סדרה חדשה בעזהשי"ת: סודות מן החדר. חלק א'

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/03/2023 16:07

בס"ד

תגובות יתקבלו בשמחה
גם ביקורת
לא מתחייב להגיב לכל מייל

קבצים מצורפים:

• סודות מן החדר... חלק א.pdf

[yz p - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2023 20:48

מתוקים מדבש ומנופת צופים...

[image: Mailtrack]
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
Sender
notified by
Mailtrack
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
04.03.23,
20:47:57

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2023 23:22

זמן רב שאני מתקשה בענין הזה. ויישר כח על העלאת הנושא.
הרגעתי את עצמי כששמתי לב שהשאלה הזו נוגעת בכמעט בכל תחום.
מוכר ספרים, ויודע שיש בספר הזה טעות הלכתית, לא ימכרנה? ומה אם זו לא ממש
טעות אלא שלדעתו הפסק צריך להיות שונה?
ומה עם שליח שמביא את הספר ללקוח?
אמנם כן ראוי להתריע בפני הלקוח על הבעייה. ולכאו' זה כן באחריות העורך/מגיה
ככל ששייך לעשות זאת.
ואינני בטוח שזה מדוייק שהלקוח אמור להבין בעצמו שלמהר את העורך פירושו שעלול
להשאר טעויות.
אם מדובר במכון, זה אכן אחריות שלהם לגמרי,
אבל אם מדובר במחבר עצמו, או במתווך שאינו עורך בעצמו, לאו דוקא שהוא מבין את
המשמעות.
ופעמים רבות התעקשתי מול המחבר, והראיתי לו כמה בעייתיות יש בדברים הכתובים,
והשתכנע.
לפעמים ביקשתי ממנו לבקש חוו"ד חיצונית.
אחרי כל זה לפעמים באמת זה לא בידינו ושוב אנו נזקקים לדברי ר' שמואל.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2023 23:38

לענ"ד העורך מתוקף תפקידו ומקצועיותו, צריך לומר באדיבות ובתקיפות.
מחבר/מעסיק/לקוח/מכון יקר:
לכתוב כך וכך זו שגיאה! אתה בעל הבית ואני אעשה מה שתבקש, אך אני אומר את דעתי
כאיש מקצוע, וכחבר שאינו מוציא תקלה תחת ידו.
יש לציין שכאשר מדובר בעורך מתחיל ייתכן שהדברים לא יפלו על אזניים שומעות, אך
ככל שהלקוח יודע את ערכו של העורך לדבריו יהיו משקל.
במקרה שמדובר בטעות הלכתית ייתכן שיש להתעקש אפילו במחיר של עזיבת התפקיד.
וכך כתב הרא"ש:
...דאם נמצא טעות בגמ' או בספר מפוסקים יבא להתיר האסור ולאסור את המותר
ולזכות את החייב ולחייב את הזכאי ואין עולה גדולה מזו (רא"ש מסכת כתובות פרק
ב)

מאת: [email protected]

[יעקב וניט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2023 23:41

אני חושב שבאיזשהוא מקום הדברים הם בתחום האפור.
אני עורך בעיקר דרשות ורעיונות מוסריים, ופעמים רבות אני נתקל בטעויות
פטאליות של רב שפשוט הבין את דברי המפרש בצורה שגויה, ועל זה בנה את היסוד
שלו, או שאומר דבר בשם ספר מסויים, ורק חלק מהדברים כתובים באותו ספר, וחלק
כתובים בכלל בספר אחר...
הפחד שלי, אם אפשר להגדיר זאת, הוא שלאחר שהספר יצא לאור, מאן דהו יפתח את
הדברים במקורם, ויראה שלא מיניה ולא מקצתיה (או אולי רק מקצתיה...), ואז זה
יפול על ראש העורך שלא עשה עבודה מקצועית.

ב-יום שבת, 4 במרץ 2023 בשעה 23:26:36 UTC+2, Machon Pninim כתב/ה:

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2023 23:45

אני חושש שעל העורך מוטל התפקיד לעשות מלאכתו נאמנה גם כלפי המעביד וגם כלפי
האמת.
כאשר מדובר בלקוח ירא שמיים הוא יעריך אותך מאוד על היושר.
ושוב, זה מאוד תלוי ביחסים בין העורך ללקוח.

[משפחת לוי - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 00:32

אני ראיתי פעם טעות ברורה בדברי הרמב"ם, ציינתי לו את זה בהערת סקירה, ושיעשה
המחבר כרצונו...

[צפנת פענח - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 06:58

אני עוסק בהקלדה - העתקה בלבד של מה שכתוב - בלי שום עריכה.
קורה שאני נתקל בדברים שאינם נראים, שברור לי כי הם טעות.
ואז אני נוהג להכניס הערה: א.ה. (זה יכול גם להיות: אמר המדפיס), וכותב את אשר
עם לבבי.
מה שקורה אחר כך זה מאוד מעניין.
היה מי שהדפיס את הדברים שהיו בכתב יד, וגם את ההערה לצידה. ויצא ידי חובת
כבוד הבריות וכבוד שמים.
היה מי שמחק את ההערה והשאיר את הדברים.
והיה מי שמחק את הדברים המשובשים והכל על מקומו בא בשלום.

