את האדם, הוא רק ממלא
    את שליחותו אך הוא רוצה שהאדם לא ייכשל.
    תסביר לי בבקשה דברים אלו ע"פ שיטתך.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:24

    תניא פרק כט:
    [image: image.png]
    אם הס"א אינה ישות, מה שייך לומר שהס"א בעצמה אין לה ספקות באמונה וכו'?

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:24

    תניא פרק כט:
    [image: image.png]
    אם הס"א אינה ישות, מה שייך לומר שהס"א בעצמה אין לה ספקות באמונה וכו'?

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:31

    הביאור הוא על אותו עיקרון שיצר הרע אינו אלא שליח ה' עושה רצונו והוא כשלעצמו
    אינו מוכיח על ספק כלשהו באמיתות ה' אלא מטעה את האדם לחשוב כך.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:09

    א. לפי השיטה ש"שטן" = "טענות", אם כן במי בדיוק התגרה פלימו? את מי הוא הרגיז?
    ב. העני התגלה לפני פלימו וגילה לו שהוא השטן בעצמו. כיצד אתה מסביר זאת? אם
    ה"שטן" = טענות, מה שייך שהשטן יתחפש לעני, ומה שייך שיגלה לו שהוא השטן, ומה
    שייך שיבקש ממנו שלא להתגרות בו?
    ג. בתניא ובעוד ספרים כתוב שהיצר הרע, אע"פ שמנסה להחטיא את האדם, הוא רק ממלא
    את שליחותו אך הוא רוצה שהאדם לא ייכשל.
    תסביר לי בבקשה דברים אלו ע"פ שיטתך.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:33

    ודאי שעיקר השטן הוא כח עליון מאוד, וכבר ביאר הרב הארי (לפי מיעוט הבנתי) שכח
    זה משתלשל בכל העולמות לפי ענינם וכשהוא מגיע לעולם העשיה הוא מתלבש
    בענינים גשמיים,
    כגון האדם שהופיע בפתחו של פלימו וכו'.
    אבל הכח הפועל מאחורי אותו אדם, בין שהיה אדם ממש ונכנס בדעתו לומר כן ובין
    שהיה אדם רוחני לגמרי, הוא השטן דהיינו כח הדין שבא לנסות את פלימו.
    ואין אנו צריכים להגדיר שתמיד הוא באופן אחד דוקא, דבודאי המיטה שפרחה
    באויר בזמן חטא העגל לא היתה מטה ממש אלא ראו כעין מראה, אבל בודאי שיש בכח
    השטן לפעול בכל הכחות ובל האמצעים לעשות שליחותו, גם באופן החומריים ביותר.
    אבל שרשו מצוי בעולמות עליונים ושם הוא רוחני לגמרי ולא שייך בו דיבור כדבר
    איש אל רעהו אלא דיבור רוחני, שהוא בעצם שקול כהעלאת הטענה, ובודאי שאינו
    כדיבור בעלמא שאדם יכול לומר דברים חסרי טעם,
    אלא רק דיבור שיש לו משקל וכח נחשב כדיבור, וא"כ אין כאן שום נפתול ועיקש
    לענ"ד.
    [דרב אגב, וקראתי תיאור חי מאדם שהיה בבי"ד של מעלה וחזר, ומספר שכל הדיבורים
    של הדיינים ובעלי הדינים עוברים דרך המחשבה ולא דיבורים ממש והכי מסתברא, וכי
    יש שם גלי קול ואטמוספירה להעבירם, א"ו הכל רוחני.]

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:33

    ודאי שעיקר השטן הוא כח עליון מאוד, וכבר ביאר הרב הארי (לפי מיעוט הבנתי) שכח
    זה משתלשל בכל העולמות לפי ענינם וכשהוא מגיע לעולם העשיה הוא מתלבש
    בענינים גשמיים,
    כגון האדם שהופיע בפתחו של פלימו וכו'.
    אבל הכח הפועל מאחורי אותו אדם, בין שהיה אדם ממש ונכנס בדעתו לומר כן ובין
    שהיה אדם רוחני לגמרי, הוא השטן דהיינו כח הדין שבא לנסות את פלימו.
    ואין אנו צריכים להגדיר שתמיד הוא באופן אחד דוקא, דבודאי המיטה שפרחה
    באויר בזמן חטא העגל לא היתה מטה ממש אלא ראו כעין מראה, אבל בודאי שיש בכח
    השטן לפעול בכל הכחות ובל האמצעים לעשות שליחותו, גם באופן החומריים ביותר.
    אבל שרשו מצוי בעולמות עליונים ושם הוא רוחני לגמרי ולא שייך בו דיבור כדבר
    איש אל רעהו אלא דיבור רוחני, שהוא בעצם שקול כהעלאת הטענה, ובודאי שאינו
    כדיבור בעלמא שאדם יכול לומר דברים חסרי טעם,
    אלא רק דיבור שיש לו משקל וכח נחשב כדיבור, וא"כ אין כאן שום נפתול ועיקש
    לענ"ד.
    [דרב אגב, וקראתי תיאור חי מאדם שהיה בבי"ד של מעלה וחזר, ומספר שכל הדיבורים
    של הדיינים ובעלי הדינים עוברים דרך המחשבה ולא דיבורים ממש והכי מסתברא, וכי
    יש שם גלי קול ואטמוספירה להעבירם, א"ו הכל רוחני.]

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:53

    דברי הרב רוט מכוונים מאוד.
    פחות או יותר זה הנקודה.
    הרוצה להבין יותר, ילך לשיעורי פנימיות ולאט לאט יתחבר למושגים ולהבנה.
    (פתאום ישמע ש"משה עלה למרום" לא הכוונה שטס בחללית, אלא נשאר על אותו מקום
    בראש ההר, ורק עלה ברובד המחשבתי והרוחני. וכן עוד ועוד חידושים על דרך זו).

    בדרך התעוררות אני רוצה להוסיף (לא בטוח שקשור לנושא),
    בעולם הבא אין גוף וכו'.
    הרוצה לדמיין את עצמו בעוה"ב וקצת להזדעזע (ממיעוט ידיעותיו בתורה ודביקות בה'
    וכו'),
    יעצום עיניו בשעת השקט, וידמיין שכעת הוא בעולם הבא - ואי אפשר לעשות כלום
    חוץ מלחשוב. רק לחשוב.

    מה הוא יעשה? יש לו על מה לחשוב? יש לו דברי תורה להתבונן בהם? יש לו יחודים
    לעשות? (הגזמתי...), יש לו התבוננויות באלוקות שגורמות לו תחושות עונג
    ודביקות?

    *תנסה את זה במשך שעה, ותשתגע. *
    כוונתי בזה לחזק את הלימוד, שצריך לנסות למצוא פנימיות (אפילו בצורה של נגלה,
    חקירות והבנות וכו') ולא רק לימוד יבש ושטחי.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 18:53

    דברי הרב רוט מכוונים מאוד.
    פחות או יותר זה הנקודה.
    הרוצה להבין יותר, ילך לשיעורי פנימיות ולאט לאט יתחבר למושגים ולהבנה.
    (פתאום ישמע ש"משה עלה למרום" לא הכוונה שטס בחללית, אלא נשאר על אותו מקום
    בראש ההר, ורק עלה ברובד המחשבתי והרוחני. וכן עוד ועוד חידושים על דרך זו).

    בדרך התעוררות אני רוצה להוסיף (לא בטוח שקשור לנושא),
    בעולם הבא אין גוף וכו'.
    הרוצה לדמיין את עצמו בעוה"ב וקצת להזדעזע (ממיעוט ידיעותיו בתורה ודביקות בה'
    וכו'),
    יעצום עיניו בשעת השקט, וידמיין שכעת הוא בעולם הבא - ואי אפשר לעשות כלום
    חוץ מלחשוב. רק לחשוב.

    מה הוא יעשה? יש לו על מה לחשוב? יש לו דברי תורה להתבונן בהם? יש לו יחודים
    לעשות? (הגזמתי...), יש לו התבוננויות באלוקות שגורמות לו תחושות עונג
    ודביקות?

    *תנסה את זה במשך שעה, ותשתגע. *
    כוונתי בזה לחזק את הלימוד, שצריך לנסות למצוא פנימיות (אפילו בצורה של נגלה,
    חקירות והבנות וכו') ולא רק לימוד יבש ושטחי.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 19:29

    הכל טוב ונכון. אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם. מה שכתבו לעיל:
    "באופן כללי ניתן לומר (יובן יותר למבינים בקבלה) שאין כזה מושג של "שטן",

    וכאשר השטן "אומר", הכוונה היא כמו שסימן מסויים "אומר לך משהו". "אמרה מידת
    הדין" זה שהצד הזה דורש מענה.

    "השטן מקטרג" זה לא מישהו, אלא זה מצב." –

    זה לא נכון! השטן מקטרג זה אכן ישות מסוימת שמקטרגת. זה כן מישהו! זה לא מצב.
    זה לא רק טענות שעולות בעקבות מעשים מסוימים, אלא ישות רוחנית שטוענת את
    הטענות, וכפי שהזכירו יש לה כח להראות מיטה פורחת באוויר, והיא יכולה להתחפש
    לדמות אדם וכו'.
    בקיצור: השטן זה לא רק כינוי לטענות שעולות לכף חובה, אלא למישהו שטוען אותם!
    וכמו כן היצר הרע אינו רק תאווה טבעית, כפי שכתבו לעיל, אלא ישנו אף מלאך
    רוחני שהוא היצר הרע. וכדהבאתי מהגרי"ס ועוד.

  • תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 19:29

    הכל טוב ונכון. אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם. מה שכתבו לעיל:
    "באופן כללי ניתן לומר (יובן יותר למבינים בקבלה) שאין כזה מושג של "שטן",

    וכאשר השטן "אומר", הכוונה היא כמו שסימן מסויים "אומר לך משהו". "אמרה מידת
    הדין" זה שהצד הזה דורש מענה.

    "השטן מקטרג" זה לא מישהו, אלא זה מצב." –

    זה לא נכון! השטן מקטרג זה אכן ישות מסוימת שמקטרגת. זה כן מישהו! זה לא מצב.
    זה לא רק טענות שעולות בעקבות מעשים מסוימים, אלא ישות רוחנית שטוענת את
    הטענות, וכפי שהזכירו יש לה כח להראות מיטה פורחת באוויר, והיא יכולה להתחפש
    לדמות אדם וכו'.
    בקיצור: השטן זה לא רק כינוי לטענות שעולות לכף חובה, אלא למישהו שטוען אותם!
    וכמו כן היצר הרע אינו רק תאווה טבעית, כפי שכתבו לעיל, אלא ישנו אף מלאך
    רוחני שהוא היצר הרע. וכדהבאתי מהגרי"ס ועוד.

    תאריך ההודעה המקורית: 03/11/2022 19:32

    אם הרב רוצה קורס בקבלה, נעשה לכם מחיר.
    סתם צוחק....

    הדברים לא מדוייקים לגמרי לשום כיוון. לא מה שאתה כתבת, ולא מה שאני כתבתי.
    צריך לשבת על זה בצורה מסודרת, ואני חושב שהדיון כאן תם.
    (אגב, לדעתי תעיין שוב בדברי הרב רוט, שפחות או יותר מגדירים יפה מאוד את
    הענין).

  • אוצה"ח

    2022 מקורות תורניים כלים תורניים
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    60 צפיות
    ע
    תאריך ההודעה המקורית: 20/07/2022 19:12 מצורף. קבצים מצורפים: אבני נזר.docx
  • ביאור לשון במ"ב

    2022 הלכה ומנהג מקורות תורניים
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    24 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 28/07/2022 14:12 תודה !
  • 0 הצבעות
    15 פוסטים
    51 צפיות
    י
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) אכן דברינו מותאמים רק עם דברי שו"ת פנים מאירות (בהקדמה) אשר האריך לבאר, דהא דשפתותיו דובבות, אינו מחייב שהאומר שמועה יזכיר שם אומרה. דהגם שיאמר סתם, או בשם אחרים, קמי שמיא גליא, היולדה והמחזיקה, ושפתותיו דובבות. אך הקפידה שהיו מקפידים לומר בשם אומרה, טעמא, דכשיאמרו השמועה משם אומרה, והוא אדם גדול, השומע ישמע, ומקבלה. וגורסין אותה, ונותנין לב ללומדה, ועי"ז האומרה, שפתותיו דובבות. וציין שם למה שמצינו בכותבות (כה:) שר"ל שמע דבר הלכה מר' אלעזר, ולא קיבל ממנו. ואח"כ שמע דבר זה מר' יוחנן, ונסתכל על ר' אלעזר בעין רעה. שלא אמר לו קודם לכן, ששמע כן מר' יוחנן. והיינו דאם היה אומר לו ר' אלעזר, שר' יוחנן אמר דבר זה, היה מקבל ממנו. וכן ציין לגמ' בשבת (כא:) שאמרו לאביי הלכה משמו של ר' ירמיה, ולא קיבלה. ואח"כ אמרוה לו משמו של ר' יוחנן, וקיבלה. ע"ש. ולאור דברים אלו, הרי שמתבאר היטב כיסוד המבואר, כי כל השיקולים של אמירת דבר בשם אומרו, וחשש הגזל וכו', הכל הוא רק לאחר ששוקלים בפלס, שלא יצא היזק והפסד לגוף החידוש, ע"י מה שיאמרו בשם אומרו, אך אם החידוש בעצמו ירד מרום ערכו מחמת הזכרת שם אומרו, שב ואל תעשה עדיף. [אמנם עי' בשם הגדולים (מע' ספרים אות ז' [כו] ערך ספר הזכרונות) אשר האריך מתחילה לצדד כדברי הפמ"א, אך בסופו קצת מפקפק, דדורות האחרונים יתכן שיש יותר צורך להקפיד להזכיר את השם, דרק בהזכרה מפורשת יוזכר המחבר לטובה ויוסר ממנו כל קטרוג, יעו"ש. ויל"ע האם יש הכרח לדברים]. עוד יש לי לציין, בייחס למה שכתבתי במכתב הקודם וכפי שדברו מזה הפוסקים, דאין ביכולת בעל החידו"ת, לעכב מיד האחרים מלהפיץ את דברי תורתו ברבים. עי' בזה בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' כ"ד), ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' פ"ד). בכבוד רב, יצחק אברהם ועוד מאמר שנשלח בהקשר לפולמוס הנ"ל: האם מותר להעתיק מאמרים על שם כותב אחר? מו"מ בפרטי הדין והמתסעף מהות האיסור בפרשתנו (ח, י"ז) "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". המבואר כי תשוקת האדם לכבוד מתבטאת בנטילת מעשי הקב"ה, כאילו הם ממנו, אך ממשיך הפסוק (י"ח) "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה" על האדם להיות תדיר זכרון הקב"ה למען לא יטול כביכול מעשה הקב"ה כאילו הם ממנו. כמו"כ במעשי האדם יש נוטלים עטרה לראשם ממעשי השני, ומתגאה בעטרה לא לו. אנו נדון במאמר זה בפרטי איסור לקחת דברי חברו ולענדם עטרה לראשו. הגדרת האיסור "אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (מגילה ט"ו א') יש לדון בגדר האיסור בהעתקת דברי תורה של אחר, ומלבד הענין האמור של "כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם", שהוא ענין להקפיד על בעל המימרא, וע"י זה מקרב הגאולה. לכאורה מצינו בזה פרטי דינים המורים על ענינים נוספים לאיסור וכמבואר. פרטי הדין לכאורה מצינו בזה ז' ענינים לאיסור: [א] בתוספתא ב"ק פ"ז ה"ג איתא: שבעה גנבים הן וכו'. המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אע"פ שנקרא גנב. המבואר מזה דנתחדש כעין איסור גניבה, דשייך גניבה בד"ת. [ב] עוד שם איתא: שבעה גנבין הן הראשון שבכולם גונב דעת הבריות. ועתה כשמעתיק דברי חברו עובר בגניבת דברים שע"י יראה כאילו יש בו דעה ממה שאין בו[1]<file:///C:/Users/User1/Desktop/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%90%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%9D%20%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%20%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%9C%D7%90%20%D7%A9%D7%9D%20%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91.docx#_ftn1>. [ג] איתא בגמ' יבמות צ"ו ב׳ אגורה באהליך עולמים - אמר דוד: רבונו של עולם יהי רצון שיאמרו שמועה מפי בעולם הזה כדי שיהיו שפתותיי דובבות בקבר ע"ש. והיכא שלא מזכיר שם חברו ע"י זה מפסיד את חברו בהפסד גדול, דעל ידו לא ידובבו שפתותיו (ועי' בסמוך מה שנביא בשם הפנים מאירות). [ד] במסכת אבות פ"ו מ"ז איתא דאחד ממ׳׳ח קניני התורה זה האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ועתה כשאינו מזכיר שמו ע"י מופסד גאולה לעולם. [ה] עובר משום מדבר שקר תרחק, כדמוכח לקמן. (ויש לחלק בין זה לבין גונב דעת וכדבסמוך). [ו] הא דע"י שידעו מי הוא בעל השמועה ידעו כמו מי לפסוק (כגון פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא תמיד כרבא חוץ מיע"ל קג"ם כמבואר בקידושין (נ"ב א' ובעוד). דאיתא בכתובות כ"ח ב' ר"ל דקפיד אתנא דלא דייק בבעל השמועה, דאם היה יודע מיהו בעל השמועה (שהיה ראוי לסמוך עליו) היה פוסק כמותו. ודו"ק. ועתה נדון בפרטי הדין בעז"ה. [א] 'גונב תורה' בשו"ת קנה בושם להגר"מ בראנסדארפער זצ"ל ח"ג סי' קי"ח בא' ששאל אם שומע קושיא בתוך לימודו אם מותר לו להקדים ולשאול את שאלתו כאילו יצאו ממנו הדברים אם יש בזה איסור גניבה או לא. וכתב לו דלא שייך בזה איסור גניבה כיון דהתוה"ק היא מורשה לכל אחד ואחד מעמ"י (שמו"ר ל"ג ז'). אבל צריך לחוש לגניבת דעת. ע"כ ת"ד. והמוכח מדבריו דלא שייך בזה איסור גניבה כלל (אפילו לא כעין) כיון דהתורה שייכת לכולם ואין שייך תורה ששייכת למישהו. ודבריו צ"ב לענ"ד דבהדיא בתוספתא נתבאר דשייך בזה גופייהו איסור ומדוע רק מטעמא דגניבת דעת. ועוד איכא להעיר על דבריו דבגמ׳ קדושין ל"ב א' איתא גבי רב שמחל על כבודו, כבודו מחול כיון דדריש כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, דבריש הפסוק הוא תורת ה', ובסיפא זה תורתו, אלא כיון שעמל בה נקראת כבר תורה שלו. וזה לא כ"כ משמע מדברי הקנה בושם. ואפשר אכתי לחלק דבעלות ממונית לא שייך על תורה ולהכי לא שייך גניבה בד"ת, אבל נמי שייך בעלות על התורה מצד יחס האדם כלפי התורה שעמל בה ודו"ק בזה. [ב] גניבת דעת האומר ד"ת שאינם שלו- כאילו נאמרו על ידו, הינם בכלל גניבת דעת- שגונב דעת השומעים ויחשבו ע"י זה שהוא חכם, וזה חלוק משקר (ויבואר יותר לקמן בערך שקר) כיון שלא משקר שזה ממנו אלא גורם לשומעים לחשוב כאילו זה ממנו וכמבואר בתוספתא דלעיל. במרדכי ב"מ כ"ט ב' וז"ל "המפקיד ס"ת אצל חברו גולל כל י"ב חודש ולא יקרא בו לכתחילה, פירש רב יודא גאון כשם שאסור לקרות בו כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות אחת שלא ברשות דמרע לי' לפקדון, וה"מ בבור וע"ה אבל חבר ות"ח מותר לקרות בו ומותר להעתיק ממנו ואפילו לכתחילה שלא ברשות, והוא כשאין לו כיוצא בו, לפי שכשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד חבר וילמוד בו ואדעתא דהכין הפקיד אצלו. ע"כ. העולה מדברי ר"י גאון, דמותר להעתיק אפילו דשלא ברשות דאדעתא דהכין הפקיד אצלו, ועוד מוכח דשייך בעלות על דבר כזה. ועי' ש"ך סי' רצ"ב ס"ק ל"ה דהביא מקור לד' ר"י גאון מהתוספתא דלעיל ומוכיח דמותר להעתיק. וע"ע בסוף דבריו דפוסק דמותר להעתיק ספר חברו אפילו חברו מקפיד על ההעתקה מטעמא דהתוספתא. ויש להעיר על דבריו דכל מה שנתבאר בתוספתא הוא על גניבת דברי חברו באופן שיראה כאילו הוא אמרו, דזה מיקרי גנב, וא״כ מה מוכיח דמותר להעתיק דברי חברו ללא רשות דמיירי בכלל אפילו בספר שחברו לא כתבו. דהיינו הש"ך מוכיח מהתוספתא דין שסתמא דמותר להעתיק מספר ששייך לחברו ללא רשות הרי הדין בתוספתא הוא לגבי לגנוב את דברי תורתו שחבירו גופיה חידש. ואינו קשור לדיני גניבת ד"ת חברו. [ג] שפתיו דובבות בקבר ובטעמא דיהיו שפתותיו דובבות בקבר. ויש לציין דכ״ז מיירי כשמזכיר במותו. וצ״ב דיזכיר שם בעל המימרא ובשמיא יודעים מיהו בעל המימרא ואת שפתיו ידובבו. ומבאר בשו״ת פנים מאירות (בהקדמה) דבאמת לא צריך להקפיד כולי האי בשם בעל המימרא דבגמ׳ יבמות צ״ו ב׳ נתבאר דרבי יוחנן קפיד אבעל אמימרא, ומבואר שם, דכל ־מה שהקפיד רבי יוחנן הוא רק היכא דזה נפקא מינה להלכה שיבואו מזה לידי פסיקת הלכה ובאמת א״צ להקפיד בשמועה שאין בה נפק״מ (כגון חידוש באגדה וכו׳) ובזה יש לבאר ד׳ הגמ׳ קידושין מ״ג א׳ אמר רב יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם, למאי נפק״מ למירמה דידיה אדידיה, דהיינו דרב יצחק דקדק מיהו בעל המימרא והנפק״מ להלכה. וזה צ״ב דא״כ נימא שפיר נפק״מ למי ידובבו שפתיו בקבר. שמע מינה, דצריך לדקדק טובא בשם בעל המימרא, היכא דזה להלכה. [ד] כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" "כל ת''ח[2]<file:///C:/Users/User1/Desktop/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%90%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%9D%20%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%20%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%9C%D7%90%20%D7%A9%D7%9D%20%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91.docx#_ftn2> שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר". וצ״ב אמאי בעי ב׳ מימרות להך דינא. ואמאי לא הביא רבי יוחנן מימרא זו לראיה שצריך לדעת שם בעל המימרא. ובמהרש״א (יבמות שם) מתרץ קושיא זו (השנייה) דטעמא דכל האומר דבר וכו׳ הוא דין כללי כלפי העולם ולא כלפי אותה בעל המימרא. אבל איפה שבעל המימרא מת, עתה מפסידו הפסד גדול ע״י שאין מזכיר השמועה ממנו. ובטעמא דהמביא גאולה לעולם, אינו מפסידו בזה, אם אינו מזכיר בשמו על ידי זה. (ויש להעיר דאכתי שייך שינזק ע״י שיתאחר הגאולה ולא יקום לתחיה״מ ודו״ק). אך אכתי צ״ב מפני מה בקניני התורה הזכיר דווקא טעם זה ולא הטעם השני דאכתי לפי דברי המהרש״א הטעם של שפניו דוברות הוא יותר חמור מכל האומר דבר בשם אומרו, והנראה ליישב בפשיטות דמח' קניני התורה זה דברים ברובם של בין אדם לחברו (נושא בעול עם הבריות וכו') דע"י העבודה שלו הוא רוכש עוד מעלה ממ"ח הקנינים. וטעמא דשפתיו דובבות הרי מיידי באחד שמת כבר ולהכי לא מצי למינקט הך טעמא אלא כל האומר דבר בשם אומרו דזה שיך בחיים ומח׳ קניני התורה מיירי בב״א לחברו ודו״ק וכדמוכח להדיא גמ׳ מגילה ט״ו א׳ ממרדכי ואסתר ופשוט. [ה] מדבר שקר תרחק ובטעמא דעובר משום מדבר שקר תרחק (שיש לחלקו מטעם גניבת דעת הבריות היכא שכותב דבר תורה של חברו ואינו מפרסמו דאז לא גונב דעת הבריות, אלא עובר על שקר כאילו הדברים יצאו ממנו ודו״ק החילוק). לענ"ד יש ראיה מוכרחת מגמ' שבועות ל"א א' מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי ת״ל מדבר שקר תרחק. וצ"ב אמאי התלמיד צריך לתקן את רבו מיד, דמאי שייך מדבר שקר תרחק בזה, הרי בוודאי יודע התלמיד איזה דין שנשמט מרבו, וא"כ אדרבה שפיר מתקנו בסוף ושפיר קרי לדין על שם התלמיד, ואדרבה אם נימא דצריך לתקנו מיד בוודאי יצא שקר שהדין יקרא ע״ש הרב. והרי התלמיד חידש את הדין ובוודאי צריך להקראות על שמו וצ"ע. וא״ת דאתי לאשמועינן שצריך לתקנו מיד כדי שלא יצא שקר מפי הרב, הרי כבר זה השמענו בסמוך במימרא נפרדת דאסור לעשות כן. וצ״ב. וצ״ל דבאמת אין הדין נקרא על שם התלמיד כיון שהרב דן את הדין ועל ידו הובררה נקודה נוספת, אבל באמת הדין הוא ע״ש הרב אלא ע״כ מוכח דאסור לאדם להראות דשייך אליו דין אשר בעצם לא יצא ממנו ויש בזה איסור של מדבר שקר תרחק. [ו] ידיעת שם בעל המימרא- נפק"מ לפסיקת הלכה ובטעמא אחרינא דע״י זה ידעו כמו מי לפסוק. הנה כבר הובא ד׳ שו״ת פנים מאירות בקצרה, דטעמא דקפיד רבי יוחנן מיהו בעל השמועה, הוא מכיון דאחר פטירתו יבואו לחזור על שמועתו. אבל אם לא ידעו מיהו בעל המימרא לא יחזרו על דבריו וא״כ שפתיו לא ידובבו בקבר. וע״י זה יפסיד. אבל באמת שפתיו ידובבו אם תוזכר המימרא בלא שמו רק יווצר מזה הפסד דאחר פטירתו וכנ׳׳ל. אך אם זה דבר הלכה לא זאת שלא יחזרו על שמועותיו, אלא גם אם יחזרו על שמועותיו לא יסמכו על זה כיון דלא נודע מיהו בעל המימרא אז ודאי לא תוזכר שמועתו. והנה שיטת הפנים מאירות דכל מה דבעי להזכיר שם ההלכה הוא רק מחמת שאח׳׳כ יבואו לפסוק הלכה כמותם וע׳׳י זה יותר ידובבו שפתותיהם בקבר. והחיד״א בשם הגדולים (מערכת ספרים ו׳ ספר הזכרונות) הוכיח כדבריו דרבי הקדוש כתב הרבה הלכות בסתם משנה ולא פירש מיהו בעל המימרא כיון דהיות דהלכה כסתם משנה א״כ יפסקו כמו זה, ולא חייש לפרש מיהו בעל המימרא. אך בזה יש להעיר דאכתי קי״ל קידושין נ״ג א׳ דסתם הלכה ר״מ היא, וא״כ שפיר תו ידעי׳ מיהו בעל המימרא, ואכתי לא מוכח וצ"ב. אך בהקדמה לספר דברי נחמיה (בהקדמת בן המחבר) פליג על דברי הפנים מאירות, וס״ל דודאי זכות הוא למחבר הספר שיקרא השמועה על שמו, וזה הוכיח דאיתא גמי סנהדרין צ״ג ב׳ נחמיה בן חכליה לא זכה שיקרא שמו על ספרו, וא״כ מוכח בהדיא דאע״ג דזה דברים שאין בהם נפק״מ להלכה (ובוודאי דבנ״ך לא שייך למימר דפסקינן כמר זה, דוודאי אין מאן דפליג על הנ״ך) אם כל זאת - עניין שיקרא על שם בעל המימרא. אך מביא עוד גמי הוריות י״ג ב׳ דקנסו לר׳׳נ ולר"ל דלא תאמר הלכה משמם, ואע״ג דפוסקים כמותם, ומוכח בהדיא דזה הוי ענין שיקרא ע״ש.
  • ביקוש השלמת משנה

    2022 מקורות תורניים הבנת הגרא
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    25 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 01/09/2022 16:03 באהבה ובשמחה!
  • פיענוח מקור

    2022 מקורות תורניים ספרים תורניים
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    30 צפיות
    ח
    תאריך ההודעה המקורית: 12/09/2022 13:23 אולי בספר לחם שמים על קידושין https://hebrewbooks.org/20650
  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    63 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 23/10/2022 21:37 בספר רבינו הקדוש מצאנז ח"א עמ' ו' מביא בשם הדברי חיים מצאנז[image: 610798_11.jpg] האם מישהו יודע מקור על זה? מה שידוע הוא שאמר הבעש"ט הק' על שלש משפחות: הורוויץ ומרגליות ושפירא (שמן הטוב ח"ב אות קו)
  • הטעם שזכה ישי שלא ישלוט בו יצר הרע

    2022
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    11 צפיות
    ח
    תאריך ההודעה המקורית: 21/11/2022 00:16 חדושי אגדות [ספרי המהר"ל] בבא בתרא יז ע"א ודע כי אלו ד' שמתו בעטיו של נחש והם בנימין הצדיק ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד, כל אלו ארבעה שהיה להם מעלה [זאת] או מצד האב או מצד בנו, כי בנימין הצדיק נוסף על מעלתו היה לו מעלת אביו שהוא יעקב, ועמרם היה לו מעלה מצד בנו שהוא משה, וישי אבי דוד היה לו מעלה מצד בנו שהוא דוד, וכלאב בן דוד היה לו מעלה מצד אביו, כי דבר זה להגיע אל החיים אין זה רק מצד שהיה להם מעלה על מעלה דהיינו מעלת עצמם ונוסף על זה מעלת אביהם או מעלת בנם, עד שהיה כאן קדושה על קדושה, ולכך לא הגיע לזה [רק] בנימין הצדיק שהיה לו מעלת עצמו ומעלת אבותיו ועמרם שהיה לו מעלת עצמו ואשר יצא ממנו משה וישי שהיה לו מעלת עצמו וגם כן מעלת דוד בנו, כי דוד נחשב מעלתו בצד מה עם האבות כמו שהתבאר. וכן בנו של דוד כלאב שהיה לו מעלת עצמו ומעלת אביו דוד. כי הדביקות בחיים רק מצד שני מעלות זו אל זו. ויש לך להעמיק בזה ותמצא דברים גדולים יותר. והוא יתברך יראינו נפלאות אמן ואמן.
  • חיפוש מקור

    2022
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    17 צפיות
    G
    תאריך ההודעה המקורית: 04/08/2022 17:32 תודה רבה

0

מחובר

1.1k

משתמשים

14.3k

נושאים

64.4k

פוסטים