חיפוש מקור

[מרגליות - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2022 22:02

היכן כתוב שהקב''ה לא ציוה את נח לשלוח את היונה?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 03:06

כך מובן מפשטות הפסוקים. הרי לא כתוב שקיבל ציווי על שילוח העורב והיונה.

ויש מקשים, מאחר שנכנסו לתיבה ע"פ ציווי, וכן על היציאה היה ציווי: צא מן
התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך: {יז} כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף
ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ: {יח}
ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו: {יט} כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על
הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה,
כיצד אם כן היה מותר לנח לשלח את העורב והיונה, בטרם קיבלת ציווי היציאה?
וראה מה שיישב בזה בהעמק דבר.

[חיים צבי קוט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 13:28

שמעתי הסבר נפלא (לא זכור לי כרגע ממי)
שנח שלח את היונה לראות אם יבשה הארץ, כדי לעמוד בנסיון שלא לצאת מן התיבה עד
שבא ציווי מה'.
ובזה רצה לתקן את הפגם שנשתהה מלהכנס לתיבה (רש"י עה"פ ויסגור ה' בעדו) אפי'
שהיה לזה ציווי.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 16:58

אבל בסופו של דבר הוא שלח אותה והיא לא חזרה. איך זה הותר לו, לפני שקיבל את
ציווי היציאה?

[חיים צבי קוט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 20:15

הוא אכן לא יצא עד שקיבל את הציווי.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 20:18

כל הקושיה היתה איך הותר לו לשלח את היונה לפני שקיבל ציווי על היציאה שלו ושל
בעלי החיים.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 20:23

צילום מהספר חמודי אפרים עמ' סג:
[image: image.png]
והנה, המילים "ואני לא אדע" הן לשונו של החמודי אפרים, וככל הנראה כוונתו:
"ואני לא אדע כלל מה הקושיה, כי התשובה פשוטה", ובא לתרץ באופן פשוט. אך למרבה
הצער בספר שבאוצר החכמה חסר עמ' סד (כנראה שכחו לסרוק עמוד זה). אם מישהו יכול
להשיג את המשך הדברים תבוא עליו הברכה.

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 22:26

מהיברו בוקס
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 22:40

חזק וברוך.

אגב אין מובן לי בתירוצו. אם לא היה נצרך ציווי לצאת, מדוע אם כן גם לאחר
שנח כבר ראה שיבשה הארץ, הקב"ה ציווהו בפירוש שיצא ואף יוציא את החיות. לשם מה
נצרך ציווי היציאה הזה?
זו לשון התורה: וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו
עוד: {יג} ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר
נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה: ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש
יבשה הארץ: (ס) {טו} רביעי וידבר אלקים אל נח לאמר: {טז} צא מן התבה אתה
ואשתך ובניך ונשי בניך אתך: {יז} כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל
הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ: {יח} ויצא נח ובניו
ואשתו ונשי בניו אתו: {יט} כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ
למשפחתיהם יצאו מן התבה:

ואולי הביאור הוא, שנח אמנם ידע (מכך שהיונה לא חזרה) שחרבו המים, כלומר כבר
אין שכבת מים מעל הקרקע. אך עדיין לא ידע שכבר יבשה הארץ וניתן לדרוך עליה
בבטחה. ולכן אמר לו ה' לצאת. ואין מוכרח שזה נאמר בתור ציווי, אלא הודיע לו
שכעת הזמן שיכול לצאת.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 22:44

טעיתי בפרט מסוים. הוא פתח את חלון התיבה וראה שחרבו.

[y.rot7664 gmail - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 22:52

נראה שהוא מפרש שכל ציווי היציאה היה להתיר להם התשמיש לו ולכל בעה"ח ולא לעצם
היציאה כלל.
איברא בב"ר שהוא המקור לדברי רש"י משמע שהן שתי דרשות, הא' לעצם היציאה, וע"ז
דרשו, בראשית רבה (וילנא) (פרשת נח) פרשה לד סימן ד
אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות, בא אל
התיבה, ויבא נח, צא מן התיבה, ויצא נח.
והאחת להיתר תשמיש שדרשו מתיבת אתה ואשתך כדאיתא ברש"י.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2022 23:06

אכן צע"ג.

[מכון זכרון אליה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/11/2022 19:26

בספר הק' באר מים חיים הקשה קושיא זו - ע"פ דברי המדרש, והשיב תשובה ברורה
ערוכה וארוכה.