ב-יום ראשון, 5 במרץ 2023 בשעה 00:32:24 UTC+2, משפחת לוי כתב/ה:

[דוד אור - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 18:21

פעם הייתי מתמלל שיעורים למישהו, והוא היה מצטט מקורות שאינם קיימים, וכמה
שהעירותי לא הועיל לפעם הבאה וחזר על טעותו שוב, לפעמים השמטתי את המקור בש"ס,
שבעצם לא היה כזה מקור וכתבתי בסתמא בלי מקור, אך כשעלה עלי חטפתי נזיפות,
במבט של דיני ממונות מהלכות השבת אבדה יתכן שמותר וצריך לכתוב האמת, כי בסופו
של דבר הבזיונות יהיו שלו.
אם כתוב משהו בשם הרמב"ם הייתי מעתיק את הרמב"ם והיה רואה מיד שזה לא כתוב שם.
התקשר אלי פעם חבר, שערך ספר על ר' שלמה זלמן, והיה כתוב שם סיפור שהוא זצ"ל
שאל בשיעור האם חֵלֶב מותר בהנאה, ולא ידעו, ואמר הרי זה פסוק מפורש. אותו
מהדיר לפני העריכה כתב "הרי פסוק מפורש שאסור", העורך התקשר אלי כי מרוב לחץ
לא נזכר בפסוק אבל היה זכור לו שזה טעות, "יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו",
ברגע האחרון של העריכה הספר ניצל מטעות מחפירה.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 18:23

עירבת שתי מקרים,
באחד המעסיק מעוניין שתעיר לו על טעויות,
ובשני המעסיק מעוניין שתערוך לו את הטעויות בעצמם.

[אהרלה צימרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 22:39

חבר סיפר לי שהוא ערך ספר שבמקרה הטוב זה רק שטויות, והוא דרש ששמו כעורך לא
יוזכר, בבחינת "בקהלם אל תכד כבודי".

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/03/2023 22:45

לי קרה הפוך. ערכתי ספר של מרצה ידוע. ביקשתי ששמי יוזכר, אך נעניתי בסירוב.
טענתי (ביקשתי מהמנהל שיאמר לו): הרי השקעתי ועשיתי בשבילו מעל ומעבר לעורך
רגיל. תשובתו היתה: לא ביקשתי ממנו, ואני לא חייב לו.

[פנחס - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 00:58

הוא לא רצה שיחשבו שמישהוא אחר ערך לו את הספר אני מכיר מרצה שקנה ממחבר ספר
שלם ולא כתב בו מילה אחת והלך לגדולי ישראל לקבל המלצה על ספרו החשוב....
(מעשה אמיתי לחלוטין)

ב-יום ראשון, 5 במרץ 2023 בשעה 22:45:57 UTC+2, אליהו עבוד כתב/ה:

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:02

אולי הנושא של הספר היה "דיני גזל דעת והונאת הבריות"...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:04

על המרצה איני מתפלא, בפרט אם הוא אף נוהג להרצות בפני נשים, לבדרן ולספר להן
מבדיחותיו.
אבל על המחבר אני מתפלא, איך נתן ידו לענין של הונאת הבריות?

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:05

מצאתי תירוץ: "הכסף יענה את הכל".

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:10

התופעה הזו רווחת הרבה יותר משחושבים...

אני מכיר עורכים שמציעים שירותים כאלו במפגיע, וכמו כן 'השלמת' פרקים חסרים
לספרים וכיו"ב. כך יוצא שכשם שסטודנט קונה עבודה סמינריונית/phd וכד' כך אנשים
קונים/מזמינים ספרים מעורכים/מחברים.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:13

בגיהנם יש מקום לכולם.
גם סטודנטים שקונים עבודות. מעולם לא הבנתי מה ההיתר. הרי הציון צריך להינתן
לזה שענה בפועל.
מישהו שלח לי לגבי המרצה: "כנראה הוא מבין שאנשים חכמים מבינים את זה לבד שלא
כל ספר נכתב על ידי מחברו".
השבתי לו: אני ממש לא מקבל את התירוץ הזה.
כי לפי זה יש כאן תרתי דסתרי. אם הוא חושב שלא יאמינו לו, מה לו להתהדר בספר
ואף לשלם על כך, הרי ממילא לא יאמינו לו שהוא המחבר?
אלא ודאי הוא סובר שיאמינו לו.
יותר נראה לי התירוץ של השערי יושר.
זה מזכיר לי. ראיתי פעם אברך שפרסם את עצמו במודעה כמעמד ספרים. היו כמה
לשונות עם מספרי טלפון, והוא תלש את חלקן כדי שיחשבו שלקוחות תלשו. הערתי לו
שזו הונאה. ענה: אנשים מודעים לכך שמפרסמי המודעות תולשים בעצמם. עניתי: אם כן
מדוע תלשת? הרי אנשים יודעים, ומה ייצא לך מהתלישה? ושאל רב, והורה לו שזו אכן
הונאה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:16

מה שאני כן יכול להבין זה שרב פוסק מזמין ספר הלכי, ואח"כ עובר עליו היטב
ומוודא שכל הפסיקות נכונות, ואז מוציא בשמו. נו, מילא. יש כאן צד אמת, שסוף
סוף זה ספר של פסיקות של אותו רב.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 01:23

אם תכנס לנישה הזו ראוי לפטר את כל העורכים המומחים שלפעמים מביאים את הספר
לכדי 'פנים חדשות' וקי"ל המלאכה נקראת ע"ש גומרה.
וכבר הייתי נוכח בעבר בסיטואציה שמחבר אחד פנה לת"ח ודיין בשיעור קומה, והביא
לו חומר גלם ואמר לו משהו מעין: 'תעשה עם זה מה שאתה מבין' וכך היה, ובאוצה"ח
הספר מתנוסס על שם מחבר חומר הגלם...

עולם הפוך..