ויוצא מזה יסוד גדול בקבלת יסורים ועמידה בנסיון, שהקב"ה הוא שיוציא אותך,
וברגע שיבאו זמן הקצוב שתכלה הקושי, תכלה ממילא - גם אם לא נראה לך באופק דרך
הצלה (מפי ד"ת בס"ג מהרב דבית מדרשינו שליט"א)

ספר באר מים חיים - פרשת נח - פרק ז
(טז) ויסגור ה' בעדו. רש"י פירש בפשוטו של מקרא סגר כנגדו מן המים ולפי זה
יקשה למה לא סגר נח בעצמו את תיבתו. ונראה כי אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ד, א')
בפסוק (ח', ט"ו) וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה וגו', זהו שאמר הכתוב
(תהלים קמ"ב, ח') הוציאה ממסגר נפשי וגו', זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חודש
וכו', ה' צדיק יבחן (שם י"א, ה') אמר ר' יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים
מרועעים וכו' ומה הוא בודק קנקנים יפים וכו' עד כך אין הקב"ה מנסה אלא
הצדיקים, דבר אחר* ה' צדיק יבחן זה נח שנאמר צא מן התיבה עד כאן. ופירושו
שהיתה בזה צדקות גדולה במה שלא יצא מן התיבה כי אם עד שאמר לו הקב"ה צא מן
התיבה, ואך להבין ולמה עשה כן נח להמתין עד אחר צוותו מאת האל לצאת, והאיך
נרמז לו כן שלא יצא כי אם ברשות:*
ואכן נראה כי הנה מעת אשר חרבו פני אדמה עד יציאתו מן התיבה היה יותר מששה
שבועות כמפורש בכתוב ובודאי היה יכול לצאת מן התיבה בעת הזאת וגם ודאי כי חשקו
היה לצאת ממנה, או סתם לראות פני תבל ומלואה ולא להיות סגור ומסוגר שכבר היה
סגור יותר מי"א חדשים, או לצד טורח הבהמות והחיות וכל המינים שהיו עליו מעופות
ושרצים עד אין שיעור, ולהאכיל ביום בריה שדרכה לאכול ביום, ולהאכיל בלילה בריה
שדרכה לאכול בלילה. וצער גדול היה להם מזה כמו שאיתא (בסנהדרין ק"ח ע"ב) שהיה
גונח וכוהה דם. והארי הכישו (כמו שאיתא בתנחומא פרשה זו) ובפירוש אמרו (בראשית
רבה ל"ד, ג') ויצא מצרה צדיק (משלי י"ב, י"ג) זה נח שנאמר צא מן התיבה. ועוד
אפשר לצד שהיה נאסר בתיבה בתשמיש המטה הוא והבהמות והחיות וכל אשר אתו שם
ובודאי היה ראוי לעלות על לב נח הצדיק לצאת יפה שעה אחת קודם לחדש פני תבל כי
לשבת יצרה, ואולם ה' הטוב לא רצה בכל אלה כי אם להיות דוקא שם עד אשר יצווה
מאתו לצאת לטעם כמוס בסוד אלהינו יתברך שמו, או לטעם פשוט לפי שעד שלא כלתה
משפט דור המבול עד גמירא עד אשר יבשה הארץ לגמרי שנעשה גריד כהלכתה אחר שס"ה
ימים מיום ליום, היה מוכרח להיות נח סגור בתיבה, שלא יצא החוצה כי עדיין השטן
מרקד קצת שם, וחבי כמעט רגע וגו' (ישעיה כ"ו, כ'), ולזה רמז לו הקב"ה וסגרו
בעצמו בהתיבה, ומזה הבין נח אשר רצון הקב"ה, שלא יפתחנו כי אם מי שסגרו הפה
שאסר הוא שיתיר, ואף שהיה חושק לצאת עמד על עצמו ואמר, אם היה רצונו שאצא
בעצמי לא היה צריך לסגרני בעצמו ובכבודו וממילא הייתי סוגרו ופותחו, ובזה ודאי
ה' צדיק יבחן ועמד בנסיון יותר ממ' יום ולא יצא עד שאמר לו הקב"ה לצאת, ולזה
אמר נח הוציאה ממסגר נפשי אתה תוציא ולא אני ואני מוכן להודות את שמך כי תגמול
עלי להוציאני ממאסר כאמור:

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/11/2022 19:34

חזק וברוך. החכמתנו.

מאת: [email protected